Marpeh la'Nefesh, Third Treatise on Service of God
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**וראוי לנו עתה לבאר אופני ההערה השכלית כו'**עד הנה היה מפרש הערת התורה ועתה הוא מפרש מה הוא הערת השכל:
until now, he explained the urge of the torah. Now he will explain what is the urge of the understanding.
**בעבור מה שיש בזה כו'**פי' יתבאר ויתגלה היטב מה שאנו רוצים לחקור ולפרש:
**ונאמר כי ההערה השכלית הוא כו'**כשמזכיר אלהים את האדם ויעיר אותו שלא יפול ברשת השכחה ובטיט התאוות ומזכיר ע"י שכלו ונשמתו שנקרא יצר טוב:
G-d reminds a human being -- When G-d reminds a man and stirs him so he does not fall into the trap of forgetfulness and sinks into the abyss of lusts. G-d warns him through his intellect and neshama (soul) which is called the "yetzer tov" (good inclination).
לדעת אותושידע ויכיר את מי שאמר והיה העולם כי זאת המדרגה העליונה כמו שכתוב כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ובמה. כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ וזהו מ"ש:
ולהכיר סימני חכמתו. והיה זה מאת ה' האלהים למי ששם התורה אור לנתיבתורצה לומר אחר שמתנהג הכל על פי התורה ולא נטה על ימין או על שמאל כאשר צוה ה' את משה אז יוכל לעלות מעלה מעלה להערת השכל דאם לא כן בלא תורה הוא כסיל בחושך הולך ומשוקע בתאוות הגופניות ובדעות מופסדות כמו שאמר כל זה לעיל פרק ב' עיין שם:
comes to one who has taken the Torah... -- i.e. after he conducts all his affairs in line with the torah, and does not veer neither right nor left as G-d commanded Moses. Then he can ascend higher and higher to the intellectual urge. Because, without torah, he is a fool who walks in darkness. He is entrenched in bodily lusts and erroneous outlooks, as the author wrote in chapter 2.
**וכאשר מגיע אל תכלית שכלו כו' ויהיה נכסף כו' ויפנה לבו מדאגות העולם כו'**אז יוכל להגיע למדרגה הרמה להערת השכל כמה שיתבאר:
אך הדברים מתי יגיע האדם להערה השכליתואמר כאשר יתברר אצלו הדעות הישרות והאמתיות שהשכל הישר מחייב אותם דהיינו שראוי לשבח האמת ולגנות הכזב כו':
When does a man experience the intellectual urge? He answered, when he comes to realize the just and true outlooks which a straight intellect obligates, namely, that it is proper to esteem truth and detest falsehood, etc.
ולשקול הטובות בשבחכפי הטובה כן יהיה השבח:
**ויתרון גמול על גמול כו'**כפי גודל הטובה יהיה הגמול יותר וכן בעונש:
**וכאשר תבררנה כו' יהיה שכלו שלם כו'**כי יש כמה סכלים שאוהבים הרע ובוחרים העול והולכים דרך עקלקלות וחלופיהן בגולם:
ואם יזכירהו האלהים דרך טובתורצה לומר שהשם יתברך מכניס בלבו הרהורים טובים ומעורר אותו שיברר לעצמו דרך טובתו לטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא:
when G-d will remind him -- i.e. G-d will place in his heart good thoughts, and stirs him to choose for himself the proper path which will be good for him in both worlds.
**יעורר רעיונו כו'**יתחיל בזה להרהר ולחשוב בעצמו על כמה טובות כפולות למקום עליו:
that person will arouse his mind and soul -- then he will start to consider and think by himself on how many benefits G-d has bestowed on him.
ויחזק הכרתו בהםיראה להכיר אותם הדק היטב ושלא ישכח אפילו אחד מהן ולהיות לטוטפות בין עיניו הטובות הגדולות אשר עשה ה' עמו בכל יום תמיד:
and his recognition of them will become stronger -- he will see to it to recognize them meticulously, and not forget even one of them - that they be like Totafot (tefilin) between his eyes, the great favors which G-d did with him every day, at all times.
בעבור כלילותםשיש כמה טובות שמקבלים אותם כל בני אדם וכוללם יחד באותן הטובות:
ורובםוגם הרבה מאד:
והתמדתםשמתמידים תמיד ונמשכים זמן אחר זמן לכך אין לספרם ולעמוד על כל הטובות:
**יתבע את נפשו כו'**יחשוב עם עצמו שראוי היה לגמול את השם הנכבד בשביל הטובות שהרי השכל מחייב לגמול בעל הטובות בטוב:
וכאשר יראה בענין לבבוברעיוני לבבו. וי"ג בעין לבבו:
שאין לו יכולת לזהר"ל לגמול הש"י אפילו בעד טובה אחת קטנה כמ"ש לקמן בשער הבטחון פ"ד בחלק הו' כי אם היה מעשה בני אדם כחול הים במספר לא היה שקול כטובה אחת מטובות הבורא עליו בעוה"ז כל שכן אם יהיה לו חטא ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאות הטובה היה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא יתברך עליו עכ"ל ע"ש:
עם שאין הבורא צריך לואפילו היה יכולת בידו לשלם גמול ויבין וישכיל שאין הבורא צריך לו ולגמולו:
Even if he had the ability to repay the benefit, he will understand and realize that the Creator does not need him or his benefits.
יתחייב להכניע ולהיות שפל ונקלה אצל עצמולאמר מה אני ומה חיי כי הביאותני עד הלום והענק תעניק אותי בטובות הגדולות האלה ולא אוכל לעשות חטיבה מול חטיבה ולשלם אפילו כמלא נימא כמ"ש המלך החסיד בד"ה א' י"ז ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר ה' מי אני ומי ביתי כי הביאותני עד הלום וגומר ועיין שם כל הענין אז יתלהב לבבך:
to humble himself... -- to say to oneself, "what am I and what significance am I that You have brought me until here? You have bestowed on me these tremendous favors and I am not capable of repaying You in the least, as the pious king (David) said (Divrei Hayamim 17:16): "Who am I, O L-ord G-d, and what is my house, that you have brought me this far?" Examine the whole matter there and you will be inspired.
ואחר כךאחר שהוא כבר שפל רוח ונכנע לפני בוראו יתברך:
יתבע את שכלויהיה שואל עצה בשכלו כדת מה לעשות ואיך יוכל להתקרב אל האלהים במעשים הצריכים לפניו:
ויעירהו שכלולפי שאלתו כן יזכיר ויעירהו שכלו וידריכהו על דרך הישרה באופן הזה כמו שמספר והולך:
ויאמר לנפשויאמר השכל אל הנפש. הנפש הוא נפש החיוני שעל ידה יש לגוף קיום והעמדה ובה נטע הבורא התאוה לכל דבר גופני ונקראת נפש הבהמיות שהבהמה ג"כ יש בה תאוות לקיום גופה אבל יתרון האדם הוא בשכל הוא כמלך על הגוף להתנהג הכל בדרך הישר ולכסוף לדברים רוחניים כמו שנתבאר כמה פעמים בספר הזה ועיין בשמונה פרקים להרמב"ם פ"א ועי' מה שכתבתי בשם ספר שערי קדושה לקמן:
The soul (nefesh) is the life spirit, through it the body lives and is maintained. The Creator has implanted in it lusts for all bodily things. It is called the "nefesh bahamit" (animal soul), for an animal also lusts for things which furthers its body. But the superiority of a human being lies in his intellect, which is like the king over the body, to guide everything in the just way and to yearn for spiritual things. See the Shemonei Perakim of the Rambam ch.1 and what I quoted from the book Shaarei Kedusha later on.
**שאת חבולה בטובות כו'**שאת ממושכן ובעל חוב לבוראך בשביל הטובות הגדולות שקבלתו מאתו יתברך מענין אם חבל תחבל. (עיין זה בפ"ל):
אמר לה השכלואיך יתכן לך זה שתאמר בדעתך לפרוע כו' ואין אתה כוסף ומתאוה לזה בתשוקה נמרצה ותאמר בפיך ולבך אין עמך:
How can you say that your intention is to repay a portion, etc. while you do not long and yearn for this with a tremendous desire. Your words contradict your heart.
**כי החולה כשהוא מכזב כו'**ר"ל חולה שבקש לעשות לו רפואה והוא קץ בה ואינו עושה הרפואה מי נתאנה הלא הוא מונה את עצמו והרופא לא הפסיד רק טרחו:
**אמר לה השכל אם יהיה כוספך לו כו' וכי בהתרפותך כו'**ותדע ותשכיל שכל זמן שתתרפה ותתעלם לכסוף לזה לאמר תמיד מתי יגיע העת שאוכל לעשות שום דבר לעשות רצונו ובזה יהיה הצלתך בעוה"ז וחיותך לעוה"ב וכאשר תדע ותשכיל זאת תמיד:
Know and understand that all the time that you are lax and negligent to long for this, namely, that you do not know and contemplate always "when will the time come that I can do something to fulfill the will of G-d?", and that through this will be your salvation in this world and life in the next world -
כוספך אמתאזי תדע שזה הוא הכוסף האמתי ואם לאו עדיין אתה מבחוץ:
then you are still on the outside. But if not, know that this is a true longing.
**אמרה הנפש לא פסק חפצי מהיות רפה כו'**ר"ל מן היום שקריתי ולמדתי דברי הימים הקדמונים מה שאירע להקדמונים העונש לרשעים כמו דור המבול ודור הפלגה ולמצרים ועדת קרח וזולתם ושכר טוב לצדיקים כאבותינו אברהם יצחק ויעקב ובניו ודור המדבר וזולתם:
עד אשר נתבאר לי בדרך החכמהר"ל מדרך התורה נתבאר לי כל זה שהיא החכמה האמיתית ואח"כ נתבאר לי ג"כ כל זה בדרך השכל:
עד ששב כוספי אמתעד ששב והורגל אצלי אח"כ הכוסף להש"י אמת וחפצי לשלם כל מה שביכולתי ברור אבל קודם לזה היה חפצי וכוספי להש"י אין ולאו ורפיא בידי:
התאפקי על צער הרפואהאע"פ שיש קצת צער בלקיחת הרפואה דהיינו רפואת הנפש תסבול ותתאפק כי הוא לטובת בריאותך באחרונה ולטוב לך בעוה"ז ובעוה"ב כמו שיתבאר:
אחר אשר תמנעי מן המאכל הרע אשר היית רגילה בוכי הרופא איננו נותן הרפואה כל עוד שהחולה רגיל במאכלים הרעים שהיה רגיל בהם שעל ידם צומחים ומתהווים כל החלאים רעים ונאמנים וא"ל שהמאכלים הרעים לנפש הם המדות הרעות והם נכללים בשתים:
For the physician will not give the treatment to the patient as long as the patient is continuing to eat the bad foods which the illnesses stem from. He then says that the bad foods to the soul are the bad traits which divide into two categories.
**הא' אהבת הנאות הגופניות כו'**והשנית אהבת השררה והגבהות והקנאה כו'. ואם תרצה להבין דבר זה למה קורא למדות הרעות שבאדם בשם מאכלים רעים ולמה לא נכנסו אלו המדות בתוך הרפואה עצמה כמו שזכר לפנינו אבל כאשר תסתכל ותבין דברי קדוש אחד מדבר ה"ה האלהי מו"ה חיים וויטל בספר שערי קדושה שם ביאר דבר זה באורך בשם רבו רבינו יצחק לוריא זצוק"ל בתוקף רוח הקודש שהיה בו וכבר העתקתי כל דבריו הנחמדים בספר הקטן שלי ספר הזכירות בזכירות מעשה עגל ע"ש. ותוכן דבריו שהמדות הטובות והרעות הם נובעים מנפש הבהמיות שבאדם והגוף מורכב מד' יסודות העולם ומנפשות שמקורן הוא החומר והצורה ולכך כל המדות הם שתים שהם ארבע הגאוה היא מיסוד האש והדבור טוב או הרע נמשך מיסוד הרוח ותאות התענוגים נמשך מיסוד המים שכל המים מצמיחין כל הנאות והעצבות והעצלות מיסוד העפר ולהפך משם נובעים המדות הטובות שבאדם והתרי"ג מצות הם כנגד תרי"ג אברי הנשמה הרוחניות שמתלבשת בתוך נפש הבהמית והם שמתלבשים בתרי"ג אברי הגוף ולכך אין הגוף יוכל לפעול ולקיים התרי"ג מצות אם הנפש חולה בחולי מדות רעות הנ"ל כמו שאם הגוף חולה ולכך לא באו המדות בכלל התרי"ג מצות ומבואר מזה שהמדות רעות הם חמורים מקיום המצות עצמם שכל גוף עם נפשו היסודית אינו יכול לקיים שום מצוה בשלימות ולכך המדות רעות הם כמו המאכלים רעים לגוף החולי שכל צרי גלעד לא יועילוהו אם מחזיק במאכלים רעים כו' ע"ש באורך דברי פי חכם חן ותבין היטב:
If you wish to understand why he refers to bad traits as bad food, and why the healing of bad traits is not part of the healing regimen itself, see the words of a holy man, the man of G-d, our teacher, Rabbi Chaim Vital in his book "Shaarei Kedusha". There he explains this matter at length as he received it from his teacher, the Arizal, through the divine presence which rested on him... The summary of what he says is that good and bad traits in a human being stem from the nefesh bahamit (lower soul). The body is comprised of the four elements of the world and their spiritual counterparts, which are material and form. Therefore, all the traits fall into two main divisions which in turn subdivide into two subdivisions: "arrogance", from the element of fire (Rabbi YS: see Gate 1 ch.6 for an explanation of the four elements system of classification. Modern science combined everything with E=mc2 because it ignores the spiritual side of reality). [Excessive] speech, whether good or bad springs from the element of air. Lust for physical pleasures springs from the element of water, sadness and laziness from the element of earth. From their opposites spring the good traits in a human being. The 613 commandments correspond to the 613 spiritual limbs of the soul which are enclothed inside the nefesh bahamit which in turn is enclothed in the 613 physical limbs of the body. Therefore, the body is not able to work and fulfill the 613 commandments if the soul is ill with the sickness of these bad traits, just like if the body were ill. Therefore, the traits were not included in the 613 commandments. It comes out that bad traits are more severe than fulfillment of the commandments themselves, since then the body and soul are not capable of fulfilling any commandment properly. Therefore, the bad traits are like bad food to a sick body - all the medications in the world (i.e. the commandments) will be of no avail as long as he continues with the bad food. See there at length the words of the wise man and you will understand it well.
והכריחם באשר בידםוז"ל מ"ה ר"ל והקנאה בהם בעבור שקנה קנינים העולמים והדברים המוכרחים להם לצרכי חיותם אשר בידם או ירצה שמרוב קנאה בא אליהם בהכרח ובחזקה לתקוף עליהם ולגזול מאשר בידם:
**ובזות אותם כו'**מרוב גאותו וגאונו חפץ תמיד לבזות בני אדם ולזכור גנותם עכ"ל:
לכן הורני באיזה פנים יקל עלי בחסדךר"ל הורני בחסדך באיזה פנים יקל עלי:
**ולהפקד אבר א'**ולחסר אבר א':
ומפחד מהתפשטויפחד שלא יתפשט החולי בשאר אבריו:
**אמר השכל הטובה שלות נפשך כו'**הטובה היא כשתפרוש מהמדות הרעות ומכל דבר רע שאז תהיה נפשך בשלוה ובהשקט מתאות העולם הזה שהם אפלים וחשכים קודם שיגיע האדם להם ותמיד הוא בעצב ודאגה ואף אם יגיע להם עוד מעט יפסקו והיו כלא היו:
והביאך להכיר באחריתר"ל ודבר זה יביאך להכיר באחריתך ואפשר שטעית נפל וצ"ל באחריתך שסוף האדם למות:
חזקת הכרתך בבית מרגועךר"ל וחזקת הכרתך יהיה רק בבית מרגועך דהיינו שעיקר מחשבתך לעולם הבא כי שם ביתך באמת ושם תנוח ותרגיע:
your perception, namely, your thoughts will be primarily on the next world, for there is your true home, and there you will rest and be tranquil.
**והשער הזה כו'**ר"ל שהשער והפתח הזה שפתחתי לך שתמנע מכל המדות הרעות כנזכר וזהו טוב לך ולהנאתך ולטובתך בעולם הזה ובעוה"ב ע"כ אל יהיה דבר זה קל בעיניך. והרעה הוא להפך:
משיבתלשון תמידית דאגה אחר דאגה:
**כי הולך אל זולתך כו' וכ"ש שלא תגיעי בו כו'**כמ"ש חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו. וז"ל ר"ת בספר הישר ידע כי רעות העוה"ז עצמו מספר ואין להם תכלה וכנגדם הם טובות העוה"ב כי אנו רואין העוה"ז אינו קיים וכל שוכניו יכלו ויאבדו וכל טובו לא יעמיד והעוה"ב קיים ושוכניו לא יכלו וטבעו לא יחליף העוה"ז לא יבטח האדם בעוזו וכבודו והעולם הבא יבטח האדם בטובתו כי לא תסור. העולם הזה מלא אנחות ופחד וצרות ותהפוכות ושמועות רעות וחליים משונים ועונות ואיבות ומלחמות וקלון ודבר ויגיעה ועבודה קשה. והעולם הבא מלא שלוה והשקט ובטחה ושמחה וחיים נצחיים ובריאות ושלוה וכבוד ומנוחה כו' וע"ש עוד דברים ערבים:
**אמר השכל ממשלת הדבר כו'**כלומר עיקרו של דבר וכללו של ענין כיצד ראוי לעבוד את ה' קח ראיה מעצמך שהרי אם יש לך עבד מקנת כספך והעבד מקבל ממך טובות אתה רוצה שעבד הזה יכבד אותך ויעבדך בכל מיני שירות כמו שמבאר לפנינו כמו כן ראוי לך לקבל מאתו יתברך כל מיני עבדות ושירות שהרי הוא למעלה ממך ואדון הכל ואתה מקבל טובות ממנו ית' מה שאין לך לספר:
i.e. the root of the matter and general principle how it is fitting to serve G-d - take a proof from your own self. If you own a slave and the slave receives benefits from you (room and board, etc.), you want that this slave will honor you and serve you with all types of service, as he will explain. So too, it is proper to take on yourself all kinds of slavehood and service towards Him, since He is your superior, the Master of all, and you receive countless benefits from Him.
עם השתוות הערכיםכלומר לא שיהיה בשוה ממש אלא אתה תשוה ותערוך טובות ה' מול טובות האדון לעבד ותראה שאין דמיון זה לזה שהרי הם כוללים ומיוחדים כמו שמבאר בפ"ו משא"כ טובות האדון לעבדו:
ואח"כ כו' שאת הטיבות בכמותםאם עשית כמו אותן הטובות לעבדך כו'. ור"נ גרס שאת הטבת ל' נקבה ורצה לומר אם אתה הטיבות כך לעבדך:
אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותךלכך אמר ד"ה ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד שלא יחטא בפניו ועפ"ז שמעתי אומרים פירוש א"מ חטאנו לפניך ר"ל שאף שאתה לפנינו ורואה את מעשינו אעפ"כ חטאנו: *(הג"ה במלבושו שאין לעבד להתלבש לפני אדוניו במלבוש כבוד כדרך בני חורין רק אם הוא לכבוד אדוניו):
Do not rebel against your master when he sees you. --therefore David said "I have set G-d before me always" (Tehilim 16:8), in order not to transgress before Him... A slave should not dress up before his master in honorable clothing like free men, unless it is for his master's honor. He should also not act important in his traits, for example, to not become angry before his master even on someone who it is proper to get angry on. Likewise, he should not machria his words (affirm his opinion as if you are equal to him), as the Sages wrote regarding honoring one's father Kidushin 31b.
**ויפחד שיהיה מקצר כו'**שלא יהיה מקצר מצותיו זהו לקיים מצות עשה:
ויתרחק ממה שהזהירו ממנוהם מצות לא תעשה אפילו החקים שאין טעמם ידוע:
וממה שהוא טוב ממנורצה לומר מהעבד:
**להראות סימני העבדות והמקנה עליו כו'**ר"ל בכל תנועותיו וכל מדה ממדותיו יראה סימנים שהוא עבד לאדוניו ושנקנה לו והיינו שלא יהגה כי אם בזכרו ולא יביט כו' עד הסוף. ובמ"ה פירש והמקנה עליו כדרך העבד שנושא חותם של רבו להראות שהוא אדוניו ושהוא נקנה לאדוניו וזהו המקנה עליו כלומר הקנין שהוא עליו עכ"ל ולפי פירוש זה אפשר שבא לרמז בזה על מצות המילה שהוא חותם המלך שאנו נושאין לסימן שאנחנו עמו ועבדיו ולגיון המלך מלכו של עולם ובזה סרה קושית המורה פרק מ"ט מח"ג ששאלו לו איך יהיה האדם חסר בטבעו וצריך להשלמה מחוץ אבל באמת אינו קושיא כי מי שקבל להיות מעבדי המלך יתברך ראוי שישא עליו חותמו לסימן וכן תקנו לומר וצאצאיו חתם באות ברית קודש:
ולא ישמש כי אם בעבודתו ולא ישמח כי אם ברצותו אותוכן נראה לי לגרוס:
ולא יעמוד כי אם מהמרותוולא יפסיק מעסקיו רק מדבר שהוא מרי כנגדו יתברך:
טות יראתובמו כסות מלשון ובדם ענבים סותה:
ולא יתדמה לו כי אם תמונתולצייר לפניו תמיד שם ההויה יתברך כמו שאמר שויתי ה' לנגדי תמיד:
ולא יכעוס כי אם כמה שמחייב רצונודהיינו על עוברי רצונו ית' כמ"ש ראיתי בוגדים ואתקוטטה וגו' וכתיב תכלית שנאה שנאתים:
כשתשלמי לוכאשר תשלם לו יתברך הטובות הגדולות שעשה עמך: