Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה. פירשתי בפנים על דרך הרמב"ם בפ"ב מהל' שקלים בהל' ד ומפני שהוא הנכון מהדרכים אחרים והפירושים שנאמרו בפרק הזה בענין התרומה וסידורה. ומלבד זה ראה שמצאתי דמה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה להכריח דעתו שהיה שם ג' קופות גדולות כל אחת מחזקת תשע סאין כפי שיעור של הג' קופות קטנות שבהן היו תורמין מאותן קופות הגדולות ולמד זה שם מדאמרו לקמן בהלכה ב' כמה הוא שיעורן של קופות ובאה התשובה נלמד סתום מן המפורש עניינו שנלמד זה השיעור מן ההלכות שלאחר אלו כאשר נבאר לפנים וכו' ע"ש אבל האמת יורה דרכו שאין זה כפי פירושו דנלמד סתום מן המפורש לא קאי אלא אהא דפ' מפנין ששם גרסינן להא ואדהתם קאי השאלה כמה הוא שיעורן של הקופות כדגריס התם ועל זה היא שבאה התשובה נלמד סתום דהתם מן המפורש כאן ופירושי וה מוכרח הוא דהא קאמר נמי בכה"ג לגבי מזיגת הכוס הנשנה בפ' המוציא יין וכמה הוא שיעורו וכו' ילמד סתום מן המפורש וכו' וכך הוא הגי' בכל המקומות אשר ציינתי לקמן שם ואין לפקפק כלל בזה איברא דדרכו של הרמב"ם בענין פירוש הקופות גדולות והקטנות ובענין סדור התרומה וכיצד היו תורמין בכל הג' פרקים הללו דרך אמת ונכון הוא ומוכרח פירושו בענין וה וכמ"ש בחיבורו שם בכל הפרק וכאשר אבאר לקמן בהלכה ב' ובהלכה ד' מהמקומות אשר למדנו כדבריו וישבתי שם כל מה שדקדקו עליו וכאשר תמצאם אחת לאחת ולהמבין ומודה על האמת יהיה לנחת:
מפני שהן פרקי לידה להך טעמא דר' יוחנן דהכא היה צ"ל דה"ק שיש בהן זמן פירקי לידה דהרי בהמה דקה זמן לידתה באב או באלול ופסח ועצרת מאי עבידתייהו אלא דבהמה גסה יש שיולדות בזמן סמוך להפסח אבל עיקר הטעם כדי שתהא בהמה מצוייה לעולי רגלים וכן בבבלי בכורות דף נח לא קאמר אלא האי טעמא דר' תנחום:
טעמא דר' אלעזר ור"ש לבשו כרים הצאן וכו' למאי דמפרש כאן לסדר הכתוב לפי דרשא דר"א ור"ש לא הוה קשה כ"כ קושיא דרבא בבבלי פ"ק דר"ה דף ח' שהקשה לר"א ולר"ש איפכא מיבעי ליה לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו ואיכא נמי דעמקים יעטפו בר וכו' ולמאי דפרישית בפנים לפי דרשא דר"א ור"ש דקאמרי לבשו כרים הצאן אלו הבכורות וכו' א"כ שפיר מסדר הכתוב אליבא דידהו אלא דרבא מדייק למאי דקאמר התם לדידהו ההיא בחרפייתא דאתיין מאדר על ועמקים יעטפו בר והיינו דמיעוטא דידהו יולדות באלול א"כ איפכא מיבעי ליה דאיכא נמי דעמקים יעטפו בר:
הא כיצד נולד לו בה' באב וה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין. ורבא בבכורות דף נח פליג אדהכא דקאמר שם לדברי בן עזאי נולד לו ה' באב וה' באלול וה' בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין ממ"נ וכו' וכך היה נראה לכאורה אלא די"ל דלא פליג אדהכא דהא לרבא נמי לענין צירוף ה' בה' מודה הוא דלבן עזאי של אלול אין מצטרפין לא עם אותן הה' שבאב ולא עם אותן הה' שבתשרי ופשיטא דה' שבאב וה' שבתשרי לכ"ע אין מצטרפין אלא דקאמר אם כונסן כולן לדיר יש תקנה דנוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין וכו' ומה דגריס הכא לבן עזאי ה' באב וה' בתשרי הרי אלו מצטרפין וכך הוא בתוספתא דבכורות פ"ז והיינו כדפרישית דאותן שבתשרי קדמו לאותן ה' שבאב שהוא אחר תשרי וכדקאמר התם ה' בתשרי וה' באב מצטרפין וקמ"ל דגרנות לא מפסקי:
זאת אומרת ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו מתוך שנתו. כדפרישית בפנים מהיכא הוא דש"מ להא וכמבואר בפנים הכל בהא דקאמר לעיל זאת אומרת מעשר בהמה לא עשו אותו לא בחנט וכו'. ובהא דקאמר שהבכור מחוסר זמן וכו' פירשתי משום דיליף מעשר מבכור לענין שאינו מתעשר אלא עם בני שנתו וכו' ומשום דבמעשר לא כתיב ביה בגופיה שנה בשנה ולא תיקשי דהא התם אמרינן בדף נג דילפינן להא גבי מעשר מדכתיב עשר תעשר בשתי מעשרות הכתוב מדבר מעשר דגן ומעשר בהמה מה מעשר דגן מן החדש על הישן לא אף מעשר בהמה די"ל דרב הונא דהכא לית ליה האי היקשא ומשום דאתי ק"ו ומפקא ליה מהאי היקשא דאיכא ק"ו מכבשים ועזים שהן כלאים זה בזה ומתעשרין מזה על זה חדש וישן שאינן כלאים אינו דין שיתעשרו מזה על זה כדקאמר התם מעיקרא. ועיין בתוס' פ' כל פסולי המוקדשין דף לג ד"ה וב"ה הני מילי תם שכתבו דכל היכא דלא מיתוקמא היקשא כלל אי אתית למידן ק"ו וכהאי דהכא לא אמרינן אתי ק"ו ומפקא מהיקשא ואפשר דרב הונא לא ס"ל כסברת התוס' לחלק בכך ור' יונה דלקמי' דנפקא ליה גבי בכור מקרא דכתיב בגופיה כל הבכור אשר יולד וגו' וכדדייק הא כיצד וכו' וכדפרישית בפנים משום דקשי קראי אהדדי איהו ס"ל כהאי סברא דהתוס' דלא אמרינן הכא אתי ק"ו ואפקא מהיקשא והלכך לא דריש לה כדרב הונא אלא מן הדא דבבכור גופיה הוא דשמע ליה. ומיהו לפי שיטת הבבלי דפ"ק דר"ה לא קמה המסקנא כהאי דהכא דמשמע דאף בבכור תם דחזי להקרבה מונין לו שנה משעת לידתו דהא מקרא דכל הבכור דכתיב ביה תקדיש לה' אלהיך הוא דדריש הכי והתם בדף ו' גריס איבעיא להו בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד רב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם הא בבע"מ. ונראה דסוגית הבבלי לא דריש קרא דבכור כדדריש לה ר' יונה הכא הא כיצד וכדפרישית דהכא כתיב תקדיש והתם כתיב לא יקדיש ומשום דס"ל כהאי דר' ישמעאל במתני' דסוף פ"ח דערכין כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר אל תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואין אתה מקדישו הקדש מזבח:
נלמד סתום מן המפורש. כבר כתבתי בראש הפרק דלענין מה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה שמכאן נלמד דמלבד הג' קופות קטנות של ג' ג' סאין היה שם ג' קופות גדולות של תשע תשע סאין שבהן היתה התרומת הלשכה ובאותן קופות קטנות היו תורמין מהגדולות ממשמעות סתום מן המפורש לא נלמד לזה אלא דקאי אדהתם בפ' מפנין והוא סתום ונלמד מן המפורש דהכא וזה מוכרח מהא דאבתרה בענין מזיגת הכוס שפירושו נמי כן וכמבואר. ולדעתי חזר בו הרמב"ם בעצמו מראיה והוכחה זו וכאשר מצינו שחזר בו מפירושו אפילו לענין מ"ש לדינא ולפסק הלכה וזה תמצא למאות מאות מקומות ובפרטות בסדר זרעים שכתב ופסק לכי הירושלמי וכתב בפי' כך וכשבא לחבר חיבורו הגדול זקק וצירף וראה שכבר היה לו איזה פקפוק בפי' על פי הירושלמי וכששמעו להירושלמי על הסדר חזר בו ממה שהבין שזהו דרך האמת וכתב בחבורו בענין אחר ממש ממ"ש בפירושו. וכאן ג"כ אחר שראה בכל המקומות בהירושלמי וזה היה בזמן חבורו אז נתברר לו האמת ושאין כאן ראיה מזה אלא דדרכו הוא דרך האמת בענין הקופות ובענין סידור התרומה כאשר פירשתי בכל הפרק הזה לפי דבריו בחבורו בכל פרק הב' מהל' שקלים שלו. ואבאר אחת לאחת מהיכן הוא נלמד האי דג' קופות גדולות שבהן היתה התרומה מיד כאשר נתקבצו כל השקלים בתחלת השנה ומהן היו תורמין באותן ג' קופות קטנות בכל פרס ופרס וכפי הסדר. נלמד זה מהאי דהכא דלקמיה דקאמר תני בשלש קופות וכו' שהן כ"ז סאין תורמין את הלשכה שאי אתה יכול לפרש דקאי על כל תרומת השנה שעולה לסך הזה לפי תרומת הג' פרקים הללו שנשנו ולפי הג' קופות של ג' ג' סאין בכל פרק ופרק דקשה וכי התנא מניינא אתא לאשמעינן מי לא ידע החשבון הזה שעולה תרומת כל השנה כך אלא ודאי דה"ק בשלש קופות של ג' ג' סאין שהן תשעה סאין היו תורמין בכל פרק ופרק מהג' פרקים. שהן כ"ז סאין מלתא אחריתא אתי לאשמעינן שהיה שם עוד ג' קופות גדולות של ט' ט' שהן כ"ז סאין והיינו דמסיים תורמין את הלשכה וכלומר בתחלת השנה כשנתקבצו השקלים והיו מונחין בלשכה תורמין אותן מיד באותן קופות הגדולות שהן כ"ז סאין וזה היה נקרא תרומת הלשכה והשאר שיריים הן ומאותן הגדולות היו תורמין בכל פרק ופרק באותן הקופות הקטנות הרי איזה הוכחה מכאן ועוד תמצא הוכחה גדולה יותר מזו לקמן בריש הלכה ד' וסידור התרומה וכיצד היו תורמין בכל פרק ופרק תמצא ג"כ שם וכפי אשר נלמד מהש"ס וכפי גי' התוספתא בס"ד:
תני ר' ישמעאל קווץ לא יתרום וכו'. לפי גי' זו בודאי אין לפרש כ"א כפי' הראב"ד בהשגה בסוף פ"ב מהל' שקלים והכ"מ כתב בשם המגדל עוז שהיה לו להרמב"ם גי' קיבוץ לא יתרום ואין לנו נחת מקיבוץ הזה ועוד דהא דאבתרה מכריח הוא כפירוש הראב"ד דקתני היו מפספסין בקילקין וזה לא קאי אלא על השער וכדפרישית בפנים ובאמת שהיה לו להראב"ד להביא ראיה מכאן לפירושו. ואפשר גי' אחרת היה לו להרמב"ם:
תרם את הראשונה וחיפה בקטבליות וכו' שמא ישכח ויתרום מדבר התרום. זו היא נוסחא האמיתית והנה תראה להרי"ף ז"ל שבכל מקום בחיבורו הביא בהמשנה הנוסחא דהכא ומפני שהיא הנוסחא ששנו בא"י שסידר שם רבינו הקדוש להמשנה ואחריו דרך הרמב"ם בכל המקומות לגרוס בהמשנה כפי הנוסחא דהכא. ומעתה תראה דמה שפירש הר"ב כאן תרומה הראשונה שהיתה בפרוס הפסח וכו' וזהו לפי דרכו שפי' בזה הפרק בענין התרומה והקופות וכמ"ש במשנה ב' על שכתב הרמב"ם שממלאין תחלה ג' קופות גדולות של כ"ז סאין ומהם תורמין לג' קופות קטנות של ט' סאין וכתב על זה ובחנם דחק לומר כן. ולא היה לו לכתוב כך על הרמב"ם שלא כתב אלא אחר שבירר וצירף דבריו מכל הש"ס והתוספתא והירושלמי והוא לא ראה בכל מקום ובכל הש"ס כ"א דברי הרמב"ם בפי' המשנה והעתיק דבריו לפי המסקנא שפי' שם ולא ראה בחבורו כלל וכלל כאשר זה נראה להרגיל בדבריהם בכל הש"ס ובסדר זרעים בירר לו דרך הר"ש והעתיקם ומה שראה לפעמים בעצמו בהירושלמי לא ראה באסקפלריא המאירה וכאשר תמצא בפרק דלעיל שכתב פעמיים והכי מוכח בירושלמי ויהי להיפך דאיפכא מוכח כמו שבארתי שם. ונניח זה ואומר אני מכאן הוכחה וראיה גדולה שאין להשיב עליה דאין לנו לפרש כ"א בפי' הרמב"ם בענין הקופות ובענין התרומה וסידורה דאלו לפי' הר"ב וכמדומה שגה הראב"ד היה רוצה לפרש דמתני' דכאן על שלשה זמני התרומה היא נשנית שכ"כ בסוף הל' ו' בהשגה שם על דברי הרמב"ם שפת יתר הוא זה. ואין דרך המשנה כן. ואם אנחנו מפרשים להמשנה כך א"כ צריך למחוק לכל אלו התיבות. שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום. מן המשנה שהרי אחר תרומה השלישית שהיא בפרוס החג לא היתה עוד תרומה אחריה וכמו שפי' שם הר"ב דמשום הכי לא היה מחפה בתרומה השלישית ואנן חזינן דבכל ספרי המשניות הישנים כך היא הגי' (ונדפס בהחדשים ס"א) ונוסחא דהכא היא האמיתית וכתוב בה כן אמור מעתה דע"כ אין המשנה מתפרשת על ג' פרקי התרומה אלא כפי' הרמב"ם וכפי אשר פירשתי בפנים. והתי"ט כתב כאן שמא ישכח וכו' לא קאי אדסמיך ליה לא היה מחפה אלא ארישא קאי ומחפה בקטבליאות כדפי' הר"ב אבל לפי' הרמב"ם קאי אדסמיך ליה לא היה מחפה וכו' והנה זה בעצמו היא ההוכחה לפי' הרמב"ם דלפי הרב כך היה צריך לגרוס בהמשנה תרם את הראשונה וכו' ומחפה שמא ישכח וכו' ולמה הניח התנא האי שמא ישכח וכו' לשנות אחר תיבות לא היה מחפה. ולמאי שכתוב כאן ולמה היה מחפה שמא ישכח וכו' היה קצת ראיה לפי' הר"ב אלא דבזה נאמר דסמיך הרמב"ם על גי' רוב הספרים לא היה מחפה וכו' ועוד דגם לגי' למה היה מחפה וכו' נמי ניחא לפי' הרמב"ם למה היה מחפה הראשונים ולזו לא היה מחפה שמא ישכח וכו' כדפרישית בפנים סוף דבר הולכין אנו אחר עקבותיו של הרמב"ם ואחר דרכו בכל מקום לפי שלא נטלם ממנו דבר ועיין עוד בדבור דלקמן:
תני שמט את הקטבליות נעשו כולן שיריים. משמע מהכא דניכר היה מה היא התרומה ומה הן השיריים ולפיכך שנה התנא שאם שמט אותן לאחר שחיפה בהן ומקודם שכלתה התרומה נעשו כולן שירים ואפילו מה שהן בהקופות הגדולות דבזה היה ניכר וזה הוא כדרך הרמב"ם. ופשיטא לפי גי' התוספתא והבאתי מקצתה בפנים שמטו קטבליות ונתערבו שיריים ולא היה מערבו בשל אשתקד שמא יצטרכו לתרום ונמצא תורם מן הישנה. דמדנקט לישנא דנתערבו משמע שהיתה התרומה מונחת בפני עצמה בקופות ואותן המונחות בהלשכה הן הן השיריים כמבואר בראש הפרק וזהו דעת הרמב"ם ואם אנחנו מפרשים דראשונה ושנייה וכו' על זמן התרומה קאי כפי' הר"ב ולא היו שקלים מונחים אלא בהלשכה וכשתרם היה מחפה בקטבליאות א"כ כששמטו אותן הכל שירים הן מאי האי ונתערבו השיריים דקתני ולמאי דפרישית וכדרך הרמב"ם ניחא הכל רישא והסיפא דהתוספתא וזה מבואר. ובענין סידור התרומה בפרוס העצרת ובפרוס החג לפי דרך הרמב"ם עיין בדבור דלקמן:
תני נטל מן הראשונה אעפ"י וכו'. הכ"מ שם בהל' ד' העתיק לזה וכתב דה"פ נוטל הקופה הקטנה שכתוב עליה א' מן הראשונה שבגדולות ואעפ"י שעדיין נשאר הרבה בהקופה הגדולה הראשונה נוטל קופה הקטנה שכתוב עליה הב' מהקופה הגדולה השנייה ואח"כ נוטל הקופה הקטנה שכתוב עליה ג' מהקופה הגדולה השלישית וכשיכנוס לתרום בעצרת מתחיל לתרום בקופה הקטנה שכתוב בה א' מהקופה הגדולה השלישית שסיים בה ואח"כ נוטל הקופה הקטנה השנייה שכתוב בה ב' מהשנייה והא דקתני שלמה שלישית כלומר שמילא קופה הקטנה הראשונה מהקופה הגדולה השלישית חוזר לשנייה כלומר שממלא הקופה הקטנה שכתוב בה ג' מהקופה הגדולה הראשונה כך נ"ל לפרש הירושלמי ואין זה מכוון לדברי רבינו שכ' ותורם השניה מן הגדולה שתרם ממנה בראשונה וצ"ע עכ"ל לפי דבריו ופירושו קשה הרבה מאי האי דקתני שלמה השלישית הא אכתי לא שלמה ובלא"ה דוחק הוא וכבר כתבתי בפנים שאין לגי' זו שלפנינו עיקר וכמו שדקדקתי עליה אלא דהנכון לגרוס כעין הגי' דהתוספתא בריש הפרק והבאתיה לעיל גבי ג' הקופות הקטנות וכו' וכצ"ל שלמה הראשונה חוזר לשנייה וכו' וכגי' התוספתא בראש הפרק לענין ההוצאה מהקופות הקטנות וכמו שביארתי הכל בפנים וה"ז על הסדר וכאופן סידור התרומה בכל הג' פרקים וכפי דרך הרמב"ם ז"ל בכל דבריו שם. והמקום ב"ה יזכנו לראות בנין ב"ה במהרה בימינו ואז נשא לשם שקלינו ונראה הסדר מתרומותינו א"ס:
וכן היה ר' פנחס בן יאיר אומר וכו'. הגי' בפ"ק דשבת בזה היא יותר נכונה לפי הסידור ולפי הלימוד מהמקראות ועיין שם:
הדרן עלך פרק בשלשה פרקים