הנבואה הז' היא לירמיהו גם כן במגילת קינות¹ באמרו: "שישי ושמחי בת אדום וגו' תם עונך בת ציון וגו' פקד עונך בת אדום " וגו' (ד, כא-כב).

footnotes: ¹ איכה.

והמאמרים האלה אי אפשר לפרשם על זמן בית שני², כי אז לא עבר על בת אדום כוס התרעלה³ ולא נתקיים על בת ציון "תם עונך", וכל שכן לא יוסיף להגלותך. והנה המתרגם ביאר אמתת הנבואה הזאת באמרו: "חדי ובדיחי קוסטאנטינה דמתבניא בארע ארמיניאה בסגיאות אוכלוסין, דמן עמא דאדום, אף עליך עתיד למיתי פורענותא ויצדון יתך פרסאי, ותעבר עליך כסא תתרוי ותתרוקני תם ובתר, כן ישלם עוייתך כנשתא דציון. ותתפרקין על ידי מלכא משיחא ואליהו כהנא רבא, ולא יוסיף יי' למיתיב להגלותך. ובההוא זמנא אסער חוסן רומי רשיעא דמתבניא באיטליא, ומליא אוכלוסין מבני אדום, וייתון פרסאי ויעיקון עליך ויצדון יתיך, ברום תתפרסם קדם יי' על חובותיך"⁴. ובנבואות עובדיה אבאר כמה מההכרח יש בראיה הזאת, כפי מה שתרגמה השלם הזה. ובנבואה הזאת התבארו העיקר הב' והג' והי"א מעיקרי נבואות ישעיהו.

footnotes: ² כרש"י. ³ לפי ישעיה א, יז. ⁴ בנוסח אצלנו הנוסח שונה.

הרי לך מדברי ירמיהו שש נבואות גדולות שניבא לעתיד לבוא, ונכללו בהם ז' עיקרים מי"ג עיקרי ישעיהו: האחד – נקמת האומות לעתיד לבוא מחורבנם ומפלתם על אשר הרעו לישראל, והוא העיקר האחד מעיקרי נבואות ישעיהו. והב' – תשועת ישראל וגאולתם מהגלות אשר נפוצו בו, והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. והג' – בגאולה העתידה ישובו י' השבטים שהגלה סנחריב, אשורה יבוא זרעם על אדמת הקודש, והוא העיקרה הד' מעיקרי נבואות ישיעהו. והרביעי, שתהיה הגאולה עבור זמן רב מהגלות ואחרי צרות רעות ורבות שיסבלו בו, והוא העיקר הז' מעיקרי נבואות ישיעהו. והה', שתשוב השכינה והנבואה והקדושה בקרב ישראל כימי קדם בסוד אלוה עלי אהלה⁵ ויזכו להפלגת החכמה והתרבות הידיעה ביניהם, והוא העיקר הח' מעיקרי נבואות ישעיהו. והו', שבזמן הגאולה ימלוך מלך מבית דוד על ישראל ועל יהודה יחד, כמו שמלך עליהם דוד, והוא העיקר הי' מעיקרי נבואת ישעיהו. והז', שאחרי הגאולה העתידה ימול השם אל לבבם הערל⁶, וכולם מקטנם ועד גדולם ייראו מלפניו באופן שלא ישובו עוד לחטא לו, ולא יתחייבו עוד ללכת בגלות אחר, והוא העיקר הי"א מעיקרי נבואות ישעיהו.

footnotes: ⁵ לפי איוב כט, ד. ⁶ לפי ויקרא כו, מא.

ואמנם אם ניבא ירמיהו ביחוד על נקמת אדום לעתיד, כמו שיראה מפרשת "ואקח את הכוס מיד יי' ואשקה את כל הגוים" וגו' (ירמיה כה, יז), שזכר ביניהם בפרט את אדום. וגם אחרי כן שניבא על כל הגוים נבואה ונבואה על כל גוי וגוי, שאמר: "לאדום כה אמר יי' צבאות האין עוד חכמה בתימן" (ירמיה מט, ז). ופירשו המפרשים⁷ אותה פרשה לעתיד לבוא. וכן דרשוהו בפרקא קמא דיומא (דף י, ע"א), שנאמרה על מפלת אדום העתידה שהוא העיקר השני מעיקרי נבואות ישעיהו, הנה אנכי אחקור עליו בהגיעי לנבואת עובדיהו ב"ה⁸, כי לפי שהוא היה ראשון מהנביאים שניבאו על מפלת אדום בפירוש ובלשון נבואתו, ניבא ירמיהו גם כן חורבן אדום באותה פרשה שזכרתי "לאדום כה אמר יי'" וגו'. לכן היה מהראוי, שבאותו מקום מנבואת עובדיה אבאר הענין הזה, כי יש עליו ספק הרבה, כמו שיתבאר.

footnotes: ⁷ רד"ק. ⁸ נראה: "בעזר ה'".

ואמנם שאר העיקרים שזכר ישעיהו, רוצה לומר שתדמה הגאולה לגאולת מצרים; ושעת מוגבל מחוייב לגאולה, לפי שיהיה מבלי זכות הדור; ושפושעי ישראל שיצאו מכלל הדת באונס ושבו אל השם, יזכו לגאולה; ושבזמן הגאולה העתידה יקבלו אומות העולם וגוייהם אמונת השם יתברך ויכנעו לתורתו; וגם כן שיהיה שלום בכל הארץ ולא ישאו "גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, ד). וגם כן אמונת תחיית המתים אשר יחיו ויקומו מקבריהם. הנה בששה העיקרים האלה שזכר גם כן ישעיהו לא ניבא ירמיהו, לפי שלא באו אליו מאת האלהים. אבל מצאנו בדבריו⁹ נבואותיו שתי עתידות שלא זכר ישעיהו: האחת, שביאר שם מלך המשיח אם יהיה שמו "יי' צדקנו" (ירמיה כג, ו), או "צמח צדיק" (ירמיה כג, ה), כפי כל אחד מהפירושים. והב' – התרחבות ירושלים והר הבית, כמו שהתבאר בנבואה הד'. ואלו ואלו דברי אלהים חיים¹⁰.

footnotes: ⁹ בירמיה. ¹⁰ לפי ירמיה כג, לו.