גט פשוט. מקושר עדיו בשלשה. מסקינן בגמרא דמקושר מדרבנן אתרא דכהנים הוי והוי קפדי טובא וכו' ומשמע דלא היתה התקנה אלא לפי שעה ואחר כך בטלה ומש"ה לא הזכיר הרמב"ם ז"ל כלל מדין המקושר דאין דרכו להביא אלא מה שנהג ועתיד לנהוג ולא מדברים שאינן אלא לפי שעה:

מתניתא אמרה כן עד אחד עברי וכו'. כבר נתבאר בגיטין דלטעם הבבלי הוא מענין אחר משום דחיישינן שמא גונדלית חתמו ויש כמה נ"מ בין טעמא דהאי תלמודא ודהתם להמעיין שם ואין להאריך בשכבר נתבארו מענינים אלו בפ' הזורק ובפ' המגרש וע"ש:

כמה יהו העדים רחוקים מן הכתב. בתוספתא הכי גרסינן הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול פחות מכאן כשר וכמה יהיו עדיו רחוקין וכו' עד ר' דוסתאי בן יהודה אומר מלא חתימת ידי העדים. וכבר פירשו התוס' בדף קס"ט ע"ב דלא לסתור הסיפא לרישא דכתבו דנראה לר"מ ולר"ח דסיפא מן הצד מיירי. ור"ל כמה יהו עדיו רחוקין בהתחלת שטת חתימתן מן הכתב ואם יכולין להניח גליון מן הצד לפני חתימתן וקאמר כדי שיהו נקרים עמו כלומר שלא יניחו גליון כלום לפני חתימתן אלא יתחילו לחתום התחלת השעה תחת הכתב ממש עד שיהו נראים לקרות בשוה עם הכתב וטעמא דחיישינן שמא יכתוב שטר בזה החלק לפני העדים ויחתוך כל השטר מלמעלה ויהיה שטר ועדיו בשטה אחת וכשר. ואין החשש הזה כ"א בשחותמין זה אצל זה אבל לא בזה תחת זה וכדכתב הרא"ש ז"ל בענין פי' הבעיא דהתם. ולפ"ז צריך לפרש הא דרשב"א דה"ק מלא שיטה אחת כלומר דלעולם כשהן אין רחוקין מתחת השטר אלא מקום שיטה אחת כשר ואין חוששין לכלום כשהשטר מסיים בסוף השיטה כדהתם שאין חוששין שמא יכתוב שם שני שיטין בדוחק. ודברי ר' דוסתאי יש לפרש על דרך מלא חתימת ידי עדים דקאמר ר' יסא לקמן:

כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה. התם גרסינן דף קס"א ע"ב אמר ר' יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהן וכתב הנ"י אמרו בירוש' כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה ומשום הכי נקט הכא מחקין שכולל מחקין וגרדין ולא נקט תלויות משום דבתלויות אין הצורך כ"כ דהתם כי לא מקיים להו כל השטר כשר אלא שאין למדין מאותה תלויה אבל במחקין או גררין שאינו מקיומין כל השטר נפסל דחיישי' שמא היה שם איזה תנאי ותלינן כל מה שאפשר לתלות בו כן כתוב בתוספת וכן דעת הריטב"א ורבו הרא"ה ז"ל עכ"ל. ובאמת דמהכא נראה היפך מסברא וחילוק זה שבין מחקים לתלויות שהרי אמרו בגין דלא מיצר ביניה גט מחקיה וא"כ בחרו במחק יותר מבתלויות. ועוד דאי איתא כדבריו א"כ אמאי לא פסלו הכא כל השטר שהרי ע"כ בשאינו מקוי' המחק מיירי דאל"כ היו למדין ממנו לקיים התנאי ומדקאמר גמרו לעשות קדושין גמורין ש"מ שהשטר בתוקפו הוא והתנאי הוא שבטל מפני שכתוב על המחק ואינו מקוים וזה ודאי ג"כ אין לומר דלעולם דבמקוים המחק מיירי ומש"ה הכשירו השער דליכא למיחש לזיוף מפני שהוא מקוים והתנאי בטל מפני שנמחק וחזרו בהן דא"כ פשיטא דקשה דמה שייך לומר על זה כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה דהרי אין הטעם מפני שאנו תולין במחק אלא מפני שמקוים הוא וע"כ בשאינו מקוים המחק ולפ"ז בהדיא נראה מהכא כדעת הרשב"א ז"ל דאין חילוק בין מחק לבין תליות הביאו הה"מ בפרק ז' ממלוה הל' ח' והוא ז"ל למד מהתוספתא דמפורש בהדיא כל מחק או תלות שהוא שלא בגופו של שטר כשר ותוספתא זו הובאה בהאי תלמודא בפ' המגרש שם. ומה שפי' הש"כ בסי' מ"ד סעיף ה' להתוספתא דמיירי שהוא מוכח מתוך השטר מה הוא ועיקר הרבותא דאפ"ה אם הוא בגופו של השטר פסול. ומשום זה הכריע שם כדעת הי"א והרואה יראה שאין הפי' הזה סובל בהתוספתא שסתמא אמרו שטר שיש בו מחק או תלות וכו' ועוד דהשוו דין המחק להתלות ולפי דעת הי"א והוא הטור יש חילוק בין מחק לתלות בזה כמבואר בדבריו שכתב כדברי הנ"י וסוף סוף קשה עליהם מהתוספתא. ואם הרשב"א ז"ל ראה החילוק שמחלקים מקצת מרבותיו ודחה דבריהם ובתוספתא ובירושלמי מפורש בהדיא כן א"כ מי יכריע עכשיו נגד דעת המחבר וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל כדכתב הה"מ שהרי כללם בדין אחד:

השיב רבי לקיים דברי ר' חנניה בן גמליאל. כן הגי' הכא וכן הביא הרמב"ן ז"ל בחידושיו וכפי אשר מבואר בפנים ומ"מ נראה דהגי' בפ' הזורק יותר נכונה היא השיב רבי על דברי ר"ח בן גמליאל. וכעין דאמר התם בפרקין דף קס"ד ע"א אלא דהתם השיב עליו שאין זמנו של זה כזמנו של זה והכא מקשה משריר וקיים שלא היו נוהגין לכתוב בפשוט וא"כ אין המקושר נעשה פשוט ומתפרשת הסוגיא יותר כפשטה ובענין התשובה ובענין שדחו להתשובה כמבואר:

תמן אמרי בן עזאי ור"ע וכו'. פלוגתא דרשב"א ור"ע התם בריש פ"ק דמציעא דף ד' ע"ב מלוה אומר חמש ולוה אמר שלש ומסיק התם דלוה אמר שתים כ"ע מודים דאינו נשבע דמסייע ליה שטרא א"נ משום דהוה ליה שטר שעבד קרקעות וכו' ואם דהטעם הראשון לא שייך הכא כדגריס בפלוגתייהו דפליגי בנמחקו מ"מ טעמא בתרא איכא דאינו נשבע. ולמ"ד הילך בשטר בל"ה הדין כן כ"א שבועת היסת הוא דאיכא ויתבאר מזה אי"ה במס' שבועות פ"ו:

לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר. בתוס' דף קס"ו ע"ב בהגהה כתבו על זה ונראה לר"י דבחזרת וקנינא מיירי דמחלקינן במקושר וצ"ע. ור"ל לפי מה שלא היו נוהגין לכתוב בפשוט וקנינא וכו' והכל שריר וקיים כדכתבו לעיל ודרך לחזור השם בחזרת וקנינא:

רבי יצחק שאל ממעלן כתוב חנן וכו' והרמב"ם ז"ל שם הלכה י"ד כתב היה בו מלמעלה שם ומלמטה שם קרוב לו הכל אחר התחתון ואף ע"ג דבעיא דלא איפשיטא היא הכא הוא ז"ל דימה דין זה לדין מלמעלה מנה ומלמטה מאתים דבכל דברים הסותרים הולכין אחר התחתון ורב פפא בפשיטות קאמר התם ספל מלמעלה וקפל מלמטה הכל הולך אחר התחתון והה"ד נמי לענין השם ועיין בב"י סי' מ"ב שכתב על זה ונ"ל דלא יגבה בשטר זה משום אחד מהם ואם הוא שטר מתנה לא ינתן לשום אחד דהמע"ה עכ"ל ונראה שחזר בו ומש"ה לא קבע כן בש"ע וכן אין דברי הרמב"ם מורים כן:

אמר רבי בא צריך שיהא מכיר לשניהן. והכי מסיק לה התם בדף קס"ז ע"ב ופי' הסוגיא מתבארת ביותר מכאן וכפי אשר פירשתיה בפנים מהסוגיא דגיטין וע"ש:

מודה בהוא דיהיב בריה גו אומנתה. דין זה אינו מפורש להדיא בדברי הפוסקים ויש לדמות לדין המוזכר בהגהמי"י בפ"ח מהל' שכירות על ההיא דאם אוביר לא אעביד אשלם במיטבא מכאן פסק ר"י שהשוכר מלמד תינוקות וקבל עליו המלמד קנס אם יחזור בו וכו' אין זה אסמכתא דלא חשיב גזים כיון שמפסיד בחזירתו והוי כמו אובר ולא אעביד דכל דבר שבידו ולא גזים לא חשיב לעשות אסמכתא ודין זה מוסכם הוא בסי' ר"ז וה"נ בדין האומנות דדבר שבידו הוא ולא גזים ומפני חיי הבריות כדקאמר הש"ס בפ' הנזקין:

האומר אבד שטרי ב"ד עושין לו קיום. וכן הוא בתוספתא פ' י"א. והתם בדף קס"ח ע"ב גרסינן בברייתא הרי שבא ואמר אבד שטר חובי אף ע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו וכו' אין כותבין לו את השטר בד"א בשטרי הלוואות אבל שטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריו' שבו. וכך הוא מוסכם בפוסקים ויש לומר דה"נ בשטרי מקח וממכר איירי:

אילו שמע רב מתנייה לא הוה מימר הדא מילתא. והכי אמר התם בדף ק"ע ע"ב אי שמיעא ליה לרב הא ברייתא דתניא עדים מקרעין את השטר וכותבין וכו' הוה הדר ביה וקאמר התם דשמיע ליה ולא הדר ביה דעדים שעשו שליחותן אין חוזרין ועושין ודוקא בי דינא דאלימי לאפקועי ממונא:

על הדא אמר רבי יוסי וכן יפה לו ואל ירע כח זה. הכי מקשה גם כן התם למאי דגריס בברייתא דכותבין לו שטר אחר מזמן הראשון. והא רבי יהודה נמי מזמן הראשון קאמר ומשני ה"ק ליה ר' יוסי לר' יהודה אי מזמן ראשון קאמרת פליגנא עלך בחדא וכו'. והשתא למאי דקי"ל כר' יוסי והברירה ביד המלוה אם רוצה מחליפין לו בית דין שטר אחר וכותבין מזמן הראשון או אם רצה יכתוב שובר וכן מסקנת הפוסקים:

רבי אבהו בשם ר' יוחנן בשיש נכסים ללוה וכו'. משמע דהחילוק בין יש נכסים ללוה או אין לו ארישא קאי ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה לעולם יפרע מן הערב ואפי' יש נכסים ללוה. והתם דף קע"ג ע"ב גריס אפיסקא אם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה אמר רב"ח א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין נכסים אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקאי התם הך לא שנו כדקאמר חסורי מחסרא וכו' כמו שהבאתי במתני'. ולפ"ז הני לא שנו דהכא ודהתם סתרי אהדדי. ולפי פי' הרמב"ן ז"ל שפירש להא דהתם דעל יפרע מן הערב תחלה קאי ועלה אמר ל"ש אלא בשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מהערב תחלה ודקדק בחידושיו על פי' הר"י הלוי ז"ל שפי' דעל פרעון מן הערב כלל או לא יפרע כלל קאמר. ומעתה ניחא הא דהכא דהתם מפרשינן דעל תחלה קאי ואם יש נכסים ללוה לא יפרע לעולם מן הערב תחלה והכא ה"ק בשיש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב כלל ואפילו לאחר שתבע מן הלוה דהא יש לו נכסים ללוה וירד עמו לדין ויכופנו אבל אין נכסים ללוה יפרע מן הערב אחר שתבע את הלוה ולא פרעו ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה אפילו יש נכסים ללוה יפרע מן הערב אחר שתבעו ללוה ולא פרעו אבל בתחלה לא יפרע מן הערב לעולם בשיש נכסיס ללוה ואפי' א"ל ע"מ שאפרע ממי שארצה והשתא אתיא כדהתם ודעת הרמב"ם ז"ל לפרש לא שנו דהתם כפי' רבו ז"ל כמו שנראה מדבריו פכ"ה ממלוה הלכה ג' והלכה ד'. ובמה שפסק אם אמר בפי' תחלה לעולם יפרע מן הערב ודינו כקבלן כבר הסכימו רוב גדולי האחרונים לזה וטעמא דכל לישנא יתירה לטפויי אתא והרי התנה כמו בתחלה הוא:

ונפק עובדא כרבי אחא. והכי הוי המסקנא התם דצריך להדירה:

רב הונא אמר הקדמה פסולה והשטר כשר. מבואר היטב בפנים ולהבין ג"כ הסוגיא בשביעית וכבר מבואר הוא במאי דפליגי הפוסקים בענין מה דלמדין אנו מסוגיא דשביעית דבהע"ת בשער נ"ו ח"א מייתי לריש הסוגיא דהתם ומוזכרים בטור ובב"י סי' מ"ג ויש לברר מסוגיא זו דמשמע כהמפרשים דנתקיים כתב ידן בב"ד הוא דמייריי דהא בפשיטות קאמר הכא אם באותן שהכחישו עדותן וכו' ואם לא נתקיים כ"י מאי הוכחשו דאיכא ויש לדחות ואין לי להאריך. ובעיקר הדין של שטרי מוקדמין נתבאר היטב בפ"ק דמציעא בשמעתתא דמצא שט"ח ובהלכה הסמוכה ושם ביארתי מחלוקי הדעות ובענין תירוץ הקושיות ומה שנלמד במקור הדין והשייך לו מהסוגיות ע"ש מ"ש בסייעתא דשמיא:

אמר ר' יוסי ואת שמע מינה וכו'. דברי ר' יוסי ע"כ בתמיהא מיתפרשא דאל"כ מה לו לחזור בדברים ובהכי אזלא המסקנא דהכא כדהתם דאין הלכה בחנוק כמותו וכבר כתבו התוספות שם דיש ספרים שלא היה כתוב בהן כלל הא דר' יוחנן דהתם בזה ונחת לזה מזה:

סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי ובסייעתא דשמיא