כיון דבעיתי לא אתי להרהורי והכא מאי בעיתותא איכא אב"א בעיתותא דליליא ודאיגרא ואבע"א בעיתותא דרביה ואבע"א בעיתותא דשכינה וכו'. בזה יישבו המפרשים איך מרים הנביאה והנשים אמרו שירה נגד כל ישראל והא קי"ל קול באשה ערוה. אמנם בהא דסוגיין ניחא דהיה אימתא דשכינה ושרי דלא אתו להרהורי עכ"ד ואפשר לרמוז במאמר ש"ר פרשה כ"ג אז ישיר משה הה"ד פיה פתחה בחכמה מיום שברא הקב"ה העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר להקב"ה שירה וכו' ע"ש וצריך להבין מאי שיאטי' דקרא פיה פתחה בחכמה דמייתי דמיירי באשת חיל ועפ"י האמור אפשר דהתם כתיב ויראו העם את ה' הרי אימתא דשכינה ויאמינו בה' ובמשה הרי אימתא דרביה ואיכא בעיתותי דים וגם על ידי האמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה וזה רמז המאמר פיה פתחה דבכה"ג דאיכא כל הני בעיתותי גם אשה יכולה לשיר בהדי גברי וליכא הרהור ורמוז במ"ש אשיר"ה לה' אשי"רה ר"ת אימת שכינה ים רוח הקדש. ובכי האי גוונא גם נשים יכולות לשורר בהדי גברי וז"ש ותען להם מרים להם לאנשים. ובזה פירשתי פ' דבורה כמ"ש בראש דוד פרשת בשלח בס"ד: