הנבואה הב' תחילתה "הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתו" וגו' (ירמיה כג, א), עד "לנביאים נשבר לבי בקרבי " (ירמיה כג, ט).

וענין הנבואה הזאת הוא, שהיה מתרעם כנגד מלכי ישראל ויהודה²⁹ הרעים, שהיו מאבדים את ישראל במעשיהם המושחתים ועבודותם הזרות, כמו הרועים ש"מאבדים ומפיצים הצאן" במקום שהם מונחים לשמרו ולהצילו. ולפי שמלכי ישראל ויהודה הרשעים בפשעיהם סבבו³⁰ חורבן ירושלים וגלות בני יהודה ובני ישראל מעל אדמתם, לכן אמר כנגדם "אתם הפיצותם את צאני ותדיחום ולא פקדתם אותם" (ירמיה כג, ב), רוצה לומר לא השגחתם עליהם לנחותם במעגלי צדק³¹, ולכן "הנני פוקד עליהם את רוע מעלליהם נאם יי'". והוא רמז למלכי ישראל ומלכי יהודה שמתו מיתות משונות – מכת חרב והרג ואבדן³² הן בידי עבדיהם והן בידי אויביהם.

footnotes: ²⁹ כרש"י וסיעתו. ³⁰ גרמו. ³¹ לפי תהלים כג, ג. ³² לפי אסתר ט, ה.

והודיעם שעוד יביא זמן שיקבץ "את שארית צאנו מכל הארצות אשר" (ירמיה כג, ג) הדיחם שם בגלות וישיבם על אדמתם, כבראשונה, והוא אמרו "ושהשיבותי אתהן על נוהן³³". ולפי שזה יהיה אחרי שבאורך הגלות יתמעטו וישארו מעט מהרבה³⁴, וכמו שאמר (ישעיה יז, ו): "שנים שלשה גרגרים בראש אמיר", לכן אמר "ופרו ורבו" (ירמיה כג, ג). כי הנה עם היותם בזמן הגאולה מתי מעט³⁵ ישימם השם ככוכבי השמים לרוב³⁶. ולפי³⁷ שימים רבים יהיו לישראל בגלות אין מלך ואין שר³⁸, לכן אמר שעוד ישיב מלכיהם ושופטיהם, כבראשונה, וזהו "והקימותי עליהם רועים ורעום" (ירמיה כג, ד).

footnotes: ³³ בנדפס: 'נויהם'. ³⁴ לפי ירמיה מב, ב. ³⁵ לפי דברים כו, ה. ³⁶ לפי דברים א, י. ³⁷ ומפני. ³⁸ לפי הושע ג, ד.

והודיעם עוד, שלא ייראו ויפחדו מלכת עוד בגלות אחר, ועל זה אמר: "ולא ייראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו נאם יי'". רוצה לומר, שלא יפקד מהם איש אחרי שבתם על הארץ, ופריים ורביים עליה, וזה לא מפאת מלחמות, ולא בגלות.

ולפי שייעד בזה על שני דברים בכלל, על גאולת העם ועל חזרת המלכים למלכותם, לכן הביא אחרי זה שתי פרשיות אחת על כל ייעוד וייעדו מהם. כי הנה על ענין המלך אמר: "הנה ימים באים נאם יי' והקימותי לדוד צמח צדיק" (ירמיה כג, ה), והוא על דרך מה שאמר ישעיהו (ישעיה יא, א): "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה" – והוא מלך המשיח אשר קווינו לו וקראו 'צמח', לפי שיצא כצמח השדה³⁹, והודיעו שהוא ימלוך בישראל, כמו שאמר "ומלך מלך" (ירמיה כג, ה). וכמו שאמר ישעיהו עליו (שם שם, ב ): "ונחה עליו רוח חכמה ובינה", כן אמר ירמיה בכאן "והשכיל". וכמו שאמר ישעיה עליו "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ" (ישעיה יא, ד), כן אמר בכאן ירמיהו "ועשה משפט וצדקה בארץ" (ירמיה כג, ה). וכמו שאמר ישעיה "ביום ההוא יוסיף יי' שנית ידו לקנות את שאר עמו וגו' ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ" (ישעיה יא, יא-יב), כן אמר ירמיהו כאן "בימיו תושע יהודה וישראל" (ירמיה כג, ו), שהן שתי המלכויות – מלכות יהודה ומלכות ישראל.

footnotes: ³⁹ כרד"ק. לפי יחזקאל טז, ז.

ועוד הוסיף ירמיהו לבאר כאן 'שמו' באמרו "וזה שמו אשר יקראו יי' צדקנו". כי לפי שיהיה מלך המשיח דבק ביי' אלהיו יקראו שמו עליו "יי' צדקנו"⁴⁰, כמו שקרא משה רבינו את המזבח "יי' נסי" (שמות יז, טו), ויעקב קרא למזבח "אל אלהי ישראל" (בראשית לג, כ), ויחזקאל קרא לירושלים "יי' שמה" (יחזקאל מח, לה), הכל ענינו, כלומר יי' מצדיק אותנו בימיו של זה, וכן תרגומו יונתן. ויש מפרשים⁴¹ שלא יהיה שמו כי אם צדקנו בלבד. ויאמר הכתוב "וזה שמו אשר יקראו יי'", כי הוא יתברך יקרא לו "צדקנו". ויותר נכון לומר, שלפי שקרא למעלה למלך המשיח "צמח צדיק" (ירמיה כג, ה), ונתן הסיבה בו לפי שהוא יהיה "מלך משכיל" ויעשה "משפט וצדקה בארץ", לכן אמר ש"יי' צדקנו" יתברך יקרא לו זה השם הנזכר למעלה שהוא "צמח צדיק"

footnotes: ⁴⁰ כרד"ק. ⁴¹ רש"י.

ואחרי שבזה יעד בענין המלך, חזר לדבר בייעוד השני שהוא בגאולת העם, ואמר: "לכן הנה ימים באים נאם יי' ולא יאמרו עוד חי יי' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים" (ירמיה כג, ז). רוצה לומר, שתהיה הגאולה העתידה כל כך גדולה בענינה יותר מגאולת מצרים מפאת נפלאותיה, וגם להיות גלות מצרים כולו בארץ אחת, והגלות הזה מפוזר ומפורד⁴² בארבע פינות העולם, שלכן בימים ההם לא ישבע הנשבע "חי יי' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים", לפי שיהיה אצלם קיבוץ הגלויות פליאה יותר עצומה מאד, ולכן יתלו בה השבועה מפני שתהיה נס היותר גדול, והיותר נפלא בעינהם. והתבונן אמרו במצרים "אשר העלה", לפי שהיו כולם מקובצים בארץ אחת, אמנם קיבוץ הגלויות אמר "אשר העלה ואשר הביא" (ירמיה כג, ח), לרמוז על ריבוי הפאות אשר יקבצם ויביאם מהם. ואמר את זרע "ישראל מארץ צפונה" – על עשרת השבטים שהגלם סנחריב שמה, ועל שאר הגולים ממזרח וממערב אמר "ומכל הארצות אשר הדחתים עם".

footnotes: ⁴² לפי אסתר ג, ח.

הנה התבארו בנבואה הזאת ה' עיקרים: האחד – שישיב השם יתברך את שבות עמו⁴³ ויקבץ את נדחיו, כמו שאמר: "ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אותם שם" (ירמיה כג, ג), וזהו העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. והב' – שתהיה גאולתם וקיבוצם אחרי היותם מתמעטים באורך הגלות, כמו שאמר: "את שארית צאני", ואמר "פרו ורבו", וזהו העיקר הז' מעיקרי נבואות ישעיהו. והג' – שעשרת השבטים אשר הגלה סנחריב ארץ אשור צפונה ישובו לאדמת הקודש, וזהו העיקר הד' מעיקרי נבואות ישעיהו. והד' – שימלוך עליהם בגאולה העתידה מלך מבית דוד, והוא העיקר הי' מעיקרי נבואות ישעיהו. והה' – שלא ישובו עוד לגלות אחר, וכמו שאמר: "ולא יראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו נאם יי'" (ירמיה כג, ד), וזהו העיקר הי"א מעיקרי נבואות ישעיהו.

footnotes: ⁴³ לפי תהלים יד, ז.

ואתה רואה שאי אפשר לפרש דבר מזה, לא כדרך הנוצרים ולא על בית שני, כמו שהוכחתי באותה העיקרים מנבואות ישעיהו.