הודו לה' כי טוב סידר כאן כ"ו הודיו' כמנין הש'. ורז"ל אמרו כנגד כ"ו דורו' שזן עד שנתן התורה. ומפרש אם אדם עושה טובה לזולתו יש בו פני' אחרת ומצפה לתשלום גמול. אבל גבי הש"י שאין צריך לשו' דבר אז מה שמיטיב הוא מצד טובתו וצריכין להודו' לו כי טוב ואל תבטחו בנדיבים שאין הבטחתו קיימת לעולם תצא רוחו ישוב לאדמתו אבל גבי חי עולמי' אז נקרא טובתו חסד עול' וזהו כי לעול' חסדו:

הודו לאלקי האלקים אמר עוד מפאת שכל צבא מרום ומלאכי מעלה נתונים תחת ידו. על כן אל יבטח שום אומה בשר של מעלה ומזלו כי זה ישפיל וזה ירים ויפקוד על צבא מרום במרום אבל ישראל שבטחונינו בה' הוא נקרא בטחון כי לעולם חסדו:

הודו לאדוני האדונים עם היות שאנו בגלות ויש לנו אדונים וצריכין אנו להשפיל עצמינו כעבדים הלא אפי' יעקב אבינו קרא עצמו עבד כמ"ש וגם עבדך יעקב בא אחרינו. עם כל זה מראה הקב"ה שהוא אדוני האדוני' ומשגיח על ישראל עמו כי גדול הרועה המציל שה מבין הזאבים וזהו מצד חסדו כי לעולם חסדו:

לעושה נפלאות גדולות לבדו שאל תאמר שהקב"ה עושה זה כדי להגדיל שמו או כדי להודות לו. כי באמת הש"י עושה ניסים מפורסמים גלויות לנו. צריכין להודות בחובות הלבבות. יען לפעמים עושה הקב"ה נס נסתר שהוא בהעלם בעל הנס מתחילה ועד סוף ואין בעל הנס מכיר בנס מה שנעשה לו נפלאות רק השם לבדו הוא יודע מזה. ואין בזה שום דבר פני' רק מצד שהוא עושה חסד לעולמו ולכן כי לעולם חסדו וכן הוא במדרש ש"ט:

לעושה השמים בתבונה ר"ל כי לא ידענו מציאתו רק כמאמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע כי צריכין אנו להתבונן בהם ומפאת זה אנו יודעין שהוא בורא יתעלה וזהו שעושה השמים בתבונה להבין כבודו ומעשה ידיו וקאמר לשון עושה בינוני. כי ממש בכל יום ניכר לנו מעשיו כאלו היום נבראו שבולל אש ומים גשם החמישי ובהתפללו אליו ירד הגשם מן השמים וכל זה בעבור חסדו הגדול להודיע שהוא הבורא וכי לעולם חסדו. או דנא' דאית' בזוהר בראשית דף ו' מי שמשתדל ומחדש בתורה בבינה אז הקב"ה עושה רקיע מאותו דבר והקב"ה קורא להם שמים חדשים והוא שמור לו לעולם וזהו לעושה שמים בתבונה ר"ל במבין אז כי לעולם הבא חסדו:

לרוקע הארץ על המים. כלו' כמו רקוע פחים שהוא בולט ברקמה על צד היופי כמו הרקוע על הבגד. ואין רשו' להים להעבירו גבול שמת בל יעבורון לכסות הארץ. וכן להיפך מה שנתן לים לא יכול להיות יבשה ומפני זה לא רצה הים לבקוע לפני משה. וכל זה שלא יעברו זה בזה כדי שהוא נוהג בחסדו ליצורי עולמי' שיורדי ים באניות יכולין לשוט בעולם ושלא יצודו דגי הים ועובדי האדמה והישוב לא יעברו עליה' מי הזדוני' וכל זה בחסד עליון וצריכין אנו לומר כי לעולם חסדו:

לעושה אורים גדולי' כי למעלה לא צריכין לאור רק אתו שרי נהורא. רק עול' הזה צריכין לאור. ובאמת אור שנברא ביום ראשון גנזו הקב"ה כי אין העול' יכולין לסבלו ומי שאינו צדיק נעשה סנוירים מצד ריבוי האור. לכך ברא בחסדו הגדול את שני מאורות להאיר בעולם וזהו כי לעולם חסדו:

את השמש לממשל' ביום. באשר שקטרגה הלבנה ונתמעטה הראה הקב"ה שהוא חפץ בשלום ולא בקטרוג ומזה ילמדו הבריות הדרך הישרה שלא יקטרגו ולא יקנאו איש באחיו ואז קיום לעולם וכל זה עשה בחסד לעולם אשר ברא וזהו כי לעולם חסדו:

את הירח וכוכבים לממשלות הלילה. גם בזה אתה חונן לאדם דעת כי לאחר שלבנה הקטינה עצמה ואמרה שרגא בטהרי מה מהני. פייסה הקב"ה ונתן לה גם הכוכבים לממשלות הלילה ומזה ילמוד אנוש בינה שאם יצער אדם את חבירו אע"ג שעביד כדין אפ"ה יפייסו כדי שיהא הכל באגודה אחת ואם שלום בעולם אז חסד בעולם ויובן כי לעולם חסדו:

למכה מצרים בבכוריהם כתבו רמז למכה הוא אותיות המלך כי פרעה ג"כ בכור הי' והא דלא כתיב למכה בכורי מצרים עיין לעיל מ"ש בשם המדרש בפסקא ר' יהודה ואית' במדרש ש"ט כי ס' ריבוי הרגו הבכורים באבותיהם עכ"ל הרי גודל חסדו שהרגו כנגד ס' ריבוי ישראל יוצאים ממצרי'. הנה סידר כאן זה מול זה שאמר למעלה כי השר של מעלה דמצרים הוא הי' בכור למזלות טלה ולכך לא אכלו מצרים טלה ועובדים לבכורים והקב"ה הכה כל בכור אפי' הצירות כמותי כדכתיב ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה' וזהו הראי' שהוא אלקי אלקים וראוי לנו להודו' לאלקי אלקים כי לעולם חסדו:

ויוצא ישראל מתוכם אף שהיה פרעה גברת מלכים ומושל בעול' וראש לכל אומו' ממש הכל עבדיו. וכן שריו וחרטומיו כולם היו אדוני' ורוזני ארץ אפ"ה הוציא ישראל מתוכם ומזה הראה לנו שהקב"ה הוא אדוני האדונים ושלחו ישראל בעל כרחם וראוי לומר הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו:

ביד חזקה ובזרוע נטוי'. כי ידוע מה שהקב"ה הוצרך לעבור בעצמו להכו' הבכורי' כי הוא מבחין בין טיפה לטיפה והציל את בכורי עמו ישראל. וקאמר בזרוע נטוי' על נס הנסתר שאלמלא שהיו ישראל רגע אחת עוד במצרים אז חלילה נשתקעו בטומאה ולא יוכל לטהר מוזהמתם וזה לא ידעו ישראל שנוהג בחסדו וראוי לנו לשבח לעושה נפלאות גדולות לבדו בחסדו כי לעולם חסדו:

לגוזר ים סוף לגזרים ואמרו לגזרים ר"ל לנימולין מלשון גזרי בשר ורמז במדרש הים ראה הראה לו ברית מילה. ונ"ל הטעם כמו דאמרינין בנדרים גדולה מילה ששמים וארץ עומד עליהם דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי. וגם לגזרים שים נבקע לי"ב גזרים כנגד י"ב שבטים והי' המים למעלה ככיפה כמו השמים למעלה ככיפה על הארץ כדאי' במדרש. והראה הקב"ה ההבדל בין מים עליונים למים תחתונים והוא כנגד לעושה השמים בתבונה והכל בשביל חיבת ישראל שהראה להם חסדו כי לעולם חסדו:

והעביר ישראל בתוכו. לשון העברה בנח' וטיול לא ברדיפה ומהירה ולא הוטבע רגליה' בטיט רק ביבשה וחרבה אעפ"י שהים לא יעבור היבשה. וכן ההיפך שיבשה לא תהי' בים ולא יעברו גבוליהם. עם כל זה הראה הקב"ה מעין הבריאה שהוא רוקע הארץ על המי' ויקוו המים ותראה היבשה והטה חסדו ואמר נגד רוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו:

ונער פרעה וחילו בים סוף. כי ישראל עברו הים בלילה כדכתיב ויהי ענן וחושך ויאר את הלילה. כי הנה העמוד האש אשר האיר לישראל הוא מן האור ראשון שנברא בראשון. ולא הצריך לשני אורים גדולים והראה לישראל מעין הבריאה וירא אלקים את האור כי טוב. ובאשמורת הבוקר הולך רוח קדים וניער פרעה וחילו בים סוף כדאי' במכילת' נתן להם כח נערות כדי לקבל את הפרענות כי בעודם בחיים ננערו כנוער הקדירה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה וכל ישראל רואין ומכירים את צריהם וכל זה בחסדו הגדול על ישראל עמו וצריכין אנו לומר כי לעולם חסדו:

למוליך עמו במדבר הוא חסדו הגדול כי לא נחם דרך ארץ פלשתי' פן ינחם העם וגם שלא יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם. ואף גם זאת שיהי' להם זכות כי לא נתנו תורה רק לאוכלי המן. ובזה היו מייחדי' לבם לשמי' כי לקטו רק דבר יום ביומו ומגיד לישראל כמו נביא כשארז"ל ביומא. ולא העדיף המרבה ולא החסיר הממעיט כי לאחר שלש שעו' חם השמש ונמס כי את השמש לממשלת היום ונמס המן כדונג מפני האש ולא לקטו המן רק באשמור' הבוק' וזהו להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות שהי' צריכין להאמין ולילך בדרך אמונה בלילות כי דינו לבוקר משפט מי סרח כי הנשאר נמס מחמת השמש וע"כ ראוי לזמר כי לעולם חסדו:

למכה מלכים גדולי'. זהו עמלק עם אלופיו הבאים על ישראל ברפידים. והם היו גדולים אצל האומו'. ויחלוש יהושע את עמו לפי חרב אבל לא יכול להורגן כדאי' במדרש לכך קאמר רק למכה מלכים בהכאה בעלמא. הנה עמלק והנלוים הם המושלים בגלות הזה שהוא דומה ללילה ועליו אמר הנביא אם תגביה כנשר ובין כוכבי' (אלו הפרתמים) שים קנך משם אורידך והוא דוגמא ירח וכוכבים לממשלת הלילה. דאגח קרבא וקטיל גוברין מדבית דן דלא הוי עננא מקבל יתהון מן גלל פולחן נכראין דהוי ביניהון כמ"ש התרגום. ואפ"ה בחסדו הגדול רחים על עמו להחליש עמלק ומחויבן לומר כי לעולם חסדו:

ויהרג מלכים אדירים. אלו ל"א מלכים שהרג יהושיע וגם סיחון ועוג. והא דהפריט אלו שני מלכים אח"כ משום דאלו שנים הי' קשים יותר מכולם וכמו שפרשי גבי שלמה אהב נשים נכריות ואת בת פרעה. ועוד כי שבעה אומו' הי' ולעוג שהוא הי' ענק גדול ועקר טורא בר תלתא פרסי ובקש לזרוק על ישראל וגם משה הי' מתיירא עד שא"ל הקב"ה אל תירא אותו. ואף גם זאת מלך הבשן שכל עריו היה בצורות ובחסדו הגדול הרגו כל מלכים אדירים כי לעולם חסדו:

לסיחון מלך האמורי כל"ח ובעל פרשת דרכי' מפרש למכה מלכי' גדולי'. ויהרוג מלכים אדירי' דהיינו סיחון ועוג הכו והרגו מלכים גדולים ואדירים. ומפרש שנתן את ארצם של אלו גדולים ואדירי' לסיחון ועוג לנחלה ולמה עשה כן לזה קאמר משום נחלה לישראל עבדו כי עמון ומואב טהרו בסיחון ועוג שכבשו קצת מאדום ועמון ומואב כדי לתת לישראל עבדו לנחלה עכ"ד:

ונתן ארצם לנחלה. עם היות שלא נשבע השם לאבותינו רק ליתן לבניהם לנחלה רק ארץ ישראל לבד אמנם ה' הצדיק אמר מעט ועשה הרבה והוסיף לנו את עבר הירדן ג"כ לנחלה עד שיתחלק א"י לג' ארצות יהודה והגליל ועבר הירדן ולפיכך אנחנו חייבים להודות כי לעולם חסדו:

נחלה לישראל עבדו. הכוונה בזה הוא בית המקדש כמו שדרשו רז"ל על פסוק אל המנוחה ואל הנחלה זהו בהמ"ק הנק' נחלה כי אין אחריה היתר הבמות וקדושה ראשונה קדשה לעתיד. וקאמר לישראל עבדו כלו' שישראל הם באגודה אחת לעבוד ה' ביראה כעבד לפני מקום והביאו קרבנות בבית הבחירה לכפר על עוונותינו ולפאר המקום כי לעולם חסדו:

שבשפלנו זכר לנו כמ"ש האבן עזרא ורע"ס שקאי על שיעבוד מלכיו' שלא זז השגחתו מאתנו ובכל דור עומדי' עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם ועמו אנכי בצרה וכל זה הוא כי לעולם חסדו:

ויפרקנו מצרינו כי אנו מצפים בכל יום לתשועת ה' והרבה פעמים שגזרו עלינו האומות והכבידו עול על צווארינו ובכולם שלח פדות לנפשינו ושלח עזרתו מקודש בחסדו הגדול כי לעולם חסדו:

נותן לחם לכל בשר. מביא עוד מופת להשגחתו עלינו הלא בגלו' המר הזה שאין לנו לא שדות וכרמי' ומאין בא פרנסתינו ובפרט כי הוצאת בני ביתו של יהודי הוא מרובה יותר מן הגוים בכל דבר ואפ"ה בחן ובחסד וברחמים הוא נתן לחם לכל בשר הרי השגחת העליון בחסד עלינו ואנו אומרים כי לעולם חסדו: ודע כי ר"ת של נתן לחם לכל בשר גמט' יבק היוצא ד"פ במזמור' יענך ה' וכו' קו אמצעי ותיבין ה' אלקי' במספרו כידוע לי"ח. אותיות שניות נת"ן לח"ם לכ"ל הוא חתךְ שם של פרנסה ואותיות הנשארי' ן" מ"ל ש ר גמט' כתר וז"ל ובזה יובן דברי חכמי' וחידות' בגמ' דברכו' דף ד' כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח שהוא בן עוה"ב ופריך מ"ט אילימא משום דכתיב בי' פותח את ידיך לימא הלל הגדול דכתיב בי' נתן לחם לכל בשר אלא משום דאית בי' תרתי ויש להבין למה נקט בקושי' דווקא פסוק זה הלא יש הרבה פסוקים בתהילים שיש בהם בקשה למזונות. אמנם כתבו דצריך לכוין בפסוק פותח את ידיך לשם של פרנסה דס"ת מפסוק ועיין בש"ע דכתי' אם לא כיון דצריך להחזיר. וא"כ שפי' הקשה מנתן חם לכל דיש בו נמי רמז לשם של פרנסה על זה מתר' דאית בי' תרתי כי ומשביע לכל ג"כ גמט' חת"ך וא"כ השם בו שני פעמים ונכון:

הודו לאל השמים. מכל אלו שאמרנו יש מופת חותך שהקב"ה משגיח על בריותיו בחמלה רבה ובפרט על עמו ושומר עמו ישראל לעד. אף שהוא בשמים ממעל. וביתר שאת לאחר חורבן שעשר מסעו' נסעה השכינה למעלה. עם כל זה נחלתו לא יעזוב מלהשגיח עליהם ומן השמים ירחם עליהם על כן הודו לאל שהוא מידת חסד הוא בשמים ואומרים כי לעולם חסדו: וכ' האר"י ז"ל שיכוין מהודו עד ויוציא ישראל ליו"ד של השם. ומפסוק ויוציא עד למוליך לה"י של שם. ומן למוליך עד נחלה באות ו' של שם ומנחלה עד הודו לאל אות ה"י אחרונה ונר' דמש"ה תקנו לומר לאחר הלל הגדול פסוק רננו צדיקים בה' ר"ל בשם ולישרים נאוה תהלה כמו שאי' בסוטה דף ט' ע"א אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה אבל תוס' בפי' ערבי פסחים וכ"כ רש"ל דאין לומר פסוק זה: