Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 11
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלו נדרים. אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש. אבל דברים שבינו לבינה הוי כדמסיק בבבלי דף פ"א דלרבי יוסי מפר משום דברים שבינו לבינה נפקא מינה שאינו מפר אלא לעצמו וכר' הילא דהכא למאי דפרישית לקמן וע"ש והרמב"ם בריש פרק י"ב מנדרים פסק כרבי יוסי בקישוט שכתב שם וז"ל בדברי' שבינו לבינה כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול או שלא תתקשט ע"כ וברחיצ' נראה מדבריו שם הלכה ה' דחשיב לה עינוי נפש וכתב הב"י ובסי' רל"ד ויש לתמוה למה פסק בקישוט כרבי יוסי וברחיצה פסק כרבנן ואפשר שהוא ז"ל מפרש דכי תנן אמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש לאו ארחיצה קאי אלא אקישוט עכ"ל ולענ"ד נראה דאינו מן הצורך לדחוק ולפרש כך במתני' אלא דטעמו של הרמב"ם דפסק כרבי יוסי בקישוט משום דבגמרא שם איבעיא לן אליבא דרבי יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה כו' ומשום האי טעמא נמי פסק הרמב"ן הלכה כרבי יוסי דמדבעי הש"ס ושקיל וטרי אליביה ש"מ דהילכתא כוותיה כדכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו משמו אלא דהרמב"ן מפרש הבעיא ארחיצה וקישוט כדפירשו ג"כ הרא"ש והר"ן לדעת הרמב"ם נראה לומר דלא מפרש הבעיא אלא אקישוט לחד כדמשמע מהסוגיא דהתם דקאמר לרב הונא שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר וכן משמע ג"כ מזו הסוגיא דמייתי לה בהמדיר דף ע"א והיינו דהוא ז"ל מפרש בשנדרה שלא תתקשט סתם גם קישוט של מטה בכלל והוי דברים שבינו לבינה ומדלא שמעינן מהש"ס דשקיל וטרי אליבי' דרבי יוסי אלא בקישוט הילכך נמי לא פסק כוותיה אלא בקישוט וברחיצה פסק כרבנן:
תהיינה הערים האלה. הא דלא הביא מהמקרא האמור בתורה ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם משום דמשם אינו במשמע שהן קודמין ובבבלי סמוך ליה אדרשא דקרא וחי אחיך עמך חייך קודמין וצ"ל דהאי ש"ס לא ס"ל האי דרשה אלא כהאי דדריש בפרק איזהו נשך דף ס"ב דאריבית קאי אהדר ליה כי היכי דניחי:
נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה ה"ז יפר. בבבלי דף פ"ב אמר שמואל נדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אינה מתענה ופי' הרא"ש והר"ן שהאחת פת נקייה והאחת פת קיבר ואינה מתענה בה מתוך שהוא מפר למתענה מפר לשאינה מתענה ורבי יוחנן אמר מפר למתענה ואינו מפר לשאינה מתענה ופסק הרמב"ם ז"ל בפי"ב כרבי יוחנן וכתב הכ"מ ואע"פ שאפילו נדרה ממין רע ולא טעמה אותו מעולם מפר כמו שנתבאר בסמוך י"ל דשאני התם שלא נדרה אלא מאותו מין בלבד אבל הכא שנדרה גם מדבר שמצטערת עליו מוכחא דלית לה עינוי באידך כיון שהוא הפר לה ההיא דמצטערת עליה א"נ שאני התם דנדרה מהמין כולו אבל הכא דלא נדרה אלא מככרות אלו לבד לא עכ"ל לתירוץ הראשון ניחא דלא פליג האי ש"ס לשיטת רבי יוחנן אש"ם הבבלי דהכא בלא נדרה אלא מן הרעה מיירי והילכך יפר:
הא לך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. בבבלי פ"ד דבכורות דף כ"ז גרסי' ובכולן יש בהן טובת הנאה לבעלים כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחר ואמר לו הא לך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן מותר אם היה כהן לכהן אסור ומשמע שם לפי גרסת רש"י ז"ל דדוקא תרומה אבל בכור לא והרמב"ם ז"ל פסק בפרק י"ב מהל' תרומות אפילו בבכור מותר בישראל לישראל וברוצה ליתן לשנים כדקאמר הכא ונראה מדבריו דמפרש נהא דהכא בשרוצה ליתן לאחד משני כהנים ואחד מהו בן בתו ואמר לו הא לך סלע ותן לזה וצ"ל דלא גריס התם כגירסת רש"י וע"ש:
רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה כו'. ובאמרה יקדשו ידי לעושיהם דידים איתנהו בעולם וחל עלייהו הקדש כדאמר בבבלי דף פ"ה וה"ה נמי אם אמרה קונם מעשה ידי עליך דכיון שהזכירה ידי הוי כאלו אמרה ידיה לעושיהם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ב הלכה י' אמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה במעשה ידיה כו' אבל צריך הוא להפר שמא יגרשנה ותהיה אסורה לחזור לו ע"כ ולא דמי להמקדיש מעשה ידי אשתו דפסק הרמב"ם בפ"ו מערכין דדוקא אמר בפירוש יקדשו ידיך לעושיהן דהתם טעמא כיון שאינו יכול לכופה למעשה ידיה לא אמרינן ביה נעשה כאומר כו' כמ"ש לעיל בפרק אף על פי. ועיין שם במראה דף כ"א ד"ה אבל אם היה מעלה כו' וכן נמי לענין זה שאם אמר יקדשו מעשה ידיך דלא כלום הוא אף על פי שהזכיר הידים אבל הכא דהיא נדרה וכיון שהזכירה ידים שפיר אמרנן בה נעשה כמי שאמרה יקדשו ידי לעושיהן ועי' בתי"ט בד"ה שמא שכתב שם אבל אי קשיא הא קשיא כו' ותקשה דאם כן במקדיש מעשה ידיה נמי לקדש כיון שהזכיר הידיה ע"כ וזה אינו אלא למאי דכתב הר"ן בפרק ב' דף טז דאפילו בהמקדיש מעשה ידי אשתו נמי הכי אבל לדעת הרמב"ם לפי מ"ש ניחא דשאני בין הקדיש הוא להקדישה היא:
מאן תנא ולא ליך ר' מאיר. יש לפרש דלאו דוקא דאמר בפירוש ולא ליך אלא לומר דלא סגי בשלא יהא לבעליך רשות בהן אלא עד שיאמר נמי אלא מה שאת נושאת ונותנת בתוך פיך וברייתא פירושא דמתני' היא דבדוקא קאמר במתני' עד שיאמר שניהם ולפי זה אתיא הא דהכא כשיטת רב בבבלי דף פ"ח ועיין בהר"ן שם:
ואם היה כהן שהיא אסורה לאכול בתרומה. כרבא בבבלי דאפשר דאכלה חוליו וכן פסק הרמב"ם בפרק ח' מתרומות הלכה ט"ו כל אשת כהן שאמרה טמאה אני אסורה לאכול בתרומה והה"ד בת כהן לענין חוזרת שנפסלה מתרומה כשאמרה טמאה אני דמאי שנא אלא חדא מגווני נקט:
הדרן עלך אלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים