רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת בי"ט. וכא לא בתוספת אנן קיימין הכא מקשה אליבא דחכמים וכמבואר בפנים ועל הא דאמרי אין נותנין לתלויה בשבת ובבבלי לא מדייק אלא אליבא דר"א ומדשרי לתלות בי"ט ומשני כעין האי דר' חיננא דלקמן. והא דלא מדייק ליה התם אליבא דחכמים טעמא דהואיל דמסיק שם אביי דמדרבנן היא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ובאמת מדינא היה מותר וא"כ תו ל"ק נמי מידי מההיא דפקק החלון אליבא דחכמים ול"צ לאוקימתא דהכא דבמשמרת חדשה מיירי. ועוד יש לומר דהש"ס דבבלי בלאו הכי לא מחשב לה להוספת אהל במה שנותן לתוך התלויה:

נותנין מים ע"ג שמרים. פי' רש"י ז"ל ע"ג שמרים הנתונים במשמרת מבע"י כדי שיהא צלולין לזוב את היין מפני הקמחים ופירושו נראה דמהא דזעירי הוא נלמד דגרסינן התם בדף קל"ט אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך משמרת בשבת ואינו חושש והביא לזה הרי"ף להלכה אבל דעת הרמב"ם אינו נראה כן דדעתו כל שהוא ניתן לתוך המשמרת איכא למיחש שמא יבא לשמר. ולפיכך כתב בפ"ח בהל' י"ד ונותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצלו ואלו היה דעתו שאף כשהן במשמרת נותן היה מבאר בהדיא ונראה שדעתו דלא חש להא דזעירי בענין שמתיר אף במשמרת וטעמו דמדאמרינן גבי מסננין את היין בסודרין ובלבד שלא יעשה גומא ומשום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לשמר במשמרת וכדכתב לזה הטעם בהדיא בפכ"א בהל' י"ז א"כ כל שהוא נותן במשמרת איכא למיגזר שמא יבא לשמר. ובענין מסננין את היין בסודרין כתב בפ"ח שם אבל מסננין את היין שאין בו שמרים או מים צלולין בסודרין או בכפיפה מצרית כדי שיהא צלול ביותר ומשמע דיין צלול קאמר וכן מבואר ביותר לזה בפ' כ"א שם שכתב לפיכך אעפ"י שמותר לסנן יין צלול או מים צלולין בסודרין או בכפיפה מצרית לא יעשה גומא בסודר וכו' והה"מ בפ"ח שם הביא לדברי הרשב"א שכתב פי' מסננין את היין יין עכור שאינו צלול שאם היה צלול אף במשמרת היה מותר כזעירי אלא ע"כ ביין עכור וגם אין בו שמרים דכיון שאפשר למשתייה הכי אין כאן משום בורר וכיון דמשני קצת ומסננן בסודרין שרי עכ"ל הרשב"א. ולפי הנראה מדברי הרמב"ם לא היה דעתו לפרש אלא בצלולים וכדי שיהיו צלולים ביותר וגם אין דעתו להתיר במשמרת אפי' בצלולים מטעמא דאמרן:

כיני מתניתא אבל נותנה לפניו לתוך החומץ. משמע דאלו לשרות אף בחומץ אסור אבל הרמב"ם כתב בפ' כ"ב בהל' ז' אין שורין את החלתית בין בפושרין בין בצונן אבל שורה אותו בתוך החומץ ונראה דטעמו הואיל דמסיק אביי התם בדף ק"מ דמדרבנן הוא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול א"כ מכיון שאין דרך לשרותו בחול בחומץ הוי שינוי ושרי:

תני ר' חייה הדין דין לעני. כדפרישית ולפיכך לא כ' הרמב"ם בדין זה בפכ"ה בהל' כ"ב אלא כלשון המשנה ממש לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ומשום דבאצילי ידיו נשאר כאן בספק ולחומרא:

ושל כובסין לא יגע בו. פירש"י מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה. והרמב"ם בפ' כ"ו בהל' י"ב נתן טעם אחר מפני שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס וכדפרישית בפנים והה"מ כתב שם לפי שלדברי רש"י קשה למה נחלק הת"ק על ר' יהודה באם היה מותר מע"ש וכו' וטעם חלוש הוא זה ועיקר טעמו של הרמב"ם נלמד מכאן דאי משום סתירה אטו גרע מחותמות שבקרקע שמותר להתירן אף בשבת וכדפריך הכא מהאי ברייתא דאע"ג דמשני וקאמר הדא אמרה מכבש עשו אותו כקרקע וכדפרישית בפנים שינוייא דחיקא היא ולא סמיך עלה ולפיכך פירש דהכא משום דהכובס קפיד עליה והוי מוקצה מחמת חסרון כיס דמוקצה הוא אף לר"ש. ועיין מה שבארתי מדין חותמות שבקרקע גופיה לעיל בפ' אלו קשרים בהלכה ב' בס"ד:

הדרן עלך פרק תולין