Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 24
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעכו"ם. פירש"י מבעוד יום ועיין בהרא"ש שהקשה עליו הרבה וכתב ולא נהירא לי וכו' ובחידושי שבת ועירובין שלי תירצתי הכל בעזרת האל אבל אין כאן מקומו להאריך בזה וכתבתי דאי קשיא לדעת רש"י הא הוא דקשיא דהא אמרינן בגמרא אין שם לא עכו"ם ולא חמור וכו' מאי אמר ר' יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה ומאי היא מוליכו פחות פחות מד' אמות. והנה דברי ר' יצחק לדינא הוא דכן פסקו כל הפוסקים במקום דלא אפשר אלא שלא היו רוצים לגלותה ולפרסמה והשתא לדעת רש"י אם לא נתן להנכרי מבעוד יום היכי עביד דלא מצית אמרת דמוליכו פחות וכו' הא ודאי ליתא שהרי אמירה לעכו"ם בשבת ודאי יותר קל משבות דמוליכו פחות מד' אמות וכהאי דאמרינן בעירובין דף ס"ח ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות שאין בו מעשה וה"נ שבות דמעשה ודאי חמירה היא מאמירה לעכו"ם ועוד דאיכא למיגזר שיבא להוליכה ד' אמות ואיכא איסורא דאורייתא וכהאי דאמרינן ריש המוצא תפלין גבי נותנו לחבירו וכו' והכא ודאי כ"ע מודים דאמירה לעכו"ם טפי עדיף. ואי אמרת דרש"י לא קאמר אלא לכתחלה צריך שיתן לו מבעוד יום ואי לא יהיב ליה מבעוד יום אין ה"נ דיהיב ליה אף משחשיכה לזה לא היה צריך לו לכתוב מבעוד יום דכ"ע ודאי מודים בזה דאם אפשר ליתן לו מבעוד יום יתן דמהיכי תיתי נאמר שיהא עובר לכתחלה על שבות דאמירה לעכו"ם. ולענין דינא פסק הרמב"ם כן דאעפ"י שנתנו לו משחשיכה מותר כדכתב בפרק ו' בהלכה כ"ב. ובענין מציאה שפסק שם שלא יתן להנכרי אלא מוליכה פחות פחות מד' אמות ויותר מבואר בדבריו בפ' כ' בהל' ו' וכדפרישית בפנים ורבו המשיגים עליו בזה ואני כתבתי שם דאף שהוא ז"ל לא השיב לחכמי לוניל אלא מצד סברא בעלמא כמו שהובאו דבריו בפ' כ' בדברי הה"מ מ"מ מבואר הוא בהדיא כדבריו בע"ז דף ע' אמר רבא אמר לי איסור גיורא וכו' ולא ידענא דסבירא לן כר' יצחק המוציא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד' אמות ואפשר שהוא ז"ל לא זכר מזה בשעה שהשיבו לו כמו שהעיד על עצמו באגרותיו שלעת זקנותו ומחמת טירדותו שכח מאין יצא לו מהרבה דברים שכתב בחבורו והאיגרת הזאת כתובה בספר המכונה נובלות החכמה. ואיזה תלמיד מבהיל אמר לי שיש לפרש לההיא דע"ז בענין הוצאה שהוציא את הכיס. וראיה שכן כתוב בספרי הדפוס המוציא ביו"ד והשבתי לו אם אתה סומך על טעות הדפוס סמוך ג"כ על הנדפס בפ' בתרא דעירובין המוציא תפילין ביו"ד וזו תשובה לאנשים כאלה. שוב הראני אחד ספר ממחברי האחרונים שכתב לדעת הרמב"ן והרשב"א מתפרש ההיא דע"ז בענין הוצאה ולדעת הרמב"ם מתפרש בענין מציאה ואמרתי שבודאי הרמב"ן והרשב"א אמרו להמחבר הזה שקילא טובותיך ושדיא אחיזרי שרצה לפ' דרך פשרה ולומר שלא נעלם מעיניהם הסוגיא דע"ז ומשוה להו כטועין בדבר הלכה שחלילה וחלילה לנו לפרש להאי דע"ז בענין הוצאה ואין זה אלא להני דמשתבשי ותני לביאור הסתירה בדבר הזה ללא צורך הוא ויותר נוח לנו לומר דהם ז"ל סמכו על הסוגיא שבמקומה כאן בשבת דמשמע דרבא אפי' במציאה דאתי לידיה מסתפקא ליה להאי לישנא בתרא ומכ"ש ללישנא קמא דמיהת היכא דלא אתיא לידיה חמירא מציאה מכיס והרמב"ם סמך עצמו על ההיא דע"ז דמשמע דרבא הדר ביה והודה להאי דא"ל איסור גיורא מדמישתיק שתיק ליה והארכתי בעיקר הדין בחידושים שם ואין כאן מקומו:
מפירין נדרים בשבת. בגמרא מייתי פלוגתא דתנאי בברייתא דתניא הפרת נדרים כל היום ר' יוסי בר' יהודא ור"א בר' שמעון אמרו מעת לעת ומוקי למתני' דקתני סתמא מפירין ואף שהן שלא לצורך השבת כתנא דמתני' דפ"י דנדרים כדפרישית וברייתא דתני רב זוטי דבי רב פפי מפירין נדרים בשבת לצורך השבת בדוקא כהני תנאי דסבירא להו הפרת נדרים מעת לעת ולפיכך נדרים שאינן לצורך השבת אין מפירין שיכול הוא להפירן עד מעת לעת. ולכאורה איכא למידק אהא דגרסינן לעיל בפ' כירה דף מ"ו ע"ב רמי ליה אביי לרבה תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ור"ש מתיר אלמא לר"ש לית ליה מוקצה ורמינהו ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מבע"י אין זה מן המוכן הכי השתא התם אדם יושב ומצפה מתי יכבה נרו הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום מימר אמר מי יימר דנפל ביה מומא ואת"ל שנפל ביה מומא מי יימר דנפל ביה מום קבוע ואת"ל דנפל ביה מום קבוע מי יימר דמזדקק ליה חכם מתיב רמי בר חמא מפירין נדרים בשבת לצורך השבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לה בעל התם כדרב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה נודרת והשתא מאי פריך ליה מהאי ברייתא דרב זוטי דלמא ר"ש ס"ל כסתמא דמתני' דהכא דמפירין נדרים סתמא קאמר ואפי' הן שלא לצורך השבת וא"כ ל"ק כלל ואפי' אי הוה אמרינן הכא מי יימר וכו' דאין כאן משום מוקצה שהרי ע"כ צריך להפר לה היום ואף שהן שלא לצורך השבת וזה ודאי פשיט הוא דנדרים דקתני היינו הכל בכלל למר כדאית ליה כל שהן לצורך השבת ולתנא דמתני' כל הנדרים ואפי' הן שלא לצורך דאל"כ תיקשי מאי מיתיב לה מהאי ברייתא דאע"ג דקתני לצורך השבת דילמא מיירי בנדרים שנדרה היום בשבת דהשתא כי מיפר לה לית בהו משום מוקצה דהא בין השמשות הוי חזי לה וכי נדרה אידחי וכי מיפר לה הדר חזיא וקיי"ל אין מוקצה לחצי שבת ועיין לעיל בפ' כירה בהל' ו' מה שנתבאר מענין זה אלא ודאי דהמקשה מדייק מדקתני נדרים סתמא משמע כל נדרים שהן לצורך ואפי' אם נדרה מקודם השבת ומכיון שכן דייקינן נמי מדתני תנא דמתני' נדרים סתמא משמע דכל נדרים בכלל ואפי' הן שלא לצורך וקשיא כדאמרן. וצ"ל דרמי בר חמא דמותיב להאי תיובתא ס"ל מדחזינן בברייתא דר"א בר"ש ס"ל מעת לעת ש"מ דהכי שמיע ליה מאבוה ואם כן ר"ש נמי ס"ל דדוקא לצורך השבת הוא דמפירין ושלא לצורך לא והיינו דמותיב לה דהא השתא ה"נ איכא מי יימר ואמאי יפר לה דאית ביה משום מוקצה והוי שלא לצורך וע"כ דאתינן לשנוייא דרבא דעל דעת בעלה נודרת ואין להקשות דאי הכי דע"כ רמי בר חמא דמותיב ס"ל דר"א בר"ש ור"ש בחדא שיטתא קיימי וכדאמרן. וא"כ הא דס"ל ר"ש גבי בכור ס"ל נמי לר"א בר"ש הכי דהא אמרת דמסתמא איהו ואבוה בחדא שיטתא היכי דלא אשכחן בהדיא דפליגי ואפי' לא אשכחן נמי בהדיא דס"ל כותיה דאבוה אמרינן דמסתמא לא פליג עליה דאבוה אם כן אדמותיב ליה אדר"ש מההיא דהפרת נדרים לותיב ליה אדר"א בר' שמעון דתרוייהו שמעינן ליה בהדיא דלית ליה מוקצה כאבוה כדאמרינן התם לעיל דף מ"ד ושמעינן ליה נמי בהדיא גבי הפרת נדרים דקאמר מעת לעת ועדיפא האי תיובתא לר"א בר' שמעון מתיובתא דמותיב לר"ש ולא שמעינן מיניה בעלמא בהדיא דס"ל בהפרת נדרים כבריה דהא ליתא דאף דר"א בר"ש נמי לית ליה מוקצה כאבוה הא אמרינן נמי התם ס"ל כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא דאלו אבוה סבר כבה אין לא כבה לא ואיהו סבר אע"ג דלא כבה וא"כ לר"א בר"ש לא צריכין למיתי להאי סברא כלל דאדם יושב ומצפה מתי יכבה נרו דהא אפילו לא כבה שרי והשתא אפי' במקום דאיכא למימר מי יימר אמרינן נמי דלדידיה לית ליה מוקצה. וליכא למיתב כלל אליבא דרבי אליעזר בר"ש מהאי דהפרת נדרים והלכך לא מותיב ליה אלא אליבא דר"ש בלחודיה:
מדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. כדפרישית בפנים דשתיהן בשל מצוה הוא דאמרו וכדכתב הרמב"ם בפרק י' בהל' י' מותר לקשור קשר שאינו של קיימא לדבר מצוה וכו' ורצה לומר שאעפ"י שהוא מעשה אומן דאי לאו מעשה אומן אפי' שאינו של מצוה מותר לקשרו לכתחלה אם אינו של קיימא כדביאר לזה כבר לעיל בראש הפרק ע"ש. ולאו מהאי מתני' שמעינן להא דהא ודאי לא היה כאן מעשה אימן בקשירת המקידה בגמי ולפי שעה אלא דמכאן מדידה של מצוה נלמדת דמותרת בשבת וקשירה ממקום אחר הוא נלמד וממתני' קושרין נימא בכנור במקדש דפרק המוצא תפלין כדפרישית התם וע"ש. וכבר נתבאר לעיל מדיני קשירה לדעת הרי"ף והרמב"ם. ועיין בפרק כלל גדול במתני' דאבות מלאכות ובמקומות המצויינין שם ותמצא הכל מבואר שם בסייעתא דשמיא:
סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי ובסייעתא דשמיא