Marpeh la'Nefesh, Third Treatise on Service of God
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרך הכלל והפרט בטוב עליהםר"ל הן רבים והן יחידים הכל לפי ערך הטובה שמקבלים כך תהיה העבודה:
**והוא המציאם אחר שלא היו כו'**ר"ל והוא מה שהמציא מאין ליש:
**ומי שדבק בהם בתורת השכליות הנזכר בזכות זה יעלהו השם יתברך כו'**כמו אברהם שאמר לו אנכי מגן לך בעולם הזה שכרך הרבה מאד בעולם הבא:
**ואויבי ה' כיקר כרים וגו'**כמו הבהמה שאין לה שום השארות וטוב בעולם הזה ובעולם הבא:
ודינו בעולם הבא הרע שאין למעלה ממנהכי כמו שאנו יודעין שטובות עוה"ב אין לצייר ואין לדמות מרוב טובה כן נוכל לצייר שרעותיו אין למעלה מהם שהרי אם בעוה"ז הרעות רבות וצרות צרורות ושאר יסורין שעושין ויכולין לעשות ומכל שכן מי שקצף עליו המלך הגדול ממ"ה הקב"ה כמה רעותיו רבות וגדולות שאין למעלה מהם:
an evil of which there is none greater -- for just like we understand that the good of the next world is unimaginable and incomparable. So too, we can imagine that its evil also is incomparable. For, if even in this world there are many troubles and evils, and sufferings - all the more so for one who has incurred the wrath of the great King, the King of kings, the holy One BB"H. How many great evils will befall him of which there are none worse.
והיא התורות השמעיותהם החקים שנודעים על ידי השמיעה וזש"ה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת ועשית את החקים האלה ופסוק זה נאמר בחג השבועות להורות שלא נתחדש במ"ת רק החקים ורמז בזה הפסוק שמ"ת היה בחג השבועות כן נ"ל:
authoritative commandments -- (literally "heard" commandments) these are the statutes which were made known by "hearing" (prophecy). This is what the verse says (Devarim 16:12) "And you shall remember that you were a slave in Egypt: and you shall observe and do these statutes". This verse was said regarding the holiday of Shavuot to teach that only the "statutes" ( Chukim-commandments without rational explanation) were new in the giving of the Torah.
מי שקבלה לכבוד האלהיםרצה לומר כל התורות השמעיות והשכליות אם קבלה לשם ה' לבדו ולא לצורך עצמו וע"כ הוא מקיים בכל לבבו ונפשו כמו שעשו בני לוי שמסרו נפשם בסכנה לנקום מעוברי עבירה:
whoever assumed the service for the glory of G-d -- i.e. both torahs, the authoritative precepts and those which the intellect obligates - if he assumed them for G-d's glory alone, not for his own needs, and therefore, he fulfills them with all his heart and soul, as the Levites did, to endanger their lives in order to exact revenge on the sinners [of the golden calf].
וטוב לא יהיה לרשער"ל אותו הטובה המיועד לו לא יתקיים לרשע:
ולא יאריך ימיםר"ל בעוה"ב כמשחז"ל למען יאריכון ימיך. בעולם שכלו ארוך וכו': [*או י"ל לא יאריך ימים בעולם הזה ויהיה הראיה אל ויענש בב' העולמים ודו"ק]:
**ויעמד פינחס ויפלל וכו'**שעשה משפט וקנאת ה' כמו ונתן בפלילים:
והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשיבתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני וגו':
ועל כל טובה מהםרצה לומר ומי שמקבל טובה מטובות הנזכרים הן כלם הן קצתם כן יתחייב בעבודה יתרה:
רק אתכם וגו' אפקוד עליכםאת כל עונותיכם:
**העמיק וגו'**ר"ל העמיק והרחיב מדור הגיהנם יותר מעל שאר בני אדם:
**ומן הראיה על זה כי התבואות חייבות במעשר כו'**וכתב בשל"ה ובקנ"ח שלאו דוקא תבואות אלא כל מילי מיטב הוא יחייב לעשרן ומכל ריוח שנתן ה' לאדם מחוייב לתת מהן מעשר לעניים שהרי אבות עולם נהגו בה מעולם כמה שכתוב ויתן לו מעשר מכל וכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכתיב ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ומאחר שמצוה זו ראויה ביותר במדינות הללו ראוי להזכיר ולהודיע מעלתה וגנותה וזה לשון ספר י"נ ובספר חסידים אוי להם להמעכבים את מעשרותם כי לסוף לא ישאר בידם כי אם המעשר והוא דבר הנראה לעינים שבמקומות שנהגו ונזהרים במעשרותיהן כראוי נתעשרו הרבה ועשרם שמור בידם ומנחילין אותו לבניהם אחריהם ובמקום שאין נזהרין בזה יורדין מנכסיהן ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה ודע שסגולת זו המצוה ליתן דוקא להפריש אחד מעשרה לא כמו כו' עיין שם ובספר קנ"ח באורך ועיין בחתימת שער הבטחון מש"ש:
it is a duty to tithe -- it is written in the Shl"a and the book "Kenei Chachma", that this is not only for produce, but rather for all good a person receives, he is under duty to tithe it. And from all profit that G-d bestows on a man, he is obligated to give one tenth to the poor. Since, behold, the forefathers took on themselves to do this as written: "he (Abraham) gave him one tenth of everything" (Bereishis 14:20) and "of all that you give me I will give a full tenth to you" (ibid 28:22), and "put Me to the test, says the L-ord of hosts, if I will not open the windows of heaven for you and pour down for you a blessing until there is no more need" (Malachi 3:10). Since this mitzvah is lax in our times, it is proper to remind and make known its importance. Here is an excerpt from the book "Yesh Nochalim" (ch.2 ot 30) and the Sefer Chareidim siman 144: "woe to those who refrain from giving their maaser, for in the end nothing will remain in their hands except the one tenth. This is something tangibly visible for in the places where people were careful to take maaser properly, they became wealthy and their wealth stayed by them until they bequeathed it to their children. While in those places where people were not careful in this, they lost their wealth through some calamity and bequeath nothing to their children... see there and the book Kenei Chachma at length.
**וכן אומר במי כו'**רצה לומר כן אני אומר ולוקח ראיה אם האדם חסר דבר שהוא חייב בה על כן פטור מחיובה שהאונס רחמנא פטריה וכן להפך מי שיחדהו הבורא יתברך בטובה גדולה מחויב בעבודה יתירה:
קטנתי מכל החסדיםפירש רש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי כו'. ר"ל אפשר שלא נתתי שבח והודאה כראוי על כל החסדים ועי"ז קטנתי נתמעטו זכיותי ויגרום החטא כו':
**ומשלם לשונאיו וגו'**ומתרגמינן ומשלם לשנאוהי טבין דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון לעולם הבא וגו':
אמרה הנפש כו' מיד קודמת למחשבתו בהשלימיכשאני משלים שום עבודה להשם יתברך תיכף עלה במחשבתי שראוי לתת לי טובה על עבודה זו וכן בשבחות והודאות על העבר כוונתי על ההתמדת הטובה ושיוסיפו לי טובות רבות:
**לא כוונת הנואש כו'**ומהראוי היה שכוונתי תהיה בעבודתי והודאותי ליאש את לבי מהטובות העתידות אף שלא יתנו לי בעתיד כלום אע"פ כן חייב להודות על העבר כי כל עוד שכוונתי להוסיף טובות הרי הוא כעובד ע"מ לקבל שכר לכבוד עצמי אני עובד:
It would be proper for my intent in my service and rendering of thanks to make my heart renounce future benefits. Namely, that even though G-d will not give me anything, nevertheless, I am under obligation to render thanks for the past. Because all the while that my intent is to increase benefits, I am like one who serves in order to receive reward, thereby doing it only for my own honor.
ואני צריכה שתורני כו' על המעוטר"ל מה שאני חייב לכל הפחות והמעוט מה שאין לפחות ממנה שכאשר אתנהג בזה אהיה ראוי להתמדת הטובה ממילא כי בודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובלבד שתהיה הכוונה רצויה וכמו שיתבאר בפ"ו:
אמר השכל כו' המדה האחת רוב אהבתך את נפשךר"ל את עצמך את גופך כלומר שאתה בעל הנאה ביותר ולהתענג בכל דבר ודבר ובין שאתם עושה לעולם הבא או לעוה"ז כוונתך שיהיה לך תיכף הנאה מזה ואינה לש"ש ובאמת ראוי להיות כל מעשיך לש"ש:
you love yourself, i.e. your body, namely, you pursue pleasures, to seek enjoyments in everything. Whether you are working for the next world or for this world, your intent is to have immediate pleasure from this.
**וכבר הקדמתי לך כו'**לעיל שהתאוה מוציא את האדם מן העולם:
... and (Pirkei Avot) "lust ,etc drive a person out of the world"
**והמדה השנית כו'**שאתה סובר אם תבקש על דבר אז נותנין לך ובאם לאו לאו ואין אתה נותן לב שכמה טובות עשה הש"י עמך מה שלא ידעת ולא חשבת עליו מעולם ואם היה האדם נותן לב על זה תמיד לא היה תולה מחשבתו בעבודתו ובתפלתו משום קבול שכר כי סוף הכבוד לבא בלי ספק וז"ל ר"ת בספר הישר החסיד אין אהבתו באל יתברך תלויה בדבר או ע"מ לקבל פרס ובעבור שלא בקש אברהם שכר מעבודתו על כן אמר לו האל יתברך שכרך הרבה מאד כי כן מנהג הבורא עם חסידיו בעת יעבדוהו ע"מ שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה כאשר אמר לשלמה המע"ה יען אשר לא שאלת עושר וגו' וכתיב אחריו וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד ולב חכם ונבון וגו' עכ"ל:
You [mistakenly] think that if you supplicate for something then you will obtain it but if not, then you won't. You do not consider that G-d has already bestowed many benefits on you which you do not even think about or know about. If one would reflect on this frequently, he would not associate his thoughts in his service or in his prayers on receiving reward.
**והמדה השלישית כו'**שאתה אינך נותן על לב מאין באת ומי אתה שאתה שפל בריה רמה ותולעה בחייך ובמותך ואתה צריך תמיד אל חסד הבורא יתברך והבורא יתברך א"צ לך ולא לעבודתך:
you do not put to heart from whence you came and who you are. You are a petty creature, worm and maggot in your life and in your death. You constantly need the kindness of the Creator while He does not need you or your service.
ואלו היית מגלה הסכלות הזה מעליךר"ל מסיר ומדחה ל' ויגל את האבן ר"ל שתדע ותבין את זאת שאין אתה ראוי לכל הטובות והבורא יתברך ראוי לכל העבודות ממך על גודל טובותיו עליך:
remove this blinding folly -- that you come to know and understand this, that you do not deserve any good while the Creator deserves the greatest service on your part due to His great favors to you.
**ותעייני בעין פקוחה כו'**וגם תשיב אל לבך כי הבורא חושב עליך זהו נגד המדה השניה כנ"ל:
thinks of you and knows what is good for you... -- and also you consider that the Creator thinks on you. It appears to me that this point is against the second disposition.
והיית רוצה במה שיגיעך מהםהן טוב והן רע הן מעט והן הרבה על כולם תגדל הודאתך עליהם ולא תשים דעתך להנאתך ולטובתך בכל אשר אתה עושה וזה כנגד מדה הראשונה שזכר:
you would be contented with whatever benefits He bestows upon you -- whether good or bad, little or much - you would greatly thank Him for them and not put your mind to your benefit and gain in all that you do. This point is against the first disposition.
**ולא היית תולה תקותך כו'**ומחמת שאתה תולה דעתך ותקותך על כל הנ"ל אתה טרוד ותשכח מלהכיר הטובות הרבות שכבר קבלת והגעת אליהם ועי"ז אינך פורע מה שחייבת על הטובות שעברו ואילו היית מסיר ומשליך הג' מדות האלה מעליך בוודאי תגיעי לכל הטובות הראוים אליך מחמת עבודתך ולא תצטרך לתלות דעתך ותקותך אליו כנ"ל. בשם ר"ת:
if you would remove and divest yourself of these three dispositions certainly you will attain all good things fitting for you due to your service and you would not need to fix your mind and hope on this.