Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מציאת האשה. מעשה ידים שהן כמציאה. א"א לפרש על מעשה ידים ממש דמאי שייכות אית להו למציאה אלא על מותר קאי כדפרישית וכגוונא דאמר בבבלי ריש פירקין מציאה כהעדפה דמיא. וה"ט דמוקי לה במחלוקת וכר"מ ולא כר"י הסנדלר כדפרישית דאי לר' יוחנן הסנדלר דאמר מעשה ידיה תחת מזונות והמותר תחת מעה כסף מתני' במאי מוקי לה אי במעלה לה מזונות לבד א"כ מציאתה שהוא כמותר אמאי לבעלה הוי ואי במעלה לה הכל הא מציאתה ומעשה ידיה קאמר דמשמע במקום שמעשה ידיה לבעלה מציאתה נמי לבעלה והרי מעשה ידיה שלו אפילו אין מעלה לה מעה כסף ומציאתה דדמיא למותר לא הוי שלו וכן נמי לא נוכל לפרש אליבא דר"י הסנדלר מותר מעשה ידיה קאמר שהן כמציאה ובמעלה לה מעה כסף בלבד מיתוקמ' דהא אין רגילות שיעלה לה מעה כסף ולא יעלה לה מזונות כדפרישית בפרקין דלעיל שם ד"ה בשאינו וע"ש. והילכך ע"כ לא מיתוקמא מתניתין להאי מ"ד אלא כר"מ:
שאין עליה אלא אכילת פירות בלבד. אפילו נפלו לה אחר שניסת וכן אם נתן לה אחר מתנה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות זכייה הלכה י"ב:
שלא תהא מברחת משל בעלה. וכן הביא המרדכי בפרקין. ונראה דנ"מ בין ב' הטעמים דלטעם הראשון דוקא בניזונת מציאתה שלו דאז הוי ליה איבה וכן משמע מהתוס' ריש פירקין ד"ה מציאתה וע"ש ולטעם הב' אפילו בשאינה ניזונת:
דמשבק אינתתי' כו'. וכן קאמר בשנים אוחזין בהאי תלמודא אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה וקאמר התם מתניתא אמרה כן מציאת אשתו שגרשה אמר רבי הושעיא שלא תאמר הואיל והוא חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה תהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתניתא ע"כ כלומר הא דאיצטריך במתני' התם למיתני מציאת אשתו שגירשה אע"פ שלא נתן לה כתובה הרי אלו שלה משום דלא תימא הואיל דחייב במזונותיה תהא שלו קמ"ל דשלה ובבבלי מוקי לה התם במגורשת ואינה מגורשת וכתב שם הרי"ף ז"ל ומסתברא לן דגמרא דילן לית ליה האי סברא מדצריך. לאוקמי מתני' במגורשת ואינה מגורשת וכן כתב בפ' שני דייני גזירות מדאמר התם בגמרא דף ק"ז האשה שאמרה גירשני בעלי ניזונת והולכת עד כדי כתובתה ודייקינן מינה עד כדי כתובתה אין יתר מכדי כתובתה לא והרא"ש ז"ל פרק שניה אוחזין דחה ראיותיו וע"ש דהעלה כיון שאין ראיה דגמרא דידן פליג אירושלמי עבדינן כגמרת הירושלמי ודעת הרמב"ם נראה כדעת הרי"ף ז"ל ועיין בב"י אה"ע סימן צ"ג:
פוסק לשם כתובה ע"מ לכנוס. כן פירש רב אלפס ז"ל בפרקין ולא כמו י"מ דדוקא במתנה בפירוש ע"מ לכנוס אלא אפילו מן הסת' אמרינן דדעתו לא היה אלא על מנת לכנוס וכן דעת הרמב"ם ז"ל פכ"ג מהל' אישות הלכ' ט"ו:
הפוסק מעות לבתו קטנה. ומיירי שהתנה במעמדה כדמוקי בהאי תלמודא למתני דהפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל בפ' שני דייני גזירות והיינו דקא מתמה הא לגדולה לא אדרבה איפכא מיבעי ליה למימר דהואיל ופסק במעמדה הוי תנאי גדולה תנאי ותנאי קטנה לאו כלום הוא ומשני כופין אותו ליתן גט הואיל וקטנה היא ולאו תנאה הוא אבל גדולה הואיל ובמעמדה התנה הרי הוא כמו שהיא עצמה התנה וכן פירשו התוס' בדף ק"ח להא דקאמר התם בד"א בגדולה כו' ע"ש אבל בתוספתא שם מסיים כופין אותו ליתן שזכין לקטן ואין חבין לו:
הכניסה לו זהב בשוייו. וכן הוא בבבלי דף ס"ז וכדפיר' ר"ח ז"ל בתוספות שם וכדמוכח מדהכא:
כיני מתניתא אם השיא את הבת הראשונה. בבבלי דף ס"ה אמר שמואל לפרנסה שמין באב ומסיק הוא דאמר כרבי יהודה ונימא הלכה כר"י אי אמר הלכה כר"י ה"א דוקא השיאה דגלי דעתיה אבל לא השיאה לא קמ"ל טעמא דר"י דאזלינן בתר אומדנא ול"ש השיאה ול"ש לא השיאה והא דקתני השיאה להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דהשיא' וגלי דעתי' לא אזלינו בתר אומדנא. והכא משמע דמפרש לר"י דוקא אם השיא. ומסיק שם כשמואל אליבא דר"י ואם לא ידעינן אומדן דעתא דאב נוטלת עישור נכסים כרבי כדפרישי' במתני' וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"כ מהלכות אישות הלכה ג':
מאן תנא עישור נכסים. משמע דג' מחלוקת בדבר ות"ק דמתניתין ה"ק מה שראוי להנתן לה והיינו לרבי יהודה אזלינן בתר אומדנ' ולחכמים שמין את הנכסים כלומר רואין שכנגדן היאך מתפרנסות מנכסים כאלו ולרבי נוטלות עישור נכסים וכן פירש הר"ו ז"ל והכי איתא בתוספתא ריש פ"ו:
כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת. פלוגתא היא ג"כ בבבלי פ' יש נוחלין דף קכ"ט לרב נחמן לא מהני ולרב ששת מהני ומייתי רב ששת נמי סייעתא מהאי ברייתא מתו יירשו אחרים תחתיהן כדדייק הכא והא דמפרק לה התם בראוין ליורשו איתותב לה במסקנא וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות נחלות הלכה ו' וכר"א דהכא:
הדרן עלך פרק מציאת האשה