הנבואה השביעית תחילתה: "והיה דבר יי' אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד" וגו' (יחזקאל לז, טז), עד סוף הפרשה: "בהיות מקדשי⁶⁵ בתוכם לעולם" (יחזקאל לז, כח).

footnotes: ⁶⁵ בנדפס: "משכני".

וייעוד הנבואה הזאת הלא אם קטן הוא בעיניך – ראש ייעודי ישראל הוא. וענינו כמו שזכרתי, שאחרי שבנבואה הקודמת ביאר ענין תחיית המתים העתידה, בא להודיע בנבואה הזאת שקודם התחייה יהיה קיבוץ הגלויות ויתאחדו מלכויות יהודה וישראל. ולפי שאדם עץ השדה (דברים כ, יט) – לקח לו משל העצים שציוה לנביא "קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו" (יחזקאל לז, טז), רוצה לומר שיכתוב על העץ ההוא שהוא עץ יהודה ובנימין ובני לוי אשר נלוו אליהם. ועל אלה שהיו ממלכות יהודה אמר: "ולבני ישראל חבריו". וכתוב חברו לרמוז לבנימין שהוא היה השבט הנלוה ליהודה בכללותי מיום שנחלקו המלכויות⁶⁶.

footnotes: ⁶⁶ כרד"ק.

אמנם בעבור שגם כן נכנסו במלכות יהודה מבני שמעון וגם קצת משאר השבטים לא בכללותם כי אם אנשים מהם, לכן בקרי עשה חבריו. כי מפני שבחילוק המלכויות מלך ירבעם שהיה משבט אפרים, לכן נתיחס המלכות כולו לאפרים⁶⁷. האמנם מצאו תואנה בדבר, לפי שיעקב אבינו בברכותיו נתן הבכורה ליוסף וישם את אפרים לפני מנשה, שמפני זה היה ראוי שיקרא המלכות בשמו. ולזה אמר כאן "ליוסף עץ אפרים", כי עשה אב המלכות יוסף, כי הוא הבכור; ואפרים שבחר בו השם על אחיו.

footnotes: ⁶⁷ כרד"ק.

ולפי שהיו במלכות אפרים שאר שבטי ישראל, לכן אמר: "וכל בית ישראל חבריו". והנה בעץ יהודה היה כתוב: "ולבני ישראל"; ובעץ אפרים היה כתוב: "וכל בית ישראל", לפי שהיו רוב השבטים במלכות ישראל ומיעוטם במלכות יהודה. וציוה הקדוש ברוך הוא לנביא שיקרב אותם שני העצים "אחד אל אחד", רוצה לומר זה לזה וכל כך היו מתדבקים עד שבידו יהיו בעץ אחד, והוא אמרו: "והיו לאחדים בידך" (יחזקאל לז, יז). והרב רבי יוסף קמחי⁶⁸ פירש: "וקרב אותם אחד אל אחד לעץ אחד" – שהנביא יקרבם זה לזה ויחברם יחד והשם יתעלה בדרך נס, שיתאחדו והיו לאחדים בהיותם בידו. וציוהו שכאשר יאמרו בני עמו וישאלוהו על מה מורה המשל ההוא שהיה עושה מהעצים והכתיבות ההמה, שיגיד אליהם ענין הנמשל והוא: "הנה אני לוקח עץ יוסף אשר ביד אפרים" (יחזקאל לז, יט), שהוא הכולל אותו ואת "שבטי ישראל חבריו".

footnotes: ⁶⁸ מובא ברד"ק.

האמנם ראוי לעיין למה זכר ראשונה בזה עץ יוסף, כי הנה בתחילת הנבואה הזכיר ראשונה – עץ יהודה. ועוד למה אמר: "ונתתי אותם עליו" , והיה ראוי שיאמר ונתתי עליו את עץ יהודה לא מלת 'אותם'. ועוד שלישית מה ענין אמר אחרי זה כולו "והיו העצים אשר תכתוב עליהם בידך לעיניהם" (יחזקאל לז, כ), כי הכתוב הזה היה ראוי להיות למעלה קודם "וכאשר יאמרו עליך בני עמך לאמר הלא תגיד לנו מה אלה לך" (יחזקאל לז, יח), כי לא תיפול השאלה ההיא, אלא אם היו העצים לעיניהם. ועוד רביעית מה ענין אמרו: "ודבר אליהם כה אמר יי' אלהים הנה אני לוקח את בני ישראל" וגו' – ושניהם נמשל לעצים ולמה אם כן כפל מאמרו? ולכן נראה לי שהיו הייעודים בנבואה הזאת שנים האחד – על משיח בן יוסף שיקום תחילתה ללחום מלחמות יי' והוא יהיה מלך על בני ישראל ועל בני יהודה הנמצאים שמה, ועל זה אמר: "הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם" (יחזקאל לז, יט). רוצה לומר על אפרים, כי הוא יהיה הראש ושיתאחדו בזה גם כן בני יהודה, כי הוא ימלוך על כולם ולא יהיה ביניהם חילוק כלל. ולזה אמר: "ונתתי אותם עליו את עץ יהודה", רוצה לומר עם "עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי", שכולם יתאחדו וידבקו תחת ממשלת משיח בן יוסף.

וציוה הקב"ה לנביא שאחרי שיאמר זה לישראל השואלים אותו, לא יסיר העצים מנגד עיניהם אבל יתמידם עד שידבר אליהם הייעוד השני והוא, מהשלמת קיבוץ המלכויות והמלכת בית דוד עליהם כולם, ועל זה בא הדיבור השני באמרו: "ודבר אליהם כה אמר יי' אלהים, הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וגו' והבאת אותם על אדמתם" (יחזקאל לז, כא) וזה כולל – למלכות יהודה ומלכות ישראל, שישתלם⁶⁹ קיבוצם. ואחרי היותם בארץ אמר: "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם למלך, ולא יהיו עוד לשני גוים, ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד" (יחזקאל לז, כב). וכיון בזה שלא יהיו עוד בישראל חילוק מלכויות – מלכות יהודה ומלכות ישראל ולא תהיה בניהם איבה ושנאה כאשר היה בהיותם על אדמתם. ולפי שחילוק מלכויות לא בא כי אם מרשעת המלכים – גם שנאתם ואיבתם באה מרשעת העם, לכן אמר שלא "יהיו עוד לשני גוים", רוצה לומר שונאים ונלחמים זה בזה ולא יחצו עוד לשתי ממלכות מפאת המלכים⁷⁰, לפי שלא יטמאו עוד, רוצה לומר את הארץ "בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעם" (יחזקאל לז, כג), שזה היה סיבה לחלוק הגוים וחילוק המלכויות.

footnotes: ⁶⁹ יסתיים. ⁷⁰ מעין ר"י קרא.

ואמר: "והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם" להגיד, שיושיעם מחטוא עוד בדן ובית-אל⁷¹ אשר עבדו העגלים שם ובזמן ההוא יודיעם מאותם המקומות אשר חטאו בהם. ואפשר לפרש: "מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם" – על ארצות הגלות שהיו מושבותיהם וארצות מגוריהם וחטאו בהם, כמו שאמר אדוננו משה עליו השלום: "ועבדתם שם אלהים אחרים" (דברים ד, כח). ומפני ששם נגואלו בחטאתיהם לכן אמר: "וטהרתי אותם" שיטהר אותם מכל חטא ופשע באופן שיזכו לכל מה שאבדו, כי כמו שהם פרקו מעליהם מלכות דוד ומלכות שמים – כך יחזרו וישובו אליהם יחד, ועל זה אמר: "והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים". וזה כנגד מלכות שמים.

footnotes: ⁷¹ כר"י קרא.

וכנגד מלכות דוד אמר: "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד ירעה לכולם" (יחזקאל לז, כד). כי כמו שכל מלכי מצרים נקראו זמן רב בשם 'פרעה', ואחר כך נקראו כל אחד בשם 'תלמי' – כן יקרא מלך המשיח וכל זרעו בשם דוד לעדות שיהיה מזרעו יושב על כסאו ירא אלהים וסר מרע⁷², כמו שהיה דוד. וכאשר יבקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם, אז לא תבואם – לא צרות ולא מלחמות ולא גלות, וזהו "וישבו על הארץ אשר נתתי ליעקב" (יחזקאל לז, כה), כי לפי שאברהם הוליד ישמעאל ובני קטורה, ויצחק הוליד עשו, לכן לא זכר במתנה אברהם ויצחק כי אם יעקב⁷³, לפי שנתנה לו ולזרעו בלבד עד עולם, והוא אמרו: "וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם", שייעד על נצחיות האומה בארץ ועל נצחיות דוד על ממלכתו. והתבונן אמרו "עד עולם", כי להיות העולם עתיד לכלות ולהפסד, כמו שזכרו חכמינו זכרם לברכה בקבלתם, לכן אמר "עד עולם", שיתמידו ישראל בארצם ונחלתם עד שיתום העולם ויכלה החלד. וגם לא יהיה להם קטטה ולא מלחמה עם שכניהם מסביב, כי ישפות⁷⁴ להם שלום מכל הצדדין, ועל זה אמר: "וכרתי להם ברית שלום ברית עולם" (יחזקאל לז, כו), שברית שלום – הוא מהאויבים⁷⁵; וברית עולם – הוא ממה שבטבע, שיביא גשמיהם בעתם נתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו⁷⁶, כי זהו הנכלל בברית עולם.

footnotes: ⁷² לפי איוב א, א. ⁷³ מעין רד"ק. ⁷⁴ אולי צ"ל: "ישפוט". ⁷⁵ מעין ר"י קרא. ⁷⁶ לפי ויקרא כו, ד.

והנה אמרו: "ונתתים והרביתי אותם" פירשו המפרשים⁷⁷: "ונתתים" – בארצי או בברכתי, ולא נזכר זה בכתוב. ויותר נכון לפרש: "ונתתים" – על ברית השלום והברית עולם שזכר, שיאמר שיתן אותם הבריתות בינו וביניהם וירבה אותם וכל זה הוא בטוב הגשמי. אמנם ברוחני אמר: "ונתתי את מקדשי בתוכם... והיה משכני עליהם" (לז, כו-כז), כלומר שלא תסתלק עוד מביניהם השכינה השכינה והנבואה ושאר הקדושות שנסתלקו ולא שבו בבית שני, כי כולם ישובו בזמן גאולתם ויתמידו ביניהם, ועל זה אמר: "ונתתי את מקדשי בתוכם". ואמר שעם זה יהיה מוראו עליהם באופן נפלא וזהו "והיה משכני עליהם", ובזה האופן אהיה "להם לאלהים והמה יהיו לי לעם". ואפשר לפרש: "והיה משכני עליהם" – על השגחתו ושמירתו העליונה שתשכון עליהם על דרך: "והיו עיני ולבי שם כל הימים" (מלכים א ט, ג).

footnotes: ⁷⁷ רד"ק.

וסיפר שתהיה קדושתם כל כך שתתפשט גם בכל הגוים שיבואו לקבל האמונה האלהית באמצעותם, ועל זה אמר: "וידעו הגוים כי אני יי' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם" (יחזקאל לז, כח).

הנה התבארו בנבואה הזאת ששה עיקרים: האחד – תשועת ישראל וגאולתם העתידה, כמו שאמר: "הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם, וקבצתי אותם מסביב, והבאתי אותם על אדמתם" (יחזקאל לז, כא), והוא העיקר השלישי מעיקרי נבואות ישעיהו. והשנית – שישובו עשרת השבטים ולא נזכר בכל הנבואות העיקר הזה יותר מפורש מבזה המקום, כמו שאמר: "הנה אני לוקח עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו" (יחזקאל לז, יט), והוא העיקר הרביעי מעיקרי נבואות ישעיהו. השלישי – שימלוך מלך מבית דוד על ישראל ויהודה יחד. וגם זה עיקר לא פרשו נביא באר היטב⁷⁸ יותר מיחזקאל בנבואה הזאת, כמו שאמר: "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם ולמלך ולא יהיו עוד לשני גוים, ולא יחצו עוד לשני ממלכות וגו' ועבדי דוד מלך עליהם" (לז, כב-כד), והוא העיקר העשירי מעיקרי נבואות ישעיהו. הרביעי – שתשוב השכינה והנבואה ושאר הקדושות להיות ביניהם כירחי קדם⁷⁹, כמו שאמר: "ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם" (לז, כו-כז), והוא העיקר השמיני מעיקרי נבואות ישעיהו. החמישי – שימול לבבם הערל באופן שלא ישובו עוד לגלות, כמו שאמר: "ולא יטמאו עוד בגלוליהם וגו' וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם" (יחזקאל לז, כג), והוא העיקר האחד עשר מעיקרי נבואות ישעיהו. הששית – שיקבלו האומות אמונת השם יתעלה ויכירו וידעו אלהותו, כמו שאמר: "וידעו הגוים כי אני יי' מקדש את ישראל" (יחזקאל לז, כח), והוא העיקר השניים עשר מעיקרי נבואות ישעיהו. וכבר הוכחתי בביאור העיקרים ההם, שאי אפשר שיפורשו לא כדרך הנוצרים על הגאולה הרוחנית, ולא בזמן בית שני, ויתחייב מזה שהם עתידים להתקיים בביאת משיחנו מהרה יגלה.

footnotes: ⁷⁸ לפי דברים כז, ח. ⁷⁹ לפי איוב כט, ב.