הנבואה הי"ד תחילתה: "כה אמר יי' כאשר ימצא התירוש באשכול" (ישעיה סה, ח), עד "כה אמר יי' השמים כסאי" (ישעיה סו, א).

וענין הנבואה להודיע, שאף על פי שישראל לא ישובו אל יי' כראוי בגלותם, שעל כל פנים יגאלם בבוא עת פקודתם⁵¹, לא בבחינת זכותם באשר הם שם כי יהיו בהם רשעים, אלא בעבור הצדיקים ובבחינת מה שיהיו אחרי הגאולה שיהיו כולם צדיקים וטובים, והצדיקים שבהם בגלות יזכו בגאולה ויתמידו בה, ואויבי יי' יכלו בזמן הטלטול וחבלי המשיח. ולכן עשה משלו "כאשר ימצא התירוש באשכול", וגם יש בו חרצנים וזגים. ולכן יאמר האדם לחברו: "אל תשחיתהו כי ברכה בו", רוצה לומר שבו חומר מוכן להיות תירוש⁵², שיאמרו עליו ברכת השם ויהיה ברכה ושמחה בקרב הארץ⁵³, ולא יחוש לחרצנים וזגים שיש בו מבלי תועלת – "כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל". רוצה לומר, שאף על פי שיש בהם רבים בלתי ראויים לגאולה, לא ישחית "הכל" אבל אביט אל ההצדיקים שבהם עתה ויותר בעתיד, והוא אמרו: "והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו שמה" (ישעיה סה, ט). רוצה לומר, שיוציא "מיעקב זרע" ברכה שהוא כנגד עשרת השבטים; "ומיהודה יורש הרי" – כנגד מלכות יהודה. ואלו ואלו כולם יהיו "בחירי" וירשו את הארץ ויהיו "עבדי וישכנו בה". ואמר: "הרי" – על כלל ארץ ישראל גם ירמז להר ציון ולהר הבית. ואל זה הדרך מהפירוש נטה יונתן בתרגומו באמרו: 'ואמרית דלא לחבלותיה בדיל לקיימא עלמאה מינה'.

footnotes: ⁵¹ זמן החיוב. ⁵² מעין רד"ק. ⁵³ לפי בראשית מה, ו.

וזכר עוד, שאף על פי שארץ ישראל כשגלו ישראל ממנה נתקללה בטבעתה ובתבואותיה, הנה בזמן ההוא "השרון" שהוא עתה מקום יבש – יצמח עד שיהיה "לנוה צאן" (ישעיה סה, י), כלומר לרעות שמה צאן מפני רוב העשב והדשאים שיצמחו שמה. וכן "עמק עכור" עם כל עכירותו עתה יהיה אז מקום דשן ורענן עד שיהיה "לרבץ בקר", כלומר לרבוץ ולרעות שמה בקר, וזה כולו יהיה "לעמי אשר דרשוני", רוצה לומר בעבור "עמי אשר דרשוני"⁵⁴.

footnotes: ⁵⁴ דומה כי נבואה זו כבר התקיימה בימינו – בקום המדינה. רוצה לומר, ייבוש הביצות וכו'.

וביאר שפושעי ישראל לא יעכבו את הגאולה, אבל יביאם השם יתעלה במדבר העמים ושם יצרפם וימותו בחטאתם, ועליהם אמר כאן: "ואתם עוזבי יי' השכחים את הר קדשי" (ישעיה סה, יא). רוצה לומר, שאינם חוששין לחורבן ירושלים "העורכים לגד שולחן". ופירוש 'גד' הוא קיבוץ מלשון (בראשית מט, יט) "גדוד יגודנו"; ו'מני' הוא מלשון 'מנין'; ו'ממסך' הוא נסך, כמו לחקור ממסך "מסכה יינה" (משלי ט, ב). יאמר: "ואתם עוזבי יי'", שאינכם צועקים ולא מתפללים אליו, "השכחים את הר קדשי" שהוא חרב ואינכם מתאבלים עליו, וכל השתדלותכם הוא לאכול ולשתות בקיבוצים וחבורות, אכל בקר ושחוט צאן⁵⁵ וחקור ממסך יין, שאתם עורכים ל'גד' שהוא חברתכם וקיבוצכם שולחן לאכול לשבעה ולמכסה עתיק⁵⁶, "והממלאים⁵⁷ למני", כלומר למנין החברה והקראים ממסך יין. הנה מפני זה אמנה "אתכם לחרב וכולכם לטבח תכרעו" (ישעיה סה, יב), שאחרי ששמתם הצלחתכם, כולה בדברים הגשמיים לאכול ולשתות ראוי שחרב תאוכלו ותבואו לטבח כצאן. ואמרו: "מניתי" ידוע שהוא דרך צחות הלשון, ולשון נופל על הלשון, כמו: "דן ידין עמו" (בראשית מט, טז); "ועקרון תעקר" (צפניה ב, ד), שלפי שאמר בפשעם "הממלאים למני ממסך", אמר גם כן בענשם לשון מנין "ומניתי אתכם". מלבד זה כיון הנביא להודיע בו פרטיות השגחתו יתעלה, שבמנין ובמידה ובמשקל ובמשורה ימנה את הרשעים לחרב ואת הצדיקים לגאולה. כי כן אמר למעלה: "וירשוה בחירי ועבדי ישכנו שמה⁵⁸" – על הצדיקים; ואמר ואתם עוזבי יי'" (ישעיה סה, יא) – על הרשעים, שהיתה רשעתם כל כך שעם היות שהתרה בהם הקב"ה על ידי עבדיו הנביאים הם לא ענו, והיה זה בהיות אבותיהם בארץ. ועל זה אמר: "יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם" (ישעיה סה, יב). וגם אמר עוד: "ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם". זהו הנראה אלי בפירוש הכתובים האלה.

footnotes: ⁵⁵ לפי ישעיה כב, יג. ⁵⁶ לפי ישעיה כג, יח. ⁵⁷ בנדפס: "וממלאים". ⁵⁸ בנדפס: "בה".

אבל המפרשים פירשו⁵⁹: "העורכים לגד שולחן" (ישעיה סה, ט) – שהיו עובדים למזל ממזלות השמים; וכן "הממלאים למני" – הוא שם כוכב או שאמרו על שבעה כוכבי לכת, שהם מנויים. ואמרו שהפסוקים האלה נאמרו כנגד רשעי ישראל, שהיו בירושלים בעת החורבן עובדי עבודה זרה. וכבר כתב הרד"ק הספקות אשר יפול על זה הפירוש, עד שבעבור זה נעתק לפרשו על השכר והעונש הנפשיי, כמו שדרשוהו חכמינו זכרונם לברכה.

footnotes: ⁵⁹ רש"י ורד"ק.

ומה שכתבתי אני הוא הנכון בלא ספק על דרך הפשט, שהפרשה כולה – על עולי הגולה נאמרה, שיצרפם השם כצרוף כסף באופן שהצדיקים יזכו בגאולה והרשעים לא יאכלו בטובה, ועליהם אמר גם כן: "לכן כה אמר יי' אלהיו הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו, הנה ישתו" וגו' (ישעיה סה, יג). והכתוב הזה מוכיח, שמה שפירשתי אני על "העורכים לגד שולחן והממלאים למני מסך" (ישעיה סה, יא), הוא האמת שסיפר גנותם בהיות כל ענינם אכול ושתה⁶⁰, ולכן היה משפטם, שבמקום אותו מאכל – ירעבו; ובמקום אותו ממסך ומשקה – יצמאו; ועבדי יי' שסבלו צרות הגלות ברעב ובצמא – הם יאכלו וישתו. ולפי שבסעודות אחרי המאכל והמשתה ישמחו ויגילו וירונו מטוב לב, לכן אמר: "הנה עבדי ישמחו ואתם תבושו. הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב" וגו' (סה, יג-יד). והנה אמר: "ישמחו" – כנגד "עבדי ישתו", לפי שהיין ישמח לבב אנוש⁶¹, ואמר: "ירונו מטוב לב" – כנגד המאכל על דרך ולחם לבב אנוש יסעד⁶².

footnotes: ⁶⁰ לפי מלכים א יח, מא. ⁶¹ לפי תהלים קד, טו. ⁶² לפי תהלים קד, טו.

ולפי שהאדם יקר רוח⁶³ יחוס על כבודו יותר מעל גופו אמר, שגם כבודם בקלון ימירו, והוא אמרו: "והנחתם את שמכם לשבועה לבחירי" (ישעיה סה, טו). רוצה לומר, שהצדיקים בחירי השם כאשר יקללו את אויביהם, יאמר ימיתך השם אלהים כמו שהמית לפלוני. אמנם הצדיקים כמו שיבדלו מהרשעים בהנאות הגופניות, כשיאכלו וישתו תבואות הארץ הקדושה, כן יגדל כבודם ושמם בקרב כל הגוים, ועל זה אמר: "ולעבדיו יקרא שם אחר", רוצה לומר הפכי משם הרשעים שישאר לשובעה, והוא על דרך: "בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" (בראשית מח, כ). ובסוטה (דף יז, ע"א) נאמר: "יתן יי' אותך לאלה ולשבועה", לפי שבזמן הגאולה יוודע ויוכר הצדיק מהרשע, הטוב מן הרע, האמת מן השקר, לפי שתמלא הארץ דעה את יי'⁶⁴. ולכן אמר: "אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן" (ישעיה סה, טז). כי לפי שאמר למעלה: "והנחתם שמכם לשבועה... ולעבדיו יקרא שם אחר", ביאר שבזמן הגאולה לא יאמרו לרשע צדיק אתה, ולא יהיה אדם מברך את רעהו בקול גדול בשוא ודבר כזב, אבל יהיה בהפך ש"המתברך בארץ" מתהלל מפי אחר, לא יהיה הלולו וברכתו כי אם בהיותו עובד "אלהי אמן". שהוא אלהי האמת. וכן הנשבע בארץ ישבע באלהי האמת. ולכן לא ימצא בפיהם לשון תרמית, כי נשכחו הצרות הראשונות שבהיותם בגלות היה הרשע מכתיר את הצדיק שהיו מחניפים בני אדם זה לזה, מה שאז לא יהיה כן.

footnotes: ⁶³ לפי משלי יז, כז. ⁶⁴ לפי ישעיה יא, ט.

ואמנם אמרו: "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" (ישעיה סה, יז), יש מפרשים אותו כפשוטו, שיברא השם יתברך שמים אחרים וארץ אחרת. והוא דרך דרש – אין ראוי לקבלו בפשט הכתוב. ורש"י פירש: "שמים חדשים" – שיהיו שרי ישראל עליונים ושרי האומות תחתונים. ואפשר שתהיה כוונתו⁶⁵, שיפקוד יי' על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה⁶⁶, ולכן יתבטלו ההוראות השמימיות⁶⁷ המשפיעות על האומות בארץ, ותתחדש ההשגחה עליונה המיוחדת להשגחת ישראל מאת יי' מן השמים⁶⁸, ותתחדש אחריה ארץ ישראל. וזה ענין – שמים חדשים וארץ חדשים. ואם כיון לפירוש הזה – יפה פירש. והראב"ע פירש: "שמים חדשים" – על הרקיע שהוא האויר שיחדש הקדוש ברוך הוא – אויר טוב בארץ ישראל, שיהיו בני אדם בריאים ורובים ויחיו שנים רבות, וגם יוסיף בכח, רוצה לומר ארץ ישראל כאילו היא חדשה. והרד"ק פירש, שהוא משל כי מרוב הטובות שתהיה בעולם, ירא כאילו יהיה עולם חדש שמים וארץ, וכמו שאמר: "ולא תזכרנה הראשונות" (ישעיה סה, יז). ודעתי הוא מה שכבר הודעתיך למעלה, וביארתי ענינו במעין הי"ב ממעיני הישועה, שכמו שקדמה ליציאת מצרים מחברת⁶⁹ שני המאורות שבתי וצדק במזל דגים, שבשרו גאולת העם ושפע הנבואה, הצלחה ומעלה וירושתם הארצות והיה זה פ"ג שנה קודם יציאת מצרים ביום הולדת אהרן, כן רצה הקדוש ברוך הוא להקדים הגאולה העתידה אותה מחברת עצמה אשר כמוה לא נהייתה מאותה ראשונה, שנעשת מיציאת מצרים עד עתה. וכמו שהמחברות קטנות גם גדולות שקדמו אליה הורו על ישראל גלות וצרות עצומות, כן המחברת הזאת שהיתה בשנת רכ"ד לאלף הששי הורתה על ישראל אורה ושמחה וששון ויקר⁷⁰, והתחדשות נבואה וחירות ומעלה וירושת ארצות. ועל המחברת ההיא אמר כאן: "כי הנני בורא שמים חדשים", לא שיפסדו השמים הראשונים, אבל שתתחדש תמונתם באותו מחברת ומשם – "תמשך ארץ חדשה", רוצה לומר שתתחדש ארץ ישראל במעלתה וקיבוץ בניה לתוכה בשמחה. ועל המחברות הראשונות שהיו מורות הגלות והצרות על האומה אמר: "ולא תזכרנה כראשונות ולא תעלנה על לב", או שאמרו על הצרות עצמם ש"לא תזכרנה" מפני המעלה וההצלחה שתחחדש.

footnotes: ⁶⁵ של רש"י. ⁶⁶ לפי ישעיה כד, כא. ⁶⁷ הוראות המזלות. ⁶⁸ לפי בראשית יט, כד. ⁶⁹ מפה. ⁷⁰ לפי אסתר ח, טז.

ואמרו: "כי אם שישו וגילו עדי עד" (ישעיה סה, יח), אפשר לפרשו על השמים החדשים והארץ החדשה אשר זכר, שהם ישמחו ויגילו. והענין שיורו שמחה וששון בהוראת על מה שיברא השם מהתשועה. ואפשר שנאמר כנגגד עבדי יי' אשר זכר למעלה, שי"שישו ויגילו עדי עד", כי לא יבואו עוד לגלות ולא יתחדש עליהם עוד יגון ואנחה⁷¹, ולכן אמר: "שישו וגילו עד יעד" בעבור מה שאני בורא. וביאר הבריאה באמרו: "כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש". ואמר שתהיה הגילה והששון, אם בבחינת השם יתעלה להדבק שכינתו ונבואתו ביניהם, ועל זה אמר: "וגלתי בירושלם וששתי בעמי" (ישעיה סה, יט) , ואם בבחינת העם בעצמו שלא יבואו עוד לחורבן ולא יסבלו עוד צרה, וזהו: "ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה", עד שאף הבכי והזעקה שעושים בני אדם על המתים לא תהיה ביניהם, לפי שלא ימות מהם אחד בקוצר שנים כי אם עד זקנה ושיבה. ולכן לא יבכו למת ולא ינודו לו, וזהו: "לא יהיה משם עוד עול ימים" (ישעיה סה, כ), רוצה לומר עולל בימים, וגם לא יהיה "זקן אשר לא ימלא את ימיו", כי גם בזקנתו מספר ימיו ימלא עד ש"הנער בן מאה שנה ימות" וגו'.

footnotes: ⁷¹ לפי ישעיה לה, י.

ואמנם איך יהיה זה חשבו המפרשים⁷², שלזמן הגאולה ישובו בני אדם לחיות חיים ארוכים כימים הראשונים בתחילת הבריאה, ושלכן אמר שאם ימות אדם בן מאה שנה יאמרו עליו 'נער מת'. וכן החוטא בשיקולל מהשם יהיה במותו בן מאה שנה. ואני אחשוב שאם נאמר זה על זמן קיבוץ הגלויות שלא יתארכו החיים כל כך. ולא בא הכתוב להודיע כי אם שהנער שמיתתו היום בן עשר או עשרים שנה מפני שנכרתו ימיו לא ימות בזמן ההוא כי אם מאה שנה, לפי שימלא את ימיו, כמו שאמר: "לא יהיה משם עוד עול ימים" נאמר "אשר לא ימלא את ימיו". וכן החוטא בעטיו של נחש⁷³, כי זהו החטא הנזכר כאן, שמפני שנתקלל אדם ונתחייב זרעו למיתה, הנה הוא בן מאה שנה תבואהו המוות שהיא קללת האדם הראשון. ולא הגיד הכתוב אם כן שיחיו האנשים כימי נוח ומתושלח, אלא אם נפרש אלה הפסוקים – על זמן תחיית המתים, שתהיה קרובה לקיבוץ גלויות, כי אז בלי ספק יתארכו ימי הקמים בתחייה⁷⁴, לפי שאף על פי שיאכלו וישתו הנה יהיה כפי השכל ובדרך הנהגה טובה והקדוש ברוך הוא, יחדש בם⁷⁵ מזג נאות קיים ובלתי משתנה. כי כמו שהיתה בריאתם דוגמת בריאת אדם הראשון⁷⁶ עפר מן האדמה⁷⁷, כן יחיו כחייו, ועליהם אמר: "כי הנער בן מאה שנה וימות והחוטא בן מאה שנה יקולל" (ישעיה סה, כ), ואמר גם כן: "כי כימי עז ימי עמי" (ישעיה סה, כב).

footnotes: ⁷² ראב"ע ורד"ק. ⁷³ לפי שבת נה, ע"ב. ⁷⁴ עיין ב'נחלת אבות' פרק ד', בפירוש רי"א על משנתו של רבי אלעזר הקפר "הילודים למות והמתים להחיות", שם מונה רי"א 13 שורשים אודות תחיית המתים. בשורש הז' עוסק רבינו בשאלה: האם הקמים בתחייה יחיו לנצח ולא ישובו לעפרם? או שמא ימותו כל הקמים באותו דור טרם התחייה? או שמא יחיו חיים ארוכים יותר?. מסקנתו של רי"א היא, כי הקמים בתחייה יחיו חיים ארוכים יותר ['נחלת אבות' פרק ד', עמ' 258-259 (במהדרותנו)]. ⁷⁵ בקמים בתחייה. ⁷⁶ עיין 'נחלת אבות' פרק ד', בשורש הי"א שם דן רי"א בפועל התחייה, ולדידו פועל התחייה יהיה ללא ספק כהווית אדם הראשון, לאמור: "והפליאה הזאת בעיני אין ספק שהיא בענינה דומה בכללות הקמים יחד, בזמן אחד אל הווית אדם הראשון ובריאתו" [עמ' 267]. ⁷⁷ לפי בראשית ב, ז.

וזכר עוד שלא "יגעו לריק" בנחלתם ונכסיהם עוד, כמו שהיה בזמן קללתם, וגם לא ילדו בניהם לבהלה כמו שהיו בימי שבתם על הארץ, אבל הנה יבנו בתים ויישבו בהם, ונטעו כרמים ויאכלו את פרים, "לא ייבנו ואחר יישב, לא ייטעו ואחר יאכל", כמו שהיה בקללות. ונתן טעם לשני הייעודים האלה אשר זכר, אם למה שאמר: "לא יהיה משם עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו" (ישעיה סה, כ), אמר עליו: "כי כימי העץ ימי עמי" (ישעיה סה, כב), שיזקין בארץ שורשו שנים רבות⁷⁸. ואם לייעוד השני שאמר: "ובנו בתים ונטעו כרמים" וגו' (ישעיה סה, כא), אמר עליו: "ומעשי ידיהם יבלו בחירי לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה" (ישעיה סה, כג), רוצה לומר שהם יכלו מעשי ידיהם ולא יכלו אותו אחרים, ובזה האופן לא "ייגעו לריק", וגם לא ימותו בניהם נערים קטנים⁷⁹, וזהו: "ולא ילדו לבהלה", לפי שהם וצאצאיהם יהיו זרע ברוכי יי'. ואם היה שבגלות נאמר: "סכותה⁸⁰ בענן לך מעבור תפלה" (מיכה ג, מד), הנה בזמן הגאולה לא יהיה כן אבל טרם יקראו ואני אענה. ואם תאמר איך אפשר שאם הם לא קראו יענה אותם, הנה להתיר הספק הזה אמר: "עוד הם מדברים ואני אשמע" (ישעיה סה, כד), רוצה לומר "עוד הם מדברים" זה עם זה⁸¹ לאמר נקרא אל אלהינו ונתחנן לו – מיד אני אשמע כוונתם שהיא לקראני, ולכן: "טרם יקראני ואני אענה".

footnotes: ⁷⁸ מעין רד"ק. ⁷⁹ לפי מלכים ב ה, כג. ⁸⁰ בנדפס: "סכות". ⁸¹ כרד"ק.

וכדי לחזק הבטחתם הודיעם מה יהיה משפט ארבע המלכויות שמשלו עליהם, באמרו: "זאב וטלה ירעו כאחד" וגו' (ישעיה סה, כה). שזכר ראשונה שהוא מענין הדוב שראה דניאל במשל פרס, וכן דרשו חכמינו זכרונם לברכה בבראשית רבה (ישעיה צט, ב): "בנימין זאב יטרף" (בראשית מט, כז) – על מלכות פרס. ולפי שהיתה עבודתו מתוקה לישראל זכרו תחילה. ו"טלה" אמר כנגד יון, כי כן ראה אותו דניאל "צפיר העזים" (דניאל ח, ה). וכבר ידעת שהתורה עשתה דבר אחד: שה – כשבים, ושה – עזים. ומה טוב אמרו: "זאב וטלה ירעו כאחד" (ישעיה סה, כה), כי לפי שיוון החריבה את פרס והיתה תמיד שנאתם גדולה זה לזה, אמר שבזמן ההוא ירעו יחדו ויהיה שלום ביניהם. ועל מלכות בבל שנעשת מלכות ישמעאל אמר: "ואריה כבקר יאכל תבן", לפי שישראל נמשלו לבקר, כמו שאמר (הושע י, יא): "ואפרים עגלה מלומדה" יאמר שהם ישתתפו לישראל באמונותיהם, אם לא שיהיה ישראל אוכל החיטה שהוא הגרעין והאריה יאכל התבן. וזהו שאמר שה"אריה כבקר" יהיה, לפי שעליו בן דוד יצמח, כמו שאמר בפרקי רבי אליעזר⁸². אבל על כל זה אותו אריה יאכל תבן. ועל מלכות אדום אמר: "ונחש עפר לחמו" (ישעיה סה, כה). וכבר ידעת שסמאל הוא שרו של עשו, וכמו שזכרו חכמינו זכרנם לברכה⁸³ שהיה סמאל רוכב על הנחש שהסית לחוה, כי הוא היה לישראל נחש צפעוני. ולכן יאמר שזה לא יזכה בטובה כשאר האומות, אבל יהיה "עפר לחמו", לפי שלעפר ישכן סלה⁸⁴. ועם זה, אלו ואלו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי הוא אשר דברתי אליכם שתהיה נקמת השם יותר באומות אדום מבשאר האומות, ולא תזכה אותה אומה המקוללת אל מה שיזכו האומות האחרות, לכן אמר עליו בלבד: "ונחש עפר לחמו".

footnotes: ⁸² מצאנו בזוהר חלק ב' דף רמג, ע"ב; דף רמד, ע"א. ⁸³ פרקי דרבי אליעזר יב' שם כתוב שסמאל רכב על גמל, ולא על נחש. ⁸⁴ לפי תהלים ז, ו.

הנה התבארה הנבואה הזאת, וכפי מה שפירשתיה עניניה מוכיחים שלא נתקיימה בבית שני ושהיא עתידה להתקיים לימות המשיח.