איזהו עריס. מבואר בפנים דין עריס לפי פי' הרמב"ם בחיבורו פ"ח מכלאים בהלכה ג' שהמדידה היא ד"א מהגדר ולחוץ למאי דקיי"ל כב"ה ולא כמ"ש בפי' המשנה שהוא כפי' הראב"ד בהשגות שם שהמדידה היא מן הגדר ולפנים במקום שהגפנים נטועים וטעם שחזר בו הרמב"ם מדבריו בפירושו מבואר הוא דגירסתו בהסוגיא כגי' הספר אשר היא לפנינו גבי היו שתי אמות וכו' מ"ד מעיקר הגדר מושחין אסור עד שתי אמות אחר ולא כגי' הראב"ד דגריס בהיפך וכל זה מבואר הוא ועיין עוד לקמן ד"ה מה ביניהן דמוכרחת היא הגי' שלפנינו והיא גי' הרמב"ם מיהו בענין קושיית הר"ש לפי פי' זה דא"כ הו"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ואמאי לא תני לה בעדיות ותירץ הכ"מ והתי"ט הביאו דיש לומר דשאני הכא דפליג ר' יוחנן בן נורי ואמר טועין כל האומרין כן הרבה יש לדקדק על תירוץ זה וכי לא אשכחן דתני לה התם בכה"ג דהא בפ"ה דעדיות קחשיב מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אליבא דר"א דקאמר הכי גבי ד' אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות וכו' ר"א אומר בש"א יקיימו ובה"א יוציאו ובפ"ג דיבמות שקיל וטרי בהא ואפכינן לה התם ונהי דלענין הלכתא קיי"ל כב"ה ואליבא דר"א כמו שפסק הרמב"ם בפ"ז דיבום משום דסתם מתני' היא כן ע"ש איך שיהיה אכתי קשיא למה לא חשיב דינא דמתני' הא הלכה כת"ק אליבא דב"ה לגבי ר' יוחנן בן נורי וכי עדיפא הך דד' אחין דג"כ פליגי בה אי ב"ה מחמירי או לא ואפ"ה קא חשיב לה והתירוץ הנכון הוא כאן דהיינו טעמא דלא תני לה בעדיות דהא אשכחן בהאי דינא דמתני' נמי מחומרי ב"ש ומקולי ב"ה כדאמר לקמן בהדיא בחלוקה הראשונה תיפתר שהיו הכריתין נתונין מקצתן וכו' מ"ד מעיקר הגדר מושחין מקום שהחוט כלה אסור והשאר מותר א"כ ש"מ דלאידך מ"ד והיינו ב"ש דס"ל שאסיר במקום המותר להאי מ"ד והיינו ב"ה וכמו שבארתי בפנים דהאי חלוקה בעריס המעוקם מיתפרשא עיין לקמן ותמצא מבואר ואין לדרש בענין אחר וא"כ נהי דבעריס המכוון ב"ה מחמירי טפי בערים המעירת מיהת ב"ה מקילי טפי ואיכא למימר כי איתשיל להך מילתא איתשיל דהו"ל מקולי ב"ה ומחומרי ב"ש והלכך לא תני לה בעדיות כדאמרינן האי שינויא בפ' יום הכיפורים ובכמה וכמה דוכתי בהש"ס וזה ברור הוא:

בעריס מעוקם שנו. הר"ש פי' זה נכנס וזה יוצאי וראיתי בפי' הראב"ד בפ"ב דעדיות במתני' ג' דברים א"ר ישמעאל שמביא מקצת מהסוגיא דהכא ועל בעריס המעוקם כתב שם כלומר שהוא גם שמם שע"י עקימה תרתי מתבלען והכי איתא התם עכ"ד בזה וכוונתו ז"ל להא דאמרינן לעיל בריש פ"ד סוף הלכה א' דמייתי להא דעריס המעוקם וקאמר ע"י עקימה תרתי מיתבליון עיי"ש ותראה דענין אחר הוא ולא מתפרש אלא על תרתי אמות שהן מתבלעין מן הצד ולא נחשבין לעבודת הכרם כדבעי למימר התם אליבא דב"ש ולא מתפרש על הגפנים והפי' שפירשתי בפנים שמעוקם הוא ואמצעיתו הוא בצד הגדר אבל הצדדין יוצאין להלן חוץ להגדר מוכרח הוא בעצמו מהא דלעיל דקאמר תרתי אמות מתבלעין ומוכרח עוד מהא דהכא לקמן בדברי ר' יונה וכמו שבארתי בפנים דחלוקה ראשונה דר' יונה בעריס מעוקם מיירי והיינו דקאמר מקצתן בתוך ד'א ומקצתן תוץ לד"א וכו' ע"ש:

מהו לזרוע בין הגפנים וכו'. הכא פשיט לה ממוקשה ולעיל בפ"ג שם בעי במוקשה ופשיט לה מגפנים ויש לומר דבתרווייהו פשיטא ליה להש"ס לאיסורא ונקט הכא בהאי לישנא כלומר כי היכי דפשטיין לעיל מוקשה מגפנים וא"כ מאי תבעי לך בגפנים דודאי אסור כהאי דאמרינן לעיל דמוקשה נמי נלמד מגפניה:

מה ביניהון וכו'. מכאן קשה הוא לגי' הראב"ד בהשגות דגריס בהא דקאמר לקמן בחלוקה שנייה היו שם שתי אמות וכו' בהיפך דלמ"ד מן הגדר אינו אסור אלא אמות וכו' וא"כ מה זו שאלה מה ביניהן וכי לא ידע סתמא דהש"ס דאם המדידה לשדה מצד הגפנים דטובא איכא בינייהו עד שבא ר' יונה וקאמר תיפתר וכו' ולאשמעינן להאי מילתא מה דמבואר מפשטא דפלוגתייהו במתני' אלא ודאי דע"כ דלא מסתבר ליה כלל להש"ס דפליגי בבא לזרוע בצד הגפנים דבהא פשיטא ליה דלכ"ע צריך להרחיק ד"א דהא כרם גמור מחשבת לי' לכ"ע אליבא דת"ק דמתני' וכי פליגי בבא לזרוע מאחורי הגדר ולא שייך כאן לומר דהגדר מפסיק הוא מכיון דשריגי הגפנים מונחין הן ע"ג הגדר והיינו דבעי מה ביניהון דאם הגפנים סמוכין לגדר הן א"כ לא שייך לומר דפליגי בדבר מיעוט כזה כדפרישית בפנים ועלה קאמר ר' יונה שפיר תיפתר וכו' כלומר דמשכחת לה דאיכא ביניהו אף בשהגפנים המוכין להגדר והיינו בערים מעוקם וכדפרישית בפנים ולישנא דמקצתן בתוך ד' ומקצתן חוץ לד' דייק הכי וא"כ בחלוקה זו ב"ש לחומרא וב"ה לקולא והדר קאמר דפליגי נמי באם היו שתי אמות וכו' והיינו בערים המכוון ובחלוקה זו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא כמבואר הכל בפנים ומוכרח הוא מלישנא דהש"ס כי דייקת לה ובזה תמצא מבואר דמוכרח הוא גי' הרמב"ם כגי' אשר לפנינו וכפירושו בחיבורו בדין הערים ותמצא מתורצת קושית הר"ש דאמאי לא תני לה בעדיות גבי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה כאשר זכרתי מזה לעיל בריש הלכה עיי"ש:

הוון בעיין מימר מ"ד מעיקר הגפנים מושחין ניחא וכו'. מהאי דקאמר הכא מוכרח הוא כפי' הראב"ד בזה בעדיות פ"ב שפי' להאי דגינה מוקפת ערים שמבפנים היא מוקפת כמו שהבאתי לפירושו בפנים וכ"כ בהשגות שם בהל' ז' שכתב הרמב"ם דין דגנה ולפי שיטתו בערים דלעיל וחזר בו מדבריו שבפי' המשנה בעדיות שפי' כפי' הראב"ד ומהא דקאמר הכא אין אותן הכרתין ממעטין ארבע וכו' תיפתר וכו' מוכרח הוא כפי' הראב"ד וכפירוש הרמב"ם במשנה מיהו אנן חזינן שבחיבורו חזר בו בעיקרא דדינא דערים כמו שבארנו לעיל דמוכרח הוא מהסברא ומוכחא להדיא ריש הסוגיא דהכא כן וא"כ לשיטתו הלך גם באלו הדינים דעדיות דר' ישמעאל ולא סמיך אהאי דקאמר הכא בסוף הסוגיא וטעמו דהא דקאמר הכא דשלשתן אמרו דבר אחד אידחי לבסוף דלאו דוקא הוא אלא מסתברא וכו' ואם שזה מטעם אחר הוא כמבואר בפנים מ"מ חזינן מיהת דהש"ס לא מסיק הכי דשלשתן אמרו דבר אחד בדוקא והלכך לא סמיך נמי אהא דנמשך מזה בהא דקאמר הוון בעיי מימר וכו' ולפיכך נמי אף דהלכתא במתני' דידן כת"ק אליבא דב"ה ולא כר' יוחנן בן נורי פסק כר' ישמעאל דעדיות בדין דגנה שלפי שיטתו אינן סותרין זא"ז ודינא דר' ישמעאל לא אתיא כריב"ן וזה מבואר הוא ובדינא דר' יוסי דמתניתין דלקמן הבאתי בפנים לפי' הראב"ד בעדיות שם במקצת בזה דלא פירש כהר"ש במה שרצה הכ"מ שם בהלכה ט' ויתבאר עוד מזה במקומו בס"ד:

הלכה כדברי מי שהוא מיקל בחו"ל. עיין לעיל סוף פרק ד' מה שנתבאר מענין זה בס"ד:

הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה. כתב הר"ב ודוקא לכתחילה הוא דאסור לזרוע אבל אינו מקדש אלא ששה טפחים מידי דהוה אמותר פסקי ערים דלקמן בפ"ז והן דברי הר"ש אבל אין כן דעת הרמב"ם שלא הביא בחיבורו כ"א להני דחשיב במתני' דפ"ז אלו אוסרין ולא מקדשין מותר חורבן הכרם וכו' ולאלו ביאר כל או"א במקומו ולא יותר וכן הוא בדין דלא דמיא לפסקי עריס לכל הפירושים שנאמרו בו דהכא חשיב עריס ממש אם עומד בארן ובוצר את כולו ובערים ממש אוסר ומקדש לדעתו ז"ל כמו שכתב להדיא בריש פ"ז בדין עריס בהלכה ב' וצריך להרחיק מן הערים ד"א ואחר כך יזרע כדרך שמרחיק מן הכרם אלמא כדין כרם גמור הוא ומקדש בתוך ד"א וזהו גם כן שלא כדעת הר"ש ונמשך אחריו הר"ב שכתב בפ"ז גבי פסקי עריס דלרבותא קתני וכ"ש בעריס אחד וזהו כדעת ר"ל דלקמן בסוף הלכה ה' אבל הרמב"ם פסק כר' יוחנן דהלכתא כוותיה דקאמר התם עריס עצמו אסור ומקדש וכן משמע מלישנא דמתני' בדין עריס דמדריגה דכאן דקתני ה"ז אוסר ולא קתני לא יביא זרע לשם כדנקט בכל הני דאוסרין ולא מקדשין דוק ותשכת וכך מוכח נמי מלישנא דמתני' דלקמן במקצת אפיפיריות דקתני לא יביא זרע אל תחת המותר ואם הביא לא קידש ואם הלך החדש אסור אלמא דלישנא דאסור סתמא אסור ומקדש הוא ואפילו מה שנזרע כבר צריך הוא לעקור הזרע וכדר' יוחנן ג"כ בזה כדאמר בהדיא בפ' דלקמן בהלכה ג' ע"ש ד"ה בינתיים מהו וכו' ותמצא שכן הוא ומוכרח כדפרישית שם וה"ה בדינא דמתני' נמי כן:

הגומם את כרמו פחות מטפח. הך מילתא דראב"י מייתי לה לקמן סוף פ"ק דשביעית וגריס התם דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ וכלומר דחכמים פליגי וס"ל דאם גומם אותו עד הארץ לגמרי אז הוא חייב בערלה מה שיתגדל אח"כ כאילו נטעו מחדש אבל כל זמן שנשאר אפילו פחות מטפח פטור דלא חיישי למראית העין והאי גירסא אתייא כר' יוסי בר' בון דהכא דתרתי קמייתי נמי כב"ש אתייא ובבבלי פ' משוח מלחמה (דף מג ע"ב) גריס ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה והיינו הך כדפירש"י ז"ל שם שהיא שפל קומה ולא תגביה לעולם עד טפח והכא נמי שאינו מניח את הגפנים עד שיגביהו טפח וכן חשיב התם לכל מילי דראב"י כדחשיב הכא וכולהו הלכתא נינהו למאי דמסיק התם דאף ב"ה מודו דמת בר"ה תופס ד"א לטומאה כדדייק שם ממתני' דאהלות מדקתני חצר הקבר ד"ט לב"ה העומד בתוכה טהור משום דמסיימא מחיצתא אבל בעלמא תפיס והא ודאי פליגא אדר' מנא ואדר' יוסי בר' בון דגרסי הכא דמשום ב"ש קאמר לה ומיהו בהני תרתי קמייתי יש לחלק אליבא דר' יוסי בר' בון כדמחלק התם גבי ילדה פחותה מטפח דהני מילי בשתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב אבל כוליה כרמא קלא אית ליה וא"כ הכא בכוליה כרם מיירי והלכך מוקי לה כב"ש ודלא כהלכתא וכן בכרי דלקט שכחה ופאה קאמר התם לא אמרן אלא בשדה אבל בעיר קלא אית ליה למילתיה ואם כן איכא למימר דהכא בעיר מיירי ומוקי לה כב"ש מלבד בהדא אחריתא דקאמר בהדיא ברה"ר וד"ה מודים בהא כדלעיל:

מה גבוה שורה גבוה מדריגה. כדפרישי' דבעיא היא אם שורה במקום גבוהה עשרה בעינן או במדרגה עשרה קאמר ואף שהשורה בשיפוע היא נטועה והמסקנא דמדריגה עשאה היא דקאמר ומדטרח הש"ס ושקיל וטרי אליבא דר"א ולהעמיד הדין דכל המדרגה במקום בפני עצמו הוא לעיין צירוף למד הרמב"ם ז"ל דדברי ר"א להלכה הן כמו שפסק בפ"ז בהלכה ו' ובמדריגה גבוהה עשרה טפחים עיי"ש:

אילן אמר בשהיה שם חור וכו'. משמע מהכא דבנחה בחור נמי ניחא ובבבלי פרק הזורק (דף ק) לא משני לה אלא לשינויא דר' יוחנן בדבילה שמינה שנינו ובחור ולמעלה מעשרה פלוגתא דר"מ ורבנן היא שם ולרבנן פטור ויש לפרש כאן בחור ארבעה והואיל בתוך עשרה היא כ"ע מודים בה וכדמשמע מהאי תלמודא בפ"ק שם ועוד יש לחלק בין למעלה מי' ובין למטה מי' כדאיירי הכא ועיין בתוספות דפ"ק שם (דף ז) ד"ה והלכה ונחה ואין להאריך כאן:

שתי גגות זו ע"ג זו. כהאי תוספתא פסק הרמב"ם בפ"ו בהלכה ה' וכמסקנא דהכא דלמטה מג"ט לעיקרי הגפנים דוקא בהסיפא:

משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. מפשטא דהאי שמעתתא משמע דאהא דתנינן ואם הביא לא קידש קאי כדפרישית בפנים דאלו לכתחילה סתמא קתני לא יביא זרע אל תחת המותר משמע דבכל מקום של תחת מותר האפיפירות אסור לזרוע לכתחילה ומיהו אף דמפרשינן דאדיעבד קאי קשה מאי האי דקאמר להאי שיעורא משלשה וכו' דודאי אין לפרש על ההרחקה מעיקר הגפן המודלה שהרי אף לגפן יחידית צריך הרחקה ו"ט ואפי' תימא כר"ע דפסק רב לעיל הלכתא כוותיה דס"ל עבודת גפן יחידית ג"ט מאי עד ארבעה דנקט לכך נראה דהאי סוגיא מיתפרשא אתחת העלין והשריגין של אותו מקצת האפיפירות שהדלה עליה דלקמן בסוף פרקין פלוגתא היא גבי פרח היוצא אם תחת העלין אוסר ומקדש או לא וה"ה כאן בענין האפיפירו' וקאמר חזקיה הכא דג"ט הראשונים ממקום התפשטות העלין על האפיפירות ודאי כסתום הוא דעד ג"ט כלבוד דמי ולכ"ע אוסר ומקדש אלא שצריך שיהא משלים מג' ועד ארבעה ומארבעה ולמעלה נחת הוא לה התנא דמתני' לדינא דקתני והאי עד היכן וכו' אלכתחילה הוא דמיתפרשא כדפרישית בפנים והשתא למסקנא דסוף פרקין דקא"ר יוסי דכל שתחת העלין אסור ומקדש אין למדין אנו כלל מסוגיא דהכא אלא דלכתחילה לא יביא זרע תחת כל המותר שמא ימשכו העלין והשריגין על הזרעים ומה שהוא תחת העלין והשריגין אסור ומקדש ועיקר הרבותא דמתני' דאף במקום שלא באו העלין והשריגין לכתחילה לא יביא זרע לשם כדאמרן וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בדין זה כמבואר בדבריו בפ"ו בהלכה י"א וי"ב ונלמד ממסקנא דסוף פרקין:

אלו הן פיסקי עריס וכו'. מלישנא דמתני' משמע שהי' כאן עריס מהרבה גפנים ואמצעי הוא שחרב והיינו שנפסקה גפן האמצעית וכדמפרש בגמ' בהדיא שנטע אחת עשרה גפנים וכו' כדפרישית במתני' וזהו פי' הראב"ד ז"ל בהשגה בפ"ח בהלכה ה' וכך הוא משמעות פשטה דהמתני' והסוגיא ולהרמב"ם ז"ל דרך אחרת בפירושא דמתני' כמ"ש שה וטרחתי הרבה כדרכי בכל מקום לחפש ולעיין בכל היכולת כדי להעמיד דבריו בחיבורו וכאן לא מצאתי סמך לדבריו ובתוספתא פ"ד ה בא הדין ממש כלישנא דמתני' וכפירוש הש"ס סוף דבר קשה מאוד להבין דרכו בדין הזה כמו שהשיג הראב"ד עליו ואם שקושיא הא' במה שכתב זה מן הטעות הראשון שאין איסור העריס מצד כותל השני כמו שהשיג עליו לעיל שם זו לאו קושיא היא שכבר בארתי בריש פרקין והכרחתי דגי' שלפנינו בריש הסוגיא בהלכה א' בענין זה והיא גי' הרמב"ם עיקרית היא מכמה ראיות והוכחות כאשר ימצא המעיין שם וכן קושיא הב' שהקשה הראב"ד דמה שכתב הוא לא נקרא פסקי עריס אלא שני עריסים הם ג"כ אינה קושיא כל כך די"ל שהרמב"ם היה מפרש דהיינו מה שאמרו בגמ' יש כאן עריס ויש כאן פסקי עריס ואף שפי' הזה היה קצת דחוק אכן מה שהקשה דזה לא נקרא עריס שחרב באמצעו וכו' וקושיא זו היא העיקרית ובהשקפה ראשונה היא נראית דא"א לכוין זה לפי דרך הרמב"ם ולא עוד אלא שהוא בעצמו העתיק כן עריס שחרב מאמצעו וכו' וזה קשה מאוד להבין לפי מה שסיים שם והייתי רוצה להסב כוונת דבריו אל כוונה אחרת ממה שהבין הראב"ד לדעתו כאן וזה דמ"ש וחמש גפנים בצד הגדר האחר מכנגדן וכו' לאו שאלו ה' גפנים לצד דרום הגדר ואלו חמשה גפנים לצד צפון הגדר קאמר אלא דכל הגפנים היו בתחלה בצד אחד מהגדר וכשחרבה הגפן האמצעית נשתיירו בו ה' גפנים בצד הגדר מכאן למזרח וחמש גפנים בצד גדר האחר מכנגדן היינו לצד מערב וזהו מכנגדן דקאמר ולפ"ז הן כולן מצד אחד בהאורך הגדר והיינו ממש כדקאמר בגמ' וכפי הנראה לכל הבא לפרש להמתני' ולהסוגיא ומ"ש ה"ז מרחיק מכל שורה ו"ט וכו' היינו אם בא לזרוע במקום שחרב בין אלו החמש גפנים לבין האחרים שכנגדן בצד זה וקורא לכל החמש גפנים שורה אחת לפי שנחלקו עכשיו לשתים ומ"מ לאו ב' שורות ממש הן לענין שיהו נחשבות כרם דזה ודאי אינו דב' שורות זו כנגד זו בעינן לענין שיהא נקרא כרם וזה פשוט וכן הדין אם בא לזרוע כנגד הגפנים דמרחיק ו"ט בלבד וכן מצד הגדר מכיון שחרבה האמצעית ויש כאן שיעור ח' אמות ועוד בין אלו ה' גפנים לבין אלו ה' גפנים שכנגדן ובצד אחד כדאמרן בטל דין עריס ולא נקרא כ"א פסקי עריס ובשמונה אמות מצומצמות לא יביא זרע לשם וג"כ כדאמרן ואם הביא לא קידש כדין פסקי עריס במתני' בפרק דלקמן ומ"ש ואם אין שם גדר וכו' פשוט הוא כדאמרינן הכא בהסוגיא שאם חרב הגדר וכו' ואם חזר ובנה וכו' וכמבואר בפנים ובזה יובנו דבריו בדין הזה הך נלע"ד ומוטב הוא לכוין דבריו כמו שאמרנו מלהניח דבריו כמקשה בלי שום טעם ובלתי סמך מאיזה מקום לפי הבנת הראב"ד בדבריו:

עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה. הר"ש פי' שהיו חמש גפנים נטועות בצד הגדר ואין מחזיקות כל הגדר אלא ג' בראש הקרן מזה ושתים בראש הקרן השני מזה ובאמצע הכותל אין שם גפנים אלא בשתי זויות הכותל עומדות נותנין לו עבודתו ששה טפחים וכו' ואחריו נמשך הר"ב בפירושו. וקשה מאוד על הפי' הזה דהרי זה עריס ממש הוא שכל החמש גפנים מיהת עומדות בצד הכותל הן ומה בכך שאין גפנים באמצע הכותל והיכן שמענו זה שיהיו הגפנים מסודרין בתחילת נטיעתן בהרחק שוה זה מזה ואנן סתמא תנן בריש פרקין איזהו עריס הנוטע חמש גפנים בצד הגדר וכו' וא"כ עבודתו ארבע אמות ודוקא בחרבה גפן האמצעית אמרינן בהלכה דלעיל דזהו נקרא פסקי עריס ולא עריס אבל אין שום רמז לדין עריס שהנטיעה בתחילתו תהיה מסודרת בהרחק השוה והראב"ד בהשגה בפ"ח בהלכה ט' שכתב הרמב"ם לדין המשנה וכפי שהבאתי פירושו בפנים וכתב על זה איני מסכים עמו בפי' המשנה ופי' הראב"ד הוא בעדיות פ"ב שהוא בענין אחר מפי' הר"ש שכתב שם כגון שהיתה אחת מן הגפנים נטועה עם הקרן והשאר יוצאות חוץ לקרן נותנין לו עבודתו וזורע את המותר לפי שאין נחשב לעריס הואיל ואין כלם וכו' ולפירושו וכלה דקאמר היינו שכלה העריס שאין כולו כנגד הכותל או וכלה אכותל קאי והיינו הך וכמו שהבאתי דבריו לעיל בהלכה א' וע"ש ד"ה הוון בעי מימר ולפי' זה מתורצת הקושיא דלעיל אבל אכתי קשה דמאי קמ"ל פשיטא דלאו ערים הוא אם אין שם כ"א גפן אחת נטועה עם הקרן ודוחק לומר דמשום דר' יוסי קתני לה ועוד דמאי האי דקאמר בגמ' בצריכותא אליבא דר' יוסי תמן ע"י שהוא מגופף מד' רוחותיו הכא ע"י שאינו מגופף מד' רוחותיו וכו' משמע דמיהת מגופף הוא אלא שאינו מד' רוחותיו כמו בגת ובנקע ולפירושו אין כאן מגופף כלל. סוף דבר אחרי רואי אין לפרש דין זה כ"א כפי' הרמב"ם כפי אשר ביאר שם והבאתי בפנים דהשתא ניחא הכל דהרבותא היא שאע"פ שהזרע בין הכתלים הוא אין חוששין מאחר שהוא במקום שכלה העריס ומרחיק ו"ט מעיקרי הגפנים וזורע במקום הכלה וניחא נמי בהא דיאמר בגמרא הכא ע"י שאינו מגופף מד' רוחותיו דאין כאן מגופף כ"א בשתי הרוחות והשאר מבואר הכל בפנים:

עריס עצמו מהו וכו'. וכבר כתבתי לעיל בהלכה ב' גבי דין עריס היוצא מן המדרגה דדעת הרמב"ם שאוסר ומקדש אם עומד בארץ ובוצרו דהוי כעריס ממש שדינו דאוסר ומקודש כר' יוחנן דהכא וזה שלא כדעת הר"ש ונמשך אחריו הר"ב וע"ש בד"ה ה"ז אוסר ד"א בשדה. והוא שיהא בקרן זוית ארבעה טפחים כדי מקום. הראב"ד בעדיות שם פי' דאדברי. ר' יוסי קאי כי אז נמשך כל העריס אחר הכותל שבתחילת העריס וכפי פירושו להמתני' שהבאתי בדיבור דלעיל ויש לפרש דארישא קאי ולפי' הרמב"ם להמתני' וכמבואר בפנים אלא מדסתם דבריו בזה ולא הצריך שיהא בקרן זוית ד"ט נראה דג"כ פירש להא דאדברי ר' יוסי קאי וכפי פירושו שהגפנים הנטועים בזוית בין הכתלים יהיו במקום ד"ט אליבא דר' יוסי ולפיכך לא הביא לזה:

תמן אמר את רואה כאלו שפוד של מתכת תחוב בו. מסתימ' דברי הרמב"ם ז"ל בדין הזה שהביא למשנתיו בפ"ו בהל' י"ד משמע שפסק כדאמרי תמן דאפי' הקנים ארוכין הרבה כל שאינו אלא לפי שחס עליהן לפוסקן מותר לזרוע תחתיהן וא"נ יש לפרש דהא דקאמר ר' יוחנן עד מקום שהוא לקמן ל' השחתה הוא ואעריס קאי וכלומר אם הוא ניכר שבשביל כך אינו פוסק הקנים כדי שלא יתקלקל העריס ועד מקום שנוכל לתלות כן ולאפוקי אם הן ארוכין הרבה דאז אפילו יפסוק ויקצוץ מהו לא יתקלקלו האפיפירות שהעריס בהן ולפי זה היינו דכתב שם וחס עליהן לפוסקן כדי שלא ישחית האפיפירות ור"ל עד המקום שנוכל לתלות שאינו פוסקן בשביל כך ופסק כר' יוחנן:

אפילו תחת העלין אסור ומקדש. וכ"פ הרמב"ם בפ"ו בהל' י"א דאע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות כל שהוא תחת השריגין והעלין היוצאין מן הגפן ה"ז קידש וטעמו דלא פסק כר' יוסי בן חנינא משום דלישנא דמתני' מסייעא ליה לר' יוסי דקתני הפרח וכו' כנגדו אסור והעלין ג"כ בכלל הפרח הן ועיין לעיל בהלכה ג' בד"ה משלשה ועד ארבעה מה שבארתי מענין זה בס"ד:

סליק פרקא בס"ד