המבשר טוב הראשון משמיע ישועה, הוא בלעם בן בעור. כי עם היותו קוסם בתחילת ענינו נחה עליו רוח יי'¹ ובנבואתו, כדי לדבר טוב על ישראל ולפרסם בקרב האומות מעשה יי' כי נורא הוא², עושה עם עמו וחסידיו. והיה הוא הגדת נבואתו כמלאך רע, שעונה בעל כרחו אמן. ועיקר מה שניבא לעתיד לבא הוא בנבואתו האחרונה באמרו (במדבר כד, ג-ד; יז): "נאם בלעם בנו בעור וגו' נאם שומע אמרי אל וגו' אראנו ולא עתה", ויתר הפסוקים עד "וגם הוא עדי אובד" (שם שם, כד).

footnotes: ¹ לפי ישעיה יא, ב. ² לפי שמות לד, י.

וזה שאתה תמצא לבלעם ד' נבואות על ישראל כולן הולכות בדרגה כפי הזמנים, מוסיפות בעתידות זו על זו.

וביאור זה, שבנבואה הראשונה סיפר שהיה ישראל חלק השם עמו ונחלתו³ למימי אבותיהם⁴ הראשונים ואינם תחת ממשלת כוכב ומזל, והם עם נוחלי גן עדן והשכר הנפשיי. ועם כל אלה "תמות נפשי מות ישרים וגו' (במדבר כג, י). ואמר, שלהיות ישראל חלק השם, לכן נתרבו באופן נפלא ועל זה אמר: "כי מראש צורים אראנו וגו' מי מנה עפר יעקב" וגו' (שם שם, ט-י).

footnotes: ³ לפי תהלים צד, יד. ⁴ לפי מלאכי ג, ז.

ובנבואה השנית הוסיף להודיע, שיכבשו את הארץ וינצחו המלכים שילחמו עמהם ויהרגום ויזכו לנבואה וליושר המידות, ועל זה אמר אם בישרות העם ושלמותם כשנכנסו לארץ "לא הביט און ביעקב" וגו' (במדבר כג, כא). ואם בהתרבות הנבואה ביניהם אמר: "כי לא נחש ביעקב" וגו' (שם שם, כג). ולענין כיבוש הארץ וניצחון המלכים אמר: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" וגו' (שם שם, כד). ומפני, ששני הענינים האלה שראה בנבואה הזו, רוצה לומר היותם חלק השם וכיבושם את הארץ היא לזמן קרוב, לכן לא קרא עצמו בזו הנבואה נביא, ולא חוזה, ולא יודע דעת עליון.

ובנבואה הג' הוסיף להודיע שבתם בארץ ופריים ורביים עליה, ובנין בית המקדש ויופיו, והעמידם מלך שינצח את אגג מלך עמלק ותנשא עד המלכות בהמלכת דוד, שהיה מתנשא למעלה וכמו שאמר הכתוב: "וידע דוד כי הכינו יי' למלך... וכי נשא ממלכתו" (שמואל ב ה, יב). וגם על שלמה רמז בהתנשאות המלכות הזה, ועל העתידות האלה אמר (במדבר כד, ה): "מה טובו אוהליך יעקב" שהוא יישוב הארץ "משכנותיך ישראל", שאמר על בית המקדש ועל משכן יי'⁵, שקודם שנבנה בית המקדש יישב בגלגל ובשילה ובנוב ובגבעון. והרבה עליהם הדמויים במספרם "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר" וגו' (שם שם, ו), שהם ד' הדמויים כנגד ד' המקומות שעמד בהם הארון קודם, שנבנה הבית שעליה אמר: "משכנותיך ישראל", כמו שפירשתי. ועל מלחמת שאול בעמלק ומלחמת דוד בפלישתים ובאדום וביתר הארצות אמר בהתרבות העם "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלכו" (במדבר כד, ז), שזה היה אגג מלך עמלק שהחריב שאול את ארצו וישסעהו שמואל כשסע הגדי⁶. ואמר ותנשא מלכותו על דוד ושלמה ושאר מלכי יהודה, ועל מלחמותם באויבים אמר: "יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם" וגו' (שם שם, ח).

footnotes: ⁵ לפי במדבר טז, ט. ועוד. ⁶ לפי שופטים יד, ו.

ובנבואה הד' האחרונה הזאת פירש, שתהיה לאחרית הימים. ומפני זה קרא עצמו בה "שומע אמרי אל" וחוזה⁷ "ויודע דעת עליון" (במדבר כד, טז), ובה הוסיף להודיע מעלת מלך המשיח וקיבוץ הגלויות העתיד להיות. והנה הוצרך לנבא על זה, לפי שבלק חם לבו בקרבו⁸ מפחד ישראל פן ישחיתו ויכבשו אז את ארצו, לכן אמר לו בלעם אחרי שלושת הנבואות הראשונות "לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך" (שם שם, יד).

footnotes: ⁷ "מחזה שדי יחזה" ⁸ לפי שמואל א כה, לז.

ויקשה בכתוב הזה, איך קרא 'עצה' מה שיהיה באחרית הימים, כי כמו שאמר הפילוסוף⁹ בג' מספר המידות: העצה לא תבוקש על מה שיעשה הזולת, כי לא יתייעצו אנשי ליסידימוניא איך יתנהגו ביניהם אנשי רומי, אמנם נקח עצה בדברים שהם בנו והם נפעלים. ומפני זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה¹⁰ שהשיאו עצה להפקיר בנות מואב ולהכשילם בדבר פעור. והרמב"ן פירש, שאמר לו אגיד לך העצה אשר יעץ השם ממה, שיעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ואין צורך לכל זה שפשט הכתוב מבואר הוא, שהעצה היתה לבלק שילך לו ולא יחוש לענין ישראל, לפי שמה שיעשה ישראל לעמו לא יהיה עתה כי אם באחרית הימים, ושלום ואמת¹¹ יהיה בימיו. ואין 'עצה' גדולה מזו להסיע דעתו מזה, כי הרעה אשר תבא היא לעתים רחוקים ודיה לצרה בשעתה¹², גם כי הרעה היא מחוייבת כי יי' צבאות יעץ ומי יפר¹³, וההשתדלות והחריצות נגדו הוא שקר ובטל, וזה אמרו: "לכה איעצך". והכתוב מסורס. רוצה לומר "איעצך" , שתלך ולא תחוש מזה לפי שמה שיעשה העם הזה לעמך הוא באחרית הימים לא עתה. וכדי לבאר זה הביא הנבואה הרביעית להיותה לעתים רחוקים מאד, לכן אמר שהיה "שומע אמרי אל" וגו' (במדבר כד, טז). כלומר, שידיעתו בזה אליו ואמר גם כן "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" (שם שם, יז).

footnotes: ⁹ אריסטו. ¹⁰ ראה ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב (דף נא, ע"ב). ¹¹ לפי מלכים ב כ, יט. ¹² לפי ברכות ט, ב. ¹³ לפי ישעיה יד, כז.

ותמהתי מרש"י, שפירש "ומחץ פאתי מואב" (במדבר כד, יז) - על דוד המלך עליו השלום, שעשה נקמה גדולה במואב. ופירש "וקרקר כל בני שת" – על מלך המשיח. וכן פירשו הרב הגדול המימוני בסוף חיבורו משנה תורה¹⁴. ונתנו הפסוק אם כן לשיעורין, כמו שאמרו¹⁵ שמבלעם עד דוד לא היו כי אם כד' מאות שנה ואיך יאמר על זה "אראנו ולא עתה" וגו' וקראו אחרית הימים.

footnotes: ¹⁴ הלכות מלכים ומלחמות יא, ד. ¹⁵ ככל הנראה בסדר עולם.

והנה בנבואה הג' דבר משאול ואגג ומנשיאות מלכות ישראל, שהיה בימי דוד ולא קראו אחרית הימים ולא שאר הלשונות שזכר פה. ועוד, כי דוד המלך לא "קרקר כל בני שת" רק ניצח אויביו סביביו. וכבר דרשו חכמינו זכרונם לברכה¹⁶ הפסוק הזה על שני המשיחים לעתיד לבא אמרו: "אראנו ולא עתה" – זה דוד; "אשורנו ולא קרוב" – זה משיח; "דרך כוכב" – זה דוד; "וקם שבט" – זה משיח; "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד; "וקרקר כל בני שת" – זה משיח. אבל כפי הפשט אין ספק שכולו נאמר על ימות המשיח. ו"דרך כוכב מיעקב" פירשו המפרשים¹⁷ – על מלך המשיח, שיתדמה לכוכב השמימיי במעלת מלכותו, זהרו וכבודו לחכמתו, והשכלתו והנהגתו, ומושלו בעולם כממשלת הכוכב בשפלים, ויפה פירשו. אבל מאשר אמר הכתוב "דרך כוכב מיעקב" במ"ם ולא אמר ביעקב, אחשוב שירמוז, שהמערכה המחייבת ברצון השם גלות על ישראל תסתלק ולא תורה עליו¹⁸ באותו אופן, שהורתה כל זמן הגלות, שהיו שרי האומות מנגדים לישראל כמו שנזכר בספר דניאל, או שלא תתחייב עוד הוראתה, וזהו: "דרך כוכב מיעקב". כלומר דרך והלך הוראת הכוכב מהם, ובהיותם בגלות זמן רב אין מלך ואין שר¹⁹ להם, שבט משפט שבט מושלים²⁰, הנה יקום מעצמו שבט שיהיה מישראל שבט מישור, שבט מלכותו²¹, ואותו שבט מלכות שיקים י"מחץ פאתי מואב". כאילו אמר לבלק, הנה עתה מישראל לא יגיעך שום נזק, אבל בימים ההם אותו שבט מישור שיקום מתוכם – ימחץ כל הפאות, שלא תשאר פאה בכל ארץ מואב שלא ימחץ, והוא משל לכיבוש הכולל שיעשה בכל ארץ מואב. ואמר לבלק שיתנחם בזה, כי לא תהיה הרעה ההיא בפאתי מואב בלבד, אבל כל "כל בני שת" יקרקר ו'בני שת' הם כלל בני אדם אשר בכל הישוב, כי מכל בני אדם הראשון²² וזרעו לא נשאר מן המבול כי אם נח ובניו, שהיו מבני שת. אם כן העמים כולם הם – 'בני שת'; ו'קרקר' מלשון "מקרקר קיר ושוע אל ההר" (ישעיה כב, ה).

footnotes: ¹⁶ ראה רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות יא, ד. ¹⁷ רמב"ן. ¹⁸ על הגלות. ¹⁹ לפי הושע ג, ד. ²⁰ לפי ישעיה יד, ה. ²¹ לפי תהלים מה, ז. ²² כרש"י.

והענין, שבבוא מלך המשיח יבטלו ממלכות האדמה כמו שאמר הנביא: "ושח גבהות²³ האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו" וגו' (ישעיה ב, יז). ועם היות, שכבר נמחה מן העולה זכר עמון ומואב, לפי שסנחריב בלבל את העולם והעביר אותם לערים, הנה הנבואה באה על אותם הארצות כפי מה שנקבו בשמות בימים ההם. ועם היותם עתה בלתי ידועות אלינו אי זו ארץ מואב ואי זו היא ארץ עמון, אין שכחה לפני כסא כבודו²⁴, וכולם ידועים וגלוים לפניו. ומפני שאמר על "כל בני שת" (במדבר כד, יז) בכלל ביאר עוד, שבפרט וביחוד תהיה ההשחתה והחורבן בארץ אדום. וזהו: "והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל" (שם שם, יח). רוצה לומר, שתהיה כל ארץ אדום ואומתו ירשה²⁵ למלך המשיח.

footnotes: ²³ בנדפס: "רום". ²⁴ לפי ברכות לב, ע"ב. ²⁵ אולי צ"ל: "ירושה".

ואמרו עוד: "והיה ירשה שעיר", אפשר לפרשו על "אדום", ויהיה כפל הענין במלות שונות. ואפשר לפרש 'מעיר'²⁶ – על הכרך הגדול שבאדום, שהוא רומי. ונתן הסיבה למה, שבהיות אדום אחיו של יעקב תהיה ארצו ירושה לזרעו של יעקב, ועל זה אמר "אויביו", רוצה לומר לפי שהיו 'בני שעיר' אויביו של יעקב ולא זכרו ברית אחים, לכן ישראל יהיה "עושה חיל" נגדו.

footnotes: ²⁶ אולי צ"ל: "שעיר".

והסתכל בלשון ה'ירושה' הזאת, שזכר בלעם שבלשון ההוא מירושה אמר עובדיה (עובדיה א, יז-יט): "וירשו בית יעקב את מורשיהם, והיה בית יעקב אש וגו' וירשו הנגב" וגו', שבא לשון ה'ירושה' בשווה בדברי בלעם ובדברי עובדיה. וכמו שאמר עובדיה (שם שם, כא): "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", כן אמר בלעם (במדבר כד, יט): "וירד מיעקב²⁷ והאביד שריד מעיר". רוצה לומר, שהממשלה והשלטנות יהיה בקרב יעקב מלשון: "רדה בקרב אויביך" (תהלים קי, ב) והוא יעשה חורבן כל כך עצום וכל כך גדול באדום, עד שיאביד ולא ישאר "שריד מעיר", רוצה לומר מכל עיר שבאדום. או שאמר: "מעיר" – על רומי העיר הגדולה, והוא יותר נכון. וכבר ניבא על זה ישעיהו עליו השלום באומרו (ישעיה כז, י): "כי עיר בצורה בדד נוה משולח ונעזב כמדבר" וגו'.

footnotes: ²⁷ בנדפס: "מן יעקב".

וסיפר הכתוב, שאחרי שהשיב בלעם לבלק על ענין מואב ראה עוד בנבואתו, או שהיה בראש הפעור הנשקף על פני הישימון, והביט כנגד עמלק היושב בהר ההוא וניבא עליו באמרו (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק" וגו'. רוצה לומר, שעם היות עתה עמלק ראשית הגוים שנלחמו עם ישראל בצאתם ממצרים²⁸, הנה אחריתו גם כן יהיה "עדי אובד" (שם), רוצה לומר על ידי ישראל. וכן בראותו את ה'קיני' ניבא עליו "איתן מושבך ושים בסלע קנך" (במדבר כד, כא), ולא אמר זה על ה'קיני' מבני חובב חותם משה, שהיה יושב עם עמלק. ושאמר לו בלעם סורו רדו מתוך עמלק פן תספה עמו²⁹ ותן ב"איתן מושבך ושים בסלע קנך", שה'איתן' וה'סלע' הוא – ישראל, ואל תפחד בבואך עמו שתגלה עמהם על ידי מלך אשור כמו שהם עתידים לגלות, "כי אם יהיה לבער קין" (שם שם, כב), שהוא הקיני שילך בגלות עם ישראל, לא יהיה גלותו נצחי כי אם עד זמן מוגבל, תהיה השביה והגלות שתלך בו על ידי אשור, כמו שפירשו בזה המפרשים³⁰ כולם. והוא בלתי מתישב, לפי שלא נמצא בסיפורי הגלויות כולם שגלו בני חובב עם ישראל על ידי מלך אשור. וגם לא ראיתי בנבואה יעוד גאולה כי אם לישראל לא לקיני.

footnotes: ²⁸ כרש"י לפי אנקלוס. ²⁹ לפי שמואל א טו, ו. ³⁰ רש"י, ראב"ע ורמב"ן.

ועוד, כי לדבריהם מה היתה ה'עצה' שיעץ ל'קיני' להתיישב עם ישראל אם היה עתיד להיות גולה עמו כל הגלות הארוך הזה ויותר ראוי היה לסור מעמלק, אבל שלא יתחבר עם ישראל ולא יסבול גם שנאתם, גם גלותם. ולכן ראוי לפרש ה'קינ'י שהוא אחד מעשרה עממים שנתן השם יתברך לאברהם, כמו שיתבאר אחרי זה מאותם השלוש מלכויות, שלא כבשו: הקיני והקניזי והקדמוני. וכן תרגם אנקלוס ב'קיני' שנזכר בייעוד אברהם, ובמקום הזה בשניהם תרגם יחד 'סלאמה'.

וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה³¹ שאותם ג' מלכויות: קיני, קנזי וקדמוני, הם: עמון, מואב ואדום, ולכן נזכרו בפרשה הזאת אדום ומואב ולא נזכר עמון, שהוא הקיני. ולכן נזכרו בפרשה הזאת אדום ומואב ולא עמון שהוא הקיני.

footnotes: ³¹ בראשית רבה, לך לך פר' מד.

ולפי, שבלעם ראה אותו 'קיני', שהיה מתיישב במקומות חזקים – מצודות סלעים משגבו³², לכן אמר אליו "איתן מושבך ושים בסלע קנך" (במדבר כד, כא). כלומר, עם היות שמושבך במקום חזק כאשר תבוא עליך הגזירה האלהית, ו"יהיה לבער קין" (שם שם, כב), רוצה לומר לבער אותך מהארץ, האם תחשוב שתנצל במקומות החזקים ההם "עד מה אשור תשבך". רוצה לומר, כמה זמן חשבת שיצטרך למלך אשור להוליכך בשבי באמת בימים מעטים יגלך וישבך מארצך, ובזה נבא, שסנחריב יגלה את ה'קיני' כמו שעשה לעמים רבים. ונכון לפרש, שכל הנבואה הזאת היתה מיוחדת לישראל, ולכן זכר עמלק שיהיה "עדי אובד" על ידי ישראל, וכן ה'קיני', לפי שהיה מי' עממים שנתנו לאברהם וישראל לא זכו לירש את ארצו, כמו שיתבאר, לכן אמר עליו אל תחשוב**,** כי לחוזק המקומות אשר אתה יושב בהמה תנצל בהם לימות המשיח כי אם יהיה השבט שיקום מישראל אשר זכר משולח "לבער" ולהשחית³³ את קין באחרית הימים, לא ימנע זה בעבור גלות אשר שגלו ישראל שמה, כי הגלות ההוא לא יהיה לעולם וישובו בנים לגבולם³⁴, ואז יהיה "לבער קין". וזה אומר: "עד מה אשור תשבך" (במדבר כד, כב), שכינוי "תשבך" – חוזר לישראל אשר זכר. וכבר ידעת מדרך הנבואות שידברו פעם לנוכח פעם לנסתר.

footnotes: ³² לפי ישעיה לג, טז. ³³ לפי ירמיה טו, ג. ³⁴ לפי ירמיה לא, טז.

ואמנם אמרו באחרונה (שם שם, כג): "אוי מי יחיה משומו אל" – פירושו בלא ספק "אוי מי יחיה" באותם הימים, שאדם ילוד אשה³⁵ ישים עצמו "אל", שרמז לישוע הנוצרי שאמר על עצמו שהיה אלוה או שאמרוהו אחרים עליו, כי לא מצאנו זולתו שישים עצמו אלוה, ואף על פי שאמר נבוכדנצר (ישעיה יד, יד): "אדמה לעליון", אין זה מורה על האלהות. כי ההדמות בלתי השווי, וגם שהוא חרף וגדף ישא מרום עיניו אל קדוש ישראל³⁶, הנה לא אמר שהיה הוא הסיבה הראשונה בורא עולם כאשר עשה ישוע הנוצרי או עשו עליו. ואולי אמר "אוי מי יחיה משומו אל" על בני יהודה שהרגוהו³⁷ בירושלים וסבבו לבני ישראל בגלות אדום צרות רבות ורעות³⁸, ועליו אמר עוד (במדבר כד, כד): "וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אובד". ופירוש "ציים" – ספינות ודוגיות או חברות כמו שתרגם המתרגם 'וסיען'. ולשון "מיד" נאמר על המקום כמו "יד אבשלום" (שמואל ב טז, ח). ו"כתיים" – הם הרומיים יבאו ויענו אשור וכבשו את ארצו, וכן י"ענו עבר", רוצה לומר שיכבשו כל ארץ ישראל בחורבן בית שני, אבל אחרי כל זה הם – רוצה לומר ה"כתים", יהיה אחריתם "עדי אובד", שיבואו לאבדון. והוא בעצמו מה שאמר למעלה באדום "והאביד שריד מעיר" (במדבר כד, יט), וזו החיה הרביעית כמו שביארתי ב'מעיני הישועה'.

footnotes: ³⁵ לפי איוב יד, א. ועוד. ³⁶ לפי מלכים ב יט, כב. ³⁷ את ישוע. ³⁸ לפי תהלים עא, כ.

הנה הנבואה הזאת עוד בירור על הגאולה העתידה, לפי שמבואר ענינה שלא נתקיימה בזמן בית ראשון ולא בבית שני. כי הנה אז לא קם שבט מישראל שי"קרקר כל בני שת" (שם שם, יז), ולא אדום ירושה, כי עם היות שנכנסו בברית לא היו ירושה לישראל ולא "האביד שריד מעיר", ולא היה אדום אחריתו "עדי אובד". וכל זה יורה בהכרח, שדברי המבשר טוב הזה שרוח יי' דבר בו³⁹ ומלתו על לשונו עתידים הם להתקיים בביאת משיחנו.

footnotes: ³⁹ לפי שמואל ב כג, ב.