Marpeh la'Nefesh, Third Treatise on Service of God
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אך גדר העבודה(פי' שורש העבודה) מה היא העבודה הנכונה שאין בה פרץ כמ"ש בריש שער היחוד ע"ש:
ובביאור חלקיהלבאר כל חלק מחלקי העבודה הנזכר:
**ומעלות כו'**כי כל חלק יש לה מעלה על האחרת כמו שיתבאר:
הואומפרש שגדר העבודה הוא כניעת מי שמטיבין לו שיהיה נכנע מי שמקבל הטובה:
למטיב בטובהלמי שהטיב עמו טובה: ובמה יכנע לו כלומר במה יראה לו הכנעה:
**שיגמלהו על טובתו כו'**כל מה שביכלתו לגומלו:
והכניעה היא על שני חלקיםהם שני חלקי העבודה שזכר:
האחד כניעת רהותל' אימה ופחד כמו אל תפחדו ואל תרהו כלומר שנכנע מחמת יראה ועונש:
fear, hope, necessity or compulsion -- that he submits due to fear of punishment. "hope" that he hopes for and waits for good reward. Hence, he submits out of necessity and compulsion.
ויחולשהוא מיחל ומצפה לשכר טוב:
בהכרח וחזקהשהוא מוכרח להכנע:
והשני כניעת חובהודין שהוא חיוב והדין נותן שראוי ונכון להכנע לזה המטיב אף בלי מורא והכרח:
the second -- that it is a duty and the understanding dictates that it is right and proper to submit to this benefactor even without any fear and compulsion.
ההערה הקנויההיא התורה כמש"ל פ"א:
מדרך גמול ועונשכי כל התורה בנויה על יסוד זה שמעניש לרשעים ונותן שכר טוב למקיימם:
בהקשר נפשו עם גופובעוד שנפשו קשורה בגוף האדם ישכיל מעצמו שראוי להכנע למטיב כנ"ל:
אלא שאחת מהנההיא הערת התורה כמו שמסיים:
גורמתלעלות אל הערת השכל כמו שיתבאר:
**אחד מהם שהעבודה כו' אפשר שיהיה כו' ואפשר שתהיה כונתו לחנופה כו'**ר"ל לא בודאי שיעבוד לעולם לחנופה רק שנמצא כן על הרוב העובדים את ה' מחמת הערת התורה לבד כוונתם לחנופה ולשבחן של בני אדם מאחר ששורש התורה מיוסד על התוחלת כמה שכתוב כמה פעמים והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם וגו' וכתיב אם בחקותי וגו' וכמה קללות ועונשים אם לא ישמעו והם הכל דברים השייכים לגוף וכל עוד שלבו איננו שלם עם ה' אלהיו לעבוד מחמת עצמותו וגדולתו ועובד רק מחמת הלמוד בתורה לבד הוא עובד לפעמים לחנופה ולשבח בנ"א ג"כ באשר שעיקר כוונתו הוא לתועלת עצמו ויחשוב בלבו מה לי תועלת מהש"י או מבני אדם מאחר שלכבוד עצמו הוא דורש אבל אם האדם עובד ה' משכלו מה שהנברא חייב לבורא יתברך א"כ בודאי אינו עובד מחמת שום שכר ופרס מרבו אבל הטעם באמת למה מיוסד התורה על יסוד שכר ועונש הוא מבאר אותם לפנינו בשבעה מעלות שיש לתורה יותר על השכל כמו שיתבאר:
i.e. not that he will certainly always serve out of hypocrisy, only that we find it is so for most people who serve G-d only due to the stimulus of the torah - that their intent is for honor and praise of other people, since the torah is built on the foundation of reward [and punishment], as written many times "if you will listen to My commandments...I will send the rain in its time" (Devarim 11:13-14), and "if you will walk in My statutes..." (Vayikra 26:3), and many curses and punishments if they will not listen. All these things apply to the body. And all the time a person's heart is not perfect with G-d, to serve Him for His sake and His greatness, and the person serves only due to the study of torah, then he will also serve sometimes for honor and praise of other people, since his primary intent is for his own benefit. He will think to himself "what's the difference between receiving benefits from G-d and benefits from human beings?", because he is primarily seeking his own glory. But if he serves G-d from inducement of the understanding, namely, what a created being is obligated to his Creator, if so, certainly he is not serving out of expectation of any reward from his Master. As to why the torah is built on the foundation of reward and punishment, this will be explained soon.
מצד שיתפאר בהשיתפאר האדה בעבודתו כי אינה כו':
**והשני כי העבודה כו' לא תהיה אלא אחר היחול כו'**ר"ל אם לא למד התורה ושכר ועונש שבה לא היה האדם מתעורר מעצמו לעבוד ולעשות המצות הכתובות בתורה רק אחר שמיחל בגמול וירא מעונש ואחר שנתעורר בתורה אינו עובד ע"מ לקבל פרס כמו שאמר בפנים הראשונים וזהו ההפרש שבין הראשון לשני שבשני הוא במדרגה ובמעלה יותר מהראשונה אבל אם עובד את ה' מחמת הערת השכל אינו צריך שיעוררהו השכר והעונש רק הוא מתנדב מעצמו ומרצונו להשתדל בכל יכלתו בעבודת ה' בהתלהבות גדול:
i.e. if a person did not learn the torah and the rewards and punishments mentioned there, he would not, on his own, be stirred to serve and fulfill the commandments written in the torah. Rather, only after he hopes for reward and fears from the punishment. And after he has been stimulated by the torah, and reached the level that he is not serving in order to get reward as mentioned in #1. This is the difference between the first and this second case. In this second case, he is on a higher level than the first. But if he served G-d through inducement of the understanding, he does not need to be stirred by reward and punishment. Rather, he volunteers on his own and willingly endeavors with all his might in the service of G-d with great enthusiasm.
וזהו אחר ידיעהר"ל שידע את ה' וגדולתו ורוממותו:
after knowledge and comprehension -- "knowledge" of G-d and His greatness and exaltedness;
והבנהואף גם שהוא מבין ומכיר למי ראוי לעבוד וכי האדם חסר מכל והשם יתברך מושל בכל ושאר התעוררות לעבוד ה' יתברך כמו שזכר בשער ע"ה פ"ג ע"ש. אבל בלא ידיעה והבנה לא תבא הנפש לעולם למדרגה זו לעבוד את ה' באהבה ורצון טוב:
and "comprehension" that it is fitting to serve G-d, and that man is lacking everything while G-d rules over everything, and the other things which arouse a person to serve G-d, as the author mentioned in Gate 10 ch.3, see there. This knowledge and comprehension is a prerequisite, for without it, the soul will never come to this level, to serve G-d out of love and generous willingness.
כי הנפש לא תתנדב במה שיש להר"ל לעבוד עבודה הרמה הזו:
רק אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליור"ל שתדע שתשיג תמורת עבודתה והשתדלותה דבר שהוא עודף וטוב לה יותר אלף פעמים מעבודתה:
Nevertheless, even with this knowledge and comprehension, the soul will not freely volunteer all it has, unless it is convinced that what it receives in exchange is greater than what it gives,
והוא רצות האל אותהשתכיר בדעתה שבזה תשיג שהבורא יתברך רוצה בה ויאהב אותה כאב את בן ירצה כמ"ש בסוף ההקדמה שאהבת רצונו ויראת חרונו המה תכלית הטוב והרע וכ"כ עוד כמה פעמים עיין שם והוא עיקר הכל להשיג רצונו יתברך שאין כוונתו לקבל שום פרס רק לעשות רצונו יתברך. להבין הדבר הזה על בוריו ראוי להעתיק דברי רבינו תם בספר הישר שער ה' וז"ל ואחרי אשר הגענו עד התכלית אשר היא כונת עבודת האוהב דהיינו השגת רצון האל יתברך ולהדבקו בו שזכר לפני זה נאמר כו' עד והנני מפרש לך כי אין תועלת גדולה כאהבת הבורא לאדם ובאהבת הבורא נכלל כל הגמול הטוב ואין לנו לחקור איך יהיה גמול הטוב אך על המשכיל מלה כוללת שיש גמול טוב לעולם הבא על מעשה טוב ועונש על הרשעים כו' עיין שם באורך דברים נמרצים:
namely, that it recognizes that through this, it will attain that the Creator will be pleased with it and love it, like a father is pleased with his [righteous] son, as the author wrote in the end of the introduction, namely, that the greatest possible good attainable is that G-d is pleased with him, and likewise for the converse [the greatest evil is that he kindled G-d's wrath due to his sins]. see there. And this is the main thing of all, to strive that G-d be pleased with him, not that one's intent is to receive any reward, but only to do G-d's will. To understand this fully, it is proper to cite the words of Rabeinu Tam in Sefer Yashar shaar 5: "after we have reached the ultimate purpose.. there is no greater attainment than the Creator's love for a person. For in this love, all good reward is included..."
**והרביעי כי העבודה כו' כמבוא אל העבודה כו'**שעל ידי לימוד התורה מביא את האדם שיעבוד את ה' ביראה ואהבה פנימית שהיא עבודה השכלית והתורה היא הפתח שבו נכנסים לדירה שהיא עבודה השכלית שהוא עיקר כמה שאמרו חכמינו ז"ל חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד כמו שפירש רש"י ע"ש הרי שהמשילו התורה לפתח והיראה לדירה:
והוא כגרגיר הזרוער"ל הערת השכל תקוע ומושרש בלב האדם בכח רק שצריך האדם לעבדה ולשמרה בתורה ובמצות ולהוציאו מכח אל הפועל כמו שצריך הגרגיר לעבודה ולנקותה שלא תצמיח קוץ ודרדר כן צריך השכל הטוב לעבודת התורה שיתנהג בדרך הישר דאל"כ יצמח השכל דעות רעות בלתי צודקות והנחות כוזבות כמו דעות הפילוסופים וכיוצא כמו שהאריך בזה בספר הכוזרי והוא יסוד ספרו הנחמד ע"ש. וכ"כ ר"ת בספר הישר כמה פעמים. והמחבר לקמן בשער יחוד המעשה פרק ה' וזה לשונו ונאמר כי החכמה כו' ע"ש:
**והעזר שהוא מן האלהים כו'**כי אע"פ שהאדם בוחר בטוב צריך לעזרת האלהים להוציא מחשבתו הטובה למעשה והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והוא הבחירה שהוא ביד האדם ולא יותר וכ"כ לקמן כמה פעמים:
**ומה שהיא ממציאה ומצמחה כו'**שהיא התכלית מכל עמלו מה שחרש וזרע כו' כדי שתצמיח תבואה טובה מבורכת כן העיקר והתכלית מכל הלימוד והעבודה מה שעושה לשמו יתברך לבדו לא לשום גמול ועונש אפי' בעולם הבא שהעבודה הזאת היא עיקר הכל:
This is the purpose of all his toil, which he ploughed, and soughed, etc. so that it produces good, blessed fruits. So too, the main thing, and ultimate purpose of all the torah study and service is - the service of G-d for His sake alone, not for any reward or punishment, even in the afterlife. This kind of service is the main purpose of everything.
כמאז"ל אל תהיו כעבדים וכו' ויהי מורא שמים עליכםולא שום מורא אחרת פירשתי לעיל בהקדמה:
והחמישי כי מצות כו' לכל תכלה ראיתי קץפירשתי לעיל בהקדמה:
**וכבר נאמר כו'**ר"ל שעשו תשובה על מה שקצרו מהעבודה בשנים שעברו אע"פ שלא חטאו רק על מה שלא הוסיפו העבודה לשעבר כראוי:
**והששי כי העבודה כו' לא תגמר לאדם אלא בכח גדול כו'**וכי העיקר מכל העבודה הוא שיהיה האחד שלם וישר עם ה' תמיד בנגלה ובנסתר בשכבו ובקומו וכל מעשיו מה שעושה אפילו עניני גופו וכל צרכיו יהיה הכל לשם ה' יתברך כמ"ש דוד שויתי ה' לנגדי תמיד והדבר הזה אין בכח האדם עד שיעזרהו הבורא יתברך להשיגה והוא אחר שישתדל האדם לעשות מה שביכלתו לעשות וישתדל אח"כ להוסיף עליו בחריצות וזריזות יעזרהו הבורא יתברך מה שהוא למעלה מיכלתו כו' ועיין לקמן בחשבון כ"א כל הדברים האלה באר היטב:
with great strength -- Because the main thing of all the service is - that a man be complete and right with G-d always, in his inner being and outer being, when he lies down and when he gets up, and that all the actions he does, even matters of his body and all his needs - that they all be devoted to G-d, as David said: "I have placed G-d before me always" (Tehilim 16:8). And this is something beyond the power of a man to attain unless G-d helps him. It comes only after one does all that is in his power to do, and afterwards to increase this in zeal and exertion - then G-d will help him to attain what is beyond his ability, etc. See later in Gate 8 accounting #23 all these words well explained.
**והשביעי כי העבודה מן התורה בלבד כו' ומצפה העתות כו'**ר"ל בעת שאינו לומד ואינו מתפלל אז כח התאוה מתגבר עליו כשהוא מתעסק בעסקי הגוף:
i.e. when he is not learning torah or praying, then the power of lust strengthens over him when he is engaged in matters of the body.
אבל העבודה כו' בטוח הואשלא יחטא:
כי הנפש אינה נמשכת אליהר"ל לעבוד את ה' בעבודת השכל אלא לאחר שהמית התאות הגופניות ואחר שכבר גבר השכל על גוף האדם ע"כ אין מקום ליצה"ר על המתגבר עליו והדברים ארוכים וכתב בספר הכוזרי בריש מאמר ג' שהוא כמושל במדינה מתנהג בחושיו וכתותיו בצדק ובדרך הישרה כמו שכתוב ומושל ברוחו מלוכד עיר ע"ש באורך ובשמונה פרקים להרמב"ם ובסוף ספר מורה נבוכים:
**אך מעלות התורה כו'**שצריכים אל הערת התורה ג"כ אף שהערת השכל הוא רצוי ביותר אל ה' אבל בלא תורה לא יגיע האדם לזה ויש לתורה גם כן שבעה מעלות:
The inducing by the torah is also necessary. Even though the inducing by the understanding is more acceptable to G-d, but without Torah a man will never get to this.
**אחד מהם כו'**הן הם הדברים הנאמרים לעיל בתחלת פ"ב ע"ש:
**ובמדותיו כו'**יש בו שעל ידם יבא האדם להתמכר להיות נמכר ונמסר להנאות ולתאוות העולם הזה תמיד לא יחשה עד שישכח וינתק מעליו קשר השכל לגמרי:
**ויש בו מדות כו'**כאשר יתישב האדם בשכלו שאין העוה"ז דירת עולמים מפני התהפכות הענינים בעולם הזה שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו והתמדת היגונות על האדם ועי"ז רוצה לנטות אל העוה"ב ומואס בעוה"ז לגמרי רק שאין שני העצות טובות אם נוטה רק לעוה"ב הוא הפסדת עוה"ז שלא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה ואם נוטה רק לעוה"ז ושוכח עוה"ב לגמרי הוא הפסד עוה"ז ועוה"ב כי מאחר שאינו מנהיג עצמו בדרך הנכון שניהם נפסדים:
When a man is calm and contemplates the swift changing of matters in this world, that each day brings greater troubles than the previous one, and the never ending grievings - through this he desires to tend towards the next world and he abhors this world altogether.
**ומחמלת הבורא כו'**ולכך נתן לנו תורתו ועל ידי התורה נוחל שני העולמות שבעוה"ז נוהג עצמו בצדק ומשפט בדרך הישר בדרך בינוני וכאשר יתנהג הכל ע"פ התורה נוחל גם כן עולם הבא שהרי עושה ומקיים מצות ה':
כמ"ש הלא כתבתי לך שלישיםתורה נביאים וכתובים:
**והשני כי הערת השכל כו'**אפשר לומר שכוונתו שלפי השכל אינו גורר ומחייב את האדם לתפלה ולצום כו' כלל כמ"ש במ"ה ע"ש ולכך ביארה התורה כל זה ואפשר לפרש ג"כ שאף שהשכל מחייב ג"כ התפלה והצום להש"י וצדקה וג"ח רק שאין אדם יודע עד כמה תכבד העבודה וגבול של כל אלה כמו שמסיים ולכך הוצרך למעמד וגבול בכל זה בדרך התורה:
**וכן העונשין אשר יתחייב כו'**כדי שיסדר לנו כל התורה והמצות דהיינו כל התרי"ג מצות לאשר ולקיים כולם יחדו כי כל התרי"ג מצות הם כמו קומה שלימה בכל אחד מישראל וכנגדם יש באדם תרי"ג אברים וגידים ובהתקבצם כולם יחד אזי ישמח ה' במעשיו שכזאת הכוונה ברא את הכל כדי שיעבדו אותו בתרי"ג מצות:
**והשלישי כי ההערה השכלית כו'**כי מי שיש בו שכל מועט בודאי אינו עובד ה' כ"כ כמו מי שיש בו שכל הרבה אבל הערת התורה כולל כל בני ישראל מקבלי התורה כולם שוים בה כמו שהמשכיל מצווה ומחויב לעשות סוכה ולולב וציצית ותפילין כו' כמו כן חייב הכסיל והפתי:
**ואם הם חלוקים בהבנתם וכו'**ואע"פ שחלוקים בהבנת התורה שהאחד מבין יותר מחבירו אבל התורה היא שוה לכל כמ"ש לעיל שהתורה היא כשמש לאור העינים ע"ש:
**ויש שיהיה האדם מקצר וכו'**ר"ל ואף שנמצא בהערת התורה שזה עושה הרבה וזה עושה מעט בכמה מצות ה' אע"פ שנצטוו כולם בשוה הוא מחמת שזה שכלו חזק ועושה מצות ה' בזריזות ובשמחה בלי גרעון וזה שכלו חלש ואינו מבין איך עושין מצות ה' ועל ידי זה עושה ברפיון ולפעמים גורע לגמרי וכל זה בא מחמת השכל אבל התורה בעצמה אינה מתחלפת רק היא מצוה כלם יחד לעשות מצות ה' וכל אחד עושה לפי שכלו והכרתו אבל בלא התורה רק ע"י הערת השכל היו נשארים רוב ב"א ככסילים בלא עבודת ה':
Even though we find that through the stimulus of the torah, some people do alot while others do few commandments of G-d despite that they were all equally commanded. The reason is because this one's understanding is strong and he does the commandments of G-d with zeal and with simcha (joy) without diminishing, while this one's understanding is weak and he does not understand how to do the commandments of G-d. Therefore, he does them sluggishly and sometimes not at all. All this is due to the understanding, but the torah itself does not change, rather it commands everyone equally to do the service of G-d and each one does according to his understanding and recognition. But if there were only the urge of the understanding, without the torah, most people would remain ignorant, without any service of G-d.
**והרביעי כי מן הידוע כי עבודות ב"א כו'**עיין לקמן בפרק ו' מזה השער תמצא דברים האלה מבוארים באר היטב עיין שם:
**ויחדנו הבורא יתברך כו'**יותר מה שהשכל מחייב לעבוד את ה' שזה מחוייבים כל בני אדם וחוה אבל כל בני ישראל על שהוציאנו ממצרים ושאר הטובות שעשה עמנו בפרט הטיל עלינו עבודות אחרות שהם החוקים וגזרות המקום עלינו אף שאין השכל מחייב אותם כ"כ לקמן ונ"ל שזה מש"ה וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה הריקים דייקא ופסוק זה נאמר בחג השבועות ועיין בפרק ששי מש"ש:
**ויעד אותנו כו'**ר"ל ולא זו בלבד שעשה עמנו כמה טובות כפולות א"כ אנחנו חייבים לקבל גזירותיו וחוקיו להודות לו עכ"ז הבטיח אותנו כשנקבל לקיים גזירותיו וחוקיו לגמול אותנו בגמול טוב בעוה"ז ובעולם הבא מה שלא יסופר מרוב ובאמת הוא חסד וטובה ממנו יתברך כמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאשר אתה תשלם כ"כ לקמן כי בלא זה גם כן אנחנו חייבים לקיים כל דבריו כנ"ל:
**כמ"ש אתם ראיתם וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'**הרי שהבטיח להם גמול טוב כי אין לך גמול טוב יותר מזה:
**והחמישי כי ההערה התוריה כו'**עי' לעיל פרק א':
עד שיחזק ויכון שכלול' הכנה כמו הכון לקראת אלהיך וגו':
ועל כן נוסדו התורות על קטבי היחול והרהותע"כ כל התורה והמצות מיוסדים על עמודי שכר ועונש והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם וגו'. והוא כדי שיקבל הקטן והמון העם את מצות ה' מחמת הגמול והעונש ולא יבצר מהם תורת ה' אבל אם יתעוררו ללמדם מחמת המעלות הטובות שיש לתורה לא יקבל התורה ומצות לעולם כמו שהאריך בזה בשער הבטחון פרק ד' בחלק הששי ע"ש:
**ומי שאינו מקצר בחיובי העבודה כו'**ר"ל אם האדם מקיים כל התורה כראוי מחמת השכר והעונש שבתורה בשביל זה שכרו מרובה בעולם הזה ובעולם הבא אבל בודאי מי שעולה מזה ומגיע למדרגה העליונה לעבוד את ה' בדרך השכל א"כ למעלה ממנה אין קץ לשכרו כמו שמסיים השמחה במתיקות עבודת ה' כו'. וכתב בשל"ה דף מ"ט שהאר"י ז"ל העיד על עצמו שלא זכה לכל המעלות הגדולות מה שזכה לרוח הקודש כמפורסם רק מחמת שהיה שמח מיד כשעשה שום מצוה ע"ש:
**והששי כי התורה כללה כו'**שהתורה כללה בכל אחד הן מצות השמעיות ר"ל החוקים כפרה אדומה ושעטנז חזיר ודומיהן שאין השכל מחייב אותם כלל וכן ביארה התורה בכלל אחד כללים ושרשים ממצות שכליות כמו מציאות הבורא יתברך ואחדותו וקדמותו ואהבה ויראה אף על פי שישנו בדרך השכל לא הניחה התורה מלהזכירם כי מי שאין שכלו שלם מחמת גובר התאוות כמו שהיה בשעת מתן תורה לא ידרשם ולא יבקשם מפני שצריכין לכמה הקדמות ולכך כללם בכלל אחד:
the torah included together the received commandments, i.e. the statutes such as the red heifer, shatnez, pork meat, and the like, which reason does not obligate them at all. Likewise the torah clarified general principles and roots of the rational precepts such as the existence of the Creator, His Unity and eternity, love and reverence [of Him], even though these things can be deduced by reason, nevertheless the torah did not refrain from mentioning them because a person whose understanding is not complete due to overpowering of the lusts as was the case at the time of the giving of the torah. Otherwise, they would not seek them because they require some introductions. Therefore, the torah included them in general principles.
**ושבו השכליות כו'**כדי להיות שוים מצות השכליות אצלם כמו החקים לקיימם במצות ה' ומי שיחננו ה' שכל ובינה ויבין אותן מצות ע"פ שכלו ג"כ טוב לו שיקיימם:
לשני הפניםמצד השכל ומצד התורה:
**והשביעי כי התורה נגיע אליה כו'**רצה לומר מאחר שאנחנו קבלנו התורה על ידי מרע"ה שהיה אמצעי וסרסור והשם יתברך עשה על ידו אותות ומופתים גדולים ונוראים שהוא דבר הנראה לעינים שלא יוכל שום אדם להכחיש אותם מפני פרסומם וזה הדבר יותר מבואר מראיות השכל וכמו שהאריך בזה בס' הכוזרי מקצה אל הקצה והבאתי דבריו לעיל. לכך אנחנו חייבין לעבדו ולהודות לו יותר משאר בני אדם במצות התורה השמעיות וכן כל שבט שמיוחד בטובה יתירה מחוייב בעבודה יתירה כמו הכהנים והלוים וכן אדם אחד המיוחד בטובה מבזולתו כמו מלך או נביא או חכם בחכמתו מחוייב לעבוד עבודה יתירה על העבודות הראשונות שמחוייב כבר עם כל בני אדם ולא יעזוב בשביל זאת שאר העבודות ומכל שכן עבודתו שלא יפול מכל המדרגות עד שיהיה כבהמות נדמה ויהיה דינו כבהמה כו'. וכל הדברים האלה נתבארו באורך בפרק הששי מזה השער עיין שם:
ועל כן תמצא תורת כהונה ארבעה ועשריםואלו הן יציקות בלילות פתיתות מליחות תנופות הגשות קמיצות הקטרות מליקות קבלות הולכות עריפות והזאות והשקאת סוטה טהרת מצורע נשיאות כפים ותרומת הדשן וסידור המערכה ושני גזרי עצים ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ולחם הפנים ובזיכי לבונה והערכת הנרות כך מצאתי: