ונשבע על שקר: עם שבועת שקר בא תמיד שימוש הלמ"ד – "ולא תשבעו בשמי לשקר" (ויקרא יט, יב), " לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ" (ירמיהו ה, ב), וכן (שם ז, ט), (שם כז, יד), (זכריה ה, ד), (מלאכי ג, ה). ולא בא אחריו שימוש מלת "על" רק אם מציין הדבר שעליו ובעבורו נשבע כמו "אשר ישבע עליו לשקר" (ויקרא ה, כד), מלת "עליו" ר"ל בעבורו. וכן מה שכתוב פה "ונשבע על שקר" יבואר בהכרח על ובעבור דבר שיש בו שקר – שהוא הטענה וההכחשה; שאין בה כחש, רק שקר. רוצה לומר שאין חברו מכיר בדבר ואינו יכול להכחישו (שעל זה מורה שם 'כחש'), רק שהוא משקר. וזהו שאמר בספרא דברים שאי אפשר לדעתם מנין? ת"ל "על שקר". וכן הראב"ע פירש "ונשבע" – או נשבע על ממון. והעד: "או מכל אשר ישבע עליו לשקר".