עד הנה עזרונו רחמיך במדבר. ולא עזבונו חסדיך בביאת הארץ עד עכשיו ואנחנו מודים על לשעבר ומתפללים על העתיד ואל תטשינו ה' אלקינו לנצח:

על כן אברים שפלגת לשון חלקת בחלקיו ר"ל האברים המופלגי' באד' הם הן החמשה חושי'. או דנא' כדאי' בברכות דף ס"א ע"א כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר וכו' ורוח ונשמה כדכתי' ויפח ה' באפיו נשמ' רוח חיים ולשון אשר שמתו בפינו כדמתרגם על רוח חיים רוח ממללא כלו' שיגמו' השבח בלבו ובאבריו ואח"כ יוציאנו בלשונו:

הן הם יודו הן הם גמ' ק' מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום יודו ויברכו וכו' וימליכו אמר ח' לשונות ז' נגד ימי השבוע והשמיני נגד נשמה יתרה:

כל פה וכו' קחשיב הראש באדם אשר בו הפה והלשון. ואח"כ הסוף שהם הברכים וכל קומה היא כל קומת הגוף בכלל רוב מנין ורוב בנין. ואח"כ האברים הפנימים שהוא הלב מבין ליראתו וקרב וכליות שהם יועצות שיזמרו לשמך ולכך לא אמר תזמרו לשמך כמו בשאר תכרע תשבע כי הלב רק מבין לומר לגוף שיראוך וכליות לא יכול לזמר בעצמו אלא נותן עצה שיזמר הגוף לשמך. והא דאמר גבי פה לך יודה ולא תודה כי מורה על לעתיד כל האומו' יודה כן וכל לשון לך תשבע כתבו שהוא על מה שמשביעין קודם שיוצא לעולם ואמר ששי לשונות כמ"ש למעלה נגד ששי ימי השבוע:

כדבר שכתוב (בתהילים ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה (לשון שבח ע"ד ה' האמרך היום) ה' מי כמוך אפשר לפרש כי בק"ש יש רמ"ח תיבות נגד רמ"ח אברי' וכל תיבה משמר אבר אחד אם קוראו בכוונה ומקבל עול מלכות שמים בשלימות וזהו כל עצמותי תאמרנה לשון אמירה ה' מי כמוך שמקבל האחדות האמיתי. ובזה מציל עני זהו יצ"ט מחזק ממנו הוא יצה"ר עני ואביון זהו הרוח והנשמה מגוזלו הוא תאות הגופניות בעוה"ז:

מי ידמה לך (כתר) ומי ישוה לך (חכמה) ומי יערוך לך (בינה) האל (בסוד הדע') הגדול (חסד) הגיבור (גבורה) והנורא (ת"ת) אל עליון קונה שמים וארץ. (ק"ו אמצעי ביחוד תת ומלכות כל י"ח) נהללך (נצח) ונשבחך (הוד) ונפארך (יסוד) ונברך (מלכות) את שם קדשך כי כולם נכללים בשם הוי' ברוך הוא:

כאמור (תהילים ק״ג:א׳) ברכי נפשי את ה' זהו הנשמה כמו שארז"ל בברכות ף י' ע"א ה' ברכי נפשי נגד הנשמה אמרו דוד. וכל קרבי זהו הגוף וכאלו הגוף מזרז הנשמה לברך את ה':

האל בתעצומות הוא כמפרש מאמר משה רבינו האל הגדול הגיבור והנורא. האל לשון חוזק כמו אילי מואב. ואילי הארץ דהיינו בקריעת י"ס אמרו זה אלי ואנוהו שהוא חסד לישראל. וחוזר למצרים וזהו בתעצומו' עוזך הוא במתן תורה ה' עוז לעמו יתן וכו' כי במצרים הראה עצמו כבחור. ועל הר סיני כזקן ויושב בישיבה ולכך מתחילין בשבועות האל וכו':

הגדול בכבוד שמך כי בסוכות הושבתי את בני ישראל שהקיפם בענני כבוד זה הולך לפניהם יומם לכך מתחילין בסוכות הגדול שהוא כולו חסד ורחמים:

הגבור לנצח ביציאת מצרים שהראה את גבורתו והוא גיבור לנצח שלא יתעלף ויחלש וגם בניסן עתידין לגאול וזה רמזו ישראל בשירה ה' ימלוך לעולם ועד. והנורא בנוראתך כמו שאמרו נורא תהילות עושה פלא והעמים ירגזון לכך מתחילין בפסח הגיבור:

המלך יושב וכו' כי הכסא אינו שלם כמו שנשבע יד על כס יה אבל במחיות עמלק שהוא גמט' מ"ר. אז יהי' הכסא שלם ונהפכו אותיות מר ויהי' רם וזהו לעתיד לה' המלוכה והוא מלך יושב על כסא רם ונשא. ואשר שבר"ה וי"כ עושה משפט עמו לכך מתחיל בר"ה וי"כ המלך:

שוכן עד וכו' ואז יהי' שוכן עד. כלו' לא זזה השכינה מעמנו ותמיד יהי' אתנו. מרום וקדוש שמו שיהי' השם שלם ונקרא ככתיבתו ורמז בזה ליום שבת ומנוחה לחי עולמים ולכך מתחילין בשבת שוכן עד. ובסידור ר"ה וז"ל בשבת מתחיל שוכן לדעתי לכבודו של ר' שמעון אשר יסדו ששמו בר"ת שוכן עד מרום וקדוש. ואפשר הנון רמוז בר"ת של נאוה. ומ"כ עוד טעם מרום וקדוש גי' שבת:

וכתוב (תהילים ל״ג:א׳) רננו צדיקים בה' כי לעתיד ירננו הצדיקי' וישמחו בה' שהוא שלם. ולישרים בלבותם בגלו' להם נאוה תהל ואפשר שנאוה הוא ב' תיבות נא לשון בקשה שיהי' וה תהילה שלעתיד יאמרו השם ככתבו כדאי' שלה"י פרק אלו עוברין. או לשון בית כמו לביתך נאוה קודש הישרים נאוה בבהמ"ק יאמרו תהלה:

בפי ישרים תתהלל ראיתי בסידור על קלף וז"ל שמעתי כי יצחק יסדו בעקדה וחתם בו שמו ושם רבקה אשתו בר"ת ישרים צדיקי' חסידי' קדושים ורבקה באות שלישי תתברך וכו' עכ"ל ותמי' מלת' הא בשע' עקדה לא ידע שרבקה יהי' אשתו כי בו בפרק נולדה רבקה. ואולי ניצצה בו רוח הקודש. ואבודרהם כ' וז"ל וי"א כי החכם שחבר זה הי' שמו יצחק ושם אשתו רבקה ועשאו לכבוד יצחק אבינו ורבקה אמנו כדי להזכיר לנו זכותם עכ"ל אמנם מכל ספרי קדמונים משמע שמחברו הי' ר' שמעון. ולענ"ד הואיל שנשמת יצחק פרחה ממנו בשעת עקדה לג"ע וחזרה עם נשמה יתרה ובו בפרק נולדה רבקה לכך הזכיר' המאיר בנשמ' ולכך בכל השנה לא מזכירי' רבקה בר"ת רק ר"ה וי"כ לזכור זכות רבקה אמנו: