סדר תעניות כיצד וכו'. ונותנין אפר מקלה ע"ג התיבה והרמב"ם ז"ל בריש פ"ד מהל' תעניות כתב ונותנין אפר מקלה ע"ג התיבה ועל גבי ס"ת כדי להגדיל את הבכיה ולהכניע לבם. וכתב הכ"מ איני יודע מנין לו לרבינו שנותנין אפר מקלה ע"ג ס"ת. וגי' הרי"ף ז"ל כך היא בגמרא למה נותנין אפר מקלה על גבי ספר תורה אמר ר יהודה בן פזי כלומר עמו אנכי בצרה וכך הביא הרא"ש ז"ל ובענין דקאמר למה יוצאין וכו' גריס בבבלי דף יז דר חייה בר אבא קאמר כהאי דריב"ל דהכא ור"ל אמר גלינו וכו' כדר' חייא בר בא דהכא וקאמר הש"ס מאי בינייהו איכא בינייהו דגלי מבי כנישתא לבי כנשתא וא"כ לר"ל ליכא משום פרהסיא וכדכתבו התוס' ולדידיה למה יוצאין לרחובה של עיר וצ"ל דלר"א אין הכי נמי דאי משום תפלה לא היה צריך לכך אלא משום דבלאו הכי ע"כ דמה שהן מוציאין התיבה לרחובה של עיר משום הך טעמא כלי חמדה וצנוע היה לבו וכו' מתפללין ג"כ שם:

פוק עמן וצערך עביר. הר"ן ז"ל הביא לזה בפ"ק וגריס וצערך עביד. ובהא דאמר הדא אמרה אלין תעניתא דאנן עבדין לית אינון תעניין למה דלית נשיא עמהון כתב וזהו שאמרו אין תעניות צבור בבבל אלא ט' באב בלבד ולא בבל בלבד אמרו אלא כל חו"ל כבבל כמו שאמרו אין דנין דיני קנסות בבבל ופלפל שם בזה ומסיק דכי אמרינן הכי הני מילי לענין חמשה עינויים שאין כח בתענית יחידים להשוות תענית שלהם ותענית יוה"כ שהוא על כל ישראל ומשום הכי לא מיתסר בעינויין הללו אלא תענית דומיא דידיה דהיינו תענית צבור שהוא מקובל על כל ישראל אבל לענין נעילה וכ"ד ברכות והתרעה לא אמרו שכיון שכל הצבור מצטרפין להתענות ראוים הם לכך:

לפי שחטאו הלמד והמלמד. למאי דפרישית בפנים דאדבתרה קאי ומילתא אחריתא היא. א"כ מאי איתפלגון דקאמר לכך נראה דאדלעיל קאי דמה מפרש הא דלא כתיב בפר העדה הקדש משום דאם חטא הצבור אין הגדולה במקומה עלה פליג אידך וקאמר דאי משום חטא הצבור בלחוד לא הוה קפיד הכתוב אלא דהיינו טעמא לפי שבפר העדה חטאו הלמד זה הצבור והמלמד זה הב"ד כדדרשי חז"ל דכתיב ונעלם הדבר מעיני הקהל וכו' הלכך לא כתיב באן הקדש והאי לפיכך יצאו לחוץ וכו' מילתא אחריתא היא לזה קאי אשניהן פר המשיח ופר העדה דבתרווייהו כתיב והוציא את הפר א"נ משום דבפר העדה מסיים אותו הכתוב והוציא וגו' חטאת הקהל הוא והיינו דקאמר ויתפרסמו והכל אפר העדה קאי:

אית לך מספיקא כל חדא וחדא מינהון. כבר כתבתי בפ"ד דברכות שם דלענין טעם לברכת המינין קאמר נמי בבבלי שם ור' לוי שהוא כנגד אל הכבוד הרעים אלא דהכא מוסיף בטעמא הוא להא דמעיקרא קודם התקנה ולהא דלאחר התקנה ומשום דמספקא הוה להו וכו' כמבואר בפנים ומזה נלמד טעם על שלא קבעו הפייטנים שום קרוב"ץ בברכת את צמח דוד כמו שהוא בקרוב"ץ פורים ובט' באב לפי מנהג אשכנז ולפי מנהג איטלייא שאומרים קרוב"ץ גם בשאר ג' תעניות ואין קרוב"ץ בברכת צמח דוד ומשום שבימים הקדמונים היו כוללים לברכת דוד ולברכת בונה ירושלים בברכה אחת כפי התוספתא אלא שאח"כ חלקום לשתי ברכות והפייטן קבע דווקא בי"ח האלו שהן כנגד י"ח אזכרות מהבלתי נהגין:

ואיכן הוא אומרה ר"ז בשם רב הונא אומרה כלילי שבת ויומו. הרי"ף ז"ל הביא לזה בפ"ק וכתב פירוש כערבית שחרית ומנחה. הוא ז"ל רצה להשוות הא דהכא למה שאמרו בבבלי שם יחיד אומרה בשומע תפלה אלא דלפירושו יש לגמגם למה אמרו כלילי שבת ויומו ה"ל למימר בכל הג' תפלות של יום וכן לשון והיכן הוא אומרה משמע דבאיזה ברכה קאמר:

כל מי שאינו כשר כיהושע וכו'. וכן הוא בבבלי פ"ק דף י"ד אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ נענה כיהושע בן נון והרמב"ם ז"ל העתיק לזה בפ"ה מהל' תפלה בהל' י"ד ולא הביא להא דקאמר הכא ובלבד יחיד על הצבור והראב"ד הביא וכן כתבו התוס' במגלה דף כ"ג להא דהכא ומסתמא גם דעת הרמב"ם כן דאלו בינו לבין עצמו מה חשש יש בדבר:

כהדא דתני להן אינש דיהוי עליה ייסר בצלוי. בבבלי פ"ק דף י"ב מייתי להא ולא גריס בהדיא בצלוי. ופליגי התם חד אמר ייסר וחד אמר יאסר וכו' ומייתי ראיה הכא שצריך להזכירן מבערב ואתיא כהאי דאמר וכו' ועיין לעיל בהלכה ב' ד"ה ואיכן הוא אומרה:

כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה התם הלכה כסתם וכו'. ה"ז כדגרסינן בבבלי פ' החולץ דף מ"ב וכהא דקאמר לקמן הדא דאת אמר בשאין מחלוקת אצל סתם וכו' ואם מפרשין אנחנו כפשטה כמו שרצה הר"ש מקינון לפרש א"כ סותר זה לכמה וכמה מקומות לפי שיטת הבבלי וכבר זכרתי מזה סוף פ"ק דע"ז ובפ"ג דנדה בהלכה ב' וציינתי שם למקומות דסותרין להאי כללא וע"ש:

רביעין על מעיהון ולא ידען דהיא תעניתא. מה שכתב הר"ן ז"ל בזה הבאתי בברכות שם ובמה שיש לפלפל בדבריו ע"ש מה שבארתי בס"ד:

הדרן עלך פרק סדר תעניות כיצד