**אך הראיה שהבורא יתברך אחד הוא כו'**כלומר הוא מה שנבאר אח"כ משבע פנים אלא שמקדים לומר מפני שיתברר כו' להצעה והתחלת דבר כמ"ש לעיל בפ"ד שכך ראוי לחקור על הבורא יתברך:

האחד מצד בחינתנו לעילות הנמצאותכשנבחין ונתבונן לעילות ר"ל לסבות של כל דבר נמצא כי לכל הנמצאות יש סבה ועילה ולסבה ההיא סבה עד שמגיע לעילת כל העילות וסבת כל הסבות הוא הבורא יתברך ומזה נדע כי הבורא יתברך אחד:

כי כאשר נתבונן ונסתכל בהןר"ל בעילות:

נמצא מספרןשל העילות והסבות של כל דבר:

פחות מעלוליהןר"ל מהדברים היוצאין מהן כמשל האב שהוא סבה ועילה לבניו ותמצא שהאבות לעולם פחותים מהבנים וכן הוא בכל הדברים שהעילה פחותה מעלולים:

**וביאור זה כי אישי הנמצאים כו'**אישים כל פרט ופרט וכל בריה בפני עצמה נקרא איש ומי יוכל לספור ולמנות כל הבריאות שבעולם כל אחד לבדו:

**וכאשר נתבונן במיניהם הכוללים כו'**כי תחת כל מין יש כמה אישים פרטיים למשל שתאמר מין אילן יש בכללו תמר ותאנה וגפן ורמון. ועשב הארץ יש במינו כמה מיני עשבים. ומין האדם יש בכללו ראובן ושמעון כו' וכן כל המינים:

והמינים יש תכלית למספרםשתוכל לספור מין האדם מין בהמה ומין דגים וכו':

**וכאשר נערוך המינים אל סוגיהם כו'**כי הסוג כולל מינים רבים כי הוא כלל גבוה יותר למשל שתאמר סוג בעלי חיים יש בכללו מין האדם ומין בהמה ודגים ועופות וכן הצומח הוא סוג לכמה מיני צמחים לאילנות ולעשבים וכו' ואם כן יהיה מספר הסוגים פחות ממספר המינים:

עד אשר יגיעו אל סוגי הסוגיםר"ל הכולל של כל הכללים וכל הפרטים הם תחת סוגי הסוגים כמו שמבאר:

**כי סוגי הסוגים הם עשרה כו'**כדי להבין הדברים האלה צריך שתדע שכל הפילוסופים הסכימו שכל הנמצאים שבעולם יש בהן עצם ומקרה העצם הוא עצמות הדבר שלא ישתנה לעולם כל זמן שהדבר קיים ובו נדע מהות הדבר ועצמותו והמקרה הוא מה שיוכל לקרות ולהתהוות על העצם פעם כך ופעם כך והעצם הוא לעולם דבר אחד והמקרה חלקוהו לתשעה חלקים לא פחות ובהם נכללו כל המקרים והם סוגים עליונים יקראו אותם בשם עשרה מאמרות והעצם מאמר אחד והתשעה אחרים מקרים והם כמה כו' וכתב הגאון ר' יעקב בן הגאון ח"צ ז"ל שהם כנגד עשרה מאמרות וכנגד עשר ספירות ופי' אותם אחת לאחת ע"ש ואולי שמצאו כן בספרים מחכמים מקדמונינו וגנבו וגם כחשו ושמו בכליהם כמו שעשו בשאר החכמות ששלטו בהן וקראו בשמותם עלי אדמות כמ"ש בס' הכוזרי ע"ש:

כמההוא כשתתאר הדבר בשיעורו ר"ל כשתרצה לתת סימן בדבר ע"י שיעורו ותקרא אותו הארוך או הקצר הגבוה או הנמוך וזה כמות המתדבק. וכמות המתפרד. הוא שתאמר האחד או השנים או השלשה:

ואיךהוא כשתתאר ותסמן הדבר בא' מתכונותיו הגופניים או הנפשיים שתאמר עליו הלבן או השחור הקופא או הנגר:

ומצטרףהוא בתארך ותסמן הגוף הזה לגוף אחר ובתואר הזה נשמע שניהם כמו שתאמר זהו אב או אדון נדע מתואר זה שיש לו בודאי בן או עבד שאין אב בלא בן ולא אדון בלא עבד וכן להיפך כשתאמר זה עבד יש לו אדון אע"פ שלא זכרת אלא אחד מהן:

ואנההוא בתארך ותתן סימן לדבר במקומו שתאמר פלוני השוכן בבית פלוני או בעיר פלוני:

מתיהוא כשתתאר ותסמן הגוף בזמן הידוע באמרך פלוני הנולד בזמן פלוני בשנה פלונית:

ומצבהוא כשתתאר הגוף על ידי מצבו ותאמר עליו היושב או שוכב או נופל על פניו:

וקניןכשתתאר הגוף בקנינו שקנה לגופו שתאמר עליו זהו שהוא מלובש במלבוש פלוני או בעל שער פלוני כל זמן שאינו נפרד ממנו מתארים אותו בו:

ופועל ונפעלובכל ספרי הגיון נמצא להיפך וקורין אותם מאמר שיתפעל ומאמר שיפעל מאמר שיתפעל או נפעל הוא בתארך העצם בא' משנוייו אשר בו או שיפשוט צורה וילבש צורה אחרת כמו העפר שנשתנה לעכבר או ע"י מקרי שנשתנה שיעורו שהיה קטן והגדיל או גדול והקטין או שהיה לבן והשחיר. ופועל והוא מאמר שיפעל בתארך עצם הפועל ע"י השנויים הבאים על הדבר המתפעל כי כל מתפעל יש לו פועל זולתו שגורם לו אותו השינוי למשל שתאמר מהעץ התפעל כסא אחד ממילא הגיע השינוי והתפעלות לעצם העץ. והאומן הגורם ההתפעלות ההוא הוא הפועל אותו וכן דבר שהיה בו בכח ויצא אל הפועל ונשתנה מכח אל הפועל ע"כ היה לו פועל מבחוץ מי שהוציא הכח הזה אל הפועל ע"כ. ויתר פרטיהם וחילוקיהם ופירושיהם עיין בספרי הגיון שהרבו לדבר בזה ומבהילים השומע בצחות לשונם במליצות הקודמים כמו שתראה במורה וברוח חן פ"י ובשאר ספריהם והעולה מכל דבריהם הוא זה כמו שכתבתי ודי בזה להבין דברי המחבר ודבריהם:

**וכאשר נחקור כו'**ר"ל מה הוא השורש והסבה של עשרה סוגים האלה שהם כמו אישים ופרטים לנגד הסבה והעילה שלהם:

נמצאם חמששהם התנועה וד' יסודות. שבלא התנועה לא יוכל שום דבר להתהוות ולהשתנות כי כל דבר שבעולם נתמזג מד' יסודות ומחמת תנועות הגלגלים מתקרבים זה אל זה ונתהוו מהם כל הבריאות שבעולם בכח האין סוף ית' כמו שכתבו כל המחקרים וכמ"ש הרמב"ם בריש הל' יסודי התורה:

החומר והצורהכבר בארתים לעיל ע"ש:

**והשני מצד סימני החכמה הנראים כו'**כי נראה לעיין שיש בכל דבר שבעולם מקטן ועד גדול חכמה נפלאה:

וזה יורנויורה לנו שכולם בכלל מחשבת חושב אחד וכו':

קפאיול' קפאו תהומות שהוא הארץ והדומם והמתכת והדומה לזה:

**והוא שאנו מוצאים אותו כו'**ר"ל שאנו רואים שהשרשים והם היסודות הד' הם מחולקים ונפרדים זה מזה וזה כנגד זה כנ"ל וכידוע:

מתדמה בתולדותיוועם כל זה תולדותיהם היוצאים מהם דומים ושוים כמעט זה לזה ברוב טבעיהם ומדותם כמו שנראה האדם והבהמה שבשניהם נפש החיונית והאברים כפי צרכיהם ושאר מדות שהם כמעט שוים וכן הצומח ובעלי חיים שבשניהם כח הצמיחה וכן כולם וכ"כ במ"ה ע"ש ואפשר לפרש מתדמה בתולדותיו ר"ל אע"פ שהשרשים שהם היסודות אינם נוחים זה לזה ומחולקים זה כנגד זה כנ"ל אע"פ כן כשחברם הבורא זה לזה ועשה מהם תולדות העולם הם נוחים זה לזה ונתחברו הדק היטב בגוף אחד שצריך זה לזה ומזה נראה שאב אחד לכלם ואל אחד בראם וכ"כ בסוף הענין ומפני כו' שוה בתולדותיו ומחברותיו כו':

ואילו היה לעולם יותר מבורא אחדהיה חילוק ושנוי בחלקי העולם בתולדותיו כמו שיש חילוק בשרשיו למשל אילו היה מיסוד האש לבד נבראים ומיסוד המים לבד ברואים אחרים וכן כולם והיה חילוק מבואר בין בכלל ובין בפרט אפשר לומר שכל בורא איננו צריך ליסוד האחר ועשה את ברואיו מיסוד שלו:

**היתה צורת החכמה מתחלפת כו'**ר"ל שכל בורא היה לו לבראות בריות אחרות שאינם דומים כלל לברואי האחד וכל אחד היה לו להראות חכמתו בפני עצמו כדי שהכל יכירו וידעו שהוא מבורא אחר אבל עתה ראינו שכולם דומים זה לזה ע"כ חכם אחד עשה את כולם כמו שמסיים:

**ועוד כי אנחנו מוצאים אותו כו'**שכל נברא שבעולם צריך לדבר אחר להשלמתו ולתקנתו הצומח וכל היוצא מן האדמה צריך למים ובעל חיים צריך לשניהם והאדם צריך לכולם ובו נשלם הכל וכמו שהתבאר:

**כצורך קשקשי השריון כו'**ואילו חסר מהשריון חוליא אחת יוכל החץ ליכנס דרך שם כן לא יוכל העולם להתקיים אם יחסר אחד מהברואים כמו שנראה באברי האדם כמו שכתבתי דברי הכוזרי במשל כלי הספינה לעיל ע"ש:

**וצורך הארצות והפלכים כו'**פירוש מחוזות כי כל מדינה יש בו חכמות וסגולות אחרות מה שאין באחרת וצריכות זו לזו להבא מזו לזו:

**והחכמה נראית בקטני היצירות וגדוליהן כו'**ומזה נדע שכולם צריכין לתקנת העולם אפילו הנמלה הקטנה דאל"כ איך יעשה חכם כמוהו דבר נפלא כזה לבטלה וללא צורך:

**וזה יורה כי כולם כו'**מפני שהם מתדמים וצריכים כולם בכלל ופרט לסדר העולם והעמדתו כו' כנ"ל:

והשלישי מפני החדוש הכולל את כל העולםר"ל ממה שנתבאר שכלל העולם מחודש וע"כ יש לו מחדש מזה נדע שהמחדשו הוא ע"כ אחד שאם היה יותר מאחד היה צריך להביא ראיה על כל אחד מהם ואין לנו ראיה רק על אחד ומי שיאמר שיש יותר מאחד עליו להביא ראיה ולא ימצא שום ראיה כי כל הראיות שהם ע"ד השכל מעידים שהוא רק אחד:

מהתחלף צורת המכתב במקצתור"ל אם תראה שהתחלף צורת הכתב כאילו שנים כתבוהו אזי תוכל לומר שאפשר ששנים כתבוהו מפני השנוי והחלוף בהכתב אבל כל זמן שלא תראה שום שינוי וחילוף מי מכריחך לומר ששנים כתבוהו אלא אדרבה תוכיח שבודאי סופר אחד כתב את הכל:

**ומפני שאיננו כו'**ר"ל אם היה הבורא דבר שנוכל לראות ולהשיגו בחושינו ממילא לא היינו צריכין אל ראיות השכל אך מאחר שאין הבורא ית' דבר נראה בעצם ובמקרה כמו שיתבאר לקמן בפרק י"ד במופת וא"כ אין להשיגו רק בדרך ראיות השכל וכל הראיות מעידות רק על בורא אחד א"כ ע"כ הבורא ית' אחד יחיד ומיוחד כמ"ש היש אלוה מבלעדי וגו':

**והרביעי שנאמר למי כו'**ור"ל שנוכל לומר למי שחושב שהבורא יותר מאחד:

לא ימלטע"כ לא ימלט שלא יהיה אחד משני אלו או שהם עצם אחד כלומר דבר אחד שאינו מפורד כאלו תאמר חחיכה אחת וענין אחד נצטרך עכ"פ שיהיה ביניהם הפרש ע"כ יש ביניהם הפרש והבדל המבדיל ביניהם:

מפני מחלקותם והשתנותםכיון שהם חלוקים ומשונים זה מזה שהרי תאמר שהם שנים או יותר ובמה יודע אפוא שהם הרבה ולא אחד אם לא שהם חלוקים ונפרדים זה מזה ולא קרב זה אל זה וע"כ יש הפרש ביניהם:

וכל נפרש מוגבלכי דבר שיש לו הפרש והבדל מחבירו ע"כ יש לו גבול סביב לאמר עד פה תבא ולא תוסיף וזהו גבול:

וכל גבול יש לו תכלית וסוףבכלות הדבר ותוכל להגבילו בגדר סביב כי הדבר שהוא מאין תכלית איו ספק שלא נוכל לצייר לו גבול וקצה שהרי אין לו סוף וגבול וקצה:

וכל אשר יש לו תכלית מחוברמשני דברים האחד הוא עצמותו והשנית הכח ההוא שיש בו מה שאין בגבולו שהרי ע"כ יש בו דבר מה שאין בגבולו לידע בזה שיש הפרש בינו לבין גבולו ותכליתו כמ"ש המורה בפ"א ח"ב עיין במ"ה לשונו. וז"ל הרמב"ם בריש הלכות יסודי התורה אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יותר על שנים אלא אחד כו' אלו היו אלהות הרבה היו גופין וגויות מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות ואלו היה היוצר גוף וגויה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד עד כאן לשונו:

והחמישיוהראיה החמישית שהבורא יתברך אחד אמת הוא:

מצד ענין הרבוי והאחדותכשנתבונן מהיכן נובע הריבוי ומה הוא ענין האחדות:

גדרעיין לעיל בריש השער הזה פירושו וענין קודם בטבע פירשתי לעיל בהקדמה ע"ש ור"ל אם נראה דבר מתאחד ואנו קורין אותו אחד ע"כ יש דבר בעולם שהאחדות בו אמתי וממנו נאצל השם הזה לדבר הזה ג"כ לקרותו בשם אחד כמו שנאמר על דבר שהוא חם עתה ע"כ שיש דבר חם בעצמו שממנו קבל החמימות וקורין אותו ג"כ חם כמו שביאר כל זה לקמן בפ"ט ע"ש:

ובדידות שאין עמו חבורשלא נוכל לחבר שום דבר אל זה האחדות:

ולא דמיוןשאין שום דבר דומה לו:

ולא מספרולא נכנס תחת סוג המספר שהרי היא יחידית גמורה שאין אחריה כלום ואם נאמר עליו אחד נעמוד אצלו כי אין עוד מלבדו כי אם יש דברים רבים כאלה נוכל לספור אותם אבל האחד האמת אין לו מספר. וענין הרבוי הוא להיפך כל זה א"כ ע"כ יש אחדות אמתי שהוא קודם הרב כמו שהאחד קודם לשנים במנין והוא הבורא יתברך כמו שנתבאר:

**לפני לא נוצר אל וגו'**פירש רד"ק ז"ל ר"ל לפני שיצרתי היצירות לא יצר אל זולתי שום יצירה ואמר זה על האלילים ואחרי שיצרתי ג"כ לא יצר אל זולתי שום יצירה:

**והששי מצד המקרים כו'**נוכל ג"כ להביא ראיה על היחוד שהרי דבר המתרבה הוא מקרי ואיננו בעצם רב כי לפעמים הוא רב ולפעמים איננו רב או עוד הרבה יותר א"כ הרב הוא מקרה נכנס ושורה על העצם כי העצם יש לו קיום והעמדה בלא המקרה אבל המקרה צריך לחול על דבר עצמי:

והוא הכמותר"ל והמתרבה הוא ממאמר הכמות מהתשעה מאמרים והם כלם מקרים כמ"ש לעיל ע"ש:

והוא ית' הבורא העצם והמקרהוע"כ לא תשיגנו שום מדה ממדות נבראיו שיהיה הוא ח"ו ג"כ רב וא"כ הוא מעצם ומקרה וזה איננו שהרי נתברר כי הבורא התעלה מכל דמיון כו':

מן השכלכי איך יעלה על דעת שיהיה הבורא שוה לנבראיו שיהיה לו מדה ממדותם כמו שביאר לקמן באורך בפ' ח' ט' ע"ש:

ומן הכתובואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכתיב אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך. וכן כמה פסוקים כדלקמן:

והשביעי כי הבורא אם הוא יותר מאחדאם נוכל לומר שהבורא יותר מאחד יש לשאול. האם יוכל כל אחד לבדו לברוא העולם או אם צריך כל א' לעזר של חבירו אם כל אחד מהם יכול לברוא את העולם א"כ לא היה צריך לעזר חבירו והבורא השני נוסף שלא ברא כלום וישב בטל וא"כ אין צריכין לעבדו כי אם את זה שברא אותנו ואת כל העולם לכבודו:

וכל אשר יש לו גבול מחוברכמו שנתבאר לעיל בראיה רביעית ע"ש ובפ"ח:

ואילו היה אפשר להיות כו' היה כו' מחלוקת בבריאת הברואיםרצה לומר שהיה ביניהם מחלוקת שזה יאמר בכה וזה בכה ולא היתה נגמרת מהן יצירת הברואים כו' וז"ל השל"ה ד"מ שהעתיק לשון הסמ"ג ז"ל ורב סעדיה כ' להשיב להכופרים שאומרים שהם שנים אם לא יוכל האחד לעשות מעשה אלא בעזר חבירו הרי שניהם חלשים ואם הא' מהם יכול להכריח את חבירו הרי שניהם מוכרחים ואם שניהם רשאים לעשות כל א' מה שירצה ובקש א' להחיות האדם והא' בקש להמיתו ראוי שיהיה האיש ההוא מת חי חי מת לאלתר כהרף עין ואם יוכל א' להסתיר דבר מחבירו הרי שנים אינם חכמים ואם לא יוכל להסתיר הרי שנים נלאים כו' וסיים ועוד האריך מאד בענין היחוד וא"צ כ"כ להאריך כי כל ישראל תקועים באמונה חזקה כי יוצר הכל הוא אחד מיוחד כמ"ש ה' אחד כו' וכמ"ש לעיל דף כ"ז ע"ש עכ"ל הסמ"ג:

ולא יחליף הנהגתו זולתוזולתו לא יוכל להחליף ולשנות הנהגתו ומעשיו: