קהל כנסה המזה לשלש צום בפסח. עפ"י הגמ' דמגילה דף ט"ו ויעבור מרדכי רב אמר שהעביר יום טוב ראשון של פסח בתענית ופרש"י בי"ג בניסן נכתבו האגרת ונתנו הדת בשדשן וי"ד וט"ו התענו ובי"ו נתלה המן לערב עכ"ל. וצ"ע דהא כתי' ויהי ביו' השלישי ותלבש אסתר מלכות ר"ל ביום השלישי לתעני' וכו' ובקשה מהמלך שיבא הוא והמן אל המשתה למחר וכו' וסיפר המן כבודו שהוא נקרא למחר עם המלך למשתה אסתר וכו' וזרש נתנה עצה לעשות עץ גבוה חמשי' אמה ובבוקר אמור למלך לתלו' עליו וכו' ובלילה ההוא נדדה שנת המלך. וצ"ל דנדדה שנת המלך הי' בליל י"ו של ניסן כי ביום ט"ו הי' שרוי בתענית. וקשה הא אי' במדרש ובתרגום בלילה ההוא נדדה הי' בליל שימורים בליל ט"ו. וצ"ל דמדרש' חלוקות הן ומה מאוד תמי' לי דאנו אומרים בליל ראשון עוררת נצחך עליו בנדוד שנת לילה הרי דס"ל דהי' נדד שנת לילה בליל ט"ו. וא"כ צ"ל דיו' שלישי לתעני' הי' בערב פסח. וא"כ היאך אנו אומרי' בליל שני לשלש צום בפסח הא כבר נשלמו הצומות בערב פסח וסותרי' דברינו זה את זה ועיין בתוס' דר"ה דף כ"ז שהקשו כמו כן על מ"ד בתשרי נברא העול'. וראיתי במהרש"א בח"א דכ' וז"ל וצ"ל דאין מוקדם ומאוחר דזה המעשה דבלילה ההוא נדדה שהי' בליל ט"ו הי' קודם מעשה ותלבש אסתר שהי' ביום ט"ו ע"ש ולא זכיתי להבין דבריו דמקרא מלא דיבר הכתוב שבא המן באותו לילה לתלות למרדכי אשר הכין לו עפ"י עצת זרש אשתו וכבר סיפר לזרש וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. ודע דאם נאמר דבליל שמורי' נדדה שנת וכו' צ"ל דמה דכתיב ויהי ביום השלישי כי מעשה דהמן ואחשורוש הי' ביום י"ב ניסן ובו ביום כבר נודע הדבר למרדכי והודיע מרדכי לאסתר והתחיל להתענות ג' ימים מן יום י"ג י"ד ט"ו וביום י"ג נקראו סופרי המלך. ושפיר הוי יום שלישי למכירה בערב פסח. ואפשר לומר דאסתר התחילה להתענות ביום י"ב לעת ערב וא"כ נשלמו הג' ימים דתענית ביום ראשון של פסח. אבל מרדכי גזר על כל יהודים לישב ג' ימים הי' ביום י"ג כשנקראו סופרי מלך והתענו יום י"ד ט"ו ט"ז וכ"כ רש"י בגמ' וישב מרדכי לשקו ולתענתו ופרש"י יו' שלישי לתעניתו שהי' התחיל להמענו' ביום י"ד ומה שקרא המקרא ליו' אתמול ויהי ביום הג' ותלבש אסתר מלכות יום ג' לשלוח הרצים עכ"ל וכן הילקוט סי' תתרנ"ו כ' דגזר להתענות יום י"ד ט"ו ט"ז. וא"כ קשי' דברינו מתנגדים בשני לילות. אמנם הנלע"ד דבאמת בימי כורש הראשון עלו חגי זכרי' מלאכי וזרובבל לא"י. והם היו קובעין ומעברין החודש ולא הגיעו שלוחים ב"ד לשושן והיו עושין שני י"ט מספק. וא"כ בלילה ההוא נדדה היה בליל ט"ז ספק ט"ו וקרי לי' שפיר ליל שמורים כמו שפסק בש"ע דגם ליל שני נקראו ל"ש ולא צריך לקרות ק"ש וא"כ לענין עומר הוי ט"ז ואפ"ה נקרא ל"ש כמו שאנו עושין ומיושב קושי' מהרש"א והוא נכון:

ראש מבית רשע מחצת בעץ חמשים בפסח. כמו שדרשו המן מן התורה מנין דכתיב המן העץ וכו' וכ' רוקח כמו שיש ע' פסוקים מן בראשית עד המן העץ כך יש ע' פסוקי' מן ויתלו שניהם על עץ עד ויתלו המן וכו' וכן מאגרת המן עד אגרת מרדכי ע' ימים ע"ש בסי' רל"ו. והכוונה ראש מבית רשע דהיינו מבית עשו כי הוא ביקש לעקור הכל והשיב גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ:

שתי אלה רגע תביא לעוצית בפסח. עש"ה ישעי' (מ"ז) שתי אלה רגע ביום אחד ושם נאמר על בבל שהי' נהפך בל"ש כמ"ש למעלה. אבל כאן מפרש לעוצית דהיא ארץ עוץ שכ' רש"י באיוב דא קונסטאנטינא רבתי' ור"ל כמו ששמר רגע חצות לי"מ כן יהי' רגע חצות לילה בגאולה העתידה בליל זה וזהו כוונת במערבית ליל א' כגיבור על אדום חצה. והא דאמר שתי אלה רגע דמשה אמר כחצות כדאי' בריש ברכות דהי' מסופק אם יהי' רגע סוף חצו' ליל' ראשון או יהי' הרגע דתחילת חלק שני מחצות לכך אמר כחצות וזהו כוונת הפייט שתי אלה רגע ר"ל דגם הוא מסופק ור"ל כחצות דהוא אמצע לשתי רגע:

תעוז ידך ותרום ימינך כליל התקדש פסח. כי יד על כס יה ויהי' השם שלם וזהו תעוז ידך. ותרום ימינך דכתיב ימינך ה' נאדרי בכח ויאמרו שירה והלל כליל התקדש פסח או די"ל דימין רמז לתחית מתים כדכתיב בדניאל ותעמוד לגורלך לקץ הימין: