Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah, Nirtzah, Chad Gadya
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות. כדאי' בסוכה דף נ"ב אר"י לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ואז יהי' ה' אחד ושמו אחד. ונבנה בהמ"ק ע"י הקב"ה כדכתיב מקדש ה' כוננו ידיך. וגדול יהי' כבוד הבית האחרון יותר מבית הראשון ושני. וזהו חד גדי' חד גדי' כלומר בהמ"ק לעתיד יחשב כשני מקדשות הראשונים ונזכה כולנו במהרה לאורו אמן עכ"ד:
הנה פיוט זה מזמרין בכל תפוצות ישראל. ושמעתי שמצאו זה הפיוט ואחד מי יודע גנוז וכתוב על הקלף בבית המדרש הרוקח בגרמייזא וקבעו אותן לדורות לזמר בליל פסח. וא"כ לא דבר רק הוא. והחסרון תלוי בנו ורבים חתרו אל היבשה להבין דברי חכמים וחידותם כי לולי זאת לא קבעוהו. כי נראה כחוכא וטלולא בעיני המון עם ובתולו'. וכבר כתבתי מ"ש הגאמ"ו החסיד ז"ל שפירשו על חורבן שני מקדשים. אמנם לפי קט שכלי נר' לפרש בשני ענינים אחרים. ומתחילה נבאר מסורה בפ' בא חגורים ג' מחניכם חגורים. שש מאות איש חגורים. לבוש הבדים ומתניו חגורים. ונר' דרמז בזה דבס' גלי' רזי' והביאו י"ר פ' זו וז"ל עד שבא משה הי' צורת טלה ביד ימינו של אמון מנוא (בירמי' פרשי דהוא אלכסנדרי' של מצרים דנקרא אמון מנוא וכאן כוונה לשר של אלכסנדרי') משנה של סמא"ל. וביד שמאלו צורת שעיר עזים והי' מבקש דמם. דם האיל הי' מבקש מאברהם (כלו' שהאיל שהקריב הוא גזול בעבור שלא הי' קנין כספו) ודם שעיר עזים הי' מבקש מיד השבטים אחיו של יוסף. וכשבא משה והקריב אילו לקרבן פסח תיכף הלך גבריאל (דהוא לבוש הבדים) והפיל הטלה מיד אמון מנוא. ונשאר צורת שעיר עזים ביד שמאלו עד היום הזה. ולא יפול מידו עד שיהרג משיח בן יוסף עכ"ל והנה עשי' דלמטה עושה רושם למעלה כי באכיל' פסח הי' מתניהם חגורי' לבטל שש מאו' רכב של מצרי' שהי' חגורים שהי' מרכבה טמאה כנודע. אמנם הביטול הי' ע"י גבריאל לבוש הבדים שהפיל הטלה למעלה. וזהו רמז המסירה מתניכם חגורי' לבטל שש מאות איש חגורים ועיקר נעשה ע"י לבוש הבדים ומתניו חגורים וק"ל. והואיל שעיקר ירידת אבותינו למצרים הי' ע"י מכירת יוסף מזמרין לחד גדי'. חד גדי' חד גדי' כפל הלשון. כי גדי' לשון כריתה ונפילה כמו גדי' לאודני' וכמו גודו אילנא. וגם גדי' לשון גדי. ובאשר דע"י אכילת פסח כבר נתבטל הקטרוג מאיל של אברהם ונפל מיד שר אמון מנוא אמר חד גדי' ר"ל אחד נכרת ממנו. שוב אמר חד גדי' ר"ל חד גדי עדיין קיים זהו חטא מכיר' יוסף דזבין אבא זהו אבא יוסף כי על משנה למלך מתרגם אבא למלכא. בתרי זוזי כי אית' בילקוט שמעוני פ' וישב בעשרים כסף מכרו עשרת השבטים ליוסף ובא על כל אחד שתי כסף וזהו בתרי זוזי שהוא דבר מועט וזה החטא עדיין עומד וצוח חד גדי' חד גדי' כי חטא זה עומד עד שיהרג משיח בן יוסף אז נמרק לגמרי. אע"פ שנתקן קצת ע"י שמספר והולך: ואתא שונרא ואכלה לגדי'. כי קצת חטא מכירת יוסף הוקל בגלות מצרים ע"י פרעה מלך מצרי' שהוא דומה לחתול שמשכח הטובה וכן פרעה אשר לא ידע את יוסף שעשה עצמו כאלו לא ידע וגם אמר מי ה'. וכתבתי דאמון מנוא הוא אלכסנדרי' של מצרים א"כ בכלל שר מצרים הוא וקאמר אכלה לגדי' כלו' מכלה ומקטרג כמו אכל את יעקב. ונקט לשון שונרא דהוא אותיו' ש"ר נו"א וכן בסילוק דאחרון של פסח יסד הפייט ושר נוא ישב על מפתון ארמוני' ומפרשי' שר של מצרים: ואתא כלבא ונשך לשונרא. הוא עמלק דנמשל לכלב כמ"ש רש"י בפ' בשלח ויבא עמלק אתם אומרים היש ה' בקרבינו אם אין חייכם שהכלב בא ונושך אתכ' ע"ש. ונמשל לכלב כי קליפה שלו הוא כלב. וכן קליפ"ה כלב"א גמט' רע"ח הוא גמט' כח"ו דעמל"ק מנין רע"ח. ועוד נמשל לכלב כמ"ש והכלבים עזי נפש הן והכלב עז פנים בחיות. וכן הוא באמת בעמלק דאע"ג דראה גבורות השם במצרים וקריעת ים סוף והעיז פניו לבא על ישראל מיד בצאת ישראל ממצרים ולשון ונשך הוא לשון דובק ומחובר כמו שתי ככרות הנושכות זו בזו וכדומה הרבה בלשון המשנה שבא מיד לאחר השונרא וגם בזה הוקל קצת מכירת יוסף: ואתא חוטרא והכה לכלבא זה יהושיע כי הוא מזרעו של יוסף כמו ויצא חוטר מגזע ישי. ובאשר דאתא מיוסף יכול הוא לבטל קצת מכירת יוסף ולנקום בעמלק ובעבור זה לא הלחם בעמלק משה רבינו רק שלח ליהושיע משרתו. וגם כתיב ניצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי ואי' במדרש במטה זה עשית לנו ניסים במצרים וכן תעשה לנו בו ניסים בעמלק: ואתא נורא ושרף לחוטרא. הוא חרבן הבית שנשרף דכתי' ויצת ה' אש בציון ובשעת חורבן התעורר חטא מכירת יוסף ובטלו הקרבנות שבאו השעירים לכפר על שחיטת שעיר עזים דיוסף: ואתא מיא וכבא לנורא זהו התורה כי העוסק בתורה של קרבנות הרי הוא כאלו הקריב קרבן דכתיב תורת עולה תורת חטאת תורת אשם ותורת שלמים. ואין מים אלא תורה דכתיב פוטר מים ראשית מדון כל צמא לכו למים כדאי' בשלה"י פ"ק דקדושין ויש לנו תיקן בזה העוסק בתורה לכפר על חטאתינו: ואתא תורא ושתא למיא. זהו מלכות הרביעי דנמשל לתורא כמו שאמר בפיוט קדושת יוצר דר"ה ותור זה מלכות אדום שנמשל לשוורים. כי טרנסרופס הרשע הרג עשרה הרוגי מלכות שהם כנגד עשרה אחי יוסף כנודע: ואתא שוחט ושחט לתורא הוא משיח בן יוסף הבא לגאול ישראל מיד מלכות רביעי ויהי' טבח רב בבצרה במלחמת גוג: ואתא מלאך המות ושחט לשוחט. הוא הס"מ שר של אדום הוא היצה"ר הוא השטן שקיבץ כל האומות להלחם עם ישראל. והוא ארמילוס הנודע ויהי' עת צרה ליהודים והן חבלי משיח ואז יהרג משיח בן יוסף לכפר לגמרי על מכירת יוסף. ובאשר שיהי' חבלי משיח ט' חדשים קבעו לזה החרוזה בחרוזה תשיעית: ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות כדאי' בשלה"י סוכה דף נ"ב לעתיד מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו לפני הרשעים ולפני הצדיקים ולא יהי' עוד גלות דע בר"ת של פסוק "אתה "סתר "לי "מצר. הוא סמא"ל. אמנם בשם סא"ל (גמט' צא הוי' אדני) נחסר מ' משמו בזה יבוטל הס"מ וסא"ל בא"ת ב"ש הוא חת"ך כי יחתוך המ' המורה על מות. וזהו אתא הקב"ה ושחט למלאך המות שנחתך המ' ובלע מות לנצח. וזהו הטעם שאומרי' בעי"כ כשמסבבין את הכפרו' חליפתי תמורתי כפרתי כדי להזכיר שם חת"ך לעורר זביחת יצר הרע בשם זה ובאשר שבניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול לכן אומרים כן בליל הגאולה.
ועל דרך אחר יש לבאר באשר שיצאו ממצרים באנו לארבע מלכיות ואח"כ יהי' גאולה שלימה ומרומז ברמיזה: חד גדי' ר"ל ישראל דנקראים גדי כמו שאמר שלמה בשיר השירים רעי גדיותך. ואמר כפל הלשון דבין שאנו עושין רצונו של מקום או לא עושין נקראו בנים רק החילוק בין בנים חביבים. ובין בנים שובבים. ולעולם אנחנו ישראל הם גוי אחד כדכתי' מי כעמך ישראל גוי אחד. באשר שישראל הן י"ב שבטי' ועם שבט לוי הוא שלשה עשר כמנין אח"ד ולזה רמז משה וישראל בשירת הים נחית בחסדך עם זו גאלת. עד יעבור עם זו קנית. זו גמט' אחד ובאבות אמר ישראל קנין לקב"ה דכתי' עם זו קניתי. וגם לשון גאלת הוא הקונה דבר שלו כמו על התמורה ועל הגאולה וכן בבתי ערי חומה מקרי הפדיון גאולה ואמר עם זו גאלת לשון קנין. ואמר חד גדי' חד גדי' בלשון ארמית כי שוה ללשון הקודש כי חד גדי' הוא אחד גדי דזבין אבא הוא הקב"ה הוא אבינו שבשמים בתרי זוזי ר"ל בתרי פעמי' זו הנכתב בשירה עם זו גאלת עם זו קנית. ומסדר הארבע מלכיות: אתא שונרא. זו מלכות בבל הרשעה דאתרוממת על מלכא עלאה ושכח נ"נ השם והניסי' שעשה לישראל בסנחרב. וטבעו הי' אכזר וכל תאוותו לכבוש העולם ושיר של חתול הוא ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. וקראו בלשון שונרא דאי' בברכות דף נ"ו הרואה חתול בחלום באתרא דקרו לי' שונרא נעשה לו שירה נאה. וכדאי' במדרש דהי' נ"נ רוצה לומר שירה גדולה כשיצאו חמ"ו מכבשן בא מלאך וסטרו על פיו. ואותו שונרא אכלה לישראל: אתא כלבא ונשך לשונרא זו דריוש מדאה דבר בלילא קטל בלטשאצר ודריוש מדאה קיבל מלכותי' ומכנה בלשון כלב כי הי' אוהב כלב דכתיב והשגל יושבת אצלו זהו כלבתי' כדאי' בפ"ק דר"ה וכדומה שראיתי בס' אחד כי פני דריוש הי' דומה לכלב ובטלה גלות בבל והתחיל גלות פרס ומדי: ואתא חוטרא והכה לכלבא הוא נחמי' בן חכלי' וזרובבל בן שאלתיאל דהם מזרע דוד וקראנו לשון ויצא חוטר מגזע ישי דעלו מבבל. או דחוטרא הוא דריוש בן אחשורוש דיצא מגזע יהודים בן של אסתר המלכה שנתן רשות לבנות בית שני ואז יצאנו מגלות פרס ומדי: ואתא נורא ושרף לחוטרא. כי היצה"ר נקרא נורא כדאמרינן נורא בי' עמרם. גם ביומא דף ס"ב ע"ב דנפיק יצה"ר כגורי' דנורא אמרו היינו האי וז"ל הגמ' ויצעקו אל ה' אלקים בקול גדול מאי אמר בייא בייא היינו האי דאחר בי' למקדשא וקלי' היכלא וקטלינהו לכולהי צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינינו כלום יהבית לן אלא לקבולי בי' אגרא לא איהו בעינין ולא אגרא בעינין נפל להו פתקא מרקיעא דהוה כתיב בה אמת דהוא חותמו של הקב"ה: אתא מיא וכבה לנורא. הן אנשי כנסת הגדולה דאמרו עוד שם אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילותא מסרוהו נהיליהו וכו' ומים היינו תלמידים חכמים דנמשכה שמעתייהו כמים ויזל מים מדליו. וכבה לנורא כי התורה מכבה עבירה. והם תפסוהו ליצה"ר ושדוהו בדודא דאברא וחפוהו לפומא. כי היכי דתקיים בנין הקודש: ואתא תורא