ארחא דמילתא כמה וכו'. כתבו התוספות פירש בקונטריס שלא ישא עליו חטא ואפילו הוא יכול לפתותה ואם תאמר והיאך יצא רבי עקיבא וכל הנהו דלקמן וי"ל דהתם בלא פתוי היו שמחות שהיו בעליהן הולכין ללמוד תורה ולהיות ת"ח ואדרבא דאדעתא דהכי נישאו שילכו ללמוד תורה עכ"ל. וכונתם מבוארת דכשבא הדבר על ידי שאלה ופיתוי אף שמתרצות איכא חטא דצערא דגופא לא ניתן לימחל אבל כשהן מעצמן מטוב רצונן עושות והן שמחות שבעליהן יהיו אשלי רברבי בכי האי גוונא אין כאן צערא דגופא ובמקום צער יש להם שמחה גופנית ורוחנית כי גדול כבודן בהיות בעליהם גדולים בתורה ועד אחרן פלגן בהדייהו וקביע להו עדנייהו. ועל פי זה פירש גדול הדור מהרי"ך ז"ל מ"ש במגילה דף כ"ח ניחא לי דלשמעיה למר כמ"ש בראש דוד דף ק"י ע"ג וע"ש מה שצדדנו בעניותנו שם בס"ד. ואפשר שיש להסמיך זה בפסוק עז והדר לבושה בעה"ז ותשחק ליום אחרון לעה"ב ודין גרמ"א פיה פתחה בחכמה שהיא פתחה מעצמה שבעלה ילך ללמוד תורה ותורת חסד על לשונה דייקא מעצמה שהיא עשתה תנאי שילך ללמוד והיא תשתדל בצרכי הבית וז"ש צופיה הליכות וכו' קמו בניה ויאשרוה כי העיקר הוא טהרת רעיוניה והבן הולך אחריה והיא גם כן עיקר בשלמות בניה בעלה ויהללה דבעבורה זכה לתורה ודוק: