כד הוינא בר תמני סרי וכו'. כמ"ד דילמוד תורה ואח"כ ישא אשה ובן י"ח לחופה:

יכול אפילו שלא לשמה ת"ל על דבר אמת וכו'. אפשר לרמוז בכתוב דעיקר תורה לשמה ליחד הדודים. ותורה שבע"פ היא נגד מ'. וכונת תורה לשמה להמשיך אורות ללאה הנקראת ענוה וכבר נודע סוד עקב ענוה יראת ה'. ואפשר דזה רמז על דבר לשון זיווג ע"ד ראוה מדברת. אמת רומז לת"ת וענוה צדק רומז לאה ורחל שהם כאחת בסוד עקב ענוה וזהו וענוה לאה צדק רחל ואם עשה כן ותורך נוראות ימינך התורה עצמה מראה לך נוראות הגנוזים בימינה של תורה וא"ש ההי"ב: ומכללן של דברים דדריש וחדד לחדד זה את זה וכתיב על דבר אמתך אתה תשמע דהחידוד צריך שיהיה על דבר אמת ולא שיהיה חידוד שאינו אמת שמכיר שאינו אמת ואומרו לחדד דזה איסור גמור. ודוקא הרב לתלמיד הותר לשאול איזה שאלה לראות אם התלמיד לבו נכון וכמ"ש ורבה לחדודי לאביי אבל הכי מיירי בשני ת"ח המחדדים זה את זה וקאמר על דבר אמת. וכבר האריכו בזה הגאונים מהר"ר שלמה אפרים ז"ל ומהר"ר שעפטל ז"ל בספריהם דהעיקר הוא חידוד על דבר אמת על דרך הראשונים ז"ל וכשילמוד לש"ש התורה תלמדנו חידוד אמיתי וכמ"ש ותורך נוראות ימינך. ותא חזי מה בין חידוד אמיתי לחידוד שקר כי כשכונתו לאמת התורה מאירה עיניו וחדי קב"ה בפלפולא. וכשהוא יודע שהוא שקר נענש על זה מאד ונותן כח לסט"א ח"ו וכמ"ש רז"ל ואין להאריך והוא ברחמיו יצילנו ויעזרנו על דבר כבוד שמו להאיר עינינו בתורת אמת על דבר אמת כי"ר: