מי שהפך את זיתיו אנן תנינן מי שהפך את זיתיו תני ר"ח וכו'. לא מדייק הש"ס אלא בהא דבמתני' משמע אפי' לא הפכן אלא פעם אחת לר' יהודה טוען קורה ראשונה דחייש נמי לפסידא מכיון שהפכן אלא דלא מתיר כ"א טעינת קורה ראשונה בלבד דתו לא פסדי ור"י ס"ל דזולף וגומר וכו' משום דבדבר האבד לא בעי שינוי כדקאמר בגמרא והלכתא כוותי' ולברייתא דר"ח דווקא אם היו הפוכין ושנויין ומעיקרא קא עביד הש"ס צריכותא וכלומר דבין אם לא היו הפוכין אלא פעם אחת ובין היו הפוכין ושנויין אשמעינן דפליגי ר' יהודה ור' יוסי כמבואר בסוגיא ורבנן דקיסרין דקאמרי מתני' כר' יהודה ומה דתני ר"ח כר' יוסי על כרחך אי אפשר לפרש בענין אחר אלא דבמתני' אשמעינן רבותא אליבא דר' יהודה וברייתא דר' חייא אשמעי' רבותא אליבא דר' יוסי כמבואר היטב בפנים דהא במתני' תני לר' יהודה ולר' יוסי אלא כדפרישית ובאמת אף לרבנן דקסרין לא פליגי המתני' והברייתא אהדדי דלא אתי רבנן דקיסרין לאפלוגי אלא לפרושי טעמא להא דנקט תנא דמתני' פעם אחת ותנא דבי ר"ח הפוכין ושנויין דכל חד וחד רבותא אשמעינן האי אליבא דמר והאי אליבא דמר והשתא דאתינא להכי דתנא דמתני' ניחא למנקוט הרבותא אליבא דר' יהודה א"כ איכא למימר דהא דקתני מי שהפך נמי לרבותא אליבא דר' יהודה נקטיה שאפי' הפך מקודם המועד אינו מתיר אלא טעינת קורה הראשונה בלבד אבל לר' יוסי דקיי"ל כוותיה לאו דווקא מי שהפך אלא אפי' לכתחלה הופך אדם את זיתיו במועד דהא עיקר טעמא כי היכי דלא פסדי וכללא הוא אליבא דר' יוסי דכל העומד להפסיד מותר בלי שום שינוי וידוע הוא שהזיתים המונחים במעטן צריך להפכן בכל פעם ופעם עד שיהו ראויין לטחינה ולדריכה וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ז מהל' יו"ט הופך אדם את זיתיו במועד וטוחן אותן וכו' וכר' יוסי דאע"ג דבמתני' מי שהפך קתני משום דהעיקר כרבנן דקסרין ותנא דמתני' הכל לרבותא אליבא דר' יהודה הוא דקמ"ל. ובהשגות א"א אני לא מצאתי כן אלא זיתיו הפוכין ושנויין (ובכל ספרי הדפוס נדפס ושטין וט"ס הוא) אבל בהפך אחד לא שאינן מתעפשות כל כך והכי אי' בירושלמי עכ"ל. לא השיג אלא מה דלא נקט הרמב"ם הפוכין ושנויין כדקאמר הכא אבל במה שהתיר הרמב"ם להפוך אף בתחלה במועד לא כתב כלום ומשום דס"ל להראב"ד דזה אפשר לדחות דלא נקט התנא אלא לרבותא אליבא דר' יהודה והשתא למאי דפרשינן להאי דרבנן דקיסרין לא קשיא נמי מהאי דהפוכין ושנויין וכדאמרן והר"ן ז"ל כתב וז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ז כתב הופך אדם את זיתיו ובהשגות א"א אני לא מצאתי אלא זיתים הפוכים אבל הופך לא שאינן מתעפשות כל כך והכי איתא בירושלמי ע"כ וגי' משובשת נזדמנה לו בדברי הראב"ד דלזה לא צריך ראיה מהירושלמי דממתני' גופה משמע בזיתים הפוכין ולהגי' שלפנינו מובן הכל השגת הראב"ד וישוב דעת הרמב"ם:

לא אמר אלא וכן מי שהיה וכו' הא בתחלה אסור. זהו הכל אליבא דר' יהודה אבל לר' יוסי אף בתחלה כל היכא דפסדי וכללא דמילתא היא לר' יוסי כמבואר בדבור דלעיל וכפי' הרמב"ם שם וכדמוכח מהני עובדי דלקמן:

שמואל אמר זפתין גרבא וכו'. לגי' דהכא דקאמר אית דמחלפין וכו' משמע דאליבא דשמואל איתמר הני תרי לישני ובבבלי פרקין דף י"ב גריס להא בפלוגתא דשמואל ורב דימי מנהרדעא והרמב"ם בסוף פ"ח מהל' יו"ט פסק כתרווייהו לקולא וגי' דהכא מסייעא ליה:

פרגמטיא ניגבית מנכסי יתומים קטנים. מכאן נלמד שהפקדון נגבה מיתומים קטנים כדמסיק הכא ועיין בטור ח"מ סי' ק"ח שכתב שאם נתברר שאותן מטלטלין הם מעסק פלוני גובה אפי' מיתומים קטנים. ועיין בש"ע סי' ק"י סעיף ז' שה"ה אם הודה מורישם בכתב ידם שהוא כך או שהוא פקדון בידו משל פלוני מוציאין מהם ופשוט הוא שאם לא נתברר נאמן המלוה בשבוע' וכדמחלק הכא בין מלוה לפקדון:

אם הזכירוך לבולי יהא הירדן בעל גבולך. בסנהדרין שם פירשתי ג"כ כדהכא וסייעתא לזה מדקאמר עלה ר' יוחנן קובלין לרשות להפטר מבולי משמע להיפטר מחבירה זו קובלין לב"ד אף במועד. ובמרדכי סוף פרקין העתיק להאי בתרייתא דר' יוחנן וכתב אמרינן בירושלמי אמר ר' יוחנן קובלין לרשות שהוא שליט על בולין ויכול להקבל במועד ולדון לפניו ולהסתלק מבולי פירוש בולי שר כמו ראשי בולאות שביהודה עכ"ל ולדבריו צריך לפרש להאי קדמייתא דר' יוחנן אם הזכירוך לבולי וכו' שהשר רוצה להעליל עליך ברח לך עד הירדן אם אין פנאי לקבול להרשות שהוא שליט עליו ומאי קמ"ל:

שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת. עיין לעיל פ"ק דשבת מזה:

אין מפנין מדירה נאה וכו' ובתוך שלו אפי' מדירה נאה וכו'. התוס' מביאין לזה בדף י"ג והרמב"ם מביא להא דלקמן בפ"ה בהל' ט' אין מפנין את העצמות וכו' ובתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי ומכ"ש בדין דדירה:

קיבלו עליהן חרמי טבריא וכו'. עיין לעיל בפ' מקום שנהגו בהל' א' מזה:

הדרן עלך פרק מי שהפך