שיר מזמור, מזמור זה נתיסד על סער גדול שהיה בעת ההיא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, ובהר ציון ששם ג"כ היה הסער לא הזיק מאומה, כי ה' השוכן בהר הזה הגין עליה, והיה הסער הזה להם לטובה כי אז התחברו מלכי ארץ וירדו באניות תרשיש לכבוש את ארץ ישראל, והסער הזה שבר אניותיהם והכה בים חילם, והוא קרוב עם המזמור שלמעלה סי' מ"ו:

גדול ה' ומהולל מאד, לא כל גדול הוא מהולל, שלפעמים ע"י גדולתו לא ישים לב על השפלים ממנו ולא יהללו בשערים מעשיו אבל ה' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, עד שהוא גדול מצד עצמו, וגם מהולל מצד ענותו להשגיח על כל, וההילול תהיה לרוב רק מרחוק, כי מקרוב יראו שמעלתו יש לה גבול ולא יהללוהו כ"כ, אבל ה' הוא מהולל בעיר אלהינו, וביחוד הוא ההילול על השגחתו בעיר אלהינו, וביחוד על הר קדשו, ומפרש דברי התהלה שמהללים לאמר יפה, הגם שהר ציון י"ל כל המעלות, שהוא מצד עצמו יפה נוף, שהאקלים שההר שוכן בו הוא יפה מאד, וגם הוא משוש כל הארץ, וגם הוא קרית מלך רב, ששם עיר הבירה של מלך גדול, בכ"ז כל אלה המעלות אינם המשגב והתוקף של המקום ההוא, רק מה שאלהים בארמנותיה, עי"ז הוא נודע למשגב שעקר החוזק שלה מה שאלהים שוכן בארמנותיה, וזה פירוש על מהולל מאד, שבזה יהללו את ה' על ששכן שכינתו בציון והוא משגבה עתה יתחיל ספור המעשה שקרה בעת ההיא:

כי הנה המלכים נועדו, שהתועדו ללכת לכבוש את ירושלים, וגם עברו יחדו שעברו באניות על ים תרשיש, אולם (ו-ז) המה ראו השגחת ה' בעיניהם, וכן תמהו ונבהלו עד שנחפזו לברוח, ואחזתם שם רעדה, ומה ראו? (ח-ט) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, איך ע"י רוח קדים נשברו אניותיהם, ושיעור הכתובים ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, אלהים יכוננה עד עולם, הם ראו שע"י הרוח ששברה את אניות תרשיש ברוח הזה בעצמו כנן את ירושלים על מכונה בל תחרב ע"י האויבים, ומה שאמר כאשר שמענו וכו' הוא מאמר מוסגר, שכמו ששמענו שמע הרוח הזה, כן ראינו אותו בעיר ה', שגם שם היה הסער כמו על הים, וברוח הזה אלהים יכוננה עד עולם, סלה, נשלם הענין:

דמינו, עד הנה לא היה לנו שום ציור ודמות מדין ומשפט, רק ציור של חסד, כי בקרב היכלך לא הרגשנו ממך שום דין ורוגז ועונש, אך טוב וחסד, עד כי בקרב היכלך לפי הנהגתך שם, לא דמינו רק חסדך, לא היה לנו דמות וציור רק ציור החסד, אבל עתה ראינו, כי כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, שתהלתך היוצא על קצוי ארץ חוץ מן ההיכל, היא מתיחסת אל שמך אלהים שהוא מורה שאתה דיין ושופט צדק להעניש להראוים לעונש, כי שם מהללים אותך שצדק מלאה ימינך, שם נגלית במדת הצדק שהוא תואר אל השופט הבלתי נושא פנים ובלתי עושה חסד לוותר לחייבים, רק שופט בצדק, (ור"ל שהנהגתו בקרב היכלו עם ישראל הוא חסד, אבל הנהגתו עם העולם הוא בדין, כי כן העניש את העמים שבאו באניות תרשיש וישראל נצולו בחסדו):

ישמח, הר ציון ישמח למען משפטיך, כי המשפטים האלה היו לטובתם להצילם מאויביהם:

סבו, אומר אחרי הסער הזה שהפיל מגדלים והרס מבצרים בכל ערי העמים, סבו את ציון והקיפוה, סביב, וראו אם נהרס שם איזה בנין, ספרו מגדליה אם נמצאו כולם ולא נהרס אחד מהם, אולם שיתו לבכם לחילה, ראו נא מי היא החומה המקפת את העיר ולא הניח את הסער ליכנס לתוכה, פסגו ארמנותיה עלו על ראש הפסגה של ארמנותיה, וראו מי השומר העומד בראש הארמונות לשמרה, למען תספרו לדור אחרון ותודיעו להם:

כי זה אלהים אלהינו, הוא חילה וחומתה, והוא השומר העומד על פסגת ארמנותיה (כמ"ש אלהים בארמנותיה נודע למשגב) והוא העומד לעולם ועד, והוא ינהגנו עלמות היינו עד עולם: