הנבואה הג' בסדר נצבים בפרשת (דברים ל, א) "כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה" וגו', עד "כי תשוב אל יי'' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (שם שם, י).

וכמה מהספק ראוי שיפול אצל כל חכם לב⁸ במה שמצאנו, שברית הראשון בפרשת בחקותי אחרי זכרון הקללות בסופם באה נחמה בתקוות וזכרון הגאולה העתידה, כמו שאמר (ויקרא כו, מד-מה): ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' וזכרתי להם ברית ראשונים" וגו'. אמנם בברית השני בפרשת "והיה כי תבואו" (שמות יב, כה), שנזכרו שמה קללות רבות ועצומות, לא נזכרה בסופם אחריהם נחמה כלל, ולא ייעוד הגאולה העתידה.

footnotes: ⁸ לפי שמות לא, ו.

וכבר הוקשה זה⁹ מאד לחכמינו זכרונם לברכה¹⁰, ושלחו כתב בפי יונת אלם אל האלהי רבי שמעון בן יוחאי בהיותו במערה על זה, והוא השיבם דברים טובים נכוחים בדברים עמוקים על פי הקבלה, ואינם מזה המקום. אבל כפי הפשט האמתי אומר אני, שבקללות שבתורת כהנים נזכר נחמה אחריהם, לפי שנשלמו הקללות שמה בפרשת בחוקותי, אבל קללות ערבות מואב לא נשלמו בפרשת "והיה כי תבאו¹¹" (שמות יב, כה). כי הנה מיד אחריהם באה הברית בפרשת "ויקרא משה אל כל ישראל" (דברים ה, א), ובפרשת אתם נצבים, כמו שאמר (שם כט, יא): "לעברך בברית יי' אלהיך ובאלתו", שהם כולם דברים קשורים זה בזה, עד "הנסתרות ליי' אלהינו", ושם נשלמות הקללות והברית.

footnotes: ⁹ הברית השנייה – "והיה כי תבאו" וכו' (שמות יב, כה). ¹⁰ ראה זוהר חדש דף נט, ע"א [מהד' הרב קוק]. ¹¹ בנדפס: "תבא".

ואחרי השלמתם¹² באה הנחמה וייעד הגאולה העתידה בפרשת "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' (דברים ל, א), שהיא כלל תקוותנו ונחמתנו ותרופה כללית לכל צרותינו. ולכן באה הפרשה הזאת סמוכה לברית ולאלות אשר זכר, כדי לדבר על לבם, שבהיותם בכל כך מהצרות אשר ייעד – לא יתייאשו מן הגאולה, והוא אמרו: "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה" וגו'. רוצה לומר, הברכות והקללות שנזכרו בפרשת (דברים כו, א) "והיה כי תבא" בבואם לארץ ובכיבושה ונצחון האויבים ודשנותה; ואם הגלות והחורבן שיהיה אחר זה, הנה בהכרח כאשר יבוא עליך כל זה תשוב אל יי'' אלהיך בכל לבבך¹³, והוא ישיב את שבותך ויקבץ נדחך.

footnotes: ¹² הקללות. ¹³ לפי דברים ל, י.

האמנם ראוי לעיין למה באו לשונות התשובה כפולים בפרשה, אם מצד ישראל שאמר (דברים ל, א-ג): "והשבות אל לבבך... ושבת עד יי' אלהיך"; ואם מצד השם יתברך באמרו: "ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך", ששניהם, רוצה לומר תשובת ישראל והשבת השם יתברך אותם, נזכרו זוגות זוגות ומאמרים כפולים. גם כי אחרי כן נאמר עוד בפרשת (שם שם, ח) "ואתה תשוב ושמעת". ואמר עוד (דברים ל, י): "כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך". ובאו אם כן פסוקי התשובה משולשים ומרובעים.

וכבר הרגיש הרב רבינו נסים בראשון מהספקות האלה והשתדל להתירו, אבל בעיני לא הגיע הרב אל כוונת הפרשה ותוכה. וענינה באמת, שהאדם בעולם הזה כאורח נטה ללון¹⁴, והוא מתנועע במה שהוא מתנועע מיום הוולדו ועד יום מותו בזה הדרך העולמי אשר הוא הולך בו, וכמאמר דוד המלך עליו השלום (מלכים א ב, ב): "אנכי הולך בדרך כל הארץ". והנה בהליכה הזאת יובחנו שלושת גבולי התנועה בהכרח, והם: גבול מה שממנו התנועע שהוא מטיפה סרוחה¹⁵ מבטן אמו¹⁶; וגבול שאליו התנועע הוא להדבק באלהיו ולעמוד בהיכלו; והגבול האמצעי שבין הקצוות האלה, והוא כלל האמצעיים וההכנות אשר יעשה אותם האדם בחייו, כי הם המעברות אשר יעבור בהם בדרכו להגיע אל מקום חפצו ותכליתו.

footnotes: ¹⁴ לפי ירמיה יד, ח. ¹⁵ לפי אבות ג, א. ¹⁶ לפי קהלת ה, יד.

ועל ההליכה וההדרכה הזאת במעשים המשובחים והאמונות האמתיות, נאמר בשלמים לשון 'הליכה': "ויתהלך חנוך את האלהים" (בראשית ה, כב); "את האלהים התהלך נח" (שם ו, ט), ולאברהם: "התהלך לפני והיה תמים" (שם יז, א); "האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו" (שם מח, טו); והודעת "להם את הדרך אשר ילכו בה" (נחמיה ט, יב). לפי, שכל חיי האדם ועסקיו הם הליכה, אם בדרך טוב ואם בדרך רע, וכמו שהאדם התועה בדרך אשר הוא הולך עיקר תעותו¹⁷ הוא, שבמקום שהיה לו ללכת תמיד פניו מכוונות כלפי המקום אשר הוא פונה שמה הפך אליו עורף ולא פנים¹⁸, ולכן כל עוד שילך יותר יתרחק יותר מתכליתו ומחוז חפצו, ככה האדם בעולם הזה יתיישר דרכו והליכתו כאשר ישים מגמת פניו אל המקום האלהים אשר הוא דורך אליו. ואמנם כאשר יטה פניו ויפנה אליו עורף, כוונתו אין ספק, שכל עוד שאורך ימים ושנות חיים¹⁹ יוסיפו לו יתרחק יותר ויותר מן המקום שהיה לו ללכת שמה, וכמאמר הנביא (ישעיה א, ד): "עזבו את יי' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור".

footnotes: ¹⁷ טעותו. ¹⁸ לפי ירמיה ב, כז. ¹⁹ לפי משלי ג, ב.

וידוע, שהאנשים הולכי ארחות עקלקלות²⁰, כשירגישו בפתיותם וידעו שטעו מן הדרך, ושהם הולכים לצד המנגד, אין להם אופן ותחבולה לתקן את אשר עוותו בדרכם, כי אם לעזוב הדרך הרע אשר הלכו בו, ולקחת הדרך הסותר וההפכי אליו. וככה העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך, תרופתם האמתית שיעזבו אותו דרך הרשע ויחזרו ממנו, כמאמר הנביא (ישעיה נה, ז): "יעזוב רשע דרכו" וגו'. ועל זה באה הפרשה הזאת, ללמדנו ענין התשובה וסודה שהוא, שיעיין האדם בדרכו ואופן חייו, וכאשר יתעה מני דרך²¹ אלהים ישוב ממנו, ולזה אמר (דברים ל, א): "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה", שהברכה היתה הדרך הישר שנתן השם יתברך לישראל; והקללה הדרך המותעה²² שלקח לו האדם לסור מאחרי²³ השם יתברך, שאז אין לו תקנה כי אם שישוב מאותו דרך מוטעה, ובמקום שהפך עורף לאלהיו ונתרחק ממנו, ישוב ללכת אחריו ובו יתדבק. ועל זה אמר: "והשבות אל לבבך" (שם), שיתן אל לבו שתעה מן הדרך²⁴ וישוב מהדרך הרע, ואם תאמר שלא תדע לשוב אל הדרך הנכונה בהיותך מוטעה – הט אזנך ושמע²⁵, כי תמיד קולו האלהי קורא אליך, שובה ישראל²⁶, וזהו "ושמעת בקולו" (דברים ל, ב), רוצה לומר שישמע באותו 'קול' הקורא אליו, ויתמיד ההליכה לקול קריאתו הלוך וקרוב עד שיגיע עדיו.

footnotes: ²⁰ לפי שופטים ה, ו. ²¹ לפי ישעיה ל, יא. ²² מוטעית; בלתי נכונה. ²³ לפי שמואל ב ב, כא. ²⁴ לפי שמות לב, ח. ²⁵ לפי משלי כב, יז. ²⁶ לפי הושע יד, ב.

והנה משה אדוננו, צופה ברוחו האלהי כל מה שעתיד להיות בגלותינו זה, וראה בבני ישראל שני חלקים או אמור שתי כתות: האחת, מאותם באורך הגלות מתוקף הצרות והשמדות יצאו מכלל הדת, וחלפו תורות עברו חוק ויתערבו בגוים²⁷ ויעשו כמעשיהם. אבל על כל זה לבם בטוח ביי' ואמונתם שרירה וקיימת כדת משה וישראל, והם הנקראים אצלינו 'אנוסים', לפי שבאונס יצאו מכלל הדת והם במעשיהם הניכרים אשר יעשו אנוסים ומוכרחים. והחלק או הכת הב' מהאומה, הם ההולכים בתורת יי' ושומרים משמרתו²⁸ ובשם ישראל יכנה תמיד, והם הנשארים מעט מהרבה. וכנגד שתי הכתות האלה אמר (דברים ל, א-ב): "והשבת אל לבבך... ושבת עד ה' אלהיך". כי באמרו: "והשבת אל לבבך" – רמז אל כת האנוסים, שאף על פי שחטאו – ישראל הם. ולפי, שמעשיהם הטובים והישרים ואמונתם היא בסתר ולא בגלוי מיראת העמים, לכן אמר: "והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך יי' אלהיך שמה" (שם). רוצה לומר, שבהיותו מעורב בגוים ונקרא בשמם, יתעורר בלבו ויקרא אל יי'²⁹ בסתר לא בגלוי. ועל הכת הב' מהיהודים המפורסמים שעמדו תמיד בתורתם, ולא שינו טעמם וריחם לא נמר אמר: "ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך" (שם), כי אלה יעשו המצוות וישמעו בקול יי' הם ובניהם בפרסום מבלי יראה, לפי שלא עזבו שם אלהיהם.

footnotes: ²⁷ לפי תהלים קו, לה. ²⁸ לפי ויקרא יח, ל. ועוד. ²⁹ לפי שופטים טו, יח. ועוד.

וכאשר הכתות האלו שתיהן כל אחד כפי אפשרותה ישובו אל יי', וילכו אחריו – הבטיח אדון הנביאים, שהוא יתברך יקרבם אליו והוא אמרו: "ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך" (דברים ל, ג). כי הנה אמר: "ושב יי' אלהיך את שבותך" – על כת היהודים הגמורים המחזיקים בבריתו בפרסום, שהם עומדים בשביה וגלות ועבדות, ועליהם אמר: "את שבותך". ואמר: "ורחמך", לפי שמפני צרותם בשבי יצטרכו לחנינה ורחמים. אמנם על הכת הב' מאשר יצאו מכלל הדת מפני אנסם אמר: "ושב וקבצך מכל העמים" ולא אמר בהם השביה והגלות, והם כיתר העמים בכבוד ובמעלה לא בשבי. אבל אמר שיקבצם במקום שהיו מפוזרים ומפורדים³⁰ בהם מתחתנים עמהם, ועל אלו ואלו כולם אמר (דברים ל, ד): "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יי'" וגו'.

footnotes: ³⁰ לפי אסתר ג, ח.

והנה אמר "ושב יי' אלהיך" ולא אמר והשיב להגיד, שכמו שישראל ישובו מדרכם הרעה ללכת בדרך טובה, ככה השם יתברך ישוב מגזירתו, שהיתה להרע להם וישוב להיטיב אותם ולקבצם³¹.

footnotes: ³¹ מעין רש"י.

וזכר שיביאם אל הארץ אשר ירשו אבותם ושלא יצטרכו לכבשה ז' שנים כמו שעשה יהושע. כי הנה השם יתברך יכבשנה לפניהם, וזהו "וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך" (שם שם, ו), כלומר שתהיה נחלתם וירושתם בארץ יותר ממה שהיתה לאבותיהם אשר ירשו ז' עממים בלבד, וגם הניחו מהם גוים רבים³² אשר לא הורישו, אבל בזמן הגאולה העתידה יירשו כל עשרת העממים, ויי' יאביד שריד מעיר³³.

footnotes: ³² לפי דברים ז, א. ³³ לפי במדבר כד, יט.

ולפי, שלא יפחדו עוד מגלות אחר יען וביען³⁴ יצר לב האדם רע מנעוריו³⁵, ואיש אין בארץ אשר³⁶ יעשה טוב ולא יחטא³⁷, בעבור זה יעד (דברים ל, ו): "ומל יי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך", באופן שיטה לבך תמיד לאהבה את יי' אלהיך בכל לבבך וכל נפשך למען חייך. רוצה לומר, כדי שלא תבא לגלות אחר ולא לקללות אחרות.

footnotes: ³⁴ לפי ויקרא כו, מג; יחזקאל יג, י. ³⁵ לפי בראשית ח, כא. ³⁶ לפי בראשית יט, לא. ³⁷ לפי קהלת ז, כ.

ורמז עוד באמרו: "ומל יי' אלהיך" וגו' – על כת פושעי ישראל האנוסים שזכרתי. שעם היות שיולדו על ברכי הגוים וילמדו ממעשיהם³⁸, הנה השם יתברך ימול לבבם הערל וגם ערלת בשרם, לפי שלא היו קודם לזה נימולים ויעשה זה כולו באופן, שיגיעו למדרגת האהבה האלהית בכל לב ובכל נפש. וערלת הלב הזאת אשר זכר משה אדוננו אינו העדר הבחירה ושלילתה בימים ההם, כי האפשרות הוא מטבע הבעל שכל. אבל ענינו, שיראו כל כך מהנסים ומהנפלאות, שיעשה השם יתברך לעיניהם עד שמפני זה יכנע לבבם הערל³⁹ ולא יטו עוד אל התאוות החומריות אשר הם הערלה באמת, כי אם אל השלמות והקדושה, ויהיו באותם הימים במדרגה אשר נולד בה אדם הראשון קודם שחטא, וכמו שאמר הנביא ירמיהו (ירמיה לא, ל): "הנה ימים באים נאם יי' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה" וגו'. ולכן בהיות להם בחירתם לא יבחרו כי אם בטוב, ולא יתאוה טבעם למה שאינו ראוי והיא ערלת הלב וביטול היצר, וזהו אמרו: "והייתי להם לאלהים והמה⁴⁰ יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו, לאמר דעו את יי', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (שם, לב-לג). וכן נאמר ביחזקאל (יחזקאל לו, כו): "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן" וגו', וכמו שיתבארו הפרשיות האלה במקומם. וזה שדרשו חכמינו זכרונם לברכה (שבת קנא, ע"ב): "והגיעו שנים⁴¹ אשר תאמר אין לי בהם חפץ" (קהלת יב, א) – אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה", לפי שלא יהיה בהם חפץ ותאוה לדבר רע והלב יתאוה תמיד הדברים הטובים והישרים, כפי השכל. ומפני, שישראל סבלו בגלות רעות רבות, לכן אמר משה רבינו אחרי זכרון גאולתכם: "ונתן יי' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך", והוא רמז לנקמה, שיקח השם מהם⁴². והרמב"ן כתב בויכוחו⁴³, שאמר: "אויבך" – על הנצרים; "ושונאיך" – על הישמעאלים.

footnotes: ³⁸ לפי תהלים קו, לה. ³⁹ לפי ויקרא כו, מא. ⁴⁰ בנדפס: "והם". ⁴¹ בנדפס: "ימים". ⁴² מאומות העולם. ⁴³ ויכוח ברצלונה (1263), הידוע גם – "ויכוח הרמב"ן", עם היהודי המומר – פאבלו כריסטיאני בפני מלך קאטולוניה וארגון יעקב הראשון (1276-1213).

והנה אמר עוד (דברים ל, ח): "ואתה תשוב ושמעת בקול יי' אלהיך" וגו' – כנגד פושעי ישראל האנוסים אשר זכרתי, שהיתה תשובתם בלב, אבל לא היו עושים מעשה המצוות מפחד האויבים. לכך אמר אין ספק שיש לך לעשות תשובה מעליא⁴⁴ יותר משאר הישראלים אשר לא נסוגו אחור, כי מפני שיצאת מכלל הדת ולא שמרת מצוות השם, ולא עשית אותם שנים רבות תצטרך עתה שאתה תשוב ותשמע בקול יי' דברי התורה ולמודה ועשית את כל מצוותיו, כי לא תהיה פטור מהם כאשר היית עד כה, והיא תשובה נוספת על מה שיצאו מחוק התורה האלהית.

footnotes: ⁴⁴ מלשון 'יתרה'.

ואמר עוד (דברים ל, ט): "והותירך יי' אלהיך בכל מעשה ידיך" לשתי כוונות: ראשונה, שלא יחשבו, שכמו שיצטרכו לעזוב דרך הגוים לענין שמירת המצוות, שגם כן יצטרכו לעזוב שאר הטובות והקניינים אשר קנו בגיותם, וגם הבנים אשר יולידו מבנות הגוים, כי זה לא יהיה כן, לפי שהקב"ה יותיר להם פרי בהמתם ואדמתם, וכל מעשה ידיהם לטובה. והכונה השנית היא, שלפי שזכר שישובו אל השם וידבקו בו שלא יחשבו, שיצטרכו להיפרד מממונם, ולעזוב האשה והבנים ולשבת יחידים בעניות וחוסר כל, ובסגוף הגופים ככומרי אומות העולם שאסרו על עצמם הנשים והבנים והממונות והקניינים כולם, על זה אמר: "והותירך יי' אלהיך". כלומר, שלא יאסור כל זה עליהם כדרכי הגוים, כי לא יחפוץ השם שיסתגפו ויתענו האנשים הדבקים בו, אבל "ישוב יי' לשוש" עליהם לטובה כאשר שש על אבותיהם, שהיו מושפעים בטובות הגופניות והנפשיות גם כן.

וכלל עוד בזה המאמר, שאז בזמן הגאולה "ישוב יי' לשוש" (שם) עליהם לטוב כאשר שש על אבותיהם בדבקות השכינה בתוכם, הארון והכרובים, הנבואה ורוח הקודש, ואש מן השמים, ושאר הדברים הקדושים כולם, שהיו עם אבותיהם במדבר עם המשכן ובבית המקדש אשר בנה שלמה. ונתן הסיבה למה יותיר להם יי' הטובות וההצלחות הגשמיות ההם אשר זכר ואמר שיהיה זה לפי, שידע יתברך, שלא יקרה להם מה שקרה לאבותיהם שברבות הטוב בעטו בו יתברך וסרו מאחריו, והם לא יעשו כן, כי ישמעו בקול יי' לשמור מצוותיו וחוקותיו, יען וביען⁴⁵ תהיה תשובתם בכל לבבם, ובכל נפשם, ולכן יעמדו בצדקתם ולא ישובו לחטוא.

footnotes: ⁴⁵ לפי ויקרא כו, מג; יחזקאל יג, י.

הנה התבאר פשט הפרשה הזאת על פי אמתתה, והותרו ספקותיה כולם ויצאו לנו ממנה שבעה⁴⁶ לימודים כולם עתידים להיות לפי שלא נקיימו עד הנה:

footnotes: ⁴⁶ אולי צ"ל: 'ששה'.

הא' – שהשם יתברך בעצמו ישיב שבותינו, כמו שאמר (דברים ל, ג): "ושב יי' אלהיך את שבותך" ולא תהיה כפקידת בית שני, ששבו ישראל לאדמתם ברשיון כורש מלך פרס ומצוותו. ולכן לא התמידה ישיבתם בארץ להיותם על ידי ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז⁴⁷, אבל לעתיד לבא הקב"ה בעצמו ישיב שבותנו. ולכן תהיה תשובתו קיימת בקיומו.

footnotes: ⁴⁷ לפי איוב יד, א.

הב' – שהגאולה העתידה תהיה כוללת לכל שבטי ישראל מארבע כנפות הארץ⁴⁸, כמו שאמר (דברים ל, ד): "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצץ יי' אלהיך" ולא תהיה כפקידת בית שני, שלא שבו בנים לגבולם, לא השבטים שהגלה מלך אשור, ולא בני ישראל ויהודה שהיו במצרים ובעמון ומואב צרפת וספרד, ושאר הארצות שלא שבו כי אם קצת עולי בבל והיו הפסולת והמעט שבהם.

footnotes: ⁴⁸ לפי ישעיה יא, יב.

הג' – שהגאולה העתידה תהיה לכל זרע יעקב וגם ליוצאים מכלל הדת, וכמאמר הנביא (ישעיה נט, כ): "ובא לציון גואל לשבי פשע ביעקב נאם יי'". כי "שבי פשע" – הם פושעי ישראל שישובו וידאגו מפשעם וגם זה לא היה בבית שני.

הד' – שבגאולה העתידה יהיו ישראל במעלה יותר עליונה ורמה ממה שהיו בבית ראשון בימי דוד ושלמה, וכמו שאמר (דברים ל, ה): "והטיבך והרבך מאבותיך" ולא כפקידת בית שני. שהיו בה תמיד משועבדים, פעם לפרס ומדי, פאם ליון ופעם לרומיים, ולא הגיעו למעלת אנשי בית ראשון.

הה' – שישוב השם יתברך להשרות שכינתו בתוכם, וכן נבואתו ויתר הקדושות שהיו בבית ראשון, שנאמר: "כי ישוב יי' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך" (שם שם, ט). כי הששון והערבות הוא בדבקות השכינה בהם, וכמו שאמר הנביא (זכריה ב, יד): "רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך", ולא בבית שני שחסרו שמה הדברים הקדושים האלהיים ההם כולם.

הו' – שבגאולה העתידה לא ילכו ישראל עוד בגלות ולא ישובו לכסלה⁴⁹ ולחטא, כמו שאמר (דברים ל, ו): "ומל יי' אלהיך את לבבך" וגו', מה שלא היה בבית שני שאז רבו הפריצים והרוצחים המינים והצדוקים כמו שכתב יוסף בן גוריון⁵⁰ בספרו הז', שבגאולה העתידה יהיו אויבנו נכרתים ומקוללים ונענשים בכלל העונשים והמכות, כמו שאמר: "ונתן יי' אלהיך את כל⁵¹ האלות האלה על אויבך ועל שונאיך אשר רדפוך" (שם שם, ז) ולא כענין בית שני, שברוב הזמן גברו האויבים עליהם ורדף אותם החרב הרעב והדבר, עד כלותם אותם ואויבים חיים עצמו עתקו וגם גברו חיל⁵².

footnotes: ⁴⁹ לפי תהלים פה, ט. ⁵⁰ יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלוויוס). ⁵¹ בנדפס חסר. ⁵² לפי איוב כא, ז.

הנה הנבואה הזאת דבריה ברור מללו⁵³ שהיא עתידה להתקיים. וכבר נתקשו ונתחבטו בפירושה חכמי הנוצרים, ומהם השתדלו לקיימה בפקודת בית שני וילאו למצוא הפתח⁵⁴, ומהם באו לפרש על הגאולה הרוחניית שבענין הנפש. ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם⁵⁵, לפי שהאמת יורה דרכו שאם היו הקללות כפשוטם ונתקיימו ראוי שתהיה הגאולה כפשוטה ותתקיים גם כן.

footnotes: ⁵³ לפי איוב לג, ג. ⁵⁴ לפי בראשית יט, יא. ⁵⁵ לפי תהלים עו, ו.

על כן אמרתי, כמו שלא קם נביא עוד בישראל כמשה, ככה בייעוד הגאולה העתידה בבירור ובאימות – אחריו לא קם כמוהו.