כל גגות. איתפלגון רב ושמואל. התם גריס איפכא רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ושמואל אמר מותר לטלטל בכולו וכו' ובפלוגתייהו דלקמן שם בדף צ וגריס גגין השוין לר"מ וגג יחידי לרבנן רב אמר מותר לטלטל בכולו ושמואל אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות קשיא דרב אדרב התם לא מינכרא מחיצתא הכא מינכרא מחיצתא קשיא דשמואל אדשמואל התם לא הוי יותר מבית סאתיים הכא הוי יותר מבית סאתיים וכו' ומדקשיא לי' דרב אדרב ש"מ דבפלוגתא קמייתא נמי אליבא דרבנן דמתני' פליגי כדפרש"י ז"ל והכא הי' אפשר לפרש ג"כ דאליבא דרבנן פליגי כדפרישית כאן בפנים אלא מדחזינן בפלוגתא דלקמן דקאמר מהו לטלטל בכולו וכו' ונהי דמיחלף שיטתייהו בהגי' דהכא מדהתם דרב לדשמואל ודשמואל לדרב מ"מ צריכין אנן לשנויי כי היכי דלא ליקשו אהדדי מפלוגתא קמייתא דהכא ונמי נהי דהא דשמואל דהכא והיינו דרב דהתם שפיר איכא לשנויי כדמשני התם אליבא דרב התם בקמייתא לא מינכרא מחיצתא והכא בגג יחידי לרבנן דמינכרא מחיצתא אלא דרב דהכא והיינו דשמואל דהתם ליכא לשנויי כדמשני התם אליבא דשמואל התם לא הוי יותר מבית סאתיים וכו' דהא הכא אמר רב בהאי קמייתא אפי' כור ואפי' כוריים מותר וע"כ א"א לפרש בענין אחר אלא דפלוגתייהו כאן אליבא דר"מ בגגין השוין ופלוגתייהו דהכא דלקמן אליבא דרבנן דמתני' פליגי כדפרישית לקמן:

מהו לטלטל בכולו וכו'. נתבאר בדבור דלעיל מזה:

רבי יוחנן אמר בשלא עירבו וכו'. הסוגיא מבוארת בפנים לפי שיטתא דהכא ודר' יוחנן דהכא הוא בחליפין מר' יוחנן דהתם כדרך הש"ס הזה וש"ס הבבלי הוא מהדורא בתרא וגריס התם לר' יוחנן בין עירבו ובין שלא עירבו ושקיל וטרי התם אדשמואל ור' יוחנן קצת בענין אחר ומשני לה והסכימו כל הפוסקים כשמואל ור' יוחנן דהלכה כר"ש בין עירבו ובין שלא עירבו. ועיין לעיל בפ' הדר בהלכה ז' בד"ה כד אתי לעירובין מה שביארתי שם מענין זה בפ"ד:

גג גדול סמוך לקטן וכו'. התם בגמרא דף צ"ב אמרו למה לי למיתני תרתי לרב קתני גג דומיא לחצר מה חצר מינכרא מחיצתא אף גג מינכרא מחיצתא שמחיצות ניכרות בעי' שלא יהא הגג בולט חוצה להן דאי לא מינכרא לא אמרי' גוד אסיק וגדול נמי אסור כדפרש"י ז"ל ומסיים כל גגין שלהן חלקין היו ולא משופעין ומזה נראה דהיינו טעמא שלא הזכיר הרמב"ם ז"ל כלל לדין גג גדול וקטן דמתני' כ"א הסיפא דין דחצר גדולה וקטנה כתב בפ"ד מהלכות עירובין בהלכה כ"ד ומשום דסתם גגין בזמן הזה בולטין הן לחוץ ולא שייכא בהו גוד אסיק ולא מצינו לאשכוחי לכה"ג שיהא הגדול מותר להוציא לתוכו כלים ששבתו בבית דמוציא מרה"י לכרמלית הוא ואלו כלים ששבחו בגג פשיטא דמותר ואפי' מחצר לגג ולקרפף דהא קי"ל כר"ש. ולפ"ז מצינן נמי לפרש להא דקאמר הא בגמרא מתניתא באותו הגג וכו' בשאינו שוה וכו' דהכל על הגדול קאי וה"ק באותו הגג הגדול הוא דמותר להוציא כלי הבית לתוכו אם הוא בגוונא דאיכא למימר בי' גוד אסיק והוי רה"י כגון שאינו בולט לחוץ וכלומר דקמ"ל דבהכי מיירי מתני' אבל בגג אחר שאצלו לא וכשאינו שוה הגג שאצלו אלא הוא בולט לחוץ והוי כרמלית אבל אם היה הגג שאצלו ג"כ שוה ואינו בולט לחוץ מותר דהכל רשות אחת הן:

לא אמר ר' אליעזר אלא ממקום מחיצות. זהו כמסקנא דהתם ואב"א בצידי ר"ה קמיפלגי. והיינו נמי טעמא דנקטי בלישנייהו מתוכה לר"ה ולא כדנקיט ר"א בלישני' וכדפרישית הכל במתני'. ולא רבי הוא דרבי אמר חצר ניתרת בשני פסין. כדפרישית דשנויא היא אבל התם משני לה לעולם בעשר וכגון שנפרצה בקרן זוית וכו' וכדפרישית במתני'. ודע דדברי הרמב"ם בזה במ"ש בפי"ז מהלכות שבת בהלכה ל"ה נמי בהכי מיתפרשין. ובפי' התוס' בד"ה וקירויו באלכסון וכו' שנפרץ הקירוי באלכסון עם המחיצות בקרן זוית. ועיין בהכ"מ שם מה שנדחק בדבריו ולא רצה לפרש דבריו כפי' התוס'. ומשום שהרי על שהפירצה הוא בקרן זוית כתב שאם היתה קורה מלמעלה על אורך הפירצה ולפירושם כיון שהפירצה הוא בקרן זוית א"א להיות קורה על אורך הפירצה כ"א בקרן זוית דסתם חצר אינו מקורה עכ"ל בזה. וכל זה לק"מ דשיעור דברי הרמב"ם כך הם שבתחילה רצה לקצר בדבריו וכלל לדין דבית וחצר כאחד וכתב בית או חצר שנפרץ קרן זוית שלה וכו' דבכה"ג לעולם שניהן אסורין ושוב כתב לפרש לדין הבית בפ"ע וכלומר דלפעמים משכחת שהוא מותר ולפעמים נשאר באיסורו וזהו שכתב ואם היתה שם קורה וכו' וכלומר ואם מה שנפרץ הבית בקרן זוית לא נפרצה התקרה עמו אלא הקורה היא שלימה מלמעלה על אורך הפירצה משני צדדיה מותר שרואין אותה שירדה וסתמה. והוא שלא תהי' באלכסון כלומר שמלמדנו בזה להבין שדוקא שהקורה דאמרי' בה פי תקרה לא תהי' באלכסון שלא תהא נפרצה ג"כ באלכסון עם המחיצות בקרן זוית שאם נפרצה ג"כ בקרן זוית והוא באלכסון לא אמרי' בה פי תקרה יורד וסותם. ומ"ש הר"ב כאן במתני' ולא אמרי' הותרה מקצת שבת הותרה כולה אלא לענין עירוב וכו'. נמשך בזה אחר לשון הרמב"ם בפי' המשנה והעיקר כמו שהשמיענו בחבורו בסוף פ"ג מה' עירובין. ובהכי ניחא הא דבמתני' לעיל חצר גדולה וכו' כדפרישית הכל במתני' וזהו כללא דמילתא כל היכא דאתנהו למחיצות אמרי' בכל מקום הותרה מקצת שבת הותרה כולה וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ"ק דף י"ז וכן הכא בשלהי פרקין:

אמר ר' יוחנן כושת וקירויה וכו'. דברי ר' יוחנן לאו להלכתא בכל הדברים דקחשיב נאמרו שהרי גבי מתני' דקושט וכו' מסיים ר' יוחנן בן מרי גופי' בברייתא נמנו וגמרו שאינן נלקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין וכך הובא' בבבלי נדה דף נ"א ע"ב. וכן בקירויה דמתני' דפרה הלכתא כת"ק ולא כר' יהושע. וגי' דהכא כגי' הרמב"ם דמתני' שם במים שהן ראויין לקדש וכדפרישית בפנים. אלא דה"ק כל אלו שאמרו כך אם הן וכו' לחומרא הוא דאמרו ויש מהם שאין הלכה כמו שאמרו:

ולא מן המדבר למדת ומדבר מקורה היה. פירכא דר"ש בר כרסנה דהכא היא כדפריך בבבלי פ' הזורק דף צח על הא דאמר רב הונא אמר רב נמי התם רשות הרבים מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי המדבר איני והא עגלות דמקורות הויין ואמר רב תחתיהן וביניהן וצידיהן ר"ה כי קאמר רב בדראתא וכו' עגלה גופה מקורה הואי אמר שמואל ביתידות. וכן מסיק נמי הכא ודייק ממתני' דר"ה מקורה אין כאן חיוב חטאת אלא פטור אבל אסור:

הדא דאת אמר מפולשין לבקעה וכו' וכשאין שם מחיצה וכו'. וזהו נמי כדמפיק בבבלי ואליבא דר' יהודה דאפי' במפולשין לר"ה מיירי ובשיש שם מחיצה למטה בשני הצדדין כדפרישית במתני'. ובהא הוא דפליגי ר' יהודה וחכמים דלר' יהודה לעולם אמרי' פי תקרה ואפי' במפולשין לר"ה ובמבוי המפולש משום דקסבר ב' מחיצות דאוריית' ולחכמים לא אמרי' פי תקרה כלל במפולש לר"ה כ"א במפולש לכרמלית וכגון אכסדרה בבקעה לרב אמרי' פי תקרה וקי"ל כוותיה וכן בכ"מ דשייכא למימר פי תקרה ובמפולש לכרמלית ומש"ה נמי מוקמי' מתני' דלעיל חצר שנפרצה וכו' ואפי' נפרצה לכרמלית אסור משום דבקרן זוית איירינן ולא שייכא למימר פי תקרה כמבואר הכל לעיל בס"ד:

הדרן עלך פרק כל גגות