Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah, Hallel, Second Half of Hallel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אהבתי כי ישמע וכו' ויש לדקדק מאי קול תחנוני דהל"ל קולי ועוד תרי כל ל"ל והנר' לפי מה דכתיב הקול קול יעקב הראשון חסר והטע' כדאי' במדרש בזמן שנשמעין קול יעקב בבתי כנסיו' ובבתי מדרשות והנה בעסק התורה אז כשילמוד צריך להרים קולו כדאי' בי"ד סי' רמ"ד. אמנם לגבי תפילה צריך להיות בלחש כדאי' בפרק אלו נאמרין בסוטה מפני מה תקנו תפילה בלחש ע"ש נמצא גבי תפילה הקול חסר. אבל לגבי תורה הקול מלא. וזהו שמרמז הכתוב הקל אחד חסר דרומז אל התפילה דצריך הקול להיות חסר שלא יגביה קולו בתפילתו כדאי' בברכות דף ל' ע"א. אבל בתורה יגביה קולו וילמוד בכל כחו ואז מובטח שיתקיים תורתו ואינו משכח במהרה. וזש"ה אהבתי ר"ל שהשם אוהב אותי כי ישמע ה' את קול תחנוני שלא תאמ' שבקול גדול אני אזעק לה'. אינו כן רק קולי תחנוני כמו שדרכי להתפלל בלחש בתפילה ותחנוני שהי' קולי נמוך רק שפתי נעות ומדבר על לבי שאין אדם העומד אצלי יכול לשמוע אם לא שמטה אזנו אלי כן היתי מתפלל בלחש עד כי נר' כי ה' הטה אזנו לי ר"ל כל כך אני אהוב לה' שהטה אזנו לי והקבק"ה מבקש תפילת הצדיקים ומתאוה לו:
ובימי אקרא ויש לדקדק מה לשון ובימי. ונלע"ד כמו שאי' בזוהר על פסוק ואברהם זקן בא בימים וכן המלך דוד זקן בא בימים. כי יש מרשעים שאינו יכולים לראות זכיות' רק פעם אחת בשנה ויש לתקופה ויש לחודש ויש לשבוע. אבל הצדיקים באים בזכיותיהם ותורה ומצות שמסגלי' בכל יום ויום מיוחד וזהו אברהם זקן בא בימים מפורטי' שאין יום שלא עשה בו מצוה וכל יום ויום נעשה לו מליץ ופרקליט יושר. וזהו בימי אקרא שאין יום שלא עשיתי מצוה ותורה ומפני זה התפלל בלחש כדי שלא ישמעו הבריות שמזכיר זכיותיו ויאמרו שהוא מתגאה ח"ו במעשיו הטובים:
אפפוני חבלי וכו' ויש להבין מה בין חבלי מות ובין מצרי שאול ועוד דצרה ויגון כפל מילות ועוד לשון אמצא משמע לעתיד ומקדם אמר לשון עברי והנר' כשאדם בסכנה או נטה למות יש לפניו שתי סיבות רעות. אחד צער הגופני ורבים מגאובים באבריו עד שהם שמחים עלי קבר כעלי גיל כי שם ינוחו יגיע כח. והסיבה השנית שיש לפניו שני דרכים לג"ע וגיהנם ולא ידע באיזה מוליכין אותו וכמו שא"ר יב"ז בשעת מיתתו כדאי' בברכו' ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וסביביו נשערה מאוד. וסיבת חיבוט הקבר נקר' 'מציאה רעה כי הי' נעל' ממנו עד אחר מותו כמו מציאה הנראי' פתאום. הנה חבלי מות שהם לפניו נקראו צרה שלפניו במוחש. יען מה שיתאונן אדם חי גבר על חטאיו הוא נקרא יגון בדעתו מפני שלא ידע אם יצדק בדינו ועל אלו שתי סיבות אמר הכתוב על סיבה גופניות אפפוני חבלי מות ועל סיבה השנית דהוא יגון הנשמה אמר ומצרי שאול כלו' משלחת מלאכי הרעים מצאוני לשון מציאה ומפרש צרה על הגוף ויגון אמצע לשון עתיד על הדין אם יצדק למעלה:
ובשם ה' אקרא וכו' חנון ה' וצדיק וכו' ויש לראו' מהו בשם ה' הלא כל תפילתו הי' לה' ועו' מה לשון נפשי וגם לשון חנון ותו מתחילה אמ' שם הוי' ואח"כ אמר אלקינו. ושיעור הכתו' כפי מ"ש כי מפני הצרהר והיגון ממש נתבלבל דעתו. ואמר והשיבותי אל לבבי שהשם מרחם על בריותיו כי רחמיו על כל מעשיו וכן שם הוי' הוא מידת רחמים על כן אמר ובשם ה' אקרא שיתנהג עמו במידת רחמים ולא במידת הדין והיתי מתפלל על רפואות תעלה לגוף. ושוב אמר אנא ה' מלטה נפשי כי אותו קישור שנקשרת הנשמה ברוח חיוני דגוף שקורין גייש"ט נקרא נפש. וכל זמן שהנשמה קשורה בגוף יש עוד תקוה שיכול לעשו' תורה ומצות ויפה שעה אחת בתורה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ועל סיבה השני' אמר חנון ה' כי חנון לשון חנינה אף שאינו ראוי לכך רק מצד חסדו הגדול וגם אמר וצדיק כי הצדיק עליו הדין ומודה בקנס פטור והי' כל התפילה רק מצד שהוא רחום וחנון אבל לא מצד מידת הדין. אמנם הטה אזנו לי וחסד ה' על יראיו. שאפי' מידת הדין הי' מסכים לרחם עליו וזהו ואלקינו שהוא מידת הדין מרחם. והטע' בזה כי יש קונה עולמו בשעה אחת בתשובה. אמנם אם שב מיראת עונש אז זדונות נעשה לו כשגגות כדאי' בשלה"י יומא וזה כוונ' הפסיק אם עווני אגיד אדאג מחטאתי דקשה בראשון אמר עון דהוא מזיד ואח"כ חטא דהוא שוגג. אלא דחייש אף שהוא מתוודה על עוונותיו שמא לא הי' נחשב התשובה מאהבה רק תשובה מיראה ואז אדאג מחטאתי כי הזדונות נעשה לו כשגגות. והנמשך לזה:
שומר פתאים ה' וכו' כי השגגו' הם נקרא פתאים שעושה בלי מחשב' הלב כפתי שאין לו לב להבין. ומעתה מי שחוטא בשוגג מידת רחמים הוא לשומרו. וזש"ה ואלקינו מרחם מפני שהיתי מתוודה ומודה ועוזב ירוחם. ומפני זה אלקינו מרחם באשר שנסתלקו המזידים ולא נשאר רק חטאים דהיינו שגגות ובזה שומר פתאים ה' שהוא מידת רחמי' גורם לשמור אותנו משגגות שלא ידון בהם. והא דאמר שומר כאלו נשמרי' הן הענין כך שנשמרו וינתן מן הצד שאם לא יעשה עוד בדבר זה ועוזב מדרכו הרעה שהלך בה מקדם אזי ימחול ה' על שגגותיו. אבל אם יחזו' ושב על קיאו בדרכי הרעה הראשונות אז יוטל עליו גם השגגות להכריע העוונות ושפיר שייך לשון שמירה. ואמר עוד:
דלותי ולי יהושיע הטעם כי זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקי' לא תבזה וכיון שעשיתי לבי כדל בתפילה לעני כי יעטוף ולכך ולי יהושיע. או דנא' מפני שמיירי הפסוק בחולה שאפפוני חבלי מות ואין דל אלא חולה כדאי' בנדרים דף מ' דכתיב אשרי משכיל אל דל. ואין חולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עוונותיו שנ' הסולח לכל עוונכי הרופא לכל תחלואכי וזהו דלותי בחליו ולי יהושיע. או דנא' לפי מה דאי' בחגיגה דף ט' בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב"ה על כל מידות טובות ולא מצא לישראל מדה טובה אלא עניות וכו' היינו דאמרי אינשי יאה עניותא לישראל כוורדא סומקא לסוסיא חוורא. והנר' הטעם דאי' בעירובין דף מ"א דקדוקי עניות מעבירין אדם על דעתו ועל דעת קונו ואינו רואה פני גיהנם ובאשר שישראל מלוכלכים בעבירו' ורצה הקב"ה לזכות לישראל לפיכך המדה טובה בעניו' שיש להם תירץ וגם אינם רואה פני גיהנ'. והיינו דאמרי אינשי כמ"ש מהרש"א שם דסוס לבן מורה על ליבון עוונות כדאי' בהרואה סוס לבן בחלום טוב לו שנמחל לו עוונותיו. וזש"ה דלותי שיש לי דלותי ודקדוקי עניות על כן ולי יהושיע. ונבא אל ביאור פסוקים הנמשכים והדקדוקים יבארו מאליו:
שובי נפשי למנוחכי וכו' הנה בהיות שהסכים הגוף אל הנשמה לשוב בתשובה שלימה לעזוב דרך רשע ולא לרדוף אחר תאוה הגופניו' ועוה"ז רק כמו צדיק אוכל לשובע נפשו ומגרש היצה"ר מלבו. אז יש מנוחה לנפשו ולא יש עוד מלחמ' יצה"ט ויצה"ר בלבבו. ובמה יגרש היצה"ר מלבו. בזה שיזכור תמיד טובת ה' שגמל עמו בעת צרה. וזש"ה כמדבר בעדו כאלו הגוף מדבר עם הנשמה שובי נפשי למנוחכי כלו' למנוחה שלי ושלך ונזכיר תמיד כי ה' במיד' רחמי' גמל עליכי ושויתי ה' לנגדי תמיד לומר לו כי הצלת נפשי ממו' והוא לשון חלוץ עצמו' כי חולה העומד מחליו ישוב לימי עלומיו ורוטפש בשרו מנוער כדאי' בנדרי' דף מ"א. ואת עיני מן הדמעה כי המת מתוך הבכי סי' רע לו כדאי' בכתובות דף ק"ב. ועל סיבה השנית דהוא חיבוט הקבר אמר ואת רגלי מדחי ר"ל לדחות לגיהנם ועכשיו שהוא חי יכול לסגל בתורה ומע"ט:
אתהלך לפני ה' וכו' אומר הנשמה לגוף כמשיב על דבריו ומנח' את גוף הטהור חבירו ואומר אל תראי ח"ו שאם תלך בדרך טובים שיהי' לך צער. כי אתהלך לפני ה' בארצות החיים קאמר ארצות לשון רבים כלו' שיזכה לשני ארצות עוה"ז ועוה"ב כי אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב כי צדיק גמור צדיק וטוב לו. וכאשר שמע הגוף דבר זה הי' כשמח בתנחומי הנשמה ובא כמשיב לנשמה:
האמנתי כי אדבר וכו' ר"ל כשגמרתי בדעת לילך בדרך טובים האמנתי בלבי שלא יהי' לי כלל עוה"ז ואני עניתי מאוד שצריך אני לסגף את נפשי בתעניות ושקים ושאר סיגופים אבל עתה נחמתני בדבריך:
אני אמרתי בחפזי וכו' כי הנשמה חוזר כמדבר לגוף ומשיבו אחר ראות שהגוף גומר לעבוד ה' בלב שלם ולהיו' גורר אחריו בכל דבר אז הנשמה כמשתאה אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב שח"ו הגוף לא אומר כן רק בשעת צרה אבל כשיעבור הזעם והצרה יחזור לרדוף אחרי יצה"ר. כמנהגו. אבל עכשיו שאני רואה שפיך ולבך שוין אזי אני משמח שתסכי' עמי לעבוד ה' באהבה ונהי' כאחד: