Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sanhedrin Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל ישראל. סדר הפרקים דהכא הוא עיקר כדאמר התם בריש מכות תנא התם קאי ופירש"י ז"ל מסנהדרין סליק דתנן בשלהי אלו הן הנחנקין דהוא סיומא דסנהדרין:
נושא עונות אין כתיב כאן וכו'. בפ' בתרא דקידושין בארתי במקצת. והנה ר' יוסי בר' חנינה דהכא כסברת ר"א דבבלי פ"ק דר"ה וכפירוש רש"י בערכין דף ח' דכובש דקאמר ר"א היינו שהקב"ה מסתיר עונות כדי שיכריעו הזכיות. ודברי ר"א דהכא דקאמר אין לית ליה וכו' וכלומר דלאחר ששוקלין מעשיו והן מחצה על מחצה וא"כ לית ליה מדידיה כלום שהרי כנגד זכיותיו הן עונותיו והקב"ה הוא מתנהג עמו במדת רב חסד ומטה המאזנים לכם של זכיות ע"י שמגביה הכף של העונות או כובש הכף של הזכיות למטה וזה כפי' רש"י בר"ה בדר"א. ואם הדיעות מתחלפין לפירוש הא' הא ל"ק דכבר ידוע הוא שכן דרך הש"ס הזה בחליפין. והנ"מ כין ר' יוסי ב"ח ובין ר"א מבואר הוא ובחיבורי פני המנורה בנר הד' הארכתי בזה:
כיצד הוא מכפר וכו'. בפ"ו דכריתות תנן מי שבא על ידו ספק עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר ומשמע כל שעתא ושעתא מיוה"כ מכפר הוא כדר' זעירא הכא דהא בפשיטות קאמר התם לעיל דף י"ח ע"ב על הא דבעי אביי למימר ידיעות ספק מחלקות לחטאת ואקשי ליה רבא בר חנן בלישנא בתרא אלא מעתה אכל חלב כזית שחרית ביוה"כ וכזית חלב במנחה ביוה"כ ה"נ דמיחייב שתי חטאות דהא יוה"כ במקום אשם תלוי. קאי והוי ליה כידיעת ספק וא"ל אביי מאן לימא לן דיוה"כ כל שעתא מכפר דילמא כולי יומא ומאורתא א"ל רבא בב"ח תרדא תנן מי שבא על ידו וכו' שכל היום מכפר. והשתא קשיא לר' חנינא דהכא היכי מפרש לה למתני' דכריתות וע"כ צ"ל אליביה דמפרש דה"ק כל היום מכפר אלא בסוף היום הוא דנגמר כפרתו בשעבר עליו סוף היום לאפוקי אם מת או מרד באמצע היום כדאמר במאי בינייהו והיינו דלא נקט אלא האי נ"מ דהא למ"ד ידיעות ספק מחלקות לחטאת איכא נ"מ להא דאקשי ליה רבה ב"ח לאביי דאי כל שעתא מכפר מביא ב' חטאות ואי כל יומא מאורתא הוא דמכפר מביא חטאת אחת אלא ודאי דלא פליג ר' חנינא אמתני' ומודה היא דכל שעתא מכפר ובשעבר עליו כל היום ונ"מ דהשתא מיפרך לכ"ע האי מ"ד דס"ל ידיעות ספק מחלקות לחטאת כדלעיל ולפי' הא' שפירשתי א"כ אידחי הכא מילתיה דר"ח וסייעתיה כדמסיק בענין קושית דרב הונא וכן משמע מגמר' דכריתות ועיין לקמן בסוף פ"ק דשבועות במ"ה ד"ה נעשה בזדון מה שהוזכר מזה ולפי' הב' נשאר המסקנא כר"ח דמכיון דהברייתא מתפרשת כפשטה ובזמן הזה איירי דהא ר' יוסי דחי לי' לאוקמתא דר' ירמיה ואם כן מסייעא ליה לר"ת וצ"ל כמ"ש בשבועות ע"ש:
הא אזילה חדא מן תלמידוי דר' חייה רבה. וכן אידחי לה בבבלי פ' תולין דף קמ"א ע"ב להא דקאמר ר' אבהו מגרדין מנעל חדש דא"ל ההוא סבא סמי דידך מקמי הא דתני ר' חייא אין מגרדין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן:
רב אמר ובלבד ברוקק וכו'. והכי פליגי בבבלי דף ק"א ע"א והתם גריס רב אמר אפי' נגע צרעת. וכבר הניח הכ"מ בצ"ע על דברי הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מהל' עכו"ם הל' י"ב שלא כתב רוקק דוקא ע"ש ועוד מ"ט לא פסק כר' יוחנן דקאמר שם שמים דוקא ומש"ה היה נראה דהוה מפרש דדוקא לענין שאין לו חלק לעוה"ב אמרו כן אבל לענין איסור אפי' בלא רוקק ואפי' פסוק בעלמא אסור להתרפאות בד"ת כדאמרינן בפ"ב דשבועות אלא דאכתי קשה דבריו שכתב שם שהן בכלל הכופרים בתורה ויש לדחוק דבכלל קאמר ולא שהן ממש כופרי התורה שלא יהיה להן חלק לעוה"ב דדוקא ברוקק אמרו כן ובמזכיר שם שמים:
סב ברתי דילמא מיני ומינך וכו'. בבבלי פ"ק דברכות דף י' ע"א גריס דיחזקוהו א"ל השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מינאי בני דמעלי א"ל כבר נגזרה עליך גזרה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וכו'. ולהאי נסחא קשיא וכי ישעיהו לא ידע שאפשר לבטל הגזירה בתפילה וצריך לדחוק שלא רצה ליתן לו בתו מאחר דנפקו מיניה בני דלא ולא סמך על זכותו ולפיכך השיב לו כן. ולנסחא דהכא ניחא דחזקיהו השיב לו לא לך אנא שמע ובלאו הכי איני קופץ אלא למה שאמר לי זקיני:
לחם הפנים מהו שידחה את השבת. האי אתיא כדאמר מעיקרא בפ' שתי הלחם דף צ"ה ע"ב לר' שמעון דדריש הכי אשכחינהו בשבת דקא אפו ליה א"ל לא דרך חול בעיתו למיעבדיה מידי תנור מקדש שלחן הוא דמקדש והתם דחי לה דמקרא משמע דלאו בשעת אפייה אשכחינהו. ושמא שניהם אמת דאף דהשתא לאו שעת אפיה הוה כדמוכחי קראי מ"מ אגב שאלו לו על מה שהיו מסופקין בענין אפיית לחם הפנים אם הוא דוחה את השבת:
לא יכלו הכתובים לקרותו איש. הרב אברבנאל כתב הטעם על קרי ולא כתיב שלא איש אלא מלאך חבל קשה דא"כ למה תלה הדבר בהשואל וכן הקשה הרב אלשיך ופי' דה"ק ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל אותה אחיתופל הנזכר בדבר אלהים ולפיכך השמיט איש למען יחזור אל אחיתופל ועכ"ז קרי לבלתי יחס שאלה בדבר אלהים אל אחיתופל כי בלתי ראוי היה ידבר בו אלהים עכ"ל. ולפירושו אתיא שפיר הא דקאמר לא יכלו הכתובים לקרותו איש. שוב ראיתי במדרש ש"ט במזמור ה' מה רבו צרי דגריס התם אחיתופל יועץ שנא' ועצת אחיתופל אשר יעץ איש קרי ולא כתיב שלא היה איש אלא מלאך:
ואם היתה עצרת ברורה וכו'. ובבבלי פרק מי שמת דף קמ"ז ע"א ג"כ שתי לשונות נאמרו בזה י"ט של עצרת ברור זרעו חטים מר זוטרא אמרו בלול איתמר ולמאי דקאמר הכא יש לפרש בלול בטל קאמר:
עיר לא כפר עיר לא כרך. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' עובדי כוכבים הלכ' ב' וסיים שם וכל פחות ממאה כפר קטן ורובו של שבט כרך גדול וזהו למאי דפסק שם כר' יהודה דהכא דקאמר ממאה ועד רובו של שבט וכדאמר בבבלי בפ"ק דף ט"ו ע"ב בדר' יונתן שם דס"ל הני וטעמא משום דרובו של שבט הוו ציבור ובציבור לא כתיב סייף וכל אחד נידון בעצמו ובסקילה כדפירש רש"י ז"ל שם:
שנים שהדיחו את שנים וכו'. בתוספתא פי' י"ד קתני לעולם מדיח בסקילה ומיבעיא ליה הכא אם לעולם דקאמר אפי' הדיחו אלו השנים לשנים בלבד וכלומר דגם השאר הודחו מאחרים עד שיהא רובה של עיר דאל"כ לא שייך הכא תורת נידחין כלל או דילמא לעולם דקאמר בין שהודח רובה בין שהודח כולה על ידן ולאפוקי אם לא הדיחו אלא שנים אין עליהן תורת מדיחין אלא תורת הנידחין והרמב"ם ז"ל כתב שם בהל' ו' ובין שהודח' כולה בין שהודח' רובה סוקלין את מדיחיה וצ"ל דלאו דוקא רובה קאמר לענין סקילת המדיחין שהרי בפ"ה גבי מסית כתב בין שהיה המוסת יחיד או יחידים מיתתו בסקילה וכמה שנתבאר מזה לעיל פ"ז הלכה י"ב ואין חילוק בזה לבין מסית לבין מדיח אלא לענין תורת הנידחין קאמר:
היו שם גרים ותושבים וכו'. בתוספתא שם קתני יכול אפילו נתכנסו לתוכה גרים ועבדים משוחררין תהא נעשית עיר הנדחת ת"ל את יושבי עירם אחר יושבי עירם הדבר מהלך. ומיבעיא ליה הכא אם הגרים משלימין להתושבים לרוב והרמב"ם ז"ל לא הזכיר מזה כלל:
היו שם ביברים וכו' עוף שטס וכו'. בת ספתא שם במחובר לקרקע בין כך ובין כך מותר שנאמר תקבוץ פרט למחוברין. ומכאן למד הרמב"ם ז"ל מ"ש שם הל' י"ג פירות המחוברין שבתוכה מותרין שנאמר תקבוץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה לשריפה וכו' וה"ה לשיער הראש. ור"ל דשיער הראש במחובר הוזכר בהדיא בגמ' התם דף קי"ב ע"א דמותר ג"כ מהאי טעמא כדאמר רבא שם. והבעיא היא הכא בביברים של חיה ושל עופות ודגים אם ג"כ כעין מחוברין חשיבי מפני שהן מחוסרין צידה וכן בעוף הטס והרמב"ם לא הזכיר מזה משום דמשמע דבתוספתא מחוברין דוקא קאמר אבל אלו כאינן מחוסרין אלא קבוצה הוי:
נישמעינה מהדא ר"ש אומר וכו'. והתם בעיא דלא איפשיטא היא בפיאה נכרית של נשים צדקניות ופסק הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"ב לחומרא דאסור. ואע"ג דדרכו לפסוק כפשיטות דהאי תלמודא במקום דהתם לא נפשט כמוזכר בהרבה מקומות ובפ' השואל הבאתי בשם תשוב' מהרי"ק ז"ל שכתב בשורש ק' לדרך הרמב"ם כן מ"מ הכא יש לדחות הפשיטות דלא דמי לההיא דר"ש דטעמא הוי משום דאין נאכלין בתורת בהמתך אלא בתורת בכור ומעשר כדאמר רבינא התם ועוד דלא פסק הוא ז"ל כר"ש בהא כמבואר בדבריו שם דאם היו תמימין הרי הן כשאר קדשי המזבח וימותו ואם היו בעלי מומין הרי הן בכלל בהמתה ונהרגין:
ניתני שש חטאות מתות. למאי דקי"ל דחמש חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין כדתנן בריש פ"ד דתמורה ובפ"ג דמעילה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג דמעילה הלכה ד' היה צריך להפך הגי' דר"ל הוא דמותיב לר' יוחנן על דעתך דאת אמר אין מועלין בהן ניתני שש חטאות. ולא תיקשי תיפוק ליה דהוי חטאת שמתו בעליה ובכלל החמשה הוו דיש לומר בשל צדיקים שבתוכה מיירי הכא. והתם דקאמר אליבא דר"ל דמפרש להברייתא דקתני קדשי מזבח ימותו בקדשי קלים ואליבא דר"י הגלילי דאמר ממון בעלים הן ולא ס"ל טעמא דזבח רשעים תועבה היא משום דכיון דאישתני אישתני אלא סברת ר' יוחנן היא שם ודלא קתני לחלק בקדשי המזבח גופייהו דקדשי קדשים יפדו משום דכיון דאיכא חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא לא פסיקא ליה. ולא פריך הא משכחת לה בשל צדיקים שבתוכם משום דאכתי הוה משני הכי כיון דאיכא של רשעים שבתוכה לא פסיקא ליה:
אוף בהדא איתפלגון וכו'. למאי דקאמר בכריתות דף כ"ד ע"א אהא דר' יוחנן בשור הנסקל ומאי שנא מהא דאמר ר"ל עיר הנדחת שהוזמו עדיה כל המחזיק בה זכה בה שאני עיר הנדחת דרבים נינהו וכו' ומפקר ממוניה ומשמע דבהא כ"ע לא פליגי. יש לפרש הא דהכא ג"כ בענין זה דקאמר אוף בהדא איתפלגון בשור הנשקל ועבד ולאפוקי עיר הנדחת דלא פליגו בה מטעמא דלעיל. ועיין במ"ש מזה פ"ד דב"ק הלכה א' ד"ה ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה:
סליק פירקא בסייעתא דשמיא