Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah, Hallel, Songs of Praise and Thanks
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נשמת מ"כ בסידור על קלף בשנת קס"ו וז"ל שמעתי מרבינו יהודה בר יעקב שר' שמעון בן כיפא יסד נשמת עד מי ידמה לך ורוח כל בשר רוח ונשמה באדם אחד הוא כדכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ולפי שבשבת יש נשמה יתרה לכך מזכירים שניהם עכ"ל ובסידור ר' הירץ כ' בשם רוקח מצאתי כי שמעון בן כיפה יסדו. וי"א שמעון בן שטח ורמוז בו שמעון **ש"**שוכן עד **מ"**מי ידמה לך **ע"**עד הנה **ו"**ואלו פינו **נ"**נשמת עכ"ל. הנה מ"ש הטעם דתקנו נשמת בשבת משום נשמה יתרה וכ"כ לבוש בא"ח סי' רפ"א יען הטור כ' שם הואיל דנזכר בו יציאת מצרים סמכו לאז ישיר. ולכאורה אם הטעם משום נשמה יתרה. א"כ אמאי תקנו לומר כן בי"ט הא בי"ט ליכא נשמה יתרה כמו שהוכיח תוס' בביצה דף ל"ג ע"ב ד"ה כי הוינא דאל"כ ה"ל לתקן במוצאי י"ט לברך על הבשמים. וכן תימא משום אש של גיהנם שמתחיל לשרוף ולהסריח אבל כשחל י"ט במוצאי שבת אז אין מתחיל לשרוף ולהסריח דא"כ גם בי"ט שובת הגיהנם. א"כ במוצאי י"ט אמאי לא מברכין אבשמים לכך כתבו דבי"ט ליכא נשמה יתרה והא דלא מברכין בי"ט שחל במוצאי שבת הואיל דיש לו מאכלי' חשובי' וטובים מיישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים עכ"ל ובאמת בפסחים דף ק"ב ע"ב כ' הרשב"ם דלא מברכין אבשמים אם מוצאי שבת הוא י"ט דגם בי"ט יש לו נשמה יתרה. וגם שם הקשה תו' כן א"כ ק' בכל מוצאי י"ט לברוך על בשמי'. ואפש' להליץ בעד הרשב"ם דלא תקנו ברכת בשמים במ"ש אלא בצירוף שני טעמים יחד. רק דרשב"ם ס"ל הואיל ותקנו לומר נשמת בי"ט ש"מ דאית לן בי"ט נשמה יתרה ונכון. ודע דאית במקובלים כי נפש יתרה בא לאדם בע"ש כשהכין והלביש עצמו לשבת. ורוח יתרה בא לאדם כשאומר ופרוס עלינו (ונלע"ד רמז ופרוס גמט' חל"ק רוח) והנשמה בא אליו כשאומר נשמת עכ"ל ור"ת מסדר ביאתם הוא נפש ר"ת נשמת פרוס שבת ולזה רמז הגמ' שבת וינפש ויאבד נפש מה שהי' לו בנפ"ש. יען הנשמה יתרה באה בנפש יתרה. כמו הגוף הוא תיק לנפש ונפש יתרה הוא תיק ונרתק לנשמה ורמז לזה כי נשמ"ת כ"ל גמט' הנשמ"ה ב"א בהנפ"ש. ואמרו מי שהוא צדיק גמור זוכה לנשמה הנקראת חיה. ומי שהוא גדול יותר זוכה נמי לנשמה הנקראת יחידה וזהו נשמת כל חי ר"ת חי' יחידה. ולכך נקרא בניהו בן יהודע בן איש חי שזכה לחיה יחידה (ובפיוט סדר קדושה דר"ה צריכין להגיה במעלות הנשמה. נפש רוח נשמה חיה יחידה כי לאו כל צדיק גמור זוכה ליחידה ושמה מוכיח) ומעתה לנשמה יתרה לאו כל אדם זוכה אלא צדיקי' יודעי השם ומקבל האחדות גמור שהוא אלקינו. אבל הרוח יתרה זוכה כל אדם שהוא משים עצמו כבשר ר"ל כמו דדרשו בגמ' דסוטה בשר שאול רימה. וזה נשמ' כל חי תברך את שמך ה' אלקינו. כי אות' שיש להם נשמה וכל שכן כל ח"י הם יודעי שמך. אבל רוח כל בשר תפאר ותרומם רק זכרך מלכינו תמיד:
מן העולם עד העולם אתה אל. ע"ד הפסוק תהילים סי' צ' ומעולם עד עולם אתה אל תשוב אנוש עד דכה ר"ל שכולל שני עולמות הוא בחסד אל שמקבל תשובה כן הכוונה כאן שעושה עמנו חסד בעוה"ז ובעוה"ב ומציל אותנו בחוזק מלשון אילי ארץ. על כן מבלעדיך אין לנו מלך:
גואל ומושיע. פודה ומציל. מפרנס ומרחם. אמר ששה לשונות גואל ממצרים. ומושיע אותנו ליכנס לארץ ישראל. ופודה מגלות בבל. ומציל מיון. מפרנס בגלות זו. ומרחם עלינו בגאולה האחרונה. או שנא' גואל כמו משעבוד לגאולה. ומושיע בימי חוליו. פודה אם הוא שבוי. ומציל מיד הרודף. ומפרנס אם הוא עני. ומרחם אעפ"י שאינו ראוי לכך:
בכל עת צרה וצוקה. כי צרה נקרא מה שבא ע"י עצמו וצוקה הוא צרה הנעשה ע"י אחרים שמציקים לו. או דנא' צרה וצוקה על עוה"ב דיש מקדם דין חיבוט הקבר ודינא של גיהנם אין לנו מלך אלא אתה וכמו שאמר מעולם עד עולם. או דר"ל אפי' בכל עת צרה וצוקה אנו אומרי' אין לנו מלך אלא אתה אבל האומו' אין עושין כן כמו שאמר ישעי' והי' כי ירעב והתקצף במלכו ובאלהיו.
אלהי הראשונים והאחרונים. אמר ששה לשונו' בשבח נגד ששה דברים שאמר אלהי הראשונים והאחרונים נגד גואל שיכולת בידו שהוא ראשון ואחרון. אלהי כל הבריות נגד מושיע והכל עבדיו. אדון כל תולדות. נגד פודה (ואפשר עפ"י דארז"ל דאין בן דוד בא עד שיכלה כל הנשמות מחדר הנקרא אוצר הגוף. או דרומז לגלגול שע"י גלגול מתקן מעשיו ונפדה) המהולל בתשבחות (כצ"ל וכ"מ בסידור על הקלף ונכון הוא כי לו דומי' תהילה) אמר נגד המציל כי הניצול צריך להודו' ולברך הגומל. המנהג עולמו בחסד נגד מפרנס דהוא זן ומפרנס מביצי כינים עד קרני ראמי' בחסדו הגדול כדכתי' הוא נותן לחם לכל בשר כל"ח. ובריותיו ברחמי' אמר נגד ומרחם. וה' הנה לא ינום וכו' ומפני זה בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה אבל מלך ב"ו צריך לנום ולישן:
המעורר ישנים עפ"י מה שאמר בס' שבט יהודה דאמר המלך מה לא ינוס דהל"ל הנה לא נים. ואמר שהפי' לא יניח שומר ישראל אחרים לינום ולא לישון והוא שומר ישראל לעד. כי המלך לא יכול לישון והשקיף בעד החלון בלילה וראה שהלכו וראה ששונאי ישראל השליכו הורג בבית יהודי וניצולו וא"כ הפי' לא מניח לינום שלא מניח לישון אחרי' וכן הוא אומר בלילה ההוא נדדה שנת המלך. וזהו שהמר וה' הנה לא ינום וכו' ומפרש המעורר ישנים. והמקיץ רדומים וכו' אמר ששה לשונות שהקב"ה שומר ישראל בהם מעורר ומקיץ והמשיח והמתיר והסומך וזוקף כנגד ששה הנזכרים. ומזכיר בדרך ששי כנגד ששה ימי שבוע וביום השבת שאנו בטלין ממלאכתינו אנו נותנין שבח על ששה ימים שעברו על כן לך לבד אנחנו מודים בשבת: