המוכר את הבית. היציע. מה דפרישית בפנים הם דברי הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל בריש פכ"ה מהל' מכירה לא כתב אלא את היציע שסביבות הבית ומשמע לדעתו דאם היה בתוך עוביו של כותל בכלל הבית הוא ולטעמיה אזיל דהכי מפרש ליה ליציע דקרא שהיו סביבות הכותלים כדכתב בחבורו פ"ד מהלכות בית הבחירה הלכה ט' והכי פי' לברקא חלילא דקאמר רב יוסף התם בריש פרקין וקאמר התם אבל אפתא מזדבנא ופירש הר"י הלוי ז"ל עליה שעל גב הבית והיינו פתוחה לתוך הבית וכן פסק הוא ז"ל שם:

כל הדין פירושא וכו'. בתמיה והכי משמע התם דלא קפיד מר זוטרא אלא שיהא ברחבו ארבע אמות וכ"פ הרמב"ם ז"ל שם והרשב"א ז"ל פירש ארבע על ארבע:

לאיזה דבר כתב עומקא ורומא תוספתא היא בפ"ג וכמה דפריש' בפנים ובמתני' כך הוא דרך הרמב"ם ז"ל שם ובפכ"ד וכן פי' הרמב"ן בשם רבו ז"ל להא דהכא. ובענין שיור האויר דעתו כדעת רבו ז"ל והביאו הה"מ שם וא"כ פי' להא דהכא בפ"ג הל' א' דדוקא היכא דשייר לו בהדיא האויר הוא דמשויר וע"ש מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל ד"ה מוכר לו:

רב ירמיה בשם רב הלכה כרבי עקיבא וכו' הכי אמר רב ירמיה התם דף ס"ה ע"א איפכא תנינא ומשום הכי לא אמר ליה רב ולא מידי:

מכר תנור מכר כיריים. וכן הוא נוסחת הרי"ף ז"ל במשנה וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם הל' ה':

כיני מתניתא מכר את המכתשת החקוקה. הכי איתא בתוספתא ומייתי לה בבבלי בפלוגתא דר"א ורבנן והרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו כסתם מתני' ובענין המחובר לקרקע באיזה דין אמרינן הרי הוא כקרקע יתבאר במקום אחר אי"ה:

רבי יצחק שאל על דעתיה דר' לעזר וכו'. נראה דחדא בעיא תליא באידך דלא תיקשי מאי מספקא ליה בבעיא קמייתא פשיטא דבמוכר סתם איירי רישא דאל"כ מאי האי דקתני בזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין הא אפילו בסתם נמי מטלטלין מכורין הלכך קאמר משום דאיכא למיבעי אליבא דר"א נמי וא"כ איכא למימר דמש"ה קתני בזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה לאשמועינן דד"ה מודין בה ולעולם ת"ק ס"ל דאפילו בסתם הכל מכור או דילמא מתני' כפשטה היא ולת"ק בסתם לא מכר לו מטלטלין ור"א ס"ל דאם א"ל היא וכל מה שבתוכה מכר לו בתים בורות שיחין ומערות אבל לא מטלטלין וחדא מגו חדא הוא דקמיבעיא ליה. ור' יוחנן פשיטא ליה דמתניתין כפשטה מיתפרשא וכן לא מספקא ליה להש"ס דילן בהא וכדנראה מהאי ברייתא ומייתי לה נמי התם ויש לגרוס חנויות ה"נ כדהתם וכדמפרש לה דרוב תשמישתייהו לגו. וכן בתוספתא פ"ג תני לה כלישנא דהכא ואם דמייתי לה מדתני בי לוי וגריס התם ג"כ חנויות. וחצירות הכתוב כאן ט"ס הוא:

ומאן תניתה ר' לעזר. משמע דכמה נוסחאות שונות היו להם בדין הזה. ועיין בכ"מ בפכ"ה מהלכות מכירה הלכה ז' שתמה על דפסק הרמב"ם ז"ל דאפילו א"ל הוא וכל מה שבתוכו לא מכר את הגלגל ואת הקורה והא אפילו בברייתא לא קתני הכי וצ"ל שרבינו היה גורס כן במשנה ע"כ וגיר' הרמב"ם בברייתא כגי' הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל תמה ע"ז דבמתני' לא מיתני הכי ומתני' היא עיקר ומביאו בב"י סי' רט"ו. ואפשר דהוה משמע להו מדמוקי למתני' הכא כחד תנא ואליבא דר"א והלכך סמכו על הברייתא ופסקו כת"ק דהתם ולא חשו למה דמתמה הש"ס הכא:

מאן דאמר מכורין את שהן בתחומה. והתם דף ס"ח ע"ב גירס' הרשב"ם ז"ל היה לה חלק אחד בים וכו' הרי אלו נמכרין עמה וגי' הרמב"ם ז"ל בריש פ' כ"ז אין נמכרין עמה ולא מחלק כלום. וכן מוכח מפ"י דנדרים דתנן הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה אלמא דלא בלשון ב"א וכן לא בלשון הכתוב תחומי העיר בכלל העיר כדיליף התם מקרא דומדותם וגו' ולהאי תנא דהכא צ"ל דפליג על מתני' דנדרים וס"ל דבלשון בני אדם תחומי העיר בכלל העיר הן:

ואת השומירה שאינה עשויה בטיט. וכך הוא בנוסחת המשנה בגמרא דילן. אבל גי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ' כ"ו שהיא עשויה בטיט ובסיפא גרסי אבל לא השומירה שאינה עשויה בטיט ומבואר הוא:

היו שם טבליות וכו'. כעין הני בעיות גריס גם התם דף ס"ט ע"א בעי ר"א מלבנות של פתחים וכו' וסלקא גם התם בתיקו:

ערוגה שהיא ששה על ששה. והתם קאמר אפי' ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אינה נמכרת עמה. ואפשר דדוקא של בשמים קאמר והלכך אפי' ערוגה קטנה וכך העתיק הרמב"ם ז"ל שם:

הקונה סדן שקמה בתוך של חבירו וכו'. לכאורה היה נראה דסדן שקמה ממש בלחוד קאמר ור' ישמעאל ס"ל דמפני חשיבותו יש לו קרקע ובזה היה מתיישב ביותר בעיא שלאחריה מכר לו כל האילן וכו' אלא דלא מצינו לשום תנא דס"ל דבאילן אחד קנה קרקע ולא מיתפרשא אלא כדפרישית בפנים וכעין דרב הונא דהתם דף ע"ב ע"ב חרוב המורכב וסדן השקמה תורת אילן עליו דהיכא דאקדיש או זבין שני אילנות והאי יש לו קרקע וכו' וכן לענין בעיא שניה וכדפרישית נשמע הדין מדאמר רב הונא בדף ע"א ע"ב מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו דיש לו קרקע וה"נ דכוותיה:

מכר לו כל האילן וזית שבמקום פלוני וכו'. דין זה לא נמצא מבואר ואם יש לדמות להאי דאמר התם דף ס"ט ע"ב בענין שיור דאמר לבר מדקלא פלניא וכו' או דשאני שיור דהתם אמרינן שפיר אי דקלא טבא הוא לחודיה הוא דשייריה וכו' אבל הכא לענין קניה הספק הוא אם בהא דאמר וזית שבמקום פלוני חזר בו ממאי דאמר בתחלה כל האילן אני מוכר לך ולענין שאר הזיתים ולא קנה אלא אותו הזית בלבד או דילמא כיון דהאי זיתא טבא הוא יחודי הוא דמייחדא ליה בשמיה ועדיין הדבר בספק הוא:

הקונה שלשה כתי קנים וכו'. והתם בפשיטות קאמר לה ואף על גב דאלימי ומוסכם הוא:

מה אמר במקדיש. הכא מקשי ליה להאי מ"ד והתם דף ע"א ע"א קאי האי טעמא לחלק בין מוכר לנותן כדפירש יהודה נקוסא לפני רבי זה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש וכפי' ר"ח שהביא הרשב"ם ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל כדפרישית. ול"ק ממקדיש דבמקדיש אמרי' טעמא משום דבעין יפה הוא מקדיש:

נישמעינה מהדא. כבר הבאתי הגי' נכונה בפנים ממה שהעתיק הרמב"ן ז"ל מנסחא אשר היה לפניו ובמקום אחר כתב אשר זכה הוא ז"ל לנסחא הראשונה של הירושלמי. וכתב שם דמכאן ראיה לפי' הר"י הלוי ז"ל דלא קאי במה דברים אמורים אלא ארישא אבל במידי אחרינא לא שנא מכר ממתנה ומשום הכי אמר רב לעיל גבי אחין שחלקו לקוחות הן ויש להן דרך זה על זה משום דבעין רעה הוא מוכר דהא לא קתני במתני' דשני הני ממוכר לגבי דרך וכיוצא בה אלא לגבי מילי דשדה עכ"ל. ומיהו האי דינא לעיל פלוגתא דרב ושמואל היא בדף ס"ה ע"א ולשמואל אין להן דרך זה על זה ואם דמהכא כרב מוכחא אפ"ה לא פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב משכנים הל' י"ב אלא כשמואל ומשום דר"נ קאי כוותיה ואמר שם הזהרו בהן שהלכות קבועות הן:

שייר לו דרך אף הן אין יונקין משל הקדש. כדפרישית בפנים והכי מקשה ליה כעין זה בבבלי אליבא דר"ש ושקיל וטרי ובפירושא דר"ש מסיק דלדבריהם דרבנן אומר להו וכדפרישית במתני':

סליק פירקא בסייעתא דשמיא