מה אשיב לה' וכו' וקשה דהל"ל כל תגמוליו עלי אלא לאחר שהגוף והנשמה יחדיו יודבקו שטוב להודו' לה' מצאו עצמו לומר מה אשיב לה' על כל הטובות גדול שגמלתני וגם להיות לי עוה"ז ועה"ב ולזה רמז ביתרון ה"י ויו"ד בתגמלוהי כמ"ש האלשוך לומר מה שעשה בעוה"ז שנברא בה"י ומה שהבטיח לי לעוה"ב שנברא ביו"ד כדכתיב כי ביה צור העולמים והוא שנאמר אתהלך בארצות החיים:

כוס ישועות אשא וכו' הרד"ק מפרש חלקי כמו מנת כוסי. אבל הגמ' וכל מפרשי' אמרו שהוא כוס ממש. כי הפרענות נקרא כוס התרעלה כמאמר הקב"ה לירמי'. ולהיפך התשועה נקרא כוס ישועות כלו' שיש בו ישועות מרובו' מלא וגדש. ובשם ה' אקרא עפ"י מ"ש בספרי כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי אפשר לו לאדם לקרא בשם ה' אלא נקרא המקום רחום וחנון אף אתה עשה מתנת חנם נקרא המקו' חסיד וכו' ולכך כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וזהו ובשם ה' אקרא ר"ל כוס ישועות דאם יאמר אדם כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו לטובה א"כ כל הצרות שעברו וחלפו עליו הכל לישועה לו רק שאינו מבין הדבר אבל הקב"ה תמיד השגחתו עליו ומאתו לא תצא רעה וזהו אם מייחד לבבו לשם ובשם ה' אקרא בכל עת ובכל שעה. ובש' הרב מהר"ש חסיד ז"ל שמעתי פי' הפסוק כי לעתיד יהי' דוד מברך שנ' כוס ישועו' וכו' כדאי' בפסחי' דף קי"ח. והנה ביומא דף ע"ו אית' כסא דדוד לעלמא דאתי מחזיק דכ"א לוגין שנ' כוסי רוי' גמט' הכי וקשה הא צריך להגביה הכוס מעל שולחן טפח והיאך יכול להגביה כוס גדול כזה. יען בזוהר אית' בהאי ינוקא דהי' מברך בהמ"ז ונתעלף שלא יכול להגביה והזכיר השם ובא לו כח בידו שיכול להחזיקו וזהו כוס ישועות אשא והיאך יכול להגביה הכוס כזה. לזה אמר ובשם ה' אקרא ויהי' אומץ וכח להחזיקו:

נדרי לה' אשלם. כי הי' נודר בעת צרה כדארז"ל וידר יעקב נדר לאמר מלמד שנודרין בעת צרה והי' מקבל עליו להביא קרבנות נדר שקיבל עליו. ואף גם זאת בשעה שהשלי' נדרו הי' מתפלל ברבים בכוונה רצוי' עד שכל עם ישראל יכירו שקרבנו ריח נחוח לה' וכן ראוי לעשות ככתוב זבחי אלהי' רוח נשברה ר"ל שאם יזבח זבח שיקובל אפי' למידת הדין אזי ישבר לבו בשעת הקרבה ויתפלל כי לב נשבר ונדכה אלקי' לא תבזה. וזש"ה נגדה נא אין נא אלא לשון בקשה וכל זה יעשה לכל עמו נגד כל עמו:

יקר בעיני ה' וכו' מילת יקר מתחלק לתרי לשונות אחד לשון יקר וגדולה. כמו תפארת יקר גדולתו. והשני לשון קשה ומשא כמו במלכים א' סי' ה' אבני יקרות ופרש"י כבדות. הנה מיתת צדיקי' למעלה נקרא הלולא כמו הלולא דרשב"י. ולמטה נקרא יללה כי הוא אבל כבד לדורו כי עליונים מבקשים את רבי ותחתונים מבקשים את רבי לכך נקט יקר דכולל תרווהי ולכן מחויבים כל עם ישראל להודו' ולהלל שהחי' הקב"ה את הצדיק להגן על דורו וזהו הנמשך נגדה נא לכל עמו שהוא הקריב נדרו וכל עמו יתנו הודאה ומפרש משום שיקר בעיני ה' המותה לחסידיו ואמר לשון הי הנוספות והי' ראוי לומ' המות לחסידיו אלא דאין מות שייך לחסיד רק לדורו אבד דהיינו עוה"ז שהי' כצנה רצון להם לזה רומז המות ה"י ר"ל עוה"ז שנברא בה"י:

אנא ה' כי אני עבדך וכו' הכוונה בזה כמאמ' דוד שמרה נפשי כי חסיד אני ונקרא עבד ה'. אמנם אל יעלה בדעתיך שבימי הילדות ושחרות לא הי' עבד ה' והלך בדרך הבחורים רק אח"כ נעשה חסיד במעשיו לזה אמר אני עבדך בן אמתיך שמיד שיצאתי מבטן אמי והיתי לה לבן. היתי עבד נאמן לה' כי אמי שהיא אמתך גדלני בדרך טובים ונתיבות קודש הורתני. פתחת למוסרי ומכל צרה הצלני. ביבמות דף ע"ז דרש רבא אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי אמר דוד רבש"ע שתי מוסרות טובות שהי' לי פתחת רות המואבי' ונעמה העמוניות ודבר זה צריך ביאור ועוד דאי' במדרש מה דכתיב בן אמתיך משו' דדוד נולד ע"י שפחה. כי ישי אבי דוד אמר לשפחתו לבא עלי' בלילה והלכה היא והגידה לגברתה והחליפה משכבה. ושכבה במטתה של שפחתה. ובא עליה ישי ונתעברה וילדה דוד ע"ש כל רואיו ירעדו וישתומם על זה הלא ישי הי' צדיק המפורסם והוא אחד מארבע דמתו בעטיו של נחש כדאי' בפ"ה דשב' ונכנס באוכלסי ודרש באוכלסי ויצא באוכלסי ותנא אין אוכלסי פחות מס' ריבוי יעלה על דעתו לעשות דבר מכוער כזה מה שאין ראוי לפחות שבפוחזים. ונתתי שמחה בלבי ומצאתי את שאהבה נפשי בעשרה מאמרות מאמר חיקור הדין ח"ג פ"י שישי הי' מסופק בדין מואב ולא מואבית והוא הי' רוצה לקיים ולערב אל תנח ידך ורצה לטהר בניו. ומפני זה שחררה על תנאי אם מואבי ולא מואבית אמרה התורה הרי את בת חורין. ואי מואבי אפי' מואבית אין בדברי כלום שהרי וודאן בוודאן מותר כדאי' בפ' ע"י. וס"ל כר' טרפון דיכולין ממזר לטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הוולד עבד שחררו הרי הבן בן חורין. אבל השפחה היתה יודעת שכן הלכה מרווחת בישראל שמואביות מותרת לבא בקהל לכך מסרה הסימנין לאשת ישי ע"ש ועיין בב"ש סי' ד' ס"ק ל"ה מזה. ומזה יש ראי' גדולה דמואביות מותרת לבא בקהל. דהא הבא לטהר מסייעין לו. ובדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו וא"כ כל כוונת ישי הצדיק הי' לשם שמי'. ולמה עכבוהו אותו מן השמים מלבא אל שפחתו כדי לטהר בניו. אלא באשר שהדין מואב ולא מואבית לכן מנעוהו מלבא אל השפחה. והיינו דאמר דוד מצד שאני עבדך בן אמתך מוכח מזה דמואב ולא מואבית פתחת למוסרי שהיו אומרי' שבאתי מרות המואבי' דפסולה לבא בקהל דדבריהם הבל מזה שמנעוהו ועכבוהו משמים מלבא אל שפחתו והדין מואב ולא מואבית נכון:

לך אזבח זבח תודה וכו' הא דלא אמר אזבח תודה מאי זבח תודה. אלא לומר כל מה שראוי לזבח תודה דהיינו תודה ולחמי תודה ואי' במ"י פ' צו דף קל"ו ע"ד לעתיד כל הקרבנות בטלין קרבן תודה אינו בטל. כל התפילות בטלין הודאה אינו בטלה הה"ד קול אומר הודו את ה' צבאות כי טוב ומביאי תודה בית ה' עכ"ל והנה לעתיד יהי' השם נקרא כמו שנכתב וזהו שמתפלל ולך אזבח זבח תודה ובשם ה' כמו שנכתב אקרא. והנה דרך חסידי עליון להיות נודרים בעת צרה. ולאחר שנצולים מצרה חוזרים ונודרי' על הצלתו כי צדיק מצרה נחלץ. ואינם מקריבין הכל בפעם אחת כי אין עושין מצוות חבילו' חבילות ומסדרין כל פעם תפילה אחרת הראוי לזה ולכך מתחילה אמר נדרי לה' וכו' מה שקיבל בשעת הצרה. ושוב אמר נדרי לה' אשלם אלו נדרים שנדר לאחר הצרה וכל פעם נגדה נא דהיינו הבקשה לכל עמו:

בחצרות בית ה' וכו' וקשה דהא חצרו' בית ה' דהיינו בעזרה ופשיטא שהוא בתוך ירושלים. אמנם הנרא' כי המשורר אמר כאן שני מיני קרבנות אחד בנדרים שהוא עולת נדבה והן קדשי קדשים שכל מעשיו כולו כליל לריח נחוח לה'. והשני הוא זבח תודה שהן קדשי' קלים שנאכלין בכל עיר ובכל מאכל. וקדשי קדשי' קודם לקדשים קלים. לכך קאמר בחצרות בית ה' על עולות שכל מעשיו בחצרות ר"ל העזרו' נקרא חצר. אבל על קדשי' קלים אמר בתוככי ירושלים. והוא דכתיב יוד הנוספת דהל"ל בתוכך להורות על יוד קדושות שהי' בירושלים וגם עשרה ניסים שנעשה בירושלים. ולתוקף האמונה שיתקיים זאת אמר יהללו יה אפי' בזמן הזה שאין מזכירין רק שם יה מחויבין אנו להודות ולהלל על זה: