Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה. התם בפרקין דף ע"ו ע"ב גרסינן תני תנא קמיה דר' יוחנן כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה קיים עשה שבה פטור ביטל עשה שבה חייב א"ל מאי קאמרת קיים פטור לא קיים חייב ביטל חייב לא ביטל פטור. כלומר ע"כ או דתיתלי לפטור וחיוב שניהן בקיום או שניהן בביטול ומאי האי דקאמרת דהפטור תלי בקיום והחיוב בביטול. תני ביטלו ולא ביטלו ור"ל אמר קיימו ולא קיימו וקמיפלגי בהתראת ספק מר סבר שמיה התראה ומר סבר לא שמיה התראה כך היא גיר' רש"י ז"ל וכלומר דלר"ל דס"ל התראת ספק לאו שמה התראה לא מצינן למיתלי חיובא דהלאו בביטול העשה דהיכי מתרינן ליה שמא לא יבטל העשה וע"כ בקיום העשה תליא מילתא ומתרינן ליה או תקיים העשה או תלקה ולר' יוחנן התראת ספק שמה התראה ושפיר מצינן למיתלי בביטול העשה זהו העולה מפי' רש"י ז"ל ולפי דעתי לר"ל דאמר בקיימו ולא קיימו תליא מילתא כשאומרין לו קיים ולא קיים מיד מלקין אותו וכן פירש בהדיא בפ' שילוח הקן דף קמ"א ע"א דאם לא קיים העשה תוך כדי דיבור של התראה חייב. ולמ"ד ביטלו ולא ביטלו משמע מפירושו ז"ל צריך שהוא יבטל העשה בעצמו כגון בשילוח הקן אם שחטה ולאפוקי מתה מאיליה ובאונס שגירש אם הדירה על דעת הרבים שאין לו הפרה ולאפוקי אם מחה קודם שיחזירנה וכן כל כיוצא בזה. וגי' הרי"ף ז"ל היא דר' יוחנן הוא דאמר תני קיימו ולא קיימו כלומר אע"פ שלא בטלו לעשה כיון שלא קיימו לוקה על לא תעשה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בכל דינים אלו דפסק כר' יוחנן וכגי' הרי"ף ז"ל אבל אין פירושו כפי' רש"י בקיימו ולא קיימו אלא דהכוונה כל זמן שיוכל לקיים פטור אפי' לאחר זמן עד שיבא ביטול העשה ואפי' לא ביטל הוא אלא שבא מאיליו ושוב אינו יכול לקיימה חייב כדכתב בפ"ב מהל' נערה הל' ז' מתה גרושתו קודם שיחזירנה וכו' ה"ז לוקה שהרי עבר על ל"ת ואינו יכול לקיים עשה שבה וכ"כ גבי שילוח הקן בפי"ג מהל' שחיטה הל' א' אם מתה קודם שישלחנה לוקה וכך מתפרשים דבריו בפ' ט"ז מסנהדרין הל' ג' ועבר ולא קיים העשה לוקה. כלומר שלא עלתה בידו לקיים העשה שכבר נתבטלה ואינו יכול לקיימה שכך מתרין בו אל תעשה דבר זה שאם תעשהו ולא תקיים עשה שבו תלקה. וכדמסיים שם אע"פ שההתראה בספק היא שאם יקיים יפטר התראת ספק התראה היא. וכל זה מבואר הוא ולא באתי כאן אלא להביא איזה ראיה והוכחה לגי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל ממאי דגרסי' בהאי תלמודא בפרק ג' דשבועות גבי פלוגתא דר"י ור"ל בענין התראת ספק בהא דמייתי ג"כ התם בפרקין שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה וכו'. ומתחלה צריך שנדע מאי דאיכא עוד נ"מ בין גי' רש"י ובין גי' הרי"ף והרמב"ם דלדעת רש"י דר"ל הוא דסבר קיימו ולא קיימו ומשום דלדידיה אי אפשר למיתלי בביטלו ולא ביטלו דהתראת ספק היא דשמא לא יבטל העשה א"כ ע"כ אתה צריך לומר דהתרא' בשעת איסור בעינן וכדכתב רש"י ז"ל בהדיא דאי אמרת בשעת ביטול העשה א"כ לר' יוחנן נמי משכחת לה התראת ודאי בשעה שהוא רוצה לבטל העשה וכדהכריח שם מההיא דאכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאיה וכו' דהתראה בשעת איסור בעינן. ואלו לגירסתם ז"ל דגרסי לר' יוחנן קיימו ולא קיימו ולר"ל בטלו ולא בטלו א"כ ע"כ צריך אתה לומר דלר"ל התראה בשעת ביטול העשה הוי התראה דאל"כ לא משכחת לה לר"ל למיתלי חיוב המלקות בביטול העשה דבשעת האיסור התראת ספק היא ולא תמצא בשום פנים שילקה על לאו שיש בה קום עשה והא איהו דאמר דתליא בביטול דמשמע דלפעמים לוקה הוא הא לעולם התראת ספק הויא וע"כ דבשעת ביטול העשה מתרינן ביה כשרוצה לשוחטה או לשבר אגפיה דאל"ה לא משכחת לתלות המלקות בביטול העשה ולעולם לא ילקה ויש עוד הוכחה לזה מהסוגיא דלקמן בשבועות ושם יתבאר בס"ד. ומה שהכריח רש"י ז"ל מההיא דאכלי' לאיסורא וכו' כבר תי' הרמב"ן ז"ל בחידושיו דשאני הכא כיון שנתקו לעשה עיקרו של לאו ביטול עשה הוא ויתבאר עוד מזה במקומו שם בעזה"י ב"ה יתעלה לעד ולנצח נצחים:
יש חורש תלם אחת וחייב עליו משום שמנה לאוין. פירשתי בפנים על דרך הרמב"ם ז"ל דמשום כלאים בכרם חייב שתים וכן העלו התוס' כאן ובפסחים דף מ"ז דכלאים בכרם הוא דחשיב לתרי לאוי אחת משום כלאי זרעים וא' משום כלאי הכרם וכתב עוד הרמב"ם בפי' המשנה ואין בכל אלה איסור חל על איסור אבל הם אסורים הרבה נכפלו בזמן אחד ולפיכך אינו מן הנמנע שיצטרפו אל אלו הלאוין זולתם הרבה באותו הזמן בעצמו עכ"ד ובחבורו השמיט להמתני' ולא הביא לכל אלו הלאוין המצטרפין בזמן אחד ונראה שחזר בו מטעם דהוי איסור על איסור וכדכתב בפ' י"ז מהל' א"ב בהל' ח' כלל גדול הוא בכל איסורים שבתורה שאין איסור חל על איסור אא"כ היו שני איסורין באין כאחת או שהיה האיסור האחר מוסיף דברים אחרים על אותו האיסור או אם היה כולל דברים אחרים עם איסור זה וכאן במתני' לא תמצא זה כ"א בכלאים בכרם יש איסור בת אחת כדמוקי לה בגמרא דבמחפה מיירי דבהא כ"ע מודים והיינו משום מקיים כלאים במעשה ונמצא מתחייב הוא משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם באחת דהרי אינו לוקה על כלאי הכרם אלא דוקא בשיש שם עוד שני מינין מכלאי זרעים הן בשעת זריעה שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד והן במקיים ע"י מעשה כגון שמחפה אותן ובאין עליו שני האסורין כאחת וזה כבר ביאר הוא ז"ל במקומו בריש פ"ה מהל' כלאים ומשום חרישה בשביעית אינו לוקה כדפסק בריש הל' שמטה וכבר בארתי לזה לעיל בפ"ז דסנהדרין בהלכה ה' ד"ה ר' יוחנן פתר מתני' וכו' וטעמו דפסק כשי' דהאי ש"ס בפלוגתא דר"א ור' יוחנן ולא כשי' הבבלי בריש מ"ק דאיפכא גריס לה כמבואר שם ועוד דכל דברי ר' יוחנן דשי' הבבלי אליבא דר"ע היא דאיהו ס"ל בחריש ובקציר תשבות על תוספת שביעית נאמרה וס"ל דלוקין על החרישה בשביעית עצמה כדכתבו התוס' במ"ק דף ג' ד"ה שהרי כבר נאמר וכו' והוא ז"ל פסק כר' ישמעאל בפירוש דבחריש ובקציר תשבות משום דמסיק התם דר"ג ובית דינו כר' ישמעאל ס"ל ע"ש והתוס' כתבו בפסחים שם דלמ"ד בפ"ק דמ"ק חורש בשביעית אינו לוקה מוקי הך דהכא בחורש ומחפה דמחפה חייב משום זורע ולפי דבריהם משכחת לה נמי לאו דזורע בשביעית עם לאוי דכלאים בבת אחת אבל לא כן דעת הרמב"ם אלא מחפה חייב משום מקיים כלאים על ידי מעשה כדקאמר בהדיא בהאי תלמודא ריש פ"ח דכלאים דפריך על המתני' דקתני מלזרוע ומלקיים מה כר"ע דר"ע אומר המקיים בכלאים עובר בל"ת וא"ר יוסי דברי הכל היא הכל מודים באיסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים על ידי מעשה לוקה כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה וכך הם דברי הרמב"ם בריש הל' כלאים וכך היה מפרש להא דר' ינאי ור' יוחנן בש"ס דילו בדף כ"א ע"ב ולא כדפירש"י בדברי ר"ל דמחפה כזורע חשיב ליה אלא כדאמרו וכן מוכח עוד להדיא בהאי תלמודא בפלפול דר"ל עם ר' יורנן דקלסיה ר' ינאי דגריס נמי שם הכי ולאוקמתא דר' יוחנן דמתני' דילן במחפה החיוב הוא משום מקיים בכלאים על ידי מעשה ובחיבורי על סדר זרעים בארתי עוד במה דשקיל וטרי התם ולא קאמר לה הכי בש"ס דילן וכתבתי דכל חד וחד לשיטתיה אזיל ואין כאן מקומו ומיהת שמעינן דלהך פירושא בחיובא דמחפה תו לא משכחת לה איסור שביעית עם הכלאים בבת אחת וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וכל הני שאר חיובי לאוין דמני במתני' מבואר הוא דלדעתו ז"ל לא משכחת בהו לא איסור בת אחת ולא מוסיף ולא כולל וזה נראה לעין לכל הבקי ומעיין בדבריו וחוקר אחר מקיר מעיין היוצא לו במ"ש בכל מקום ואם באנו לבאר כאן יהיה קשה עלינו האריכות ומלבד אחת היא שצריך עוד לענינינו שלא ישיב המעיין דהא גם במשנתינו יש איזה מאיסורים שהן כמוסיף וככולל כנראה לכאורה. דע דדעת הרמב"ם בחבורו שלא נקרא איסור מוסיף כ"א בשכבר ניתוסף איסור אחר על אותו האיסור קודם המעשה שעובר עכשיו כגון שאוכל איזה דבר איסור ויש בו כמה איסורים או כיוצא בו בעושה מעשה כגון הני דמתני' וכן באיסור כולל שכבר נכללו דברים אחרים עם האיסור קודם שבא לידי המעשה או האכילה וזה פשוט אלא מה שצריכין אנחנו לבאר הוא זה דלא מיקרי איסור מוסיף או כולל אלא בשכבר ניכר האיסור הניתוסף או דבר הנכלל ונראה לכל הוא שיש בו עוד איסור מחמת כך וכך וכן נראה מדבריו דהל' א"ב שהבאתי לעיל ויותר הוא מבואר במקום אחר כדלקמן ואגב אבאר דבר שראיתי מתקשים בזה בסוף פ' י"ד מהל' מ"א הביא לדין דהמתני' דפ"ג דכריתות יש אוכל אכילה אחת וכו' וכפירושה בגמרא התם שכתב כבר בארנו שאין איסור חל על איסור וכו' ולמה חל כאן איסור על איסור וכו' הקדישה נאסר חלבה בהנייה ומתוך שנוסף בה איסור הנייה נוסף עליו איסור קדשים וכו' וזהו ג"כ דלא כמ"ש התוס' בפ' גיד הנשה דף ק"א דאיסור הנאה לא מיקרי איסור מוסיף ורצו לפרש לההיא דכריתות דכולל מיקרי ע"ש וכל דיוקי דדייקי שם אינן מוכרחים דבאמת דהוה מצי לאוקמי כר' יוסי דפ' ד' אחין אלא משום דרצה לפרש להאי איסור חמור בפלוגתא דר"י הגלילי ורבנן דזבחים כדשקיל וטרי התם להני קאמר ר"י הגלילי היא ואין להאריך בזה דהא בהדיא קאמר בכריתות דאיסור הנאה איסור מוסיף קרינן ליה ואיסור כולל יום הכפורים קרי ליה התם מיהו לדעת הרמב"ם ועצמו לכאורה איכא למידק דהא לעיל בפ' תשיעי שם בהל' ו' כתב המבשל בשר מתה או חלב וכיוצא בהן בחלב לוקה על בישולו ואין לוקה על אכילתו משום בשר בחלב שאין איסור בשר בחלב חל על איסור נבילה או איסור חלב שאין כאן לא איסור כולל ולא איסור מוסיף ולא איסור בת אחת ולכאורה קשה דהא ננלה וחלב מותרין בהנאה וכשנתבשלו בחלב ניתוסף עליהם איסור הנאה ולמה אינו חל איסור בשר בחלב עליהן וראיתי למי שפלפל בזה אבל מעיקרא לאו קושיא היא דהא הכי הא דאמרינן בפ' כל הבשר דף קי"ג בפלוגתא דר' אמי ור' אסי בזה לימא בהא קמיפלגי וכו' דכ"ע אין איסור חל על איסור ואאכילה כ"ע ל"פ דלא לקי כי פליגי אבישול מ"ד לוקה חד איסורא הוא דאלו נבלה וחלב אינן אסורים בבישול ומשום בשר בחלב הוא דלוקה על הבישול אבל איסור אכילה דבשר בחלב אינו חל עליהן דהא כבר אסורין באכילה הן וא"כ איך יחול עליהם איסור הנאה ואנן בעינן שיהא חל על האיסור זה האיסור שניתוסף ואז מתחייב עליו האוכלו משום שני האיסורין אבל הכא לא היה חל על הנבלה והחלב לא איסור האכילה דבשר בחלב ופשיטא שלא יחול האיסור הנאה. ואם דפשוט הוא והסברא נותנת כך עם כל זה אוסיף עוד באיזו סברא וראיה נכונה לזה מפני היוצא לנו לנ"מ בין הני דרשות דאיסור בשר בחלב דטובי דרשות אמרינן שם בדף קע"ו וחד מינייהו ההיא דתניא דבי ר' ישמעאל לא תבשל גדי וגו' ג"פ אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ונראה דהנ"מ בין דרשה זו לשארי דרשות שנאמרו שם זה הוא דמלבד מה דאמרינן בכמה דוכתי בש"ס מדאפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול ש"מ דדרך בישול אסרה תורה בדוקא ואי תרו לה כולא יומא שרי איכא עוד נ"מ לדינא והיינו הא דאמרן דמדאפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול למדנו ג"כ דדוקא מה שהוא נאסר באכילה ע"י בישול זה הוא דאסור גם בהנאה ולאפוקי שאר אסורין דבלאו הכי אסורין באכילה לא חל עליהן האיסור של בשר בחלב אלא דעל הבישול שמבשל אותם בחלב הוא עובר דחד איסורא הואי ונמצינו למדין דמההיא דרשא דתנא דבי ר' ישמעאל שמעינן נמי להא דאין איסור חל על איסור כמו שנתבאר והאי דרשה עיקרית היא כמו שתפסו בכל מקום ללמוד מזה שדרך בישול אסרה תורה וכ"כ הרמב"ם שם בהל' ב' לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבישול כלומר ואפילו בישולו אסור ואצ"ל באכילתו וכו' וזהו כדרשת ר' ישמעאל ולמדין אנו עוד דלא מיקרי איסור מוסיף אלא אם קדם לחול האי איסור שניתוסף על האיסור קודם מעשה העבירה וכן שיהא נראה וניכר שכבר ניתוסף עליו האיסור דחדא מכלל חבירתה היא וכן באיסור כולל וכגון ביום הכפורים דקחשיב ליה התם לאיסור כולל שכולל כל האוכלין לאסרן ונראה וניכר הוא שיושב ומתענה משא"כ בעשיית מלאכה ביו"ט דלא מחשבינן ליה לאיסור כולל ולומר דהואיל ואסור בכל המלאכות חל נמי על החרישה האסורה בלאו הכי כמו חורש בשור וחמור דמתני' דהא ליתא שאין השביתה ממלאכה נראית וניכרת היא לחשבו ע"י כך לאיסור כולל וכדאמרינן בעלמא פוק חזי כמה בטלני בשוקא וכמו דכתב הרמב"ם בסוף פ' כ"ד מהל' שבת שאין השביתה מהמלאכה שביתה ניכרת ומפני דברים אלו נגעו באיסור טלטול וכו' וה"נ להא דאמרן דאין זה נראה וניכר לשנחשוב ליו"ט לאיסור כולל מחמת שאכזר בכל המלאכות ומתוך מה שאמרנו יתבאר לך טעם הרמב"ם שהשמיט בחיבורו להצטרפות איסורי לאוין שמנו במתני' שיחולו על דבר אחד ומתני' כמ"ד בפ' כל הבשר דאיסור חל על איסור וזה מה שרציתי לבאר כאן בענין זה ואגב נתבאר להענין שזכרנו בס"ד:
רצה המקום ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. אינו אומר לזכות את האדם לפי שהאדם הפרטי בהיות שגם שאפשר יהיה לו זכות בריבוי המצות אפשר ג"כ שיפגום באחת מהן ויותר טוב אם לא היה לו הרבה מצוות אבל כלל כל ישראל המה מוכנים לרבוי התורה ומצותיה כנודע ממאמר חז"ל ישראל רמז יש ששים רבוא אותיות לתורה ולפיכך יש להם זכות שהרבה להם תורה ומצות כך ראיתי בספר תפארת ישראל. ולדעתי נראה שיש לפרש עוד בענין אחר ולהכי קאמר תורה ומצות מפני שהמצות כולן א"א שיקיימו אותן כל ישראל בענין אחד שיש שנצטוו ישראל ולא הכהנים ויש בהפך אלא שרבוי התורה היא הזכות לכולן ומזה נמשך שהרבוי מהמצות הכתובים בתורה המה ג"כ זכות לכלל כל ישראל ביחד וכמאמר חז"ל בסוף מנחות כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו' וכן ההיקש לכל המצות שאף שאין בידו לקיים אותן עסק תורתן מעלה לו הכתוב כאלו קיימם ובזה יש לכוין דרש הפסוק הזה מחובר ומקושר לפסוק שלפניו ראות רבות ולא תשמור פקוח אזנים ולא ישמע ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ור"ל שהנביא הוכיח אותם שאינם עוסקים בתורה ואף אזניהם אינם מטים לשמוע דברי תורה כמו שאמר למעלה החרשים שמעו והעורים הביטו לראות ועל שעושים עצמם כחרשים וכעורים אמר לא תעשון כן כ"א שמעו והביטו לראות וחוזר ומפרש מי עור כי אם עבדי וגו' ולזה אמר ראות רבות ולא תשמור כלומר הגם שלענין קיום המצות יכול אתה לומר בהיותך רואה מצות רבות הכתובים בתורה ולא תשמור שאי אפשר לן לשמור ולקיים את כולן אבל מה תענו על עסק התורה ולשמוע ממי שאומרה ולזה קובל אני פקוח אזנים יש לו ועם כל זה ולא ישמע ועושה עצמו כחרש ואוטם אזנו מלשמוע הלא תדעו ה' חפץ למען צדקו כדי לזנות אתכם אף במה שאי אפשר לכולכם לקיים אותן ולפיכך יגדיל תורה ויאדיר שהרבה לכם התורה והאריכה וזה חפץ הוא למען כל אחד ואחד גם הוא יגדיל התורה לעסוק בה ויאדירה לשמוע מהאחרים אם הוא אינו יכול לעסוק בעצמו וזהו דכפל הענין במלות שונות ואמר לשון עתיד יגדיל ויאדיר לפי שמוסב גם על האדם כמו שה' חפץ למען צדקו והרבה התורה והמצות כן ראוי הוא שתעשו אתם וכל אחד מכם יגדיל התורה או ויאדיר אותה כאמור ובזה יהיה נחשב לכם כאלו קיימתם כל התורה כולה עם ריבוי מצותיה:
סליק פירקא וכולא מסכתא דמכות ברחמי ובס"ד: