הנבואה הג' תחילתה: "משא דבר יי' על⁶⁸ ישראל" וגו' (יב, א), עד "הנה יום בא ליי' וחולק שללך" (יד, א).

footnotes: ⁶⁸ בנדפס: "אל".

וענין הנבואה הזאת, כי אחרי שזכר בנבואה שבארתי למעלה הטובות וההצלחות שיגיעו אליהם בבית שני בהיטיבם את דרכיהם ומעלליהם, שאז תהיה בפקידתם גאולה שלמה ותשועתה תכליתית מוחלטת וינקום השם נקמתם מאויביהם. וזכר אחריה בפרשת "רעה את צאן ההרגה" (יא, ד) איך בחטאיהם ורשעתם לא יזכו לדבר מזה, לא לנקמת האויבים ולא לקיבוץ הגלויות ושאר הטובות שלא נקיימו בזמן בית שני מפני רשעת הדור, הודיע הקב"ה לנביא אחרי זה, אם יתקיימו הייעודים ההם עוד בשום זמן⁶⁹ מהזמנים אחרי שלא נתקיימו בזמן בית שני, ואמר שעל כל פנים לעתיד לבוא יתקיימו בזמן מוגבל⁷⁰. וידוע לפניו יתברך כל הדברים הטובים אשר דיבר על עמו ועל נחלתו, וזהו אמרו: "משא דבר יי' על⁷¹ ישראל", לפי שהוא ייעדו טוב אליהם שיתקיים על כל פנים בהכרח.

footnotes: ⁶⁹ בזמן אחר. ⁷⁰ זמן החיוב. ⁷¹ בנדפס: "אל".

והנה הקדים להודעת הייעוד מאמר "נאם יי' נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו" (יב, א) להגיד, שיהיו שתי סיבות תכליתיות בגאולה ובתשועה העתידה: האחת – למעלת ארץ ישראל, לפי שהיא מיוחדת להנהגת השם יתברך והשגחתו, כי כמו שהגלגל העליון המקיף בכל הוא מתנועע מהשם יתברך והוא מניעו ומנהיגו מבלי אמצעי, ככה בעולם השפל ארץ ישראל הנה מניעה ומנהיגה מבלי אמצעי הוא הקב"ה, וכמאמר משה אדוננו (דברים יא, יב): "תמיד עיני יי' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". ומפני זה אמר יתברך (ויקרא כו, מב): "והארץ אזכור". ובדברי ישעיהו "הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד" (ישעיה מט, טז), ועל זה אמר כאן: "נוטה שמים ויוסד ארץ" (יב, א), שהוא יתברך ייחד להנהגתו הארץ הקדושה כמו שייחד השמים, שהוא הגלגל הנוטה ומקיף בכל. וזהו הסיבה והתכלית הראשון בגאולה העתידה, רוצה לומר כדי לרחם על הארץ הקדושה.

והסיבה התכליתית השניה היא מפני ישראל, שהוא יציר כפיו של הקב"ה עם מרעיתו וצאן ידו⁷², ועל זה אמר: "ויוצר רוח אדם בקרבו", שהאדם הנזכר כאן הוא ישראל. ויתואר כן לרמוז, שהוא בערך⁷³ שאר האומות כערך האדם אל שאר מיני הבעלי חיים, וכמו שאמר (יחזקאל לד, לא): "ואתן⁷⁴ צאני וצאן מרעיתי אדם אתם". ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (בבא מציעא קיד, ע"ה): אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם.

footnotes: ⁷² לפי תהלים צה, ז. ⁷³ ביחס. ⁷⁴ בנדפס: "ואתנה".

ואחר שזכר בכלל שתי הסיבות האלה, חזר לדבר בכל אחת מהן בפרט. ועל הראשונה, שמפאת הארץ אמר: "הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל" וגו' (יב, ב), ושאר הפסוקים. השנית, מפאת האומה אמר: "ביום ההוא אשים את אלופי וגו' והושיע יי' אל אהלי יהודה" וגו' (יב, ו-ז).

ואפשר לפרש בזה עוד שזכר סיבה תכליתית אל התשועה בלבד והיתה⁷⁵ להשלים את המין האנושי בכללות, ולזה אמר שהשם יתברך היה "נוטה שמים ויוסד ארץ" והיה התכלית בבריאה הנכבדה ההיא כולה, כדי שהמין האנושי יכיר באלהותו ויעבדהו, ועל זה אמר: "ויוצר רוח אדם בקרבו".

footnotes: ⁷⁵ הסיבה התכליתית.

ומפני שהעמים כולם דתיהם שונות כוזבות ואת דתי המלך יי' צבאות אינם עושים⁷⁶, ותהי האמת נעדרת ביניהם, לכן יברא השם חדשה בארץ⁷⁷ להביא מלחמה בין העמים ולהכותם מכה רבה על מעשיהם ואמונותיהם. ואמנם איך יהיה זה פירשו⁷⁸ במה שאמר "אנכי שם את ירושלם סף רעל לכל העמים", רוצה לומר כוס התרעלה שכל השותה אותו ימות – כן כל הצובאים על ירושלים יסופו ויכלו. ואמרו "וגם על יהודה" פירשו המפרשים⁷⁹, שגם כן יהיה על יהודה "סף רעל", לפי שיהיו גם כן הם באים עם העמים במצור על ירושלים, ולכן יקבלו שם צרות רעות באופן שתהיה "ירושלים אבן מעמסה" ש"כל עומסיה שרוט" (יב, ג), רוצה לומר שתהיה כמו האבן הגדולה שהיא למעמס גדול ולמשא כבד למרימים אותה מן הארץ לתתה על כתפם ותעשה האבן ההיא בידים שריטות⁸⁰, כן יאספו על ירושלים כל גויי הארץ וכולם יהיו נספים בה⁸¹, לפי ש"ביום ההוא" יכה השם "כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון" (יב, ד), וזהו כנגד האומות שאביא על העמים, שעם היותם ביניהם המה בני יהודה ינצלו מהמכה אשר אגוף את כל העמים ואת סוסיהם "בעורון". ועם היות שאמר למעלה שיכה את הסוסים בתמהון, הנה זכר כאן שיכה בעוורון לא להיותם שתי מכות התמהון והעוורן, כדברי הרד"ק, אלא שהאחת נמשכת מהאחרת. כי מתמהון הלב ימשך עוורון העינים, לפי שהלב הוא התחלת הכחות והחושים כולם. והיותר נכון בעיני שלא אמר "וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם" לומר שיתן בני יהודה עם העמים הבאים לצבא צבא "על ירושלים", אבל פירושו שגם על יהודה יהיה המצור והמצוק בהיותו "על ירושלים", כי להיות בני יהודה נקבצים בארץ ישראל תבוא עליהם צרה וצוקה⁸² בסיבת העמים הבאים ללחום על ירושלים, ולכן אמר שאר העמים הנאספים יכה השם בשגעון וסוסו בתמהון. והענין שלא יעשו פועל מסודר לא הם ולא סוסיהם, אבל על בית יהודה היושבים במצור ובמצוק יפתח השם יתברך את עיניו לשמרם ולהצילם.

footnotes: ⁷⁶ לפי אסתר ג, ח. ⁷⁷ לפי ירמיה לא, כא. ⁷⁸ רד"ק. ⁷⁹ רד"ק. וראה באבן עזרא. ⁸⁰ כרש"י וסיעתו. ⁸¹ כרד"ק. ⁸² לפי ישעיה ל, ו.

ומפני שאלופי יהודה והם השרים והסגנים שבאומה היושבים בכל הארץ ישימו עיניהם ביושבי ירושלים שיצאו הם להלחם ראשונה באויביהם, כיון שמגמתם התכליתית לבוא להלחם בירושלים, לכן אמר: "ואמרו אלופי יהודה בלבם אמצה לי יושבי ירושלם ביי' צבאות אליהם" (יב, ה). רוצה לומר, שאלופי יהודה והם גדולי ישראל⁸³ אשר בכל הארץ יאמרו בלבם שיושבי ירושלים יהיו להם "אמצה" וחוזק⁸⁴ שיצאו להלחם באויביהם, והנה שמו בטחונם ביושבי ירושלים, אם להיותם היושבים ראשונה במלכות⁸⁵, ואם מפני זכותם שלהיותם יושבים בירושלים תדבק ההשגחה בהם יותר, ועל זה אמר: "אמצה לי יושבי ירושלם ביי' צבאות אלהיהם", כלומר מפני שהוא קרוב אליהם יותר והבטיחם השם ש"ביום ההוא" ישים "את אלופי אדום ככיור אש בעצים" (יב, ו), כלומר שבעת שישלח הקב"ה בסוסים תמהון ושגעון, ישים אותם אלופי יהודה המפוזרים בכל הארץ "ככיור אש", שהוא הגחלת מלשון תנור וכירים⁸⁶ כשיבער אותה גחלת בעצים; "וכלפיד אש" כשיבער לעמיר, כן בני יהודה יאכלו וישרפו על ימין ועל שמאל את כל העמים באופן שתשב ירושלים עוד תחתיה שלא יכבשוה העמים ולא יחריבוה כמחשבתם, אבל תשב עוד תחתיה כמו שישבה מקדם⁸⁷. והענין כולו, שהרי יהודה ואלופיו יחשבו שיושבי ירושלים יהיו להם מחסה והצלה ולא יהיה כן, כי הם שרי הערים ילחמו ראשונה בעמים ויאכלו בהם על ימין ושמאל, כמו שתאכל הגחלת בעצים באופן שהם יגינו על ירושלים והיא לא תגין עליהם, וזהו אמרו: "והושיע יי' את אהלי יהודה בראשונה" (יב, ז), רוצה לומר קודם תשועת ירושלים למען לא תגדל תפארת בית דוד ותפארת ירושלים על יהודה, כי מפני היות בית דוד מבפנים בירושלים, אם היו הם נושעים בתחילה היו מתפארים על בני יהודה שמבחוץ באמרם שעל ידם וגבורם היו נושעים⁸⁸. אמנם בהיות התשועה הראשונה על אנשי יהודה אשר מחוץ, לא תגדל יושב ירושלים עליהם.

footnotes: ⁸³ מעין ראב"ע. ⁸⁴ כרד"ק. ⁸⁵ לפי אסתר א, יד. ⁸⁶ כרש"י ורד"ק לפי ויקרא יא, לה. ⁸⁷ כרד"ק. ⁸⁸ כרד"ק.

ואמנם למה זכר כל זה בבני יהודה ולא זכר מישראל דבר בהיות תחילת המשא "על ישראל", הנה הוא אצלי משתי סיבות, או לשתים יחד: האחד, מפני שהעמים יבואו לכבוש את ירושלים ולכן יתפשטו⁸⁹ בערי יהודה ועמהם⁹⁰ תהיה המלחמה בעצם וראשונה. והשנית, לפי שבקיבוץ הגלויות תשוב המלכות לשבט יהודה ולמשפחת בית דוד, ולכן המלכות כולו מי"ב השבטים יתייחס לבית יהודה, ומפני זה נקרא כולו "יהודה ואלופי יהודה". ולהיות ירושלים ראש המלכות זכר ירושלים ובה תוכלל המלכות כולה, והוא אמרו: "ביום ההוא יגן יי' יושבי ירושלים" (יב, ח). כי מפני שתהיה המלחמה מהאומות עתידה להיות סמוך לירושלים, לכן ייעד שיגן יי' בעד יושביו.

footnotes: ⁸⁹ אותם עמים. ⁹⁰ בני יהודה.

ואמנם אמרו: "והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד" פירשו המפרשים⁹¹, שהחלש שבהם יהיה כדוד שהיה גיבור חיל ואיש מלחמה⁹²; "ובית דוד" רוצה לומר מלך המשיח עד⁹³ "שמעו נא בית דוד" (ישעיה ז, יג), שנאמר על אחז הנה הוא יהיה כאלהים. וכן פירשו "והביטו אלי את אשר דקרו" (יב, י), שאם יזדמן שידקרו אחד מהם במלחמה אף שיהיה ההדיוט שבהם יישאו עליו עיניהם למרום ויספדו עליו הרבה, כמו שיספוד אדם על בנו יחידו שאין לו עוד, ושאר הפסוקים כולם פירשו על דרך זה. ויותר טוב לפרשו כפי דרך חכמינו זכרונם לברכה (סוכה נב, ע"א) על משיח בן יוסף, שהוא יהיה ראש ושר הצבא בעם יי' בראשונה וימות באותה המלחמה העצומה. וביאר הנביא שלא תהיה מיתתו על חטא, כי הנה אותו הנכשל בהם ביום ההוא יהיה השלמות כדוד שהיה איש ירא את יי' במצוותיו חפץ מאד⁹⁴. ומפני שזכר בזה השלמות משיח בן יוסף, זכר מיד שלמות משיח בן דוד שימלוך אחיו שיהיה יותר ויותר ממשיח בן יוסף, ועל זה אמר: "ובית דוד כאלהים כמלאך יי' לפניהם" (יב, ח), רוצה לומר שיצא ויבוא לפני ישראל כמלאך האלהים לשמור אותם.

footnotes: ⁹¹ רש"י, ר"י קרא, רד"ק. ⁹² לפי שמות טו, ג. ⁹³ ברד"ק כבכתוב: "כמו". ⁹⁴ לפי תהלים קיב, א.

ואמנם אמרו: "והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים" (יב, ט) ענינו, שכאשר ימות משיח בן יוסף במלחמה יחרה אף השם וקנאתו להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלים, כי מפני הריגת השלם ההוא יכבד עוונם ועונשם. וייעד הנביא שישפוך השם על בית דוד שהוא המלך המשיח בן דוד ועל יושבי "ירושלים רוח חן ותחנונים" (יב, י), כלומר שיתן בלבם להתפלל ולהתחנן לפניו ויישאו עיניהם למרום בצרה רבה על אותו משיח⁹⁵ שידקרו האויבים, כי יאמרו לפניו יתברך רוח אפינו משיח יי' נלכד בשחיתותינו אשר אמרנו בצלו בגוים⁹⁶, וזהו אמרו: "והביטו אלי את אשר דקרו", כלומר על אותו "אשר דקרו האויבים וספדו עליו" מספד מר, "כמספד" היחיד ו"כהמר על הבכור". רוצה לומר, כמו המספד שעושה האדם על בנו שמת, וכמו המרירות שיקח אדם על מות בנו בכורו שהוא יותר נאהב אצלו. ועם היות שיהיה המשיח ההוא משבט אפרים שהוא משבט יוסף, הנה יגדל המספד בירושלים כמספד הדרימון⁹⁷ שהיה מספד גדול וידוע אצלם. ויונתן תרגם: 'כמספד אחאב בר עמרי דקטל יתיה הדרימון בר טברימון וכמספד יאשיהו בר אמון דקטליה פרעה חגירא בבקעת מגידו', וגם בכל ארץ ישראל יספדו עליו משפחות משפחות.

footnotes: ⁹⁵ בן יוסף. ⁹⁶ לפי איכה ד, כ. ⁹⁷ מספד גדול ומפורסם בימים הקדמונים להדדרימון בבקעת הירדן [מצודת דוד]. ראה מגליה ג, ע"א; מועד קטן כח, ע"ב.

וזכר ראשונה בית דוד להודיע שלא היתה ביניהם קנאה כי אם אהבה עצומה ולכן בית דוד ויושבי ירושלים יגדלו המספד על משיח בן יוסף. וכן זכר משפחת נתן ומשפחת השמעי, כי ראה הנביא בנבואתו זכרון המשפחות הגדולות שהיו בזמן ההוא⁹⁸, וגם זה משלמות נבואתו שראה הפרטיות הזו. ואפשר שכוון לאשר שנאמר בו "והוא יתן מעדני" (בראשית מט, כ). ו'שמעי' הוא השמעוני, אולי ראה אז הנביא שאנשי אותם שלושת השבטים, רוצה לומר יהודה ושמעון ולוי ואשר הם היו בערי יהודה ולכן זכר אותם בפרט, ועל שאר השבטים בכלל אמר: "כל המשפחות הנשארות" וגו' (יב, יד). ואמר שיספדו האנשים בפני עצמם, לפי שאין מספר האנשים כמספר הנשים שהם בעצם המקוננות. ואפשר לפרש שיהיה כל המספד הזה על צרת המצור ומצוק הבאים על הארץ, כי יבכו בני ישראל ויספדו על צרתם שיגלום האויבים בכבשם את הארץ. ויהיה ענין הפרשה, שיהיו אנשי אותו דור צדיקים וטובים עד שהנכשל והחוטא בהם יהיה בדור. ולפי שמהם ימותו במלחמה, לכן יתפללו בית דוד ויושבי ירושלים ויתחננו לאלהים שיצילם ויבכו ויספדו על מתיהם, כי ההספד ההוא גם כן יהיה מכלל התחנונים.

footnotes: ⁹⁸ כרד"ק.

ואמנם אמרו: "ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלם לחטאת ולנדה" (יג, א) פירושהו המפרשים⁹⁹, כמשמעו, וכן הוא דעת חכמינו זכרונם לברכה¹ שרומז לזה שיצאו מים חיים מירושלים ויהיה מקורו בבית דוד ובארמון מלך המשיח ואז לא יצטרכו לצאת חוץ מהעיר להטבל למי חטאת, שצריכין מים חיים או לנדה זבה שצריכה מים חיים, לפי שלא יהיה כמו שיהיה בימים הראשונים, שלא היה מים חיים בתוך ירושלים. ויותר נכון ומתיישב מה שתרגם יונתן: 'בעדנא ההיא יהא אולפן אורייתא גלי כמבוען דמיין לבית דוד', שיהיה ענין המים רמז לתורה ולאמונות השלמות שיצא מבית דוד ומירושלים, וכמו שאמר (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלים". וכפי זה נראה לי לפרש: "ולחטאת ולנדה", שתהיה הלמ"ד משמשת בלשון 'תמורה'. וכבר זכרו המדקדקים השמוש הזה בלמ"ד והביאו מזה "ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר" (בראשית יא, ג), כאילו אמר שבמקום שהיתה ירושלים לחטאת ולנדה כדבר הטמא בעולם, כמו שאמר: "חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה" (איכה א, ח) ירושלים, לנדה ביניהם תהיה בזמן תשועתה מקור חיים נפתח לטהר את העולם כולו בתורתה ואמונותיה, לפי שביום ההוא אמר השם שיכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא אמר זה על ישראל, כי אם על האומות כולן שהאלילים כרות יכרתון² ויעלו אל הר יי'³ ללמוד תורה ואמונות צודקות ובזה האופן תהיה ירושלים מקור נפתח שיצא משם דעת ויראת יי' לכל בני העולם.

footnotes: ⁹⁹ ראב"ע ורד"ק. ¹ ראה ירושלמי שקלים יז, הלכה א; יומא ע"ח, ע"א. ² לפי עלינו לשבח. ³ לפי במדבר כ, כז.

ואמנם אמרו: "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (יג, ב), ושאר הפסוקים שאמר בעניני הנביאים המפרשים⁴ פירשו אותם, שיעביר הקב"ה מן הארץ נביאי השקר שהיו במקדש הראשון⁵; "ואת רוח הטומאה", שהוא יצר הרע⁶. ופרשת "ביום ההוא יבושו הנביאים" (יג, ד), עליהם גם כן; וש"למען כיחש" פירשו⁷ למען יכחש שהוא נביא, כי אמר "לא נביא אנכי", אלא "עובד אדמה" או רועה מקנה, ושזהו אמרו: "כי אדם הקנני מנעורי" (יג, ה), ש'הקנני' הוא מלשון 'מקנה' וששאלת "מה המכות האלה בין ידיך", ענינו מורה שאביך ואמך הכוך מפני שהיית מתנבא ושהוא משיב אינו כן, אבל "הוכיתי בית מאהבי" שהם המלמדים אותי לעבודת האדמה. ולפי שלא הייתי מתעסק כראוי הכוני פצעוני⁸. ופירשו: "חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי" ( יג, ז), אם על עשו שהפקידו הקב"ה על צאנו בגלות, וזהו דעת רש"י. ואם על כל מלך ממלכי הגוים שהוא הרועה את עמו – לדעת הראב"ע. והפירוש הזה כולו הוא רחוק מדעת מאד אם הנבואה הזאת היא לעתיד לבוא⁹, לפי שאחרי שנחרבה ירושלים ונסתלקה ממנה השכינה, לא התפארה אומה מהאומות שהיו בה נביאים, ועל מה אם כן אמר: "יבושו הנביאים ולא ילבשו עוד אדרת שער"? ואיך ינבא זכריה לזמן ההוא¹⁰ ביטול הנביאים שאינם בעולם אלפים שנים קודם הגאולה? ומה לנו עם נביאי מקדש ראשון שכבר ספו תמו מן בלהות¹¹ זה כמה שנים גם, כי איך יכחשו נביאי השקר המפורסם וגלוי לעין כל ואיך יאמר מי שהוא נביא מפורסם שהוא עובד אדמה ורועי צאן. ופירוש "הקנני" הוא זר מאד, גם "אשר הוכתי בית מאהבי" יקשה מאד, כי למה לא אמר אשר הכוני מאהבי? וזרות "רועי וגבר עמיתי" – לא על עשו¹² ולא על מלך אחר.

footnotes: ⁴ רש"י והרד"ק. ⁵ רד"ק. ⁶ רש"י. ⁷ רד"ק. ⁸ לפי שיר השירים ה, ז. ⁹ כאבי הרד"ק. ¹⁰ לעתיד לבוא. ¹¹ לפי תהלים עג, יט. ¹² כרש"י.

ומפני זה נראה לי שלא אמר זה, כי אם על כתות הדורשים שבאומות אדום שהם אומרים שיחול עליהם בעת עבודתם רוח הקודש. וכבר ידעת שנביא הוא מגזרת 'ניב שפתים' (ישעיה נז, יט). גם בני ישמעאל נמצאים היום אנשים מתקדשים ומטהרים מתבודדים ואומרים שמדבר השם יתברך עמהם ועושים בעצמם פצע וחבורה מכה טריה ולסגף גופם להוריד השפע. ועל אלו ואלו אחרי אמרו "אכרית את שמות העצבים מן הארץ", אמר: "וגם את הנביאים וגם את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שקרא הנביאים כתות הדורשים¹³ האומרים שחלה עליהם רוח הקודש בעת דרשותם, וגם על הישמעאלים המתנבאים ויתגודדו כמשפטם, על כולם אמר שלעתיד לבוא כמו שיתבטלו "העצבים" מן העולם, כך יתבטלו כל הפיגולים האלה מבין האומות עד שכאשר ינבא איש מהם וידרוש בדרכו אביו ואמו הקרובים אליו יאמרו לא תחיה ודקרוהו באמרם שקר דברת בשם יי'. רוצה לומר, מה שהיית דורש מהאמונות והדעות האלהיות הם שקר וכזב. והענין שיהיה האמת האלהי כל כך בלב בני אדם שלא יחמלו על בניהם, כשידברו בשם אלהים אחרים והם יחזיקו בם וימיתום על זה באמרם שקר דברת בשם יי'. וכנגד קדושי הישמעאלים ופרושיהם אמר: "יבושו הנביאים איש" מחזיונות בהנבא אותו "ולא ילבשו עוד אדרת שער", כי ענינם כולו הוא שהם מתבודדים ויודעים העתידות כנביאים אמנם בזמן ההוא, לא ילבשו עוד אדרת שער בסיגוף גופם "למען כחש", שכל כך תתפרסם אמתת אמונת השם יתברך שהם יבושו מדבריהם ומעשיהם, ולכן כל אחד ואחד מהם יאמר "לא נביא אנכי", כלומר להכחיש את גופם ולסגפו, כי תכלית המשוגעים האלה כולו, שיהיו כחושים ורזים להורות שעונו בצום נפשם ותפלתם אל חיקם תשוב אדם הקנני מנעורי "איש עובד אדמה אנכי". והנכון בעיני שהוא יוכל להכחיש שהיה נביא, כי איך יכחיש הדבר שהיה מפורסם וגלוי לכל, אבל יאמר איני רוצה להיות עוד נביא ששווא ודבר כזב¹⁴ הוא, אבל אהיה עובד אדמה, ואם תאמר למה היית נביא עד כה, הנה הוא לפי שאדם הקנני ולמדני הקנין הזה מנעורי ואני מתחרט ממנו. וכאשר ישאלוהו ויאמרו אליו "מה המכות האלה בין ידיך", שהן מודות שאתה מכה עצמך גדרך הפרושים המתגודדים, הוא ישיב "אשר הוכתי בית מאהבי". ורמז בזה לבתי האלילים שהיה עובד ששם היה מקבל היסורין ההם וקרא אותם האלוהות "מאהבי", כי כן קרא אותם הושע "אלכה אחרי מאהבי" (הושע ב, ז), וזה כולו כאדם מפרסם גנותו ומגלה חרפתו בקהל להיותו מתחרט ממנו.

footnotes: ¹³ המטיפים. ¹⁴ לפי משלי ל, ח.

ואמנם אמרו: "חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי" (יג, ז) יש לפרשו באחד מג' פנים:

האחד, כפי דרך המפרשים¹⁵ שפירשו "כי אדם הקנני מנעורי" מגזרת 'מקנה', שכל אחד מאותם הנביאים והפרושים יעשה עצמו רועה, ולכן אמר כנגדו "וחרב עורי על רועי". רוצה לומר, עמו הרועה הזה שבראשונה היה אומר שהוא היה "גבר עמיתי" קרוב אלי ודבק בי ועתה קורא כמו רועה חרב יהיה עליו באופן שתפוצינה הצאן שהוא היה רועה בזמן קדושתו ונבואתו ופרישותו. והתבונן אמרו: "והשיבותי ידי על הנוערים", שראוי שיפורשו כפי זה הדרך על כומרי אדום שדורשים להם אמונתם וכזביהם והם עצמם נקראים אצלם צעירים, להורות על עוונותיהם ושפלותם, כי מפני שאלה חטאו והחטיאו את הרבים בלימודם ודרשותיהם אמר השם שישיב ידו ומכותיו עליהם.

footnotes: ¹⁵ רש"י ראב"ע ורד"ק.

והאופן הב' הוא, שאמר: "רועי" – על נביא הישמעאלים¹⁶ שאומרים ששלחו השם בעולם לרעות את בני האדם כולם, שהם צאנו; ושאמר "גבר עמיתי" – על ישוע הנוצרי, שכפי מחשבת בני אדום הוא היה בן האל עצם מעצמיו, ולכן קראו "גבר עמיתי", כפי דבריהם. וכינה את אומות אדום בשם משיחם שאמרו בו שהיה גבר עמיתו של הקב"ה. וכן כינה את אומת ישמעאל בשם נביאם הרועה אותם. ולפי שמפלת ישמעאל לא תהיה במלחמה העתידה כל כך עצומה כמפלת בני אדום, שמהישמעאלים ימלטו רבים, כמו שאמר: "ושלחתי מהם פליטים אל הגוים" (ישעיה סו, יט), אבל מבני אדום אמר עובדיה (עובדיה א, יח): "ולא יהיה שריד לבית עשו, כי יי' דבר". לכן אמר כנגד אומת ישמעאל – "הך את הרועה ותפוצינה הצאן"; וכנגד בני אדום שהמעיטו את ישראל אמר: "והשיבותי ידי על הצוערים", רוצה לומר הממעטים את עמי. ועל אלו ואלו אמר: "והיה בכל הארץ נאם יי' פי שנים בה יכרתו ויגועו" (יג, ח), כלומר, שמכלל האומות אשר בכל הארץ שני שלישים מהם יכרתו יגוועו במלחמה¹⁷.

footnotes: ¹⁶ מוחמד. ¹⁷ כראב"ע.

ובדבר "השלישית", רוצה לומר החלק השלישי מהם יותר בה, ויראה שרוב הנכרתים והגוים יהיו מבני אדום ורוב הנשארים מבני ישמעאל, כפי מה שיורו דברי שאר הנביאים. וזכר שאותו החלק השלישי הנשאר יבחנהו ויצרפהו השם בצרות וענויים להסיר מקרבם האמונות הכוזבות שהיו מאמינים, כמו שצורפין את הכסף ובוחנים את הזהב להסיר ממנו כל סיג וכל חלודה. ואחרי אותו צירוף ובחינה יקבלו על עצמם האמונה האמיתית ועל זה אמר: "הוא יקרא בשמי" וגו' (יג, ט), רוצה לומר שיקראו כולם בשם יי' והוא יתעלה יענה אותם בברכות שמים מעל, ובברכות תהום רובצת תחת¹⁸, עד שהקב"ה יחשבם לעמו להיותם מעשי ידיו וקוראים בשמו והגוי ההוא יאמר שהקב"ה הוא אלהיו ולא יעבוד אלוה אחר.

footnotes: ¹⁸ לפי בראשית מט, כה.

והאופן הג', מהפירוש הוא שאמר: "רועי" ו"גבר עמיתי" – על משיח בן יוסף. ולפי שיהרג במלחמת האומות, כמו שנזכר למעלה, לכן ישנן השם ברק חרבו על האומות לנקום נקמתו, ועל זה אמר: "חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי", כאילו קורא השם את החרבו ואת החרב ואת הנקמה, שתעורר על האויבים בסיבת משיח בן יוסף שהרגו, שהיה רועה צאן השם, והיה כפי צדקתו ושלמותו – 'גבר עמיתו'. וכיון שהאומות הרגו "את הרועה", תבוא חרב יי' ותכה "את הרועה". רוצה לומר, כל רועה ורועה מהאומות ומלכיהם, כי על הריגת רועה ישראל¹⁹ – יהרג כל רועה מאויביהם ותפוצינה הצאן, כי במות הרועים כל העם אשר תחתיהם לא תהיה להם תקומה. ואמרו: "והשיבותי יד על הצוערים" בא להגיד, יד השם ומכתו תבוא בעצם וראשונה על המצערים והמציקים. כי כפי מה שעשו לישראל כן תבוא עליהם צרה וצוקה²⁰. ומפני שהמלחמה ההיא תהיה על אדמת הקודש שיעלו שמה הנוצרים לכבשה, ויעלו שמה גם כן בני הישמעאלים ללקחה להם ולהדיח את הנוצרים ממנה, ויהיו שמה גם כן עדת בני ישראל ליורשה שהם שלוש כתות מהאמונות – אדום וישמעאל וישראל, שבהם נכללים כל גויי הארצות, לכן אמר: "והיה בכל הארץ", רוצה לומר בכל ארץ ישראל ששם יתקבצו למלחמה "פי שנים", רוצה לומר שתי האומות – "יכרתו ויגוועו". ואמר: "יכרתו" – על בני ישמעאל שתכרת ממשלתם שהיה להם על הארץ ההיא; ועל בני אדום אמר: "יגועו", שיכלו וימותו כולם במלחמה ובמגפה. "והשלישית²¹ יותר בה", שהיא אומת ישראל – שלישית בדרך אל השתים האחרות הם יוותרו בארץ ישראל ויירשוה. וכבר דרשו חכמינו זכרונם לברכה בילמדנו: והשלישית יותר בה" – על ישראל. ואמרו שנקראו שלישית, אם בבחינת שלושת אבותיהם אברהם יצחק ויעקב; ואם להיותם נגאלים הגאולה השלישית באש, שהוא רמז לגלות שהיה עתיד לבוא עליהם. ואפשר לפרשו על הצרות והרעות העצומות אשר יהיו בזמן קיבוץ הגלויות, שהם חבלי משיח שעליהם אמר יחזקאל (יחזקאל כ, לח): "וברותי מכם המורדים והפושעים בי", וזהו "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב", עד שישראל ישוב אל אלהיו וירצהו, וזהו אמרו: "הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו אמרתי עמי הוא והוא יאמר אלהי".

footnotes: ¹⁹ לפי תהלים פ, א. ²⁰ לפי ישעיה ל, ו. ²¹ בנדפס: "והגו' ".

הנה התבארו בנבואה הזאת ה' עיקרים: האחד – נקמת האומות העתידה להיות, וכמו שאמר: "הנה אנכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים וגו' ביום ההוא נאם יי' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון" (יב, ב-ד), והוא העיקר הא' מעיקרי נבואות ישעיהו. והב' – תשועת ישראל וגאולתם, כמו אמר: "והושיע יי' את אוהלי יהודה בראשונה" (יב, ז), והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. והג', שתשוב השכינה והנבואה לירושלים, כמו שאמר: "ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד" (יג, א), ואמר: "הוא יקרא בשמי ואני אענה" וגו' (יג, ט), והוא העיקר הח' מעיקרי נבואות ישעיהו. והד', שימלוך עליהם מלך מבית דוד, כמו שאמר: "ובית דוד כאלהים כמלאך יי' לפניהם" (יב, ח), והוא העיקר הי' מעיקרי נבואות ישעיהו. והחמישי, שיקבלו האומות כולם אמונת השם יתברך, כמו שאמר: "אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגו' וגם את הנביאים" וגו' (יג, ב), והוא העיקר הי"ב מעיקרי נבואות ישעיהו.

וכבר הוכחתי בעיקרים ההם מנבואות ישעיהו שהייעודים האלה אי אפשר לפרשם לא על בית שני, ולא כדרך הנוצרים על הדברים הרוחניים.