מן המצר קראתי וכו' הדקדוקים יובנו מעצמם. הנה לפי המבואר דיאמרו נא יראי ה' נאמר על גלות הרביעי. ועל זה סובב והולך כל המזמו' והכוונה מתוך צרה שה' מצרי' אותי קראתי אל ה' בשם י"ה שבו ברא עוה"ז ועוה"ב. ואין ה' בוזה תפיל' העני כי יעטוף כי אני את דכא ושפל רוח והוא עונה בעת צרה וצוקה. אמנ' אין השכינה שורה מתוך עצבו' וכעס רק בהרחב' הלב ושמחה כדמצינו ביעקב אבינו שכל זמן שהי' בצער מיוסף לא נגלה אליו השכינה עד שנתבשר שיוסף חי. וכן באלישע שאמ' קחו המנגן. ובאסף בימי יהושפט. וזהו ענני שמדבר עמי היינו במרחב אם יש לי הרחבת לב אז ענני יה. או שנ' שכל זה מן התפילה שיהי' השם שלם ויתרחב שם יה שיהי' שלם וכן יה במלואו יוד הא גמ' כ"ו וזהו שיענני לאו בזכותינו רק מצד מרחב יה שיתרחב השם ויהי' שלם כי לשמך תן כבוד. או די"ל דאי' במקובלי' בגלות בבל הי' עמהם אות א' משם אדני ויוד ראשונה משם הוי' בגלות מדי אות ד' מאדני וה' ראשונה מהוי' בגלות יון אות נ' מאדני ואות ו' מהוי' ובגלות אחרון אות יוד מאדני וה' אחרונה מהוי'. וא"כ בגלות זה אנו אומרים מן המצר קראתי י"ה שעמנו בגלות זה האחרון:

ה' לי לא אירא וכו' באשר שעמו אנכי בצרה שאין השם שלם עד הכרתת עמלק ובוודאי יעשה למען שמך הנקרא עלינו. ובאמ' כל בטחוני ה' לי שהוא מציץ ומשגי' עלינו תמיד בפרטיו' ומאתו לא תצא רעה וכל מה שמייס' אותנו הוא לטובתינו רק שאין לנו הבחינה וכיון שה' תמיד אתנו כי אנחנו עמו ונחלתו לא יעזוב א"כ מה יעשה לי אד' וירחמנו כרח' אב על בנים:

ה' לי בעוזרי וכו' מילת לי משולל הבנה דהל"ל ה' בעוזרי. ונר' דלשון לי הוא כמו בעבורי בזכות עצמי הוא בעוזרי. דלפעמי' עוזר ה' מצרה וגזרה לא מצד מזכו' עצמו רק בזכות אחרי' כמו דמצינו בלוט. ולפעמי' בזכות עצמו וההפרש אם ניצל בזכות עצמו אז זוכה לראות מפלת שונאיו כדכתיב ושלומת רשעים תראה. אבל אם ניצל בזכות אחר די להפקעת עצמו ואינו יכול להביט במפלת אחרים כדמצינו באשת ללוט. וזש"ה ה' לי בשבילי בעוזרי והראי' לזה ואני אראה בשונאי. ומפרש כיצד יהי' זכותו גורם יעזור לו:

טוב לחסות בה' וכו' כי מי שהוא חוסה בה' ובצל שדי יתלונן צריך להיות עובד מאהבה ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם כעבד לאדוניו אם האדון רואה מעשיו. וכיון שיעשה מבטחו בה' צריך שיראה כנגדו תמיד שעיני ה' משוטט בכל דאל"כ היאך יבטח בו וא"כ כל מעשיו לשם שמי' ולא צריך לזכות אבות שנקראו אדם. כמשארז"ל אתם קרוי' אדם ואין או"ה קרוים אדם כי לשון אדם מלשון אדמה לעליון. והעיקר תשובה ותפילה בצירוף צדקה. אבל יש בני אדם שמעשיהם רעים בדרך לא טובים הלכו. רק סומכים עצמם שמפזרים ממון ונותנים צדקה הרבה לענים ואביונים ובזה יעלה על דעתם שבטחונם על חילם וצדקתם. גם זה הבל ורעות רוח שעושה צדקה גדולה עם אחרים ולא יעשה צדקה לנפשו נפש עני' היא הנשמה שלו. וזש"ה טוב לחסות בה' שיהי' תמים במעשיו מבטוח באדם דהיינו זכות אבותיו הצדיקי' וגם אמר טוב לחסות בה' ואז מגן הוא לכל החוסים מבטח בנדיבים שהוא מן המנדבים צדקה לענים רק שפרו מעשיכם ולעשות צדקה לנשמתו. ובס' מעין גנים פ' מצורע כ' ליישב דפשיטא מה ענין ה' לאדם שאין לו תשועה. וכתב כי חסי' הוא שייך למי שלא הבטיח לו לשכנגדו. אבל בטחון שייך לשאמר לו שיבטיח בו לזה אמר טוב לחסו' בה' בחסי' מלבטוח באד'. וכופל הדבר לא מבעי' באדם שאין סיפוק בידו לעשות בטחונו תמיד. אלא אף בנדיבי' דיש סיפוק בידם אפ"ה יותר טוב החסיון בה' מבטוח בנדיבי' עכ"ד:

כל גוים סבבוני וכו' הנה מבאר גודל הבטחון כי אלו ארבע פסוקים אמר נגד ד' מלכיות כל גוים זהו נבוכדנצר דאסף כל הגוים לעלות לירושלים והוא גלות בבל אבל אקוה לה' בשמו הגדול שנקרא עלינו שאמילם שאכריתם ואמר לשון עתיד כי לא הי' גאולה שלימה כי הי' אחריו עוד גליו' ולא יהי' כריתה גמור לעמים עד ביאת משיחנו. סבוני וגם סבבוני זהו גלות מדי ופרס ומפני זה כפל הלשון סבוני וגם סבבוני כי הי' שני מלכיות וגם באלו הי' תקותי לה' כי אכריתם ואח"כ אמר סבוני כדבורים זהו מלכות יון הרשה שהרבה והרשיע מאוד בגזרותיו יותר מכולן וביקש להעבירם מעל חקי רצונך דועכו כאש קוצים ששרף והרג הרבה מישראל מצוקי ארץ וגם בזה הי' לישועתך קויתי בשם ה' כי אכרית' וקאמר לשון כאש קוצי' שנותן להב הרבה ונכבה מהר כן לא הי' מלכות יון אלא זמן מועט בגרות רעות ולא הי' מאריך כ"כ. ושוב אמר דחה דחתני לנפול מרמז על גלות הרביע שנראה כאלו נדחתי בדחי' אחר דחי' כמו נפילה גמורה ח"ו שאין להם תקומה. אבל בזה יותר בטחוני מרובה ונר' בעיני לאמת גמור כאלו כבר גאלו אתנו. כל כך נתחזק התקוה שאנו אומרים וה' עזרנו וכל מקום שנ' וה' הוא ובית דינו קאמר. או דפי' שאנו מנחמים שיוציאנו מגלות הזה הלא וה' עזרנו עד עתה הוא יעזרינו לעולם ואל יטשינו לנצח:

עזי וזמרת יה וכו' הביאו' כי זמרת הוא לשון זמירה ושירה וגם הוא לשון כריתה כמו כרמיך לא תזמור וזמר עריצי' (ועיין רש"י פ' בשלח) והענין כי בגלו' נכרת שם יה מן השם השלם כדכתיב יד על כס יה וזהו כל עזי ומבטחי כי נכר' השם ואינו במלואו. וא"כ מלבד שה' תמיד עזי ומשגבי יש עוד וזמר' יה שהקב"ה יקנא לשמו הגדול ויהי לי לישועה:

קול רינה וישועה וכו' הכוונה אימ' קול רינה וישועה אם ימין ה' עושה חיל אז באיבוד רשעים רינה באהלי צדיקי'. או דנא' כי רינה הוא לשון תפילה כדכתי' אל הרינה ואל התפילה. וישועה היינו אם יושיע לת"ח וצדיקי' להיות מהנה להם בממון שיכולי' להיות יושבי אוהל וזהו קול רינה דהיינו תפילה וישועה דהיינו צדקה באהלי צדיקים אז יזכו שימין ה' עושה חיל. או דנא' כי גאולה עתידה יהי' בליל שמורים כמו שמצרי' ושאר דברים הנאמרה. ואומר בשעה שקול רינה וישועה דהוא הלל שאומרי' באהלי צדיקים אז ימין ה' עושה חיל:

ימין ה' רוממה וכו' כי התורה נקרא ימין ה' כדכתיב מימינו אש דת למו אם אתם מקיימים ומכבדים על רוממתה אז ימין ה' עושה חיל. או כמו שפי' רע"ס אין הקב"ה משלם גמול להאביד אומה עד שיפקוד על שר שלה למעלה כמו שנ' יפקוד על צבא מרום במרו' ורוממה לשון מרום אם ימין ה' רוממה ר"ל על צבא מרום אז ימין ה' עושה חיל למטה. או דנא' כמ"ש בזוהר פ' וארא ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב הקב"ה דן לישראל בשמאלו כדי דדחי להון בשמאלא ומקרב בימין (וכדארז"ל ג' שמאל דוחה וימין מקרבת יצר תנוק ואשה והם כולם כנגד ישראל שנקראו כן) אבל האומות בהיפך ימינך ה' נאדרי בכח שהוא נאדר ונערץ להציל עמו ביום זעם ואינו מכה רק בשמאל. אבל ימינך תרעץ אויב ע"ש וזהו ימין ה' רוממה שמקרב אותנו בימין ואינו מכה רק בשמאל. אבל ימין ה' עושה חיל שמכה או"ה בימין. ועוד יש לפרש כמ"ש בעל זריעת יצחק כי בי"כ אם ה' עלה בימינו הסגן אומר אישי כה"ג הגבה ימינך והי' סימן טוב לישראל שאם השם עלה בימין כה"ג שיגברו ישראל על אויביהם דהא כל זמן ששמעון הצדיק חי הי' השם עולה בימינו. וזהו ימין ה' רוממה אם אני ארים בימין ה' אז סימן ימין ה' עושה חיל:

לא אמות כי אחיה וכו' הנה בוודאי אם לא ימות הוא יחי'. אלא הכוונה כי הרשעי' בחייה' קרוים מתים ועל זה אני מתפלל שאהי' מכלל הצדיקי' שקרוים חיים. ועם היות שצדיקי' אפי' במתתם קרוים חיים שהרי שפתותם דובבות בקבר לזה אמר ואספר מעשה יה כי לא המתים יהללו יה שאין הם משתמשי' בשם יה ואמרתי טעם לשבח למה הרשעים בחייה' קרוים מתים ע"ד מה שאמר ישעי' ואשלם נחומים לו ולאבליו דאית' בזוהר אותן שני מלאכים שניתן לאדם לשומרו אם הוא צדיק הולכים לפניו ואומרי' פנו מקום לצדיק זה ואם הוא בינוני אזי אחד בימינו ואחד בשמאלו. ואם הוא רשע אזי הולכים אחריו וראשם כפוף כאבלים שמתאבלים על רשעתו. ונמצא בחייו נראה כאלו הוא מת שהרי יש לו מתאבלים על נשמתו ומפני זה רשעים בחייהם קרוין מתים:

יסר יסרני יה וכו' ויש להבין למה לי הכפל דהל"ל יסרני יה ועוד למה אמ' נתנני לשון רבים דהי' לומר לא נתני. אלא דר"ל ביסורין אחר יסורין כדי למרק עוונותי ולצרף כי לא חפץ ה' במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה וע"ד מה דאית' בסוטה דף ח' ע"ב ארחב"פ מאי דכתי' כי אני ה' לא שניתי ואת' בני יעקב לא כלית' לא הכתי לאומה ושניתי בה (וכ' מהרש"א באותו מכה עצמה) ואתם בני יעקב לא כליתם דכתיב חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. והטעם כי יפקוד תחילה על צבא מרום במרום על שר שלהם והנה ישראל הם תחת ממשלת הקב"ה והם חלקו וחבל נחלתו ומפני זה אמר אני ה' לא שניתי ומפני זה אתם לא כליתם וזש"ה כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב:

פתחו לי שערי צדק וכו' קאי על גאולה העתידה כשיבאו אל שערי ירושלים וכי ירושלים לעתיד יקרא עיר הצדק (כמ"ש בישעיהו א׳:כ״ו) אחרי כן יקרא לך עיר הצדק וירמי' (סי' ל"א) עוד יאמרו את הדבר הזה וכו' בשובי את שבות' יברכך ה' נוה צדק הר הקודש. ויאמרו ישראל למלאכי' השומרים חומת ירושלים פתחו לי שערי צדק כל השערי מארבע רוחות עולם אבא בם אודה יה (והנה מזכיר במזמור זה ששה פעמים שם יה כי שם יה מורה על עוה"ז. ושתא אלפא שנין הוי עלמא וחד חרוב):

זה השער לה' וכו' כי המלאכי' מושיבו להם זה השער לה' ר"ל כי עכשיו השם שלם ולא צריכין להודות לשם יה ותוכלו לומר השם ככתבו ועמו כולם צדיקים יבאו בו. או דנא' זה השער לה' ע"ד מה שנא' (ביחזקאל סי' מ"ד) השער ה' סגור יהי' וכו' כי ה' אלקי ישראל בא בו והי' סגור וכו' נשיא הוא ישב בו לאכל להם לפני ה' ופרש"י בחללו. וזה השער הוא לה' וצדיקים היינו הנשיאים יבאו בו בחללו: