המבשר טוב הט"ו הוא מלאכי הנביא בנבואתו האחרונה, תחילתה: "הוגעתם יי' בדבריכם" (ב, יז), עד סוף הספר.

וענין הנבואה הזאת שאחרי שהוכיח הנביא הזה את בני דורו על מעשיהם הרעים, אם בעבודת בית המקדש שהיו מגישים על מזבחו יתברך לחם מגואל ובעלי מומין; ואם בענין הנשים הנכריות שהיו לוקחים להם, כמו שאמר: "כי חלל יהודה קדש יי' אשר אהב ובעל בת אל נכר" (ב, יא), בא אחרי זה להוכיחם על דבריהם ואמונותיהם שהיו יותר רעים ממעשיהם, ועל זה אמר: "הוגעתם יי' בדבריכם". רוצה לומר, שהיו מיחסים לו היגיעה והתלאות והעדר היכולת.

וזכר מפשעם שלא היו מתוודים עוונותם, כי מודה ועוזב ירוחם¹ אבל היו מכחישים ואומרים "במה הוגענו", וזהו על דרך "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי" (ירמיה ב, לה). ולכן פירש הנביא דבריהם שהיו אומרים "כל עושה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט" (ב, יז), כלומר שהיו עושים חלוקה אחת ואומרים לא ימלט הדבר ברוע הסידור הנמצא על דברת בני האדם שהרשע מכתיר את הצדיק, אלא שיהיה הקב"ה יודע ומשגיח בו, או בלתו יודע ומשגיח בו, ואם הוא יודע ומשגיח בסידור הזה יתחייב, שכל "עושה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ" ולכן הצליחו הרשעים במעשיהם, ואם אין זה כן יתחייב שאינו יודע ולא משגיח ושעזב יי' את הארץ, והוא אמרו: "או איה אלהי המשפט". רוצה לומר אלוה וסיבה ראשונית יש בעולם, אבל אינו משגיח ואינו עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, ולכן לא אמרו איה האלוה אלא "איה אלהי המשפט", לפי שענין המשפט וההשגחה היו מכחישים לא מציאות הסיבה הראשונה, ולכן היו אומרים: "איה אלהי המשפט". כי מלת 'איה' נאמר על מה שאינו כמו "ויגוע אדם ואיו" (איוב יד, י).

footnotes: ¹ לפי משלי כח, יג.

ואמנם אמרו: "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני" וגו' (ג, א) הוא תשובת השם יתברך על דבריהם. כלומר אם תבקשו משפט הרשעים בעולם הזה הנה יגיע זמן שיבוא ולא תחפצו בו. ובזה הודיעם שישלח מלאכו לבער הרשעים², וזהו "ופנה דרך לפני", שיעשה באופן שיכירו וידעו כל יושבי תבל שזהו דרך יי'³ "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים", רוצה לומר האדון אשר אתם מבקשים "אלהי המשפט"⁴ פתאום כשלא תחשבו, יבוא הענין, שתגיע השגחתו ומשפטו ומלאך הברית שהוא הנוקם נקם ברית⁵ ומעניש את הרשעים העוברים על ברית התורה אשר אתם חפצים ומבקשים משפטו, "הנה בא⁶ אמר יי' צבאות". ואמר "הנה בא" שהוא עבר במקום וכאילו אמר הנה יבוא ויגיע זמן בואו והוא בקיבוץ הגלויות שיתמו חטאים מן הארץ⁷ וכל עולה קפצה פיה⁸. אבל "מי מכלכל את יום בואו" (ג, ב), רוצה לומר מי יסבול "את יום בואו ומי העומד בהראותו", שאז ירבו הצרות והוא יהיה כאש מצרף את הסיגים מן הכסף כן יבדלו הרשעים מן הטובים ויכלו הרשעים וישארו הטובים⁹ והישרים בלבותם, וכן הוא יהיה כבורית המכבס את הבגד שמעביר ממנו כל כתם¹⁰ וכל טומאה כך הוא יעביר את הרשעה מן הארץ. ואמרו: "וישב מצרף ומטהר כסף" (ג, ג) ירצה שאחרי שיבער את האומות ישב כשופט לצרף ולטהר את הכסף שהוא משל לישראל וגם בפרט לבני לוי שהם כהני יי' יטהר ויזקק אותם מפשעיהם "כזהב וכסף" המזוקק באופן שמשם ואילך יהיו "מגישי מנחה" ליי'"בצדקה, כלומר באופן ראוי וצדיק, כמו שהיו כהני הדור ההוא שהם היו אשמים בפועל העבודה, כמו שאמר למעלה: "ועתה אליכם המצוה הזאת הכהנים" (ב, א).

footnotes: ² כרש"י. ³ לפי בראשית יח, יט. ⁴ כרש"י. ⁵ כרש"י. ⁶ בנדפס: "כה". ⁷ לפי תהלים קד, לה. ⁸ לפי תהלים קז, מב. ⁹ כרד"ק. ¹⁰ כרד"ק.

ואמר: "מידיכם היתה זאת הישא מכם פנים" (א, ט), אמנם בזמן ההוא לא יהיה כן, אלא שיצרפו ויתבררו ויתלבנו כהני יי' ונביאיו בשירותם ועבודתם ואז תערב "ליי' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים" וגו' (ג, ד). רוצה לומר, כשבנה שלמה את הבית וזכר יהודה וירושלים בלבד, כי שם בית המקדש מקום העבודה והשירות, וזה בשרם שתושע יהודה וירושלים מחבלי המשיח ושלא תהיה קדושת בית המקדש העתידה, כמו שהיתה בבית שני חסרו בו ה' דברים המקודשים¹¹. כי הנה בגאולה העתידה תהיה קדושת בית יי'"כימי עולם וכשנים קדמוניות".

footnotes: ¹¹ יומא ט, ע"א.

ואמנם מהו המלאך הזה אשר ישלח השם לעשות משפט וצדקה בארץ שעליו אמר: "ומי מכלכל את יום בואו" (ג, ב), "וישב מצרף" וגו' (ג, ד) הנה המפרשים¹² אמרו שהוא מלך המשיח, כי מלאך צבאות במעשיו וצדקתו. ולפי שרשעי אותו הדור היו אומרים "איה אלהי המשפט", כאילו היו חפצים בו, לכן אמר בא יבוא המשפט ואתם תבעטו בו, כי מפני שתהיה ביאת המשיח ועת הגאולה מגיעים בהיסח הדעת, לפי שלא ידע אדם זמנו¹³, לכן אמר: "ופתאום יבוא" (ג, א). ואפשר לפרש "הנני שולח מלאכי" – על תחיית המתים שיעשה השם וישלח לפניו אליהו הנביא, כמו שיתבאר אחר זה; ושאמר: "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" – על מלך המשיח, שהנה ייעדם בב' פליאות: תחיית המתים וקיבוץ הגלויות. ולפי שבתחיית המתים ידונו בני אדם אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ודראון עולם¹⁴, וכן בקיבוץ הגלויות יברר השם הפושעים והמורדים ובחרב ימותו כל חטאי עמו. לכן אחר שזכר שניהם אמר על כל אחד ואחד מהם: "ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא", רוצה לומר הנה יבוא ואז תדעו כי יש אלהים שופטים בארץ¹⁵. ועל מלך המשיח בפרט אמר: "ומי מכלכל את יום בואו", שהוא יום המלחמה העצומה וזמן חבלי משיח, ועל אליהו הנביא אשר יבוא בתחילת תחיית המתים אמר: "ומי העומד בהראותו", לפי שכאשר יקומו בני התחייה יבהלו בני האדם מהם מי "ומי העומד" באותו הראות המבהיל.

footnotes: ¹² רד"ק. ¹³ כרד"ק. ¹⁴ לפי דניאל יב, ב. ¹⁵ לפי תהלים נח, יב.

וזכר מה שיעשה כל אחד מהם באמרו: "וישב מצרף ומטהר כסף" וגו' (ג, ג), וייעדם שבכל אחד מהדרכים האלה יקריב השם יתברך אותם למשפט, אם בעולם הזה לחיים, ואם בעולם התחייה לקמים בה מאותם שמתו ולא קבלו ענשם בעולם הזה, ועל כולם אמר: "וקראתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר" (ג, ה). רוצה לומר איני צריך לעדים, כי אני עד ולא יתאחר משפטי ודיני, אבל יהיה ממהר לבוא "במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר, ובעושקי¹⁶ שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר", רוצה לומר מטים משפט הגר "ולא יראוני", כלומר שהם עושים כל הרעות האלה ובלתי יראים ממשפטי ועונשי.

footnotes: ¹⁶ בנדפס: "ובעושקים".

והתבונן שזכר העוונות האלה ולא זכר עבודה זרה, לפי שבבית שני בימי הנביא הזה לא נמצאת עבודה זרה כי אם שאר העוונות. ונתן משפט כולל בענין רוע הסידור הנמצא ברעות הצדיקים וטובות הרשעים באמרו: "כי אני יי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (ג, ו), כלומר אתם אמרתם "כל עושה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ, או איה אלהי המשפט", כאילו "שניתי" עצמי ממה שהייתי בראשונה, כמו שאמר דוד (תהלים ה, ה): "כי לא אל חפץ רשע אתה", דעו שאין הדבר כן, "כי אני יי' לא שניתי" להיות "העושה רע טוב בעיני" ולחפוץ בו. ואמנם למה שאמרתם "איה אלהי המשפט" (ב, יז) אם הייתם כלים בעולם הזה ונפסדים בגוף ונפש כגוים החטאים בנפשותם היה מקום לטענתכם, אבל אין הדבר כן, כי "אתם בני יעקב לא כליתם" ונפשכם נשארת, ולכן אם אין המשפט בעולם הזה, הנה יש משפט ודין בגיהנם. ואל הפירוש הזה נטה המתרגם ורש"י. גם כן הרד"ק פירש "כי אני יי' לא שניתי" דברי בייעודי אשר דברתי עליכם לנביאים וגם "אתם בני יעקב לא כליתם", כמו שכלו שאר האומות שלא נשאר להם זכר ושם וכלו מהיות גוי, אבל "אתם לא כליתם", כי לעולם תהיו מיוחדים להנהגתי ומשפטי. וכן דרשו רבותינו (סוטה א, ע"א): "לא שניתי" – לא הכיתי לאומה ושניתי בה, לפי שבמכה אחת הייתי מכלה אותה, אבל אתם העמדתי אחרי פורעניות הרבה וחצי כלים ואתם אינכם כלים, וזהו "ואתם בני יעקב לא כליתם". והענין "לא כליתם" והענין כולו, שיהיה לאומת ישראל שתי נצחיות, אחד במין והוא לכללות האומה שלא תכלה בתוקף הגלות, אבל תהיה נצחית כנצחיות אלהיה, וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה סו, כב): "כן יעמוד זרעכם ושמכם"; והנצחיות הב' הוא באיש בהשארות נפש כל אחד מישראל אחר המות. ויש לי עוד בזה פירוש שלישי והוא, שאמר כמשיב על מה שאמרו "איה אלהי המשפט","אני יי' לא שניתי", רוצה לומר שתמיד הייתי "אלהי המשפט" ואהיה, אבל כמו שאני לא קבלתי שינוי מהיותי אלהי המשפט כך אתם בני יעקב לא כליתם מהיותכם רעים וחטאים, ולכן ביאר מה היא התכונה אשר לא כלו ממנה באמרו: "למימי אבותיכם סרתם מחוקי ולא שמרתם" (ג, ז), כלומר מזמן קדום מימי אבותיכם היתה זאת לכם שסרחתם מחוקי והם מצוות עשה ולא שמרתם מצוות לא תעשה, כי השמירה על המצוות לא תעשה תאמר כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (מכות יג, ע"ב)¹⁷: "כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה".

footnotes: ¹⁷ ונמצא בעוד הרבה מקומות.

ולפי שהתמדתם בפשע – התמדתי אני לתת עליכם צרה וצוקה, לכן "שובו אלי ואשובה אליכם", כי אם תטיבו דרכיכם גם אני איטיב לעשות עמכם. ואפשר לפרש "ולא שמרתם" שהוא סמוך ל"שובו אלי" יאמר "למימי אבותיכם סרתם מחקי", שהוא כולל לקיום התורה ומצוותיה כולם, "ולא שמרתם" המאמר שאמרתי לכם "שובו אלי ואשובה אליכם", שנאמר על ידי ירמיהו (ירמיה ד, א), אבל בהפך שהייתם אומרים "במה נשוב".

ואחרי שהוכיחם על דבריהם אלה הוכיחם עוד שלא היו נותנים המעשרות והתרומה, כמו שציוותה תורה, ועל זה אמר: "היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים" (ג, ח) וגוזלים אותי, ולא די שאתם קובעים¹⁸ אותי, אבל שתאמרו עוד "במה קבענוך" כמכחישים מעשיהם הרעים. וביאר הגזל שהיו עושים באמרו: "המעשר ותרומה", לפי שהם מצוות התורה ומתנות כהונה ולויה משולחן גבוה, וכאשר הם היו מחזיקים בהם לבלתי תתם לכהנים וללוים היו קובעים את הקב"ה מחלקו¹⁹. ואמר שאילו היו מרויחים בזה היה ראוי להתפתות לעשותו אבל היה בהפך, כי "במארה אתם נארים" (ג, ז). רוצה לומר, שמפני שלא היו נותנים תרומות ומעשרות היו מקוללות תבואתיהם, וזה "במארה אתם נארים" והנה אם כן אתם מקבלים מארה ואותי אתם קובעים, ויהיה אם כן הדבר רע מצדכם ומצדי. ואם תאמרו שמארת התבואות אינם מפני זה ושמקרה הוא היה לכם, נעשה נסיון לבחון זה, רוצה לומר לראות אם המארה היא בסיבת המעשרות שאין אתם נותנים אם לא, ולכן "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר" (ג, י), רוצה לומר תנו המעשר כולו בשלמות והביאו אותו אל אוצר בית יי'"ויהי טרף בביתי", רוצה לומר פרנסה ומזון ללוים ולכהנים העובדים בביתי "ובחנוני נא בזאת". כי עם היות שציותה תורה לא תנסו את יי' אלהיכם הנה בזאת הנני נותן רשות שתבחנוני ותנסו מעשי "אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". ופירשו²⁰: "בלי די" – שלא יספיקו לכם כלים ואוצרות ובזה תדעו שבעוון המעשרות הצער הגדול הזה.

footnotes: ¹⁸ לשון 'גזל'. ראה רש"י ומצודות. ¹⁹ מעין רש"י. ²⁰ אבי הרד"ק.

ולפי שהחסיל והגזם²¹ היה יורד עליהם ואוכל תבואותיהם בשדות ובכרמים, לכן אמר: "וגערתי לכם באוכל" (ג, יא), שהוא הארבה האוכל את התבואה "ולא ישחית לכם את פרי האדמה" וגם לא "תשכל לכם את הגפן" בכרמים. רוצה לומר, שהגפן לא תשכל את פריה, כי ברצות יי' חיות השדה ועוף השמים ישלמו לך והארץ תתן יבולה²² בשלימות, עד שמפני ריבוי התבואות אשר יהיו בכם יאשרו²³ "אתכם כל הגוים" (ג, יב), כי במקום שהייתם חרפה בגוים מפני הרעב על המארה אשר אתם נארים²⁴, הנה עתה בברכת התבואות תהיו מאושרים ומצליחים בעיני כל הגוים ויאמרו שאתם "ארץ חפץ", שחפצתי בה²⁵, ולכן יתברכו תבואותיה. ומפני שרשעי הדור לא היו מאמינים בפינת ההשגחה האלהית ולכן היו מלעיגים מדברי הנביא שהיה מדבר אליהם מהמעשר ותרומה, לכן סמך אליו פרשת: "חזקו עלי דבריכם אמר יי'" (ג, יג), רוצה לומר דברים חזקים ועצומים דברתם עלי "ואמרתם מה נדברנו עליך". ומלת 'נדברנו' פירשוהו המפרשים²⁶, כמו 'דברנו' ששב הפועל פעול לרוב התמדת הדיבור. ויותר נכון לפרש, ש"נדברנו, הוא מהנפעל כפשוטו והוא כלשון בני אדם, שכאשר יאשימו אותם על מה שדברו בסתר יאמר באמת רכילות היה זה והולך רכיל מגלה סוד²⁷, ועל זה יאמרו "מה נדברנו עליך", שהיו הם הנדברים והנמסרים מפני המלשינים, או הרכילים כאילו הקב"ה לא היה יודע סתרי מחשבותיהם אם לא יגידו לו, והשם אומר להם מה ש"אמרתם" הוא "שוא עבוד אלהים ומה בצע שי שמרנו משמרתו" וגו' (ג, יד). והיה ענין מאמרם שמעשה המצוות הוא לא לעזר ולא להועיל²⁸, לפי שלא היה בו תועלת, לא לשם יתעלה, וכמו שאמר: "אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח" (איוב לה, ז), ואין גם כן תועלת לעובד. אבל בהפך כי ימשך לו מזה הזק ורעות רבות, ולכן אמרו "שוא עובד אלהים", וזה בהתיחסות אליו יתעלה, כי מה איכפת ליה להקב"ה בעבודות האלה.

footnotes: ²¹ כרש"י. ²² לפי יחזקאל לד, כז. ²³ יהללו [מצודות]. ²⁴ כרד"ק. ²⁵ כרש"י. ²⁶ רד"ק. ²⁷ לפי משלי יא, יג. ²⁸ מעין ר"י קרא.

ואמנם בערכנו "מה בצע כי שמרנו משמרתו" ומה תועלת בשמירת מצוותיו ולא די שאין לנו תועלת בהם, אלא ש"הלכנו קדורנית" קדורנים ומצטערים²⁹ "מפני יי' צבאות". רוצה לומר מפני שהלכנו אחריו ושמרנו מצוותיו "ועתה אנחנו מאשרים זדים" (ג, טו), רוצה לומר אנחנו עתה שמצאנו רעות רבות וצרות בעבודה האלהית אנחנו מאשרים הזדים, כי הם כראותם שפלותנו ירחקו מדרכי המצוות. ובזה האופן במה שקרה לנו נהיה אנחנו סיבה לאשר את הזדים הרשעים במעשיהם³⁰ ומלבד מה שאנו מאשרים אותם הם בעצמם נבנים ומצליחים דרכיהם, וזהו אמרו: "גם נבנו עושי רשעה". ואם תאמר שיענישם האל על מעשיהם אינו כן, כי גם כן "בחנו אלהים" וניסוהו הגם עונש וכל תת וימלטו מתחת ידו ולא נכשלו בעונשיו.

footnotes: ²⁹ מעין רש"י. ³⁰ כרש"י.

ואמנם אמרו: "אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו" (ג, טז) פירש רש"י שהוא תשובת השם יתברך. רוצה לומר, אז בעשות הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורנית מפני נדברו ואמרו "יראי יי' איש אל רעהו", שלא לידבק במעשה הרשעים ולא נשכחו דבריהם הטובים מלפני. והרד"ק פירש כשישמעו "יראי" השם דברי הכופרים האלה נדרבו הם איש אל רעהו ונושאים ונותנים כדברים האלה עד שימצאו בשכלם, כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול ויקשב השם דבריהם ויתן להם שכרם משלם. ולכל אחד מן הפירושים האלה עיקר המאמר חסר מן הספר. ויותר נכון אצלי לפרש שמאמר "אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו" הם גם כן מדברי סופרים וש"נדברו" הוא מגזרת 'דבר', ו'הריגה' מלשון "אהי דברך מות" (הושע יג, יד); "ידבר עמים תחתינו" (תהלים מז, ד); "ותאבד³¹ את כל זרע הממלכה" (מלכים ב יא, א), וכמו שהביאו בעל השורשים³². יאמרו שנבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים בהכנסם בסכנות העצומות וימלטו מהם, ובאותו הזמן שיהיה טוב לרשעים יהיה רע לצדיקים, כי יהיו נדברים נכרתים ונשברים "יראי יי' איש אל רעהו", שהרצון איש עם רעהו. וזה כלל רוע הסידור רשע וטוב לו צדיק ורע לו.

footnotes: ³¹ בנדפס: "ותדבר". ³² ספר השורשים לרד"ק, ערך 'דבר'.

ואחרי שהשלים לספר דברי הכופרים בטובות הרשעים והצלחותיהם ובדבירת³³ והשפלת הצדיקים זכר תשובה השם יתברך והיא, ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא³⁴; ואם היה בחינת המעשים שכרם ותגמולם³⁵ בעולם הזה, היה הספק הזה קשה ההתרה, אבל עם ההודאה שהגמול האמתי הוא אחר המוות יוודע שבפרוח רשעים כמו עשב – יהיה תכליתם – להשמדם עדי עד³⁶ בגיהנם ואוהבי השם אף על פי שבסערה ישומם בעולם הזה, הנה שכרם אתו ופעולתם לפניו בגן עדן, ועל זה אמר כאן: "ויקשב יי' וישמע ויכתב ספר זכרון", כלומר אין שכחה ולא עוולה לפניו, כי יש למעלה עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיהם בספר נכתבין³⁷, ושם שהוא מקום המשפט האלהי יהיה ל"יראי יי'", שהם הצדיקים "ולחושבי שמו", שהם החכמים השכר שיזכור והוא אמרו: "והיו לי אמר יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה" (ג, יז). רוצה לומר, שאותם 'יראי יי' ' 'וחושבי שמו' – "יהיו ליי' סגלה" ביום ההוא אשר יעשה משפטו ודינו ואז יחמול עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו, ואז תשובו ותראו כמה מההפרש יש בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים. כי הנה עשה בזה שתי כתות מהחוטאים האחת בין צדיק לרשע, שהוא הפושע ועובר על מצוות לא תעשה; והכת השנית היא, "בין עובד אלהים לאשר לא עבדו" (ג, יח) והוא המבטל מצוות עשה, כי אינו דומה מי שעבר בשב ואל תעשה שנקרא "לא עובד" אל העובר על מצוות לא תעשה ועושה העבירות שהוא נקרא רשע.

footnotes: ³³ מלשון 'דיבור'. ³⁴ לפי קידושין לא, ע"ב. ³⁵ של הרשעים. ³⁶ לפי תהלים צב, ח. ³⁷ לפי אבות ב, א.

וביאר ענין היום ההוא אשר בו יהיה המשפט באמרו: "כי הנה היום בא בוער כתנור" וגו' (ג, יט). ואמנם מי הוא זה ואיזהו "היום" הזה שזכר הנביא כאן כבר נוכל לומר שהוא זמן קיבוץ הגלויות וחבלי המשיח, שאז יתרבו הצרות הקשות באש השורף³⁸. ומי יודע אם נרמז בזה גם כן מה שהוא בזמננו זה, שהעמים בארצותם לגוייהם מתעוללים עלילות ברשע כנגד פושעי ישראל שיצאו המה ואבותיהם זה כמה מהשנים מכלל הדת באמרם שהם מתיהדים ושומרים תורת משה בצנעא ובסתר, ולזה שורפים אותם באש למאות ולאלפים מבלי חמלה. ויאמר הנביא שבזמן אותם הצרות העצומות ימלט עם ישראל והוא אמרו: "וזרחה לכם יראי שמי" וגו' (ג, כ). אמנם המעמיקים מחכמי עמנו³⁹ חשבו שהוא כולו רמז לשכר ולעונש שיהיה לנפש בעולם הנשמות, שהוא נקרא 'יום יי' ', לפי ששם יותנו גמוליו על פי המשפט, ושעל גיהנם אמר: "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא", כלומר שאינו אש גשמי כאש היסודי או מורכב אשר בינינו ולכן אינו הוא, אבל הלהט האמתי ברשעים יהיה בזמן ההוא הבא אחר המוות, שאז יקבלו נשמות הרשעים ענשם ולהמשיל גודל השריפה אמר: "אשר לא יעזוב להם שרש וענף". ופירשו המפרשים⁴⁰ 'שרש' – על הבן הראשון ושהנולד ממנו הוא הענף, וכן תרגם יונתן. ויותר ראוי לפרש כפי זה הדרך "שרש וענף" – על מעשי הרשעים הטובים שיעשו בעולם הזה, שבעבור שיקבלו עליהם השכר בעולם הגשמי הזה, לכן אמר ש"לא יעזוב להם שרש וענף" ממצוה ומעשה טוב לקבל עליו גמול נפשיי, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה⁴¹: רובו עוונות מיעוטו זכויות – נותנין לו שכר מיעוט זכויותיו בעולם הזה, כדי להענישו משלם לעולם הבא, כדי רשעותיו; ואמנם לצדיקים יהיה בהפך שעליהם יזרח יי'"שמש צדקה ומרפה" (ג, כ), רוצה לומר שיזרח להם אור בהיר כשמש שלא ימשך ממנו הזק ולא להיטה כענין הרשעים, אלא מרפא ותשועה בכל צדדיו ואז תצאו ותפשו "כעגלי מרבק", והוא משל לרוויי העונג והגדולה. ו"פשתם" הוא לשון ריבוי⁴², כמו "ופשו פרשיו" (חבקוק א, ח); ואם בעולם הזה הרשעים מושלים בצדיקים, הנה בזמן ההוא כפי מעלת תגמולם ירמסו הצדיקים את הרשעים תחת כפות רגליהם⁴³, ועל זה אמר: "ועסותם רשעים", כי יהיו "אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני עושה" (ג, יב), שלא אמר יום על יום פרטי מוגבל, כי אם על הזמן שיבוא לאדם אחר המוות. ועם היות ששכר גן עדן אינו נאחז במקום ועונש גיהנם גם כן, כי הם דברים מגיעים לנפש כפי טבעה. כבר זכר הרב המורה⁴⁴ שאי אפשר שיצייר האדם הדברים הרוחניים כי אם בהמשל הדברים הגופיים, מפני שהנפש תלויה בגוף ועל ידי הכח המדמה שהוא כח גשמי תצייר הדברים. זהו כולו כפי ההמשך אחר דעת הרב המורה מענין גן עדן וגיהנם.

footnotes: ³⁸ מעין רד"ק. ³⁹ קהלת רבה א, יא. וראה קצת מזה בשמות רבה טו, כא. ⁴⁰ רש"י ורד"ק. ⁴¹ ירושלמי פאה פרק א' הלכה א'. ⁴² כרד"ק. ⁴³ כרד"ק. ⁴⁴ בהקדמתו לפירוש המשנה לפרק חלק, סנהדרין.

ואמנם כפי דעת שאר חכמינו⁴⁵ לא באה הנבואה הזאת, כי אם להודיע ענין תחיית המתים והעולם הבא אחרי התחייה, ועליו אמר ל"יום אשר אני עושה", מפני שתחיית המתים ומה שיהיה אחריה לא יהיה כפי המנהג הטבעי והסידור השמימיי, כי אם פליאה עצומה למעלה מהשורשים הטבעיים כולם. ולפי שיעשה זה הקב"ה כפי יכולתו הבלתי בעל תכלית, לכן אמר על אותו זמן ל"יום אשר אני עושה". ואמר: "כי הנה היום בא בוער כתנור", ועליו אמר ריש לקיש (נדרים ח, ע"ב): אין גיהנם לעתיד לבוא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה רשעים נדונין בה וצדיקים מתרפאים בה, שנאמר: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה", רוצה לומר שלהיות בני אדם בזמן ההוא בגוף ונפש, לא יהיה דינם עונש רוחני בגיהנם אבל יהיה עונש גשמי כשמש החזק שירד עליהם מן השמים והרשעים יהיו כ"קש ולהט אותם היום" ההוא, והצדיקים לא יקבלו מאותו שמש – להט ולא שרפה כי אם צדקה ומרפה, לפי שהשמש כבר יפעל פעולות מתחלפות וגם הפכיות כפי המקבלים אותם, שהנה השמש יתיך את השעוה ויקפיא את המלח, ולכן בהיות הרשעים בערכו כקש ילהט אותם ובהיות הצדיקים בערכו לחים ורטובים, יהיה השמש אליהם "צדקה ומרפא".

footnotes: ⁴⁵ הריטב"א (1230-1330) בחידושיו לראש השנה טז, ע"ב, ד"ה אמר רבי כרוספדאי. הריטב"א מפרש הפסוק ' יום אשר אני עושה' – על תחיית המתים.

וכבר יוכיח תוכחת מגולה על אמתת הכונה הזאת, שהנבואה היא על תחיית המתים מה שאמר: "ושבתם וראיתם" וגו' (ג, יח). ומה יהיה ענין ה'שיבה' הזאת ומאין ישובו ואנה ישובו, אלא שאחרי מותם ישובו הנשמות לגופים ויקומו בתחייה ואז בשובם לעולם הזה יראו, יכירו וידעו שכר הצדיק ועונש הרשע, לפי שיתפרס אצלם תגמול עולם הנשמות ואיזהו חייב בדינו ואיזהו זכאי בדינו. ומפני שהעבודה המביאה אל השכר באמת היא עבודת התורה והמצוות; והמרי המביא אל העונש הם העבירות וביטול התורה, והיה שבזמן הצרות אשר זכר תשתכח התורה מישראל, כמו שזכרו בפרק חלק (סנהדרין צז, ע"א), לכן סמך הנביא לזה "זכרו תורת משה עבדי" (ג, כב) להגיד, שבזכרונה וקיומה נקנת ההצלחה האמתית והאושר בלי ספק.

ולפי שאין ראוי לעשות בתורה ומצוותיה צורות ודמיונות להוציאם מפשוטם, לכן אמר: "אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים", כלומר זכרו התורה והמצוות על האופן אשר צויתי את משה בחורב שהם חוקים ומשפטים כפשוטם, ולא תעשו בהם צורות ואין לכם שתאמרו שנתנה תורה לזמן קצוב ושכבר עבר זמנה, כדברי הנוצרים, כי הנה הצוואה היתה על כל ישראל והתורה נצחית כנצחיותם.

האמנם מפני שבני עולם כולם תעו מן הדרך האמתי והם מחטיאים את התכלית שבעבורו נבראו בשאינם מכירים הפינות האלהיות, על פי אמתתם, לכן "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" (ג, כג), שהוא יהיה ראש לקמים בתחייה, אם שיחיה כמותם אם נפסד גופו הראשון בהלקחו; ואם שהוא עומד על דרך הפלא בגוף ונפש קיים בגן עדן אשר בארץ, וישלחהו השם קודם בא יומו הגדול והנורא שהוא יום הדין והמשפט אשר יעשה בכל חי ובכל בשר לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו⁴⁶. והנביא האלהי ההוא ישיב "לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (ג, כד), רוצה לומר שאם היה אדם בחיים שמתו בניו – יקומו במצוות הנביא הזה, וכאשר יראו האבות אותם הבנים שיפרסמו אמתת השכר והעונש, כפי האמונות האמתיות יאמינו האבות וישיבו לבבם אל השם; ואם היו האבות מתים והבנים חיים, הנה כשיקומו אבותם ואב לבנים יודיע אל אמתת השם ישוב לב הבנים לדברי אבותם. ובזה יתיישר המין האנושי כולו, כי זהו התכלית הכולל בתחייה, כמו שפירשתי פעמים שהוא, כדי שיתשלם המין האנושי ולא תהיה יצירתו ובריאתו לבטלה, ועל זה אמר כאן: "פן אבוא והכתי את הארץ חרם", כלומר שאם המין האנושי לא יכיר את בוראו – יתחייבו כלייה והיתה כל "הארץ חרם". ולזה תחיית המתים סמוכה לקיבוץ הגלויות וקודם הפסד העולם, כדי שהמין האנושי יגיע אל התכלית ההוא, שבעבורו נברא קודם הפסדו ולא תהיה בריאתו לבטלה.

footnotes: ⁴⁶ לפי ירמיה לב, יט.

הנה התבארו בנבואה הזאת ד' עיקרים: האחד – ביאת המשיח ותשועת ישראל, כמו שאמר: "ופתאום יבא אל היכלו" וגו' (ג, א), והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. והב' – נקמת האומות וחורבנם על מה שהרעו לישראל, וכמו שאמר: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" (ג, יח), והוא העיקר הא' מעיקרי נבואות ישעיהו. והג', שיקבלו האומות כולם אמונת השם יתברך, שהוא העיקר הי"ב מעיקרי נבואות ישעיהו. והד', שיחיו המתים, שהוא העיקר הי"ד מעיקרי נבואות ישעיהו, וכמו שאמר על שניהם: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" וגו' (ג, כד).