שיר המעלות, התפלל לה' שיצילהו מבעלי לה"ר, אל ה' הנה בכל צרה קראתי אל ה' ויענני, אבל יש צרה גדולה מזו שלא אוכל להמתין עד בא הצרה ועד שאקרא ואתפלל, והוא הפה של אנשי רמיה ובעלי לה"ר, שמן האויב הגלוי והצרה הגלויה אדע להזהר ולקרא אל ה' לא כן אלה שמכסים שנאה במשאון, על כן אבקש.

ה' הצילה נפשי משפת שקר, כי לא אוכל להמתין עד בא רעתם רק הצילני מהם תיכף, ושפת שקר הוא שמוציא שקרים ולה"ר שלא בפניו, ולשון רמיה הוא שדובר אליו ברמאות שבפניו מתדמה כאוהב ובקרבו ישים ארבו:

מה יתן לך, אתה לשון רמיה, מה יתן לך דבר זה איזה תועלת, או מה יוסיף לך זה איזה ריוח על מה שיש לך מכבר, כמ"ש אומרים לבעל לה"ר מה הנאה יש לך:

חצי גבור שנונים, אתה דומה כחצי גבור השנונים שממית מרחוק, וכגחלי רתמים שאין נשמרים מהם והם בוערים באש מקרוב, וזה נגד שפת שקר שאומר לה"ר ברחוק וממית, ולשון רמיה מרמה אותו בקרוב ושורף אותו בהבל פיו:

אויה לי, כבר אוי לי אם גרתי משך או אם שכנתי עם אהלי קדר שהם אנשים פראים אויבים ומעיקים, אבל.

רבת, רעה זו רבה יותר, מה ששכנה לה נפשי עם שונא שלום, שאני שוכן בתוך אחי בין בני ישראל והם שונאים שלום והוא גרוע יותר מבני קדר ומשך, כי.

אני שלום, הגם שאני שלום עמהם, וכי אדבר עמהם שלום המה (ידברו שלום) למלחמה, שאני אדבר ותוכי כברי, והם ידברו שלום ובלבם ישימו ארבם בשנאת חנם, וזה גרוע ממשך ואהלי קדר שרעתם גלויה וידעתי להזהר מרעתם: