המזמור הי"א הוא מזמור קכ"ו: "שיר המעלות בשוב יי' את שיבת ציון היינו כחולמים" (קכו, א). וענינו, שתהיה הגאולה העתידה כל כך בענינה שאז יראה לנו שעניני הגלות לא היו בפועל, אבל שהיו כחלום הלילה, כי מרוב שמחת הגאולה והצלחת האומה ומעלתה יראה לנו כאילו לא עברו עלינו מעולם צרות "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" (ב) ויתמהו האומות⁷ מעיננו ויאמרו: "הגדיל יי' לעשות עם אלה", כי דבר גדול היה ענינם. ויאמרו עוד: "בגוים הגדיל יי' לעשות עמנו היינו שמחים" (ג), רוצה לומר ששתי פליאות עשה יי': תשועת ישראל וחורבן האומות. ועל תשועת ישראל יאמרו: "הגדיל יי' לעשות עם אלה"; ועל הפליאה אשר יעשה בחורבן האומות עצמם יאמרו הנשארים מהם, ש"הגדיל יי' לעשות" עמהם, כלומר פליאות רבות גם כן, ולכן לא יאנחו מן הרעה אשר באה עליהם, אבל יהיו שמחים כיון שהיה זה סיבה להשלמת נפשם והתיישרות אמונתם. ואפשר לפרש: "בשוב יי' את שבות ציון היינו כחולמים", שלהיותנו רגילים בגלות ובצרות כשנהיה בזמן הטובה וההצלחה נחשוב שאינה כן במציאות, אלא כאשר יחלום, והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו⁸ אבל לא יהיה כן, כי לא תהיה ריקה נפשו, כי "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" ואז יתמהו האומות מהצלחתנו ויאמרו "הגדיל יי' לעשות עם אלה". ולפי שהאויב מעט מהטוב שיראה לאויבו יתרבה בעיניו, לכן אחרי שאמר: "אז יאמרו בגוים הגדיל יי' לעשות עם אלה", אמר שנית: "הגדיל יי' לעשות עמנו היינו שמחים" כלומר אין אנו חוששים לדברי הגוים האומרים "הגדיל יי' לעשות עם אלה", אבל נחוש אל האמת בעצמו ש"הגדיל יי' לעשות עמנו" ולכן נהיה שמחים. ולזה התפלל המשורר שיקים השם הייעוד הזה באמרו: "שובה יי' את שביתנו" (ד), שיהיה כמו ה"אפיקים" שהם פלגי מים כשימצאו ויהיו בארץ הנגב היבשה⁹, כן תהיה גאולתנו בבואה על תוקף הצרות.

footnotes: ⁷ כרד"ק. ⁸ לפי ישעיה כט, ח. ⁹ מעין רד"ק.

והמשיך משלו באמרו שאז "הזורעים בדמעה" בארץ הנגב בחשבם שהזרע יהיה לאבדון להעדר המים שיתראו שמה האפיקים שזכר – "ברנה יקצרו" (ה). וכן אמר כפל הענין במלות שונות "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע" (ו) והוא הזורע שמוליך שקו מלא זרע ומשליכו לארץ והוא הולך ובוכה, לפי שיחשוב שלא תצמח תבואתו בסיבת חסרון המים, אמנם בבוא ה"אפיקים" שיעשה המטר, תתברך תבואתו ו"בוא יבוא ברנה" לזמן הקציר, כשיהיה "נושא אלומותיו".

והתבאר בזה תשועת ישראל וגאולתם.