הנבואה התשיעית תחילתה: "ובהפילכם את הארץ בנחלה" (יחזקאל מה, א), עד "כה אמר יי' אלהים כי יתן הנשיא מתנה" וגו' (יחזקאל מו, טז).

ואם באתי לפרש הנבואה הזאת על פשוטה כפי ארכה וקושי ציור עניניה, יתארך המאמר מאד ויצא מהענין המכוין, ולכן ראיתי לרשום בכאן בדרך כלל הענינים שזכר הנביא, הנה שמהם נעשה ראיה על הגאולה העתידה והם חמישה ייעודים:

הראשון הוא, מה שזכר מהרחבת בית המקדש וגם ירושלים והגדלתה, כמו שאמר: "ובהפילכם את הארץ בנחלה תרימו תרומה ליי' קדש מן הארץ" וגו', שענין זה הוא שציוה יתעלה שמארץ ישראל ירימו תרומה למקום המקדש ולמושב הכהנים ולמושב הלוים, ואמר ש"יהיה מזה אל הקדש חמש מאות" קנים אל "חמש מאות מרובע סביב וחמישים אמה מגרש סביב לו" (יחזקאל מה, ב). וכבר ביאר הנביא למעלה בסיפור בנין הר הבית, שהמידה ההיא מקנה המידה שיהיה ארכו שש אמות.

וכבר התאמצו פריצי עמנו שיצאו מכלל הדת לבאר שהבנין הזה והחלוקה הזאת שראה יחזקאל ראוי שתובן בדרך רוחני ושהיא משל לשלמות נפשם שקנו בירושלים שלמעלה. והוכיחו שאינה כפשוטה באמרם, שאם היתה כפשוטה, הנה כפי האורך והרוחב מהמידות ההמה תהיה ירושלים יותר גדולה מחצי היישוב כולו והמקדש יותר גדול מכל ארץ ישראל, אבל הכל יהיה משל על השכר הרוחני. והביאו ראיה ממה שאמרו רבותינו זכרם לברכה בסנהדרין פרק חלק (דף צז, ע"ב) ובמסכת סוכה פרק לולב וערבה (דף מה, ע"ב): אמר רבי אבא תמני סרי פרסי הוי דרא קמי קודשא בריך הוא, שנאמר: "סביב שמנה עשר אלף" (יחזקאל מח, לה). וכתב רש"י בפירושו בירושלים שלמעלה משתעי קרא בסוף יחזקאל – וזה כולו טעות מבואר, לפי שמדברי הנביא יחזקאל מבואר נגלה שהיה המקדש והר הבית כולו מרובע ושהיה לו ת"ק קנים, שהם שלושת אלפים אמות, שהם מיל אחד וחצי מיל, והעיר ירושלים כולה בין המקדש וההר ותרומת הכהנים, שהם ק"נ אלף אמה באורך וששים אלף אמה ברוחב, ותרומת הלוים בצידה במידה ההיא ואחוזת העיר אשר בצד תרומת הלוים שהם לשנים עשר שבטי ישראל שלושים אלף אמה רוחב באורך ק"נ אלף. נמצא כשנצטרף חלק תרומת הכהנים אשר בתוכו הר הבית והמקדש עם חלק מתרומת הלוים ועם חלק אחוזת העיר, שיעלה הכל מאה וחמישים אלף אמה ברוחב ומאה וחמישים אלף אמה באורך, ונמצא כל העיר ירושלים ומגרשיה מאה וחמישים אלף אמה מרובע סביב שהם שבעים וחמישה מילין באורך ושבעים וחמישה מילין ברוחב. וזה הנראה באמת מכוונת הנביא, גם כי הכתוב מבאר ש'אחוזת העיר' שהיתה לשניים עשר שבטי ישראל לא היתה רק שלושים אלף אמה רוחב על שלושים אלף אמה אורך, ומאלה היו אלף וחמש מאות אמות לכל רוח למגרש העיר, ומה שישאר מהאורך לצד מזרח ולצד מערב שהוא ששים אלף אמה לצד מזרח וששים אלף אמה לצד מערב ינתן לעובדי העיר. ונמצא מהרצוע הזאת, שהיתה חמשת אלפים קנים רוחב ועשרים וחמישה אלף קנים אורך שישוב ירושלים שהיה בתוכה לשנים עשר שבטי ישראל לא היה רק ארבעת אלפים וחמש מאות קנים ברוחב וארבעת אלפים וחמש מאות קנים באורך, והוא אמרו סביב שמנת עשר אלף קנים. כי 'סביב' ארבע חומותיה מארבע רוחותיה יעלה לשמונה עשר אלף קנים ויהיה אם כן אורך ישוב ירושלים כ"ז אלף אמות ורחבה כ"ז אלף אמות שהם י"ג מילין וחצי באורך וי"ג מילין וחצי ברוחב, שהוא מהלך אדם בינוני בשליש היום. ואין לתמוה אם בזמן הגאולה תהיה ירושלים במידה הזאת, כי הנה נינוה היתה עיר גדולה מהלך שלושת ימים, וגם היום מצרים עיר גדולה מאד מהמידה הזאת. גם אין לתמוה אם הר הבית והמקדש היה מיל אחד וחצי והמפקר טעה במה ששם כל גבולי ארץ ישראל תוך העיר ירושלים, ואיך יכחישו הנוצרים התרחבות ירושלים והגדלתה בזמן הגאולה.

והנה ירמיהו אמר בפרשת: "הנה ימים באים נאם יי' ונבנתה העיר ממגדל חננאל עד שער הפינה וגו' וכל העמק הפגרים וגו' עד נחל קדרון פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליי'" (ירמיה לא, לז-לא). האם יפרשו¹⁸ "מגדל חננאל" ו"נחל קדרון" ו"עמק הפגרים" ושאר השמות שזכרו שמה כולם על השכר הנפשיי? הנה כל זה לא יסבלהו השכל. ואמנם מה שטען מדברי רש"י בירושלים שלמעלה משתעי קרא, אין פירושו שפשט הבנין לא יורה על מוכני האמתי מהבנין העתיד להיות, אלא שעם היות הדברים כפשוטן עוד ירמזו לבית המקדש שלמעלה וזה לשון רש"י שם: 'אף על גב דבירושלים דלעתיד לבוא כתיב קרא דרשינן נמי במקום ששינה שמה'. משמע מדבריו שאינו מוציא הכתוב מפשוטו, אלא שידרשהו בדרך רמז לענינים גדולים ולזה כיון רבי אבא במאמרו, והוא דומה למאמרם זכרונם לברכה¹⁹ 'כל מה שאירע לאבות סימן לבנים', שלא יכחישו הפשט כפי הכתוב, אבל יאמרו שמלבד הפשט יש בו עוד סימן למה שיקרה לבנים. ולכן תמצא שכתב רש"י בפירוש לספר יחזקאל בסופו פירש הכתובים האלה כפשטם וכתב שמונה עשר אלפים קנים הם ושש אמות לכל קנה.

footnotes: ¹⁸ המומרים. ¹⁹ מובא בפירוש הרמב"ן על התורה, בראשית יב, ו.

הנה התבאר מזה כולו התרחבות ירושלים ובית המקדש במצבו הגשמי, וזה ממה שיוכיח שלא נתקיים הייעוד הזה בזמן בית שני ושהוא עתיד להתקיים.

הייעוד הב' הוא, מהתרומה שסיפר שיתנו כל עם ישראל אל נשיא ישראל תרומה מן החטים ששית האיפה; וכן מהשעורים ומהשמן יתנו "בת מן הכור" ומן הצאן שה אחד ממאתים הצאן. וביאר שהיה זה למנחה ולעולה ולשלמים ושיתנו אותה לנשיא ושעל הנשיא יהיה מוטל לתת העולות והמנחות והנסכים בחגים ובחודשים ובשבתות בכל מועדי יי'. ותמהתי מהרד"ק שכתב²⁰ זכרונו לברכה זהו לעתיד לבוא, רוצה לומר שירימו לחנוך הבית לחנוכת המזבח, עד כאן. והנה הכתוב מורה שאין הדבר כן, אם ממה שאמר "כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל" (יחזקאל מה, טז) מורה שאליו יתנו אותו. ונדחק החכם לפרש: "לנשיא בישראל" – בעבור הנשיא שיעשו זאת התרומה לחנוכת המזבח והנשיא לא יצטרך לעשותו בעד עצמו, כי ישראל יעשוהו בעבורו. ועוד, שהכתוב אומר בפי'"ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל, הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל" (יחזקאל מה, יז). וזה מורה הביאור שלא היתה התרומה הזאת פעם אחת בלבד לחנוכת המזבח, אבל שהיתה מדי שנה בשנה שיתן כל אחד מישראל לנשיא, שהוא המלך. זה המכס והתרומה מן הצאן ומן החטים והשעורים והשמן ושהנשיא יהיה מוטל עליו לתת הצריך לעולות לקרבנות, והקמח והשמן הצריך למנחות בחגים ובמועדים ובשבתות אבל לא התמידים, לפי שעל כל פנים יהיו נקנים משל ציבור ממחצית השקל והוא אמרו: "הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים", ולכן נתיחדה התרומה הזאת לאותם הדברים הצריכים אליהם.

footnotes: ²⁰ בפירושו לפסוק טו.

ואמנם היין, עם היות שלא היו נותנים ממנו לנשיא, הנה היה מוטל עליו²¹ לתתו, וכמו שאמר: "העולות והמנחה והנסך". וראוי שתדע שהתרומה הזאת אינה התרומה שחייבה התורה לתת לכהנים, כי התרומה שחייבה תורה אינה רק מתרומת גורן ותבואת יקב ולא היו מרימים מהצאן. אבל התרומה הזאת היתה מיוחדת למלך²² כדי פרנסתו וכדי שהוא יתן כל הצריך לחטאת ולמנחה ולעולה ולשלמים. ומאשר אמר: "לכפר בעד²³ בית ישראל" יורה שלא אמר זה על השלמים הפרטיים אשר יעשה כל אחד מבני ישראל שלמי תודה בעלותו לרגל. והייעוד הזה מבואר נגלה מענינו שלא נעשה ולא נתקיים בבית שני, גם כפי דרך הנוצרים אי אפשר לפרשו על התרומה שהם נותנים לכהניהם, כי אינה בזה האופן שזכר כאן, אבל הוא כולו לעתיד לבוא.

footnotes: ²¹ על הנשיא. ²² כרבי מנחם [מובא ברש"י]. ²³ בנדפס: "על".

והייעוד הג' במה שזכר בחנוכת המזבח שאמר: "כה אמר יי' אלהים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש" (יחזקאל מה, יח). והחודש הראשון הזה הוא חודש ניסן, כמו שאמרה תורה (שמות יב, ב): "ראשון הוא לכם לחדשי השנה"; וכן מפורש ענין "בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח" וגו' (יחזקאל מה, כא), יגיד הנביא שביום הראשון לחודש ניסן יחנכו את המזבח בקרבנות, ואי אפשר לומר שנתקיים זה בבית שני. כי הנה בספר עזרא כתוב (עזרא ג, ו): "מיום אחד לחדש השביעי החלו לעלות עולות ליי'" וגו', ושם כתוב שהיה בחג הסוכות אם כן לא הקריבו המלואים בניסן. ואין לומר שיאמר שהיה הקורבן הזה קורבן החודש הכתוב בתורה, כי הנה הכתוב סיפר שזה הפר יהיה חטאת, כמו שאמר : "ולקח הכהן מדם החטאת ונתן²⁴ אל מזוזת הבית ואל ארבע פנות העזרה למזבח" (יחזקאל מה, יט). וזה לא היה בקורבן החודש, כי הפר היה עולה ולא היו מזין מדמו את מזוזת הבית כלל. גם על המזבח לא היו מזין אל ארבע הפינות רק שתי המתנות שהם ארבע, ולכן יתחייב בהכרח שיהיה זה לעתיד לבוא שיעשו חנוכת המזבח ביום הראשון לחודש ניסן בזה האופן אשר ביארו פה.

footnotes: ²⁴ בנדפס: "ושיזו".

והייעוד הרביעי בענין הקרבנות שזכר כאן יחזקאל שעשה בהם שנויים מהמצוות אשר באו בתורת משה: ראשונה, במה שאמר בחג הפסח: "ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל עם הארץ פר חטאת" (יחזקאל מה, כב). והנה בתורת משה לא נזכר בכל ימי הפסח פר לחטאת כי אם שעיר, שנאמר (במדבר כח, כב): "ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם". ואם אמר שיעשה זה ביום ארבעה עשר שהוא ערב הפסח יהיה חידוש מוחלט שלא נזכר כן בתורה; ושנית במה שאמר: "ושבעת ימי החג יעשה עולה ליי' שבעת פרים ושבעת אילים" (יחזקאל מה, כג). וגם בזה שינוי רב, כי עולת הפסח לא היתה כפי התורה (במדבר כח, יט) כי אם ה"פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים". ויחזקאל הוסיף בפרים והוסיף באילים ולא זכר הכבשים; ושלישית באמרו: "ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל" (יחזקאל מה, כד), שהשווה מנחת הפר למנחת האיל איפה לכל אחד מהם. והנה בתורה כתוב (במדבר כח, כ): "שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל"; ורביעית באמרו: "ושמן הין לאיפה" (יחזקאל מה, כד), והתורה בפרשת שלח לך (במדבר יג) ל'איל האחד' שהיתה מנחתו סולת שני עשרונים דצריכה שלישית ההין שמן ולמנחת בן הבקר שהיתה סולת ג' עשרונים הצריך חצי ההין שמן. ואיך אם כן יחזקאל נתן מידת הין לאיפה והשווה המידה לפר ולאיל?; וחמשית באמרו: "בשביעי בחמשה עשר יום לחודש בחג יעשה כאלה שבעת הימים כחטאת כעולה וכמנחה וכשמן" (יחזקאל מה, כה). וזה גם כן שינוי גדול. כי הנה בשבעת ימי החג לא היו הפרים שווים, אלא הולכים ומתמעטים ולא היו האילים שבעה כי אם שנים בלבד גם היו שם בכל יום י"ד כבשים לעולה שלא זכר יחזקאל כאן, ובמנחה שנה מה שזכרתי בסולת ובשמן גם, כי לא זכר יין כלל הקרבנות האלה כמו שזכרה התורה; וששית באמרו: "והעולה אשר יקריב הנשיא ליי' ביום השבת, ששה כבשים תמימים ואיל תמים... ולכבשים מנחה מתת ידו" (מו, ד-ה). ובזה מהשינוי רב, אם במה שאמר "ששה כבשים" ובתורת משה כתוב וביום השבת שני כבשים, ואם במה שנזכר איל ולא נזכר בשבת איל כלל בתורת משה, ואם מה ששם מנחת הכבשים מתחת ידו מה שהיה בתורת משה דבר מוגבל ומחוייב וגם במידת המנחה והשמן שינה, כמו שזכרתי למעלה; ושביעית באמרו : "וביום החדש פר בן בקר תמימים וששת הכבשים ואיל תמימים יהיו, ואיפה לפר ואיפה ולאיל תעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו, ושמן הין לאיפה" (מו, ו-ז). ובזה גם כן שינוי רב, אם ממה שזכר ב'עולת החודש' – פר בן בקר, ובתורת משה כתוב (במדבר כח, יא): "פרים בני בקר שנים", ואם במה שעשה הכבשים ששה, ובתורת משה – "כבשים בני שנה שבעה" (שם) ובענין המנחה והשמן שמה גם כן, כמו שזכרתי; ושמינית באמרו: "וכבש בן שנתו תמים תעשה עולה ליום ליי', בבקר בבקר תעשה אותו, ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה ושמן שלישית ההין" (מו, יג-יד). ובזה גם כן מהשינוי, שזכר תמיד של שחר ולא זכר תמיד של בין הערבים, וגם במנחה שינה, שהתורה אמרה (במדבר כח, ה): "ועשירית האיפה סולת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין" ויחזקאל הוסיף בסולת ובשמן. עוד תשוב ותראה שלא זכר יחזקאל כלל מחג השבועות ולא מיום תרועה ויום הכיפורים, וגם לא משמיני עצרת. ומי יתן ידעתי למה ולמה לא זכר גם כן סדר עבודתם בשינוי או מבלי שינוי, כמו שעשה בשאר מועדי יי'.

וכבר נתקשו חכמינו זכרונם לברכה על השינויים האלה במסכת מנחות פרק התכלת (דף מה, ע"א) עד שאמר רבי יוחנן: "פרשה זו עתיד אליהו לדרשה", כלומר שאין אנו יודעים לדרוש אותה, לפי שמצוות התורה הן נצחיות ואיך ישנה יחזקאל מדברי משה אדוננו מפי הגבורה, והלא אחרון הנביאים אמר (מלאכי ג, כב): "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים". והנה רב אשי השיב: על המילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה. ולא יעלה על דעתך, שכיון רב אשי ושאר החכמים שהסכימו עמו, שנבואה זו של יחזקאל נתקיימה בבית שני. כי הנה בספר עזרא כתוב (עזרא ג, ב): "ויקם ישוע בן יהוצדק ואחיו הכהנים וזרובבל בן שאלתיאל ואחיו, ויבנו את מזבח אלהי ישראל להעלות עליו עולות, ככתוב בתורת משה איש האלהים". והוא מה שיורה שכפי תורת משה היו מעלין עולותיהם לא כפי תורת יחזקאל, כי תורתו ונבואתו זאת כולם מודים שלעתיד לבוא נאמר, אבל נוכל לומר שהיה דעת רב אשי ורבי יוסי שאמר גם הוא כן, שבימי עזרא עשו מלואים כדרך שעשה משה במדבר, אבל לא במספר הימים ההם. כי הנה משה עשה למלואים שבעת ימים וביום השמיני התחילו הנשיאים להקריב קרבנם, אמנם בימי עזרא התחילו המלואים ביום אחד לחודש השביעי והתמידו בהם עד סוף שבעת ימי הסוכות שהיו כא' יום. ויסבור רב אשי שלעתיד לבוא יקריבו גם כן מלואים ושעל ימי המלואים ניבא יחזקאל לא על הקרבנות המסודרים כפי התורה, כי בתורה לא יהיה שינוי חלילה וחס, אמנם בימי המלואים העתידים אשר יעשו ניבא הנביא מה שיעשה בהם ממנחה וחטאת ועולה.

וגילה בזה אם כן הנביא, שבראשון באחד לחודש שהוא יום ראש חודש ניסן יתחילו לעתיד לבוא ימי המלואים, וציוה השם שבאותו יום יקריבו פר בן בקר חטאת ושכן יעשו בשבעה לחודש שיקריבו פר שני לחטאת לכפר על איש שוגה ופתי, אם מתוך השמחה נכנס בשוגג במקום שלא היה לו רשות להכנס שם ובבוא חג הפסח בתוך שבעת ימים מצוות יאכל. כי הנה לא שינה דבר בחוקות הפסח והמצוות, אבל אמר שבערב הפסח שהוא בארבעה עשר יום לחודש יעשה הנשיא בעדו ובעד כל עם הארץ פר בן בקר חטאת. ולפי שכל שבעת ימי חג הפסח היו מכלל ימי המלואים, לכן אמר "ושבעת ימי החג יעשה עולה שבעת פרים" וגו' (יחזקאל מה, כג), כי זהו כולו מקרבנות המלואים באותם הימים מלבד מוסף הפסח הכתוב בתורה.

וגילה עוד הנביא בזה, שאותם ימי המלואים לעתיד לבוא יהיו מיום הראשון לחודש ניסן שאז נשלמו ימי המלואים של משה, כמו שזכרה תורה עד סוף שבעת ימי חג הסכות, שבו נשלמו ימי המלואים בבית שני. כי הנה משה עשה המלואים ז' ימים ושלמה כשבנה הבית עשה ימי המלואים הכפל ממה שעשה משה, שנאמר (מלכים א ח, סה): "שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום" ובבית שני עשו כפלים ממה שעשה משה²⁵ שהם עשרים ואחד יום. ומפני שהבית העתיד הגדיל מעלתו וקדושתו מהמשכן שעשה משה ומהבית שבנה שלמה ומבית שני הרבה מאד, לכן ציוה יתברך שלעתיד לבוא יהיו המלואים מן הזמן אשר עשאם משה, עד הזמן אשר עשאום בבית שני, שהוא מראש חודש ניסן עד כ"א בתשרי מהסיבה אשר אזכור אחרי זה.

footnotes: ²⁵ אולי צ"ל: "שלמה".

וציוה הנביא כאן מה שיעשו לעתיד לבוא באותם ימי המלואים, אם בכל יום, וציוה שיעשו כבש בן שנתו בבוקר עם המנחה שזכר. והיה זה מלבד תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים שציוה משה, ואם בשבתות אשר היו באותם ימי המלואים וביום החודש. כי הנה כל זה הוא, כמו מה שזכר משבעת ימי חג הפסח ושבעת ימי חג הסוכות, רוצה לומר קרבנות ימי המלואים ההם שהיו אלה כולם מלבד הקרבנות האמורות בתורה. ולפי שבזה לא דיבר הנביא כלל מהקרבנות שבאו בתורת משה, לכן בדבר המסכים ממנו עם מה שבתורה לא נאמר "ככתוב בתורת משה" (מלכים א ב, ג) מפני שהיה דבר זולתי אליה באותם ימי המלואים בלבד, כי היתה הנבואה הזאת להוראת שעה לאותם ימי המלואים ואחרי השלמתם לא נעשו עוד. כי כן תמצא, שנזכר בספר עזרא (עזרא ג, ג-ו) שמיום "אחד לחודש השביעי החלו להעלות עולות" ונכללו בימים ההם מהמלואים – חג הסוכות, ולא נזכר שם דבר משמיני עצרת אבל אחרי שזכר "ויעשו את חג הסכות" וגו' אמר אחרי כן "עולת תמיד ולחדשים ולכל מעדי יי'" וגו', לפי שהעולות הראשונות היו מהמלואים ואחרי הקריבו כפי מצוות התורה בלבד, ועל כן הוציא חג הסוכות ולא כללו עם שאר מועדי יי', כמו שכלל שמיני חג העצרת, לפי שעד סוף ז' ימי חג הסוכות היו מלואים. ולא תחשוב שנכלל שמה שמיני חג עצרת עם חג הסוכות, כי אתה תראה אחרי כתוב שעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות ושם נאמר ויעשו את החג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט, כן הענין בדברי יחזקאל שזכר ימי המלואים ומה שיעשה בהם בלבד, ואין סתירה על זה ממה שאמר כאן במנחת עולת היום מ"בקר בבקר... מנחה ליי' חקות עולם תמיד" (יחזקאל מו, יד). כי לא אמר "חקות עולם" על אותה מנחה שזכר, אלא להזהיר שלא יחשבו שבעבור העולה והמנחה הזאת אשר יקריבו בבוקר בבוקר בימי המלואים יחדלו מהקריב התמידין שנזכרו בתורת משה, על כן אמר על אותם שציוה משה "חקות²⁶ עולם תמיד יעשו את הכבש" (מו, יד-טו). רוצה לומר תמידי תורת משה שהם חוקות עולם תמיד יעשו אותם עם הכבש ועם המנחה ועם השמן אשר זכרתי שיקריבו בבוקר בבוקר, וזה יעלו תמיד לעולה בכל יום בבוקר ובבוקר מאותם ימי המלואים.

footnotes: ²⁶ בנדפס: "חקת".

ואמנם למה לא זכר מנחה חדשה שיקריבו בחג השבועות ויום תרועה ויום הכיפורים אשר יהיו באותם ימי המלואים, כמו שזכר אותם בחג הפסח ובחג הסוכות, הנה הוא לפי שבחג הפסח רצה הקב"ה שיעשו קרבנות בעבור שמחת הגאולה, לפי שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, כדברי רבי יהושע (ראש השנה יא, ע"ב). ובחג הסוכות יוסיפו גם כן הקרבנות מפני תשועת מלחמת 'גוג ומגוג' שתהיה בימים ההם, אבל בחג השבועות וביום תרועה ויום הכיפורים, לפי שלא נעשה בהם דבר מיוחד לא נתווספו בהם הקרבנות. ובכלל אומר לך, שיהיו מי המלואים מראש חודש ניסן עד כ"א בתשרי, לפי שבאותו זמן כולו תהיה הגאולה ומלחמת האומות ומפלת 'גוג ומגוג'. ומזה תדע שדעות שני השלמים: רבי אליעזר ורבי יהושע – אלו ואלו דברי אלהים חיים²⁷, כי רבי יהושע שיער בתחילת הגאולה שתהיה בניסן ורבי אליעזר שיער בתכליתה שתהיה בתשרי (ראש השנה יא, ע"א).

footnotes: ²⁷ לפי עירובין יג, ע"ב. ועוד.

**הייעוד הב'**²⁸ ממה שביאר הנביא הדרך אשר יבוא הנשיא וש"שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח" (יחזקאל מו, א). והנה פתיחת השערים האלה וסגירתם, וכן מה שאמר קודם לכן בסיפור הבנין של שער המקדש החיצון הפונה קדים שאמר "השער הזה סגור יהיה לא יפתח וגו' את הנשיא הוא ישב בו לאכול לחם לפני יי'" (מד, ב-ג) לא נזכר דבר ממנו בבית שני. והנביא עשה בנבואותיו אלה עיקר גדול מזה באמרו: "ובא הנשיא דרך אולם השער וגו' והשער לא יסגר עד הערב" (יחזקאל מו, ב). ואין המלט מהיות זה חידוש גדול ציוה עליו יתברך לעתיד לבוא, ואי אפשר לפרשו לא בדרך רוחני כדברי הנוצרים וכל שכן על זמן בית שני שלא היה שם דבר מזה כלל.

footnotes: ²⁸ הייעוד הה'.

וחמשת הייעודים האלה יעידון יגידון, שהם כפשוטם ושאין בהם תוך רוחני ושלא נתקיימו בזמן בזמן בית שני, אבל שהם עתידים להתקיים לעתיד לבוא. וכבר ימצאו בנבואות האלה ייעודים יותר מאלה שהם עתידים להתקיים ולא נתקיימו עד הנה. ונסתפקתי באלו להיותם היותר מוכרחים ולבחירת הקיצור גם כן. והעיקרים האלה לא נמצאו בדברי ישעיהו ולכן לא נכללו בעיקרי נבואותיו.