כיצד צולין את הפסח וכו' תוחבו מתוך פיו. כדפרישית בפנים כך הם דברי התוס' בריש פירקין שכתבו אומר ר"י משום הכי תוחבו דרך פיו לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח. ואז הוי בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם. והכי מוכח בהדיא מהסוגיא דהכא דקאמר אית תניי תני תוחבו מבית נקובתו עד שהוא מגיע לתוך פיו על דעתיה דהדין תנייה ברייה חוזר והופכו וכדפרישית משום שלעולם צריך שיהא פיו למטה שיזוב דמו דרך בית השחיטה ושיהא צד הגם למטה כדי שלא יפול הפסח ולתנא דידן א"צ להופכו דממילא פיו למטה הוא. ויצא לנו מזה ללמוד שני דינים בענין צליית הפסח חדא בהא דקאמר ר' עקיבא והלכתא כוותיה תולין חוצה לו והיינו שתולין כרעיו ובני מעיו בתוך התנור חוצה לו. וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ח מהל' קרבן פסח בהל' י' תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו בשפוד של עץ ותולהו לתוך התנור והאש למטה ותולה כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו ולא יתנם בתוכו שזה כמין בישול היא ושפוד של רמון היו בוררין לצלייתו וכו' והטעם שתולה כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו ולא על השפוד של הפסח דהיכן יתנם למטה על השפוד אי אפשר דא"כ יתעכב הדם ולא יזוב כדרכו ואנן פיו למטה בעינן מהאי טעמא כדאמרן. וזה דלא כפירש"י שפ' תולין חוצה לו תוחבו בשפוד למעלה מפיו של טלה ונמשך הר"ב אחריו. ולפ"ז היה פיו למעלה. ומסוגיא דהכא אינו נראה כן דא"כ לא היו צריך להופכו להתנא ברא וזה פשוט. ועוד דהא בהדיא מסיק לקמן בהסוגיא אתיא דאבא שאול כר"ע ודרבנן כר"י הגלילי וכדפרישית דלאבא שאול דפ' שתי הלחם לא בעינן על בסמוך והלכתא כוותיה כדפסק הרמב"ם בפ"ג מהל' בית הבחירה בהל' ט"ו ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבינה על השולחן בצד המערכות וכו'. וא"כ לר"ע אין נותנם כאן על השפוד כלל לא מלמעלה ולא מלמטה אלא תולין בתנור סמוך וחוצה לו. ומזה למד הרמב"ם לומר כן שתולן בתנור חוצה לו. ואידך שלמדנו מכאן מדקפדינן שיהא פיו למטה וכדי שיזוב דמו ש"מ דמצוה לכתחלה ליצלות שלם ממש בלא שום מקום חתוך כלל. דא"כ לא היה צריך שיהא דווקא פיו למטה שהרי זב הדם ממקום החתוך וכמבואר בפ' כל הבשר ובפרקין דף עד ע"ב גבי האי אומצא דאסמיק וכו'. ומזה יצא לו להרמב"ם לומר שצולהו שלם עם גיד הנשה כמ"ש בפ' עשירי בהל' י"א כשאדם אוכל את הפסח חותך הבשר ואוכל וכו' וכשיגיע לגיד הנשה מוציאו וכו' וברתיחה דאורייתא דקא מרתח עליה הראב"ד שם וכתב בחיי ראשי אין איסור גדול מזה וכו'. ואם אזכה ואוכל פסח ויביא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפניו. ובענין איסור כבר מיישב הכ"מ שם ולענין הסמך שכתב בזה יש סמך יותר ממה שנתבאר בדברינו דמוכרח מהסוגיא דהמצוה לכתחלה לצלותו שלם בכל מה דאפשר. ונוכל לומר עוד דאף הקרומות של חלב שאין בהן אלא משום חומרא בעלמא. ומדבריהם אין מנקין ומנקרין אותן אלא בשעת אכילה משום מצוה לכתחלה אלא שאם חתכו בדיעבד חתיכות כשר כדמסיק שם. וכן בפ"ח בהל' י' חתכו וצלהו ע"ג גחלים ה"ז צלי אש ועיין לקמן בד"ה משל גחלים וכו' מה שיתבאר מזה בס"ד:

מה נפק מביניהון צלייו בגדי של חולין וכו'. פשוט הוא דעל כרעיו ובני מעיו קאי שנתנו בתוך גדי של חולין וצלייו וכמה שביארתי להגי' בפנים דכצ"ל דאין תימר כירך עבה עביד ליה ר"י הגלילי כשר וכו'. ולכאורה יש כאן מקום לומר דאם צלאו להגדי של חולין עם הפסח. א"כ בלאו הכי יש כאן איסור מפני התערובת וכדתנינן בברייתא הובאה בבבלי דף ע"ו ע"ב אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובת הניחא לרב דמפרש מפני תערובת הטעמים איכא למימר דדוקא בשני פסחים הוא דאסור ומשום דזה היא כנאכל שלא למנויו אבל בחולין עם הפסח שאפי' נותן החולין טעם בהפסח ליכא ביה שלא למנויו אלא למ"ד מפני תערובת הגופין ואפי' גדי וטלה וכולי דהלכתא כוותיה דריחא לאו מילתא היא וכדפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כוותיה מאי איכא למימר אלא דיש לדחות דבאמת הכא לאו באותו התנור שנצלה הפסח נצלה גדי של חולין מיירי. ועוד דהאי מילתא לא קאי אלא אליבא דר' יוסי הגלילי ואיכא למימר דלא ס"ל כהאי ברייתא:

אתיא דאבא שאול כרבי עקיבא. עיין לעיל בריש פרקין מה שנתבאר מזה בסייעתא דשמיא:

הדרן עלך פרק כיצד צולין