ואת כל דם הפר ישפך: כבר בארנו (בסימן ל ובאילת השחר פרק טו) שאין מדרך הלשון להחזיר השם בכל פעם, והיה לו לומר "ואת כל הדם ישפך" (כמו שכתב בפר העדה) או "ואת כל דמו ישפך" (כמו שכתב בחטאת נשיא ובחטאת שעירה וכשבה דיחיד). ובא ללמד ששפיכת הדם מחויב בו מצד שהוא פר בכלל, וללמד שהוא הדין פר אחר כיוצא בו שהוא פרו ביום הכפורים - צריך שפיכת שירים. וכמו שכן דריש (ויקרא חובה פרשה ג מ"ד) במה שכתוב "וסמך ידו על ראש הפר" (כנ"ל סימן ריא). וסתמא זו נזכר בזבחים (דף נב.) בשם ר' עקיבא, עיי"ש.