אלו פינו וכו' כי כנגד ששי הנאמרים אומרים הודאה בששי דרכים פינו ולשונינו ושפתותינו ועינינו וידינו ורגלינו. אלו פינו מלא שירה כמו ששררו בים. ולשונינו רינה כהמון גליו ולא יכלו לעבור היבשה מפני חוק ששם להם. ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע שהוא ת"ק שנים וכל היום השמש אומרת שבח לקב"ה. ועינינו מאירו' כשמש וכירח שמנהירים מסוף עולם ועד סופו ביום ולילה ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. וידינו פרושו' בתפילה כנשרי שמי' אלו המלאכי'. ורגלינו קלו' לרוץ לדבר מצוה כאליו'. כי איל הוא חסיד שבחיו' כדאי' במדרש על פסוק כאיל תערוג על אפיקי מים בזמן עצירת גשמים מתאספים החיות אל האילה והיא צועקת וזועקת אל הקב"ה וכולם בוכי' עמה. ועם כל זה אין אנו מספיקין וכו' ואלקי אבותינו וכו' רוצה להזכיר הודי' גם על אבותינו ולברך את שמך שאמר למשה אהי' אשר אהי' שהוא תמיד עמנו:

שעשית עם אבותינו ועמנו ע"ד לא את אבותינו לבד גאל אלא אף אותנו ממצרים גאלתנו גאולה הנגלי'. ומבי' עבדי' פדיתנו גאולה הנסתר' שהיו משוקעים בטומאה. ברעב זנתנו במן. ובשובע כלכלתנו שכל הטעמי' הי' במן והי' שבעין אעפ"י שלא הי' רק עומר לגלגולת. ומחרב הצלתנו חרבו של עמלק. ומדבר מלטתנו במגפה במעשה דקרח וגבי בנות מואב. ומחלאים רעים ונאמנים דליתנו בנחשים השרופי' ולשון דלה הוא הגבהה כמו דלו עיני למרים. ארוממך ה' כי דליתנו כלו' שהביטו למעלה אל נחש הנחוש' אשר עשה משה על הנס וראה אותו וחי. והרוקח כ' נאמנים שהקב"ה גוזר שהחולאת יבא ביום פלוני ולא יעבור עד יום פלוני. ויש בני אדם חולים תמיד באדר ואלול זהו הם נאמנים בשליחותם עכ"ל: