הנבואה הח' תחילתה: "ויהי דבר יי' אלי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג" (יחזקאל לח, א) וגו', ויתר הפסוקים שבפרשיות, עד "בעשרים וחמש שנה לגלותינו" (יחזקאל מ, א).

כפי דעת מפרשים⁸⁰ ענין הנבואה, שאנשי סוף הצפון מבני יפת באחרית הימים אחר קיבוץ הגלויות והתיישבות בני ישראל על אדמתם יתעוררו מארצם לבוא על ישראל להלחם בם, ושיהיה זה לצרוף וללבן הרשעים שבהם, ושתעלה חמת השם בהם על בואם להחריב את ירושלים ושאז יהיה רעש גדול באדמת ישראל, כמו שיקרה פעמים רבות שתגעש ותרעש הארץ תהיה חרב איש באחיו⁸¹ וישלח אש בהם ומתוך כך יתגדל ויתקדש שמו. ואין אמתת הדבר הזה כמו שחשבו, כי למה יתעורר אז גוי הגדול הזה לבוא על ארץ ישראל לשחתה מ"ירכתי צפון" מה שלא תעשה אומה אחרת: לא מצרים, ולא בבל, ולא אשור, ושאר העמים שהיו יותר קרובים, ואיך יהיה חרב גוג איש ברעהו⁸² אם אין אומה אחרת לוחמת עמו. ולמה הקב"ה יצטרך לעשות לו כן לצרף וללבן פושעי ישראל מהם, והלא כבר נצרפו כצרוף כסף בקיבוץ הגלויות, כמו שניבאו עליו הנביאים מבלי שיצטרכו לזה הצער באחרונה אם לא היו לו יתעלה בו תכלית אחר הכרחי. אבל תוכן הענין כך הוא, ש"גוג" הוא כמו שכתב רש"י 'שם המלך'; ו"מגוג" – 'שם האומה'. ואף שיאמר שהיו מבני יפת שנתיישבו בארץ הצפון, אין ספק שמשם יצאו אוכלוסין מהם להתיישב בארץ המערב, כמו שכתב יוסף בן גוריון. וזהו מה שאמר כאן: "נשיא ראש משך ותובל" (יחזקאל לח, ב), לפי שאותם שתי האומות יצאו משם⁸³ והודיע הנביא מי הוא 'מגוג' אשר לא ידענו, לפי שיצאו משם. כי הנה בראשונה יראה שנתיישבו בארץ הצפון, ואחרי כן אם שלא יכלה הארץ לשאת אותם או לסיבות אחרות יצאו משם משך ותובל והלכו להם לצד מערב, כי כן עשו אומות אחרות בארצותם לגוייהם שנעתקו מפה אל פה⁸⁴, ואולי שעל זה נקרא העם ההוא 'משך', לפי ש'נמשך' ויצא מארצו לרשת משכנות לא לו במערב. ו'תובל' שהוא מלשון הולכה והובאה. והראיה על זה, שכאשר זכר כאן 'גוג' וביאר האומות שבאו עמו, אמר "פרס כוש ופוט אתם... גומר וכל אגפיה⁸⁵ בית תורגמה ירכתי צפון" (לח, ה-ו), אבל לא זכר שבאו עמו 'משך ותובל', לפי שכבר בזמן ההוא לא היה מהם ולא מהמונם.

footnotes: ⁸⁰ ר"י קרא. ⁸¹ לפי יחזקאל לח, כא. ⁸² לפי שופטים ז, כב. ⁸³ מארץ מערב. ⁸⁴ לפי עזרא ט, יא. ⁸⁵ בנדפס: "אגפיו".

יהיה מה שיהיה, ענין הנבואה הזאת הוא כענין הנבואה השלישית שפירשתי למעלה, שכאשר ילכו הנוצרים על אדמת ישראל ויחריבו את מצרים ויתקבצו אומות המזרח לבוא עליהם יהיה 'גוג' זה מכללם אשר יבוא על זה גם כן מירכתי צפון. ואם אמת היה הדבר ש"משך ותובל" הם האומות ארץ 'מהגוג', כדעת המפרשים⁸⁶ נאמר אם כן שבאותה פרשה מחורבן האומות נכלל ענין 'גוג ומגוג', כמו שאמר שם 'משך ותובל' שהכל אחד שמה ושנזכר שמה מפלתו בתוך שאר האומות בקוצר, ועתה סיפר הנביא אותה בפרט הנבואה בפני עצמה. ואם הענין כדברי יוסף בן גוריון ש'משך ותובל' – הם מכלל הנוצרים נאמר אם כן, שלהיות מפלת 'גוג' גדולה עד מאד לא זכר אותה שם עם שאר האומות וזכר אותה בפני עצמה עתה בארוכה. אבל מכל מקום לא תהיה ביאת 'גוג ומגוג' על אדמת ישראל כי אם להלחם בנוצרים שיעלו עליה לירשה. והמה יבואו גם כן ללקחה להם ואין ספק אצלי שהאומה הזאת היתה מתחילתה עצומה בגדודיה מטלת אימה רבה על כל שכניה ואולי שלכן נקראה 'מגוג' מלשון: והגבעות תתמוגגנה (נחום א, ה), "ההמון נמוג" (שמואל א יד, טז), וכן: "ותמוגנו⁸⁷ ביד עונם" (ישעיה סד, ו), "ברביבים תתמוגגנה" (תהלים סה, יא), כי מפני שנמוגו כל⁸⁸ יושבי הארץ מפניהם נקראה האומה ההיא 'מגוג'. ומלכה לקח לו השם נגזר ממנה וקראהו 'גוג'. ואמר אני אסבב סיבות לשאנקם ממך 'גוג'. והתבונן אמרו "נשיא ראש" ולא אמר נשיא משך ותובל, לפי ש"משך ותובל" כבר יצאו מהם ונעתקו לעמים אחרים והם עתה מכלל הצרים ולכן אין 'גוג' עתה נשיא להם, אבל היה נשיא בתחילה – לראש משך ותובל בהתחלתם קודם שיצאו מהארץ ההיא⁸⁹.

footnotes: ⁸⁶ ר"י קרא והרד"ק. ⁸⁷ בנדפס: "ותמוגגנו". ⁸⁸ לפי שמות טו, טו. ⁸⁹ ארץ הצפון.

ואמר: "ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך" (יחזקאל לח, ד), רוצה לומר שיעיר לבבו⁹⁰ ורצונו לבוא⁹¹ בחיל גדול על הנוצרים שיעלו על ארץ ישראל. ואילו עליית הנוצרים היו ה'חחים' להמשיך ולהביא את 'גוג ומגוג' שמה. וכמוהו בדברי דבורה לברק: "לך ומשכת בהר תבור וגו' ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא" וגו' (שופטים ד, ו-ז)⁹², כי ציוה⁹³ אותו שיעלה בהר תבור, לפי⁹⁴ שבעלייתו זאת יתעורר סיסרא וכל המונו להסירו מהמקום החזק ההוא. וכן יהיה ענין 'גוג' שיבוא על ארץ ישראל מפני הנוצרים אשר כבשוה וישבו עליה. וזכר ממעלתם של 'מגוג' באמרו: "סוסים ופרשים לבושי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תופשי חרבות כלם" (יחזקאל לח, ד), כלומר שיהיו רבים בכמותם ונכבדים במלבושיהם⁹⁵ ובכלי מלחמתם שהם לא יבואו למלחמה כבני כושיים שאין בהם חרב ולא חנית, אבל 'גוג ומגוג' עם היותו "קהל רב" יהיו "לבושי מכלול" לכולם, יהיו "צנה ומגן תופשי חרבות כלם".

footnotes: ⁹⁰ של 'גוג'. ⁹¹ מעין רד"ק. ⁹² כרד"ק. ⁹³ אולי צ"ל: "ציוותה". ⁹⁴ על מנת. ⁹⁵ מעין ר"י קרא.

וזכר שאר האומות שיבואו עמו בחברתו באמרו: "פרס כוש ופוט אתם" (יחזקאל לח, ה). ואמר בהם: "כלם מגן וכובע", להגיד שעם היות הכושיים באים למלחמותם תמיד בידיים ריקניות מבלי כלי מלחמה, הנה אז בסיבת בואם עם 'גוג מגוג' כולם ישאו בידיהם "מגן וכובע" בראשם. רוצה לומר, שלהיותם אתם יבואו כן. וכן: "גומר וכל אגפיה" (יחזקאל לח, ו), רוצה לומר עדת 'גומר' וכל חיילותיה⁹⁶, וכן: "בית תורגמה" שהם עשר משפחות, כמו שזכר יוסף בן גוריון אותם הדרים בירכתי צפון יבואו עם 'גוג'. ואמר זה לפי שמשפחות תורגמה יש מהם שאינם בירכתי צפון והם הטורקים שהם שכיני ארץ יון ומושלים בה היום, שגם הם מכלל 'תורגמה', כמו שזכר יוסף בן גוריון. וכדי להוציא אותם⁹⁷ מכלל הבאים עם 'גוג' אמר: "בית תורגמה ירכתי צפון", וכאילו אמר השם אליו "הכון והכן לך אתה וכל קהלך" (יחזקאל לח, ו). רוצה לומר אל תקל בעיניך המלחמה הזאת, אבל התייצב והכן לך בשמירה רבה, וכן "כל קהליך הנקהלים עליך... והיית להם למשמר". ואמר זה לפי שעל ראש הצבא מוטל לסדר את מלחמתו באופן שישמור אנשיו ולא יפלו לפניו לחרב, ולכן אמר כנגד גוג ומגוג שיסדר מלחמתו בדרך שישמור קהלותיו. ונתן הסיבה בצורך ההכנה והשמירה הזאת בעמיו וקהלותיו באמרו: "מימים רבים תפקד" וגו' (יחזקאל לח, ח), רוצה לומר אילו היית מלומד מלחמה – לא היית צריך לצוותך זה, אבל אתה לא קרבת למלחמה זה ימים ואנשיך בלתי מלומדים בה, ולכן תהיה נפילתם קרובה לבוא. ומפני זה אמרתי "הכון והכן לך... והיית להם למשמר" (יחזקאל לח, ז), לפי שמימים רבים שלא נלחמת תפקד באחרית השנים ולא תחשוב שתגין עליך הארץ אשר אתה בא, שאף אלכסנדרוס מוקדון מלך יון לא יכול לכובשה ונסגרת בה, לא יהיה עתה כן, כי לא תהיה שמה מלחמתך, אלא שבאחרית השנים שהוא רמז לסוף הגלות – "תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים" (יחזקאל לח, ח), כלומר תצא מארצך בדרך מרחקים ותבוא אל ארץ ישראל שהיא "משובבת מחרב העמים" הבאים עליה תמיד לכובשה אלו לאלו. ומאשר אמר "מקובצת מעמים רבים" – יתבאר לך אמתת מה שזכרתי, שתהיה ביאת גוג ומגוג שמה בסיבת שנתקבצו עמים רבים, שהם הנוצרים על הרי ישראל שהיו לחרבה תמיד. פעם משלו בה הרומיים ופעם הישמעאלים ובני אדום אחריהם והישמעאלים אחר כן לכדוה מידם ועתה "היא מעמים הוצאה", כלומר שהנוצרים לכדוה מידי הישמעאלים שהיו מושלים בה וישבו עליה לבטח אותם הנוצרים כולם אותו זמן שיתמידו בה. ומפני זה תעלה אתה 'גוג ומגוג' כמו השואה שתבוא פתאום ולרוב המונך תהיה כענן לכסות הארץ.

footnotes: ⁹⁶ כרד"ק. ⁹⁷ הטורקים שכיני יוון.

ולפי שהנוצרים אחרי כובשם את הארץ "ישבו לבטח" ימים אחדים עליה, לכן אמר על 'גוג ומגוג': "והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת⁹⁸ רעה" (יחזקאל לח, ט), והיא שתאמר בלבבך שאינך בא ללחום על עיר מבצר⁹⁹ ובית מקדש מלך ולא על עם חזק מלומד מלחמה כנוצרים, אלא שתעלה על ארץ ערי "פרזות" שאין לה חומה¹ והם נכבשות מאליהן ושתבוא על אנשים שקטים יושבים לבטח "באין חומה ובריח" (יחזקאל לח, יא) דלתים, ולא יהיה לך טורח אחר כי אם "לשלול שלל ולבוז בז להשיב ידך על חרבות נושבות" (יחזקאל לח, יב). רוצה לומר, להשיב ידך על הערים החרבות שבארץ ישראל שהם עתה נושבות מהנוצרים להחריבם עוד², וכן להחריב עם "מאוסף מגוים". וגם זה מורה על אמתת מה שפירשתי שלא נקרא ישראל "עם מאוסף מגוים". אבל אמרו על הנוצרים שכבשו את הארץ והוא "עם מאוסף מגוים" מתחלפים³, שנאספו לבוא שמה ואחרי שכבשוה עשו בה מקנה וקנין מאשר גזלו והיו יושבים "על טבור הארץ". וכאילו יחשוב 'גוג ומגוג' שבהרף עין יחרימם וישלול כל אשר להם. והנראה ש'אשור' ו'עילם' שבאו לאותה מלחמה היה כפי אמונתם וכפי פעל המעלה כוונתם רצויה, רוצה לומר לנקום נקמת מצרים אחיהם אשר יעשו בה הנוצרים ולהציל את הארץ הקדושה מידי הערלים. אבל 'גוג ומגוג' לא תהיה כוונתו כי אם "לשלול שלל ולבוז בז". ולכן אמר כאילו "שבא ודדן סוחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך הלשלול שלל אתה בא, הלבוז בז הקהלת קהליך" וגו' (יחזקאל לח, יג). כי הנה יאמרו זה הסוחרים כאילו הם באו שמה לקנות מ'גוג ומגוג' השלל והביזה אשר יקח מהנוצרים להיות מחשבתו שישלול ויבוז את הנוצרים ואת כל הארץ ולא יהיה כן, כי יפלו חללים כדומן על פני האדמה⁴.

footnotes: ⁹⁸ בנדפס: "מחשבה". ⁹⁹ לפי יהושע יט, כט. ¹ כרד"ק. ² מעין ר"י קרא. ³ שונים. ⁴ לפי מלכים ב ט, לז.

והשתכל נועם דברי הנביא, שהגיד שאלה בני צפון הגלו את השבטים מארץ ישראל, ושפכו דמם כמים, ולכן יהיה מהמשפט האלהי שמקום הרשע אשר עשו שמה, יקבלו המשפט והעונש. ועל זה אמר: "לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג כה אמר יי' אלהים, הלא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע" (יחזקאל לח, יד). ופירושו אצלי: הלא בזמן ההוא בימי סנחריב כשבת עמי ישראל לבטח בעבר הירדן ובארצה זבולון וארצה נפתלי ובשומרון ובנותיה תדע. רוצה לומר זכור תזכור מה עשית בימים ההם והוא שבאת אז "ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך וגו' ועלית על עמי ישראל כנען לכסות הארץ" (לח, טו-טז). וכל זה הוא סיפור מה שהיה בזמן חורבן השבטים. והיה תכלית המאמר "באחרית הימים תהיה והביאותיך על ארצי למען דעת הגוים אותי", רוצה לומר כמו שבאחרית הימים הראשונים להחריב את שבטי ישראל כן תהיה באחרית הימים שאביא אותך אל ארצי למען שידעו הגוים אותי בהענשי אותך על מעשיך, ולכן אמר מיד: "כה אמר יי' האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים" וגו' (יחזקאל לח, יז). רוצה לומר, הלא ידעת שאתה הוא "אשר דברתי בימים הקדמונים ביד עבדי הנביאים", שהיו מנבאים עליך בימים ההם, וידעתי "להביא אותך עליהם", רוצה לומר להביא אותך פה להחריבך בעבורם. וזה מה שאמר עליהם, שפירושו בעבורם ולנקום נקמתם. ואמר "בימים ההם שנים" כאילו אמר זה שנים רבות. ולפי שבמלחמה הזאת אשר תהיה להם עם הנוצרים תהיה הריגה גדולה ועצומה בכולם וכל ארץ ישראל ובני ישראל היושבים עליה יהיו בצרה גדולה כמו שאמר (ירמיה ל, ז): "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", לכן אמר "ביום בא גוג על אדמת ישראל תעלה חמתי באפי" (יחזקאל לח, יח).

וזכר שיהיה "רעש גדול", ואין הרעש כפשוטו כמו שחשבו המפרשים⁵, אבל הוא דמיון ומשל להפלגת ההריגה אשר תהיה ביניהם ועל המלכים והשרים אשר יפלו חללים שמה, ולכן אמר "ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים" וגו' (יחזקאל לח, כ), שהוא לגודל ההריגה והנקמה. ואמר: "ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול" – כנגד המלכים והשרים אשר יפלו שמה, והוא מה שביאר באמרו: "וקראתי עליו לכל הרי חרב", שהוא החרב והרעש אשר זכר, ואמר: "חרב איש באחיו" (יחזקאל לח, כא) תהיה לרמוז לאדום וישמעאל שהם אחים, כי אבותיהם הראשונים. הנה התבאר ענין הרעש שזכר הנביא, וכן הוא מה שאמר בנבואת זכריה (זכריה יד, ד) "ונבקע הר הזיתים", שהענין בו שתהיה בה מלחמה כל כך חזקה שמה בין שתי הכתות: אדום וישמעאל כאילו נבקע 'הר הזיתים'⁶ אשר שם ילחמו לאותם הפאות שזכר שהם בבחינת הלוחמים עליהם עד שמפחד המלחמה ההיא – ינוסו כולם כאילו רעשה הארץ, והוא אמרו: "ונסתם גיא הרי" וגו' (שם שם, ה) כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו.

footnotes: ⁵ רש"י ורד"ק. ⁶ כרד"ק.

וזכר הנביא כאן, שמלבד חרב המלחמה עוד ישפטם השם יתעלה שמה "בדבר", רוצה לומר במגפה שתיפול ביניהם וימותו מעצמם וגם ב"גשם שוטף ואבני אלגביש, אש וגופרית" (יחזקאל לח, כב) ורוח זלעפות שימטיר עליהם מן השמים באופן שיהיו כמהפכת סדום ועמורה, ומתוך אמר: "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים" (יחזקאל לח, כג), כי בהנקמו מאויביו יתגדל ויתקדש שמו. ומפני שהייעוד הזה נאמר בדרך משל הרעש, לכן בא הדיבור השני "ואתה בן אדם הנבא על גוג" וגו' (יחזקאל לט, א). רוצה לומר, שלא היה הייעוד הזה בעבור פרס וכוש ופוט ושאר האומות אשר באו בחברתו, כי הם לא היו בחורבן השבטים ולא עליהם יהיה הזעם, אלא מפני שנתחברו לגוג – פרץ יי' עליהם פרץ, וזהו אמרו: "ואתה בן אדם הנבא על גוג" וגו', כי עליו היתה הגזרה ועליו אמר: "ושובבתיך וששאתיך" (יחזקאל לט, ב). כי הנה 'ושובבתיך וששאתיך' הוא מלשון "וילך שובב בדרך לבו" (ישעיה נז, יז), שהוא מענין 'זדון גאה' וגאון ודרך רע⁷. אמנם "וששאתיך" מלשון: 'הסתה', כמו "לא ישיא אויב בו" (תהלים פט, כג). והרב יוסף קמחי פירשו מלשון: 'ששה' והענין אש וגופרית שהם 'ששה', וכלל הדבר שעל גוג היתה הגזרה להעלותו "מירכתי צפון" ולהביאו "על הרי ישראל". ולהודיע שלא יועילוהו כלי מלחמתו אמר: "והכתי קשתך מי שמאלך וחציך מיד ימינך אפיל" (יחזקאל לט, ג). וביאר ענין הרעש שזכר שיהיה על אדמת ישראל באמרו "על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך" (יחזקאל לט, ד), כלומר לפי שהיו אתו בעזרתו מתחברים עמו, לכן ידונו גם כן באותו עונש ותהיה הריגתם כל כך שיהיו לאכלה "לעיט צפור כל כנף וחית השדה" (יחזקאל לט, ה), שיבואו לאכול מהם. וכאילו ביאר שלא יהיה ענין הרעש שתפתח האדמה את פיה ותבלע אותם כאשר עשתה לקרח ולעדתו "ותכס עליהם הארץ" (במדבר טז, לג) כי המה לא יהיו כן, כי חללים יפלו לעיני כל אדם. ועל זה חזר לומר "על פני השדה תפול", רוצה לומר מגולה. וכן אמר שהאש אשר יפול מין השמים יהיה בעבור 'מגוג' וזהו "ושלחתי אש במגוג" וגו' (יחזקאל לט, ו), ושמתוך אותה נקמה יודע שם קדשו אם בקרב הגוים ואם בתוך עמו ישראל ולא יתחלל עוד השם הנכבד בקרב העמים, באמרם כמו שאמר למעלה "עם יי' אל ומארצו יצאו" (יחזקאל לו, כ) ומבלתי יכלתו נחרבה ארצם כיון שיראו נקמתו ומשפטיו ולכן ידעו הגוים, כי ה' הוא קדוש ישראל.

footnotes: ⁷ לפי משלי ח, יג.

ולפי שהיתה הנבואה הזאת שבא ליחזקאל לזמן רחוק מאד לאורך הגלות, לכן אמר הנביא: "הנה באה ונהיתה... הוא היום אשר דברתי" (יחזקאל לט, ח). כי הראהו לו בנבואתו כאילו הדבר כבר יצא לפועל. וזכר שיהיה רבוי האומות כל כך במלחמה ההיא וכמות כלי מלחמתם כל כך עצום ומופלג, עד שיצאו יושבי ערי ישראל מעריהם אל השדה אשר תהיה שמה המלחמה לקחת חנית וחצים להדליק בהם את האש במקום עצים⁸, והוא אמרו: "ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה, בקשת ובחצים... ובערו בהם אש שבע שנים " (יחזקאל לט, ט) באופן שלא יצטרכו לחטוב "עצים מן השדה", לפי שבאותם כלי נשק יבערו אשר ועם זה "ישללו את שולליהם" (יחזקאל לט, י) , שהם האומות ההמה ששללו את ישראל ובזזו אותם בחרבם ובגלותם – יבוזו ישראל עתה אותם, ובזה יתעשרו עושר רב. ומפני שירבו חלליהם במלחמה ההיא ויטמאו את הארץ ויעפשו את אוירה, לכן ייעד יתעלה שיתן ל'גוג' שם קבר בישראל, רוצה לומר שיתן להם שם מקום קבר. ואין ענינו שיקברו כל אחד ואחד מהם ולפי כבודו, כי אם שיעשו חפירה אחת וישליכום שמה כפגר מובס ויכסום בעפר, כדי לטהר את ארץ.

footnotes: ⁸ כר"י קרא ורד"ק.

ולפי שתהיה המלחמה הזאת "בין ימים להר צבי קדש" (דניאל יא, מה), כמו שנזכר בספר דניאל , לכן אמר שתהיה קבורתם בגיא שעוברים בו ההולכים לים המזרחי אשר בארץ ישראל והיתה הקבורה הזאת לא לכבודם, כי אם לפי ש"חוסמת היא את העוברים" (יחזקאל לט, יא). רוצה לומר, כי מפני דראון החללים הרבים ובאשם היו העוברים שמה חוסמים וסוגרים אפיהם מהריח הרע⁹, ולכן נתנו לקבורה ויקברום בית ישראל לא לכבודם, אלא "למען טהר את הארץ" (יחזקאל לט, יב), ולרבוי החללים. ויתמיד ענין קבורתם שבעה חודשים, שיתעסקו בקבורה הזאת "כל עם הארץ והיה להם" (יחזקאל לט, יג) זה, רוצה לומר בתוך האומות לתהילה ולשם ולתפארת¹⁰ ולזכרון, והוא אמרו: "והיה להם לשם יום הכבדי נאם ה'".

footnotes: ⁹ כרש"י [לפי מנחם] וכרד"ק. ¹⁰ לפי דברים כו, יט.

וזכר שיהיה השתדלותם על הקבורה ההיא כל כך עד, ש"אנשי תמיד" (יחזקאל לט, יד), רוצה לומר שאנשים יבדילו להיות תמיד עוברים בארץ לחקור על החללים באי זה מקום הם, כדי שיקברו ויטהרו את הארץ¹¹ ויהיה זה אחרי שבעה החודשים, שכל עם הארץ יקברו החללים על פני השדה אחריהם יבדילו אנשים עוברים בארץ תמיד, רוצה לומר זמן הרב לחקור אם יש איזה חלל שנפל באיזה מקום והם עוברים בארץ וכראותם "עצם אדם יבנו אצלו ציון" (יחזקאל לט, טו). וסימן עד שיבואו המקברים שיבואו אחרים וישאוהו להקבר "אל גיא המון גוג", כי מפני שנפלו שמה ונקברו שמה יקרא "גיא המון גוג, וגם שם עיר המונה" (יחזקאל לט, טז). רוצה לומר, כמו שהגיא יקרא גיא המון גוג – כן העיר הסמוכה לגיא תקרא 'המונה' על שם 'גוג'¹², שנהרגו סמוך אליה ובזה האופן מהקבורה יטהרו את הארץ. וגם יעשה השם אופן השני לטהרה והוא, שישרוק לכל עוף השמים ולכל חיות הארץ לבוא לאכלם, ועל זה אמר: "ואתה בן וגו' אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ, הקבצו ובאו... על זבחי אשר אני זובח זבח גדול על הרי ישראל, ואכלתם בשר ושתיתם דם" (יחזקאל לט, יז), שהוא דיבור המשליי כאילו השם יתברך הקדיש קרואיו – החיות הטורפות והעופות הדורסים לאכול לשבעה ולמכסה עתיק¹³ מהם, וכאילו אמר להם שיתן להם מאכל משובח, לפי ש"בשר גיבורים יאכלו ודם נשיאי הארץ" ישתו (יחזקאל לט, יח), שהם כ"אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן", רוצה לומר כאילים וככרים וכעתודים וכפרים וכמריאי בשן, כי הווין חסרים במנינם ותאכלו "חלב לשבעה ושתיתם דם" (יחזקאל לט, יט), עד שיהיה לכם "לשכרון", כי יהיה לכם המאכל והמשתה רב כיד המלך בזבחו אשר זבח לכם, ועוד תשבעו על שלחן השם אשר נתן לכם לאכלה מ"מסוס ורכב" (יחזקאל לט, כ) מהגיבורים ומכל איש מלחמה שנפלו שם שזכר ראשונה הלוחמים ואחרי כן סוסיהם ורכביהם.

footnotes: ¹¹ מעין רש"י. ¹² כרד"ק. ¹³ לפי פסחים קיט, ע"א.

עוד אמר ואל תחשבו שברוב עם הדרת מלך ושבהיות כל האומות ההם חללי חרב יתמעט כבודי, הנה לא יהיה כן, אבל בהפך שאז אתן את "כבודי בגוים, וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי" וגו' (יחזקאל לט, כא) וישתלמו בידיעה האלהית בעצם וראשונה בית ישראל, וזהו "וידעו בית ישראל, כי אני יי' אלהיהם מן היום ההוא והלאה" (יחזקאל לט, כב). רוצה לומר, שמן היום ההוא והלאה יכנעו לעבודתו ולא יטעו עוד באמונותיהם ולא לבד ישראל, אבל גם הגוים ידעו "כי בעוונם גלו בית ישראל על אשר מעלו בי" ושלא היה להם יכולת להחריבם, כי אם לפי שהסתרתי פני מהם ונתתים "ביד צריהם" (יחזקאל לט, כג) ולכן נפלו בחרב כולם, וש"כטומאתם ופשעיהם עשיתי" להם, כל מה שעשיתי לא כמו שהיו אומרים "להם עם יי' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו, כ) מבלי יכולתו.

ואחרי שזכר הנביא מפלת האומות האלה אמר בשם האל יתברך "עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל" (יחזקאל לט, כה). רוצה לומר, עתה שנעשתה הנקמה בגוים המכעיסים אותי עת לעשות להשיב את שבות יעקב ולרחם את כל בית ישראל, כיון שכבר קנאתי לשם קדשי בנקמת הגוים וישראל מכאן והלאה ינשו "את כלמתם" (יחזקאל לט, כו), ישכחו אותם שהוא מלשון "נשיתי טובה" (איכה ג, יז) וכן ישכחו את כל מעלם אשר מעלו בי. והנה ישכחו כל זה בשבתם על אדמתם לבטח ואין מחריד¹⁴, ואם היתה גאולתם ברצון הגוים מבלתי נקמה מהם לא ישכחו כלמתם, אבל בשובי אותם מן העמים ובקבצי אותם מן העמים ובקבצי "אותם מן מארצות אויביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים" (יחזקאל לט, כז). רוצה לומר, באותה המלחמה והנקמה אשר זכר אז ידעו כי אני יי' אלהיהם ושאני הגלתי אותם בין הגוים מפני חטאתיהם ושבתי וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם בגולה. ורמז בזה לענין בית שני שעלו מעט ונשארו הרבה בגלות, אבל לעתיד לבוא לא אותיר עוד מהם שם אפילו אחד. והבטיחם שלא ישובו ללכת בגלות שני, והוא אמרו "ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל" (יחזקאל לט, כז), והוא רמז בזה לנבואה ולרוח הקודש שישוב להיות בתוכם כבראשונה.

footnotes: ¹⁴ לפי ויקרא כו, ו.

הנה התבארה הנבואה הזאת ואין לאומר שיאמר מדוע יעלה חרון אף השם בעלות 'גוג' על אדמת ישראל מעל אשור ועילם שמה באותה מלחמה. כי הנה שאר האומות יענשו גם כן באותו העונש שיענש 'גוג' וכולם יפלו חללים כדומן על פני האדמה¹⁵, ולכן לא נאמר שישלח אפו על 'גוג' בלבד כי אם שתעלה חמתו ביום ההוא על כל אויביו אשר החריבו את ארצו ונשתעבדו בבניו, ולכן יחרימם ויתנם לטבח. והנה ישעיהו כמו שזכרתי למעלה ניבא על חורבן אדום שיהיה במלחמה ההיא ויחזקאל ניבא בנבואה השלישית שפירשתי ממנו בכללות המלחמה. ובעבור שהיה 'גוג' וכל קהליו רוב העמים הבאים שמה, ביאר מפלתם בנבואה בפני עצמה.

footnotes: ¹⁵ לפי שמות לג, טז.

והתבארו אם כן בנבואה הזאת ארבעה עיקרים: האחד – נקמת האומות אשר הרעו לישראל שהיה 'גוג ומגוג' מכללם, והוא העיקר הראשון מעיקרי נבואות ישעיהו. והשנית – תשועת ישראל וגאולתה, כמו שאמר "עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל" שהם עשרת השבטים. ואמר "ולא אותיר מהם" (יחזקאל לט, כז) שם שהוא המבאר והמוכיח בלי ספק שלא נתקיימה בבית שני, והוא העיקר השלישי מעיקרי נבואות ישעיהו. והג', שלא ישובו ישראל עוד לגלות, כמו שאמר: "ולא אסתיר עוד פני מהם" (יחזקאל לט, כט), והוא העיקר הי"א מעיקרי נבואות ישעיהו. והרביעית, שיקבלו האומות אמונת השם יתעלה, כמו שאמר: "ונתתי את כבודי בגוים וגו' וידעו הגוים¹⁶" וגו' (לט, כא-כג), והוא העיקר הי"ב מעיקרי נבואות ישעיהו. ומפרשי הנוצרים פירשו ענין: 'גוג ומגוג' – על האנטיקריסטו¹⁷; ופירשו תשועת ישראל – על עצמם. וכבר זכרתי מהביטולים שיתחייבו אליהם. ואמנם בזמן בית שני מבואר נגלה הוא, שאי אפשר שיפורש דבר מזה והוא עדות ברורה שיתקיים לעתיד לבוא.

footnotes: ¹⁶ בנדפס: "בגוים". ¹⁷ ראה הערה...