ושתה למיא. דא הוא מלכות יון הרשעה שגזר גזרות רעות על ישראל ושמדות שלא ימולו בניהם ולא ילמדו תורה וגזר עליהם שיכתובו על קרן שור אין לכם חלק באלקי ישראל זהו הגדול שבכולם לכך יכונה מלכות יון בשם תורא דשתא למים שהרג כמה וכמה תלמידי חכמים: ואתא שוחט ושחט לתורא אלו בני חשמנאי' שהיו כהנים שוחטי קרבנות במקדש ועשו טבח רב בשונאיהם ולא נתעלפו בגבורת' יהודא מכבי ואחיו והם בטלו מלכו' יון: ואתא מ"ה ושחט לשוחט. דא הוא ס"ם שר מלכו' אדום גלות הרביעי דע"י נחרב הבית ונשרף ע"י הורקנוס מבפני' ואריסטובלוס מבחוץ כמו שהאריך ביוסיפין ומשם ואילך בטלה המלוכה וממשלה מישראל עד כי יבא קץ הגאולה: ואתא הקב"ה ושחט למ"ה. הענין להבין היאך שייך ברוחניי שחיטה. וכתבו כי מ"ה הוא מלאך קדוש רק עושה שליחתו. ולעתיד יחלק הקב"ה שמו סמא"ל ס"ם מצד אחד אל מצד שני ונשא' קדוש והנה ס"ם הוא הראש משמו וזש"ה ראש פתנים אכזר ולעתיד ע"י שנפסק הראש יבטל המיתה מישראל ולזה רמזו פסוק רישי' ואז ולא ימות וריחוק וחילוק שמו זהו שחיטתו. ובהיפוך לגבי השם נורא כי יד על כס יה שלא יהי' השם שלם עד לאחר מחיי' עמלק שהוא שר שלו אז יהי' השם שלם וסימנך אמלאה החריבה אם מלאה זו חריבה זו ודי בזו. ולזה נזכה במהרה בימינו. ואז נזמר על פדות נפשינו אמן:
חד גדי' חד גדי' נרא' לפרש כי לשון זוזי מצינו לשון זוג כדאי' בעירובין דף ל"ז ע"א זיזי זוזי קתני. ופרשי זוגי זוגי. דזבין אבא דהוא יעקב אבינו שלקח ב' זוגית לאה וזלפה. רחל ובלהה ומהן הוליד י"ב שבטים דהוא חד גמט' י"ב גדי' אלו ישראל שמכונים בשם גדי כדכתיב ורעי גדותיך. ואמר כפל לשון דבין בני אמהות ובין בני שפחות כולן חד גדי' נקראו כי אב אחד לכולנו שהשכיר עצמו ללבן ושכירות ליומא ממכר הוא בעבור בנותיו וכן כתיב ותען רחל ולאה ותאמרנה לו וכו' הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ר"ל בשכר הפעולה. ומזכיר מתחילה לבן כמו שאמר הפייט הפחדת ארמי באמש לילה דהוא ליל שימורים: ואתא שונרא ואכל' לגדי' זהו פרעה שדומה לחתול ששכח מה שעשו לו יוסף הצדיק ורצה לאבד אומה ישראלית וה' הצילם מחרב פרעה. ולכך שונרא גמט' ז"ה מל"ך פרע"ה ועבדי"ו. וה' הוציאם בליל שמורים: ואתא כלבא ונשך לשונרא. האי ונשך לשון דבוקו' זה בזה כמו שתי ככרות נושכות זה בזה ורומז לעמלק שבא מיד לאחר שיצאו ממצרים והעיז פניו והכלב הוא עז שבחיות. וקליפה זו גדולה ממשלת עמלק. וראי' כלב מלא כזה כ"ף למ"ד בי"ת גמט' תקפו. כמנין קליפ"ה א"ף מעמל"ק ולכך כתב רש"י בחומש גבי ויבא עמלק שהוא דומה לכלב. וכתיב (ישעיהו נ״ו:י״א) והכלבים עזי נפש גמט' כ"ח דומ"ה לזר"ע עמל"ק. וגם נשך ר"ת נחש שור כלב אלו קליפות הס"ם ואדום וכמו שאכתוב בסמוך: אתא חוטרא והכה לכלבא. כמו שנאמר גבי יהושע שאמר לו משה בחר לנו אנשים צא והלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי והרים ידו במטה ובזה החליש עמלק: ואתא נורא ושרף לחוטרא. זהו מעשה עגל כדכתיב ואשלכיהו באש ויצא עגל הזה ואש זה הי' ח"ו גורם כלי' לשונאי ישראל לולא משה רבינו עמד בפרץ לפני הש"י כדכתיב ויחל משה: ואתא מיא וכבה לנורא כדכתיב ויקח את העגל וכו' ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. דנתכוין לבודקן כסוטות ובזה נכבה עשן חרון אף של מידת הדין ונתקבל תפילת משה ואמר הקב"ה סלחתי כדבריך: ואתא תורא ושתה למיא. כי עדיין לא טהרנו לגמרי מעון עגל עד סוף גלות רביעי ומלחמת גוג מגוג כדכתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. ופרשי ואין פרענו' בא על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל. ותורא הוא מלכות רביעי ואית' בעמק המלך (הובא בי"ר פ' כי תשא ד"א דף ק"ו ע"ג) עשו ישראל העגל בכח שור קליפה של עשו עם ד' אבות נזיקין שלו ובהיפוכו לענה ורו"ש הוא שור ורוש פתנים אכזר שהוא השור שהוא סמא"ל ע"ש שהאריך ולכן הפיוט ביום א' דר"ה כתב שמלכו' רביעי דומים לשורים ע"ש ועיקר הצרה יהי' במלחמת גוג מגוג. ורמז לזה תורא גמט' ד"א הו"א במלחמ"ת גו"ג מגו"ג. ואז יתגבר הצרה מחמת עון העגל וישלוט עמלק ושרו באשר שהוא סוף פרענות העגל. וה' יצילנו מידם: ואתא השוחט ושחט לתורא. הנה בכאן קאמר השוחט בהי הידיעה. ומאן הוא זהו משיח בן יוסף. ור"ת של השוחט "הוא "שמאסף "ומקבץ "חסידים "טהורים ויעשה מלחמה עם גוג מגוג וחילו ויהמם מפניו ולכן השוחט ושחט גמט' תרנ"א. כמספר "משיח "בן "יוסף המ"ם. ונח"ש גמט' משיח: ואתא מלאך המות ושחט לשוחט. כלו' במלחמה זו יהרג משיח בן יוסף ובזה יכופר עון העגל לגמרי ולא יהי' לישראל שום שמץ מזה החטא והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו כמו שניבא ישעי' (סי' נ"ג) וראיתי שמשיח בן יוסף הוא מגזע ירבעם מבני בניו של אביהו. לכך נגזר שיהרג בעון העגלים ודי בזה כאן. ולזה בא ההספד הכתוב בזכרי': ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות. וכמ"ש רש"י בישעי' (סי' ס"ג) פורה דרכתי לבדי כי הוא בעצמו יהרג שר אדו' ויבוא הגאולה. ולהבין לשון שחיטה גבי מלאך המות. נר' לפי מה דאי' בפסחים דף ס"ח ע"א דרמי להו קרא אהדדי כתיב והנער בן מאה שנים ימות. וכתיב בלע ה' מות לנצח. ומשני כאן בישראל וכאן באומות. הנה כל האומות נקראו גוף. אבל ישראל יכונה בשם הראש כי הם ראש לכל האומות ויזכו לד' חושים בסודות התורה. אבל האומות הם רק חוש המישוש כי הם לעתיד לעשות לנו מלאכתינו בידיהם וכיון שכן זהו הכוונה של שחיטת מלאך המות ר"ל שעד עכשיו הי' לו רשות להמית לכל הנולדים מבני אדם. אבל לעתיד לא יהי' מיתה רק לאומות ולא לישראל והוי כאלו נשחט בצוואר להבדיל בין הגוף להראש. ומקובלים כתבו וכ"ה בתקונים זוהר דשחיטת יצה"ר הוא מלאך המות יהי' בי"ד ניסן וכ"כ בס' מעשה רקח ועיקר אכילתו ושעשוע יהי' בליל שמורים וכן יסד הפייט שתי אלה רגע תביא לעוצית בפסח. ולכך מזמרי' זה השיר בליל שמורים. וה' יזכינו לעלות לעיר הגבורים אמן: