הנבואה השביעית היא פרשת: "קרבו גוים לשמוע" (ישעיה לד, א), עד "ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו" (ישעיה לו, א).

והנבואה הזאת תחילתה והקדמת דבריה תורה על מעלתה ועל עוצם העתידות שנזכרו בה. כי תחילת הדברים "קרבו גוים לשמוע ולאומים הקשיבו" (ישעיה לד, א), להודיע שלא נאמרה הנבואה הזאת על בית ישראל ולא על יהודה וירושלים כיתר הנבואות אשר קדמו, אבל שנאמרה על כל הגוים המצירים את ישראל בגלותם, ולכן קראם כולם שישמעו הגזרה העליונה אשר גזר הקדוש ברוך עליהם.

ולפי שאינה מיוחדת למלכות אחת כי אם לכל ממלכות האדמה, לכן אמר: "תשמע הארץ ומלאה תבל וכל צאצאיה". רוצה לומר, למען ידעו ויכירו שבגזרת עירין פתגמא⁷⁹, והוא אמרו: "כי קצף יי' על כל הגוים וחימה על כל צבאם" (ישעיה לד, ב). והיה זה אם לפי מה שנפסדו באמונותיהם ואם מפני מה שהחריבו את ישראל ברוב חלל ושביה⁸⁰, ולכן בגזרתו העליונה החרימם נתנם לטבח, ושתהיה הפלגת הריגתם כל כך עד ש"חלליהם יושלכו" (ישעיה לד, ג), רוצה לומר על פני האדמה⁸¹ מבלי קבורה, ומפגריהם יעלה באשם וסירחון רב⁸², כפי רבוי החללים שיהיו אלו על אלו, עד שנמאסו ה"הרים מדמם", והוא דרך גוזמא⁸³ של רוב הדם היוצא מהחללים על ההרים, כאילו ימסו ההרים.

footnotes: ⁷⁹ לפי דניאל ד, יד. ⁸⁰ לפי דברים לב, מב. ⁸¹ לפי בראשית ו, א. ועוד. ⁸² כרד"ק. ⁸³ כרד"ק.

ואמרו: "ונמקו כל צבא השמים" (ישעיה לד, ד) הוא להגיד, שאף על פי שההוראות העליונות יורו טוב והצלחה על אומה מהאומות ההמה – השם יתברך ישדד משפעם וכוחותם בענין, שהשרים העליונים לא יועילו לאומותיהם ולא ישפיעו עליהם, ועל דרך זו נאמר במכת בכורות "ובאלהיהם עשה יי' שפטים" (במדבר לג, ד). ואמרו חכמינו זכרם לברכה⁸⁴: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה עד שנפרע מאלהיה, לא שתבוא ומפלה בגרמים העליונים ושריהם בעצמם, אלא שיתבטלו הוראותיהם מפאת ההשגחה הפרטית. ועל זה אמר כאן: "ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים" וגו' (ישעיה לד, ד), רוצה לומר שיתבטלו הוראות המערכות העליונות המורות טובה על האומות או שיעביר אותם השם יתעלה לעם אחר מאוהביו, כמו שיעשה אדם בספר אחד שיגלול אותו מפרשה לפרשה, כמו שירצה. אמנם אמרו: "וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנובלת מתאנה", אפשר לפרשו על הגוים שזכר למעלה: "וחימה על כל צבאם" (ישעיה לד, ב), שאותם צבאות הגוים יפלו מעצמם בבוא העת הנגזר עליהם. ואם תפרשהו⁸⁵ על "צבא השמים", יהיה הענין שיפלו ויתבטלו הוראותיהם לא הם בעצמם⁸⁶, כמו שזכרתי.

footnotes: ⁸⁴ מכילתא בשלח שמות טו, א; שה"ר רבה ח, יד. ⁸⁵ את "וכל צבאם יבול...". ⁸⁶ אלא הקב"ה יבטל הוראות המערכה בניגוד למנהג הטבעי.

האמנם מה יהיה החורבן הזה אשר יבוא על כל הגוים, כבר הודעתיך אותו נאמנה, שבאחרית הגלות יתעוררו בני אדום ללכת לכבוש את ירושלים להיותו מקום קדושתם, וכן יכבשו כל ארץ מצרים וגלילותיהם, ויבואו בני אשור וכל ארץ המזרח עליהם⁸⁷ למלחמה אם לנקום נקמת ההרוגים שיהרגו בני אדום מן המצריים ושאר בני ערב שבארץ ישראל. ואם מפני שגם אצל הישמעאלים ירושלים ובית המקדש הוא מקום קדושה רבה, והוא שער השמים⁸⁸, ולכן כולם יתקבצו ללקחו מיד הנוצרים. ואז תהיה מפלה גדולה בבני אדום וגם בלוחמים בהם, כי מפני שהאשורים החריבו את ארץ ישראל ראשונה, והרומיים – בני אדום החריבוה בשנית, היה מהגזרה האלהית שבאותה הארץ אשר באו פעמים אחרות להתעולל עלילות ברשע⁸⁹ שמה יקבלו ענשם ותהיה נקמת יי'⁹⁰ בהם, ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה⁹¹ מישראל כי אם בדם שופכי מקום הרשע שמה המשפט. ולכן זכר הנביא בכאן נקמת האויבים בכלל, ואחר זה זכר בפרט חורבן אדום אשר יהיה בנקמה ההיא. ואתה תראה שיחזקאל זכר המלחמה הזאת גם כן בכלל, ופרט הרג האשורים ונקמת יי' מהם, כי כל אחד מהנביאים האלה ראה כללות הענין. וליחזקאל נתגלה פרטיות נקמת אשור; ולישעיה נתגלה בכאן בפרט יותר ענין אדום ונקמתם, והוא אמרו: "כי רותה בשמים חרבו הנה על אדום תרד" (ישעיה לד, ה).

footnotes: ⁸⁷ על אדום. ⁸⁸ לפי בראשית כח, יז. ⁸⁹ לפי תהלים קמא, ד. ⁹⁰ לפי במדבר לא, ג. ⁹¹ לפי במדבר לה, לג.

ופירשו על זה המפרשים⁹² "כי רותה... חרבי" אשר בשמים, שהוא רמז לגזרתו והריבוי והשובע ההוא – ירד על אדום. ויותר נכון לפרש שחוזר למה שאמר למעלה: "ונמקו כל צבא השמים" (ישעיה לד, ד), ו"כי רותה בשמים" חרבו. רוצה לומר, לשדד המערכות המצליחות לאומות, הנה אז "על אדום תרד" אותו חרב וקראו "עם חרמי" (ישעיה לד, ה), שרוצה לומר רשתי, לפי שילכדו ברשתו וחרמו לעשות בהם משפט⁹³, ועל אותה נקמה אמר: "חרב ליי' מלאה דם הודשנה מחלב מדם כרים" (ישעיה לד, ו). רוצה לומר, שתהיה חרבו "מלאה דם" ומחלב ה"עתודים", שהוא משל לעמים ולשריהם ומלכיהם.

footnotes: ⁹² רד"ק. ⁹³ לפי תהלים קמט, ט.

וזכר שזה לא בלבד יהיה במקום המלחמה, אבל גם "בבצרה" שהיא הכרך הגדול שברומי יהיה כן, וזהו: "כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום" (ישעיה לד, ו), שהנה אחרי אותה המלחמה העצומה והנקמה הגדולה שתהיה באומות על ירושלים יתפשטו, אם מאותם הישמעאלים שימלטו משם, ואם מבני התוגרמים⁹⁴ היושבים סמוכים ליון, ויתר בני ערב אשר מעבר לים בחלק אפריקה ויבואו על רומי ויחריבו אותה. והנה המשיל מלכי אדום ל'כרים' ול'עתודים' להיותם דשנים ושמנים מרוב הטובה שבא עליהם שנים רבות, שלא הורקו מכלי אל כלי וריחם לא נמר⁹⁵.

footnotes: ⁹⁴ טורקים. ⁹⁵ לפי ירמיה מח, יא.

ואמרו עוד: "וירדו ראמים עמהם ופרים עם אבירים" (ישעיה לד, ז) הוא להגיד, שהרבה מלכים משאר האומות יתחברו עם אדום לעזרם "וכשל עוזר ונפל עזור" (ישעיה לא, ג), שגם כן תהיה ארצם רווה ושבעה מדם החללים שיפלו מהם "ועפרם מחלב ידושן" (ישעיה לד, ז). רוצה לומר, שעפר ארצם ידושן מן החלב והשומן הניתך מגופי חלליהם כחום השמש⁹⁶. ונתן הסיבה בכל זה באמרו: "כי יום נקם ליי' שנת שלומים לריב ציון" (ישעיה לד, ח), רוצה לומר שנתחברו בזה נקמת השם על היות שמו מחולל בגוים, וזהו: "יום נקם ליי'", וגם כן "שנת שלומים" על מה שהחריבו ירושלים ומקדש יי'⁹⁷ אשר בציון. והסתכל באמרו: "יום נקם" ו"שנת שלומים", כי באותם המלות אמר משה רבינו עליו השלום (דברים לב, לה): "לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם, כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו כי ידין יי'" וגו'.

footnotes: ⁹⁶ לפי שמואל א יא, ט. ⁹⁷ לפי במדבר יט, כ.

וזכר שמלבד חרב המלחמה אשר תבוא בהם, עוד יצא יי' וילחם בגוים ההם מן השמים ובצרה הנזכרת – גופרית ומלח תשרף כל ארצה כמהפכת סדום ועמורה, ועל זה אמר כאן: "ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגופרית" וגו' (ישעיה לד, ט). וכן דרשו בילמדנו⁹⁸: "ונהפכו נחליה לזפת" – תיברוס וטארסינוס הנותנים על שפת רומי. וכן תרגם יונתן⁹⁹: "ונהפכו נחליה" – 'נחלתא דרומי'. הוא המוכיח בביאור שבצרה היא רומה, כמו שפירשתי. כי עם היות שמצאנו 'בצרה' אחרת במלכות מואב שנקראת כן להיותה "קריה בצורה" (ישעיה כה, ב), מי המונע שתקרא גם כן רומי כן להיותה ככה. ומי יודע אם כיוונו הנביאים עליהם השלום לקרוא רומי 'בצרה', מפני שהמלה הזאת עולה בגימטריא הבי"ת והצד"י והרי"ש שבה רצ"ב, והה"א היא במקום האלפים, לרמוז שבשנת חמשת אלפים רצ"ב ליצירת העולם תהיה חורבן רומי. כי כבר הודעתיך ב'מעיני הישועה', וב'ישועות משיחו', שזכרו חכמים זכרונם לברכה (סנהדרין צז, ע"ב) מהמגלה שנמצאת בגנזי רומי והיה בתוכה, שתהיה חורבנה בשנת חמשת אלפים ורצ"א לבריאת העולם. ולהיות זה מקובל אצלם קראו אותה 'בצרה', שעולה אותו מנין, ועליה אמר כאן: "לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה" (ישעיה לד, י), לפי שתהיה ענינה כמהפכת סדום ועמורה, וכמהפכת בבל שנהפכה גם כן. ובעבור שהיתה ה"קריה בצורה" (ישעיה כה, ב) הגדולה הזאת מטעה העולם באמונותיה, והיא היתה בית מושב לחשמנים ואגמונים ראשי אמונתם, לכן היה משורת הדין ש"תחרב לנצח נצחים אין עובר בה" (ישעיה לד, י), ובמקום אגמוניה וחשמניה "ירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב ישכנו בה, שהם הבעלי חיים והעופות המקוללים והארורים, "ונטה עליה" – הקב"ה – "קו תהו ואבני בהו" (ישעיה לד, יא), רוצה לומר לסתור ולהשחית ולבלע, ולא לבנות.

footnotes: ⁹⁸ תנחומא בובר וארא, טו. ⁹⁹ לא כבנוסח אצלינו.

ואמרו: "חוריה ואין שם מלוכה יקראו" (ישעיה לד, יב) חוזר גם כן ל'בצרה' הנזכרת. וגם זה יוכיח שהיא רומי, לפי יש בה חורים שהם שרים, כמו 'חורי יהודה'¹, והם החשמנים ואגמונים אשר בקרבה עם האפיפיור שלהם, אבל לא נקרא עליהם שם מלך ולא מלכות, והוא אמרו: "חוריה ואין שם מלוכה", רוצה לומר חורי בצרה. וביאר הכתוב למה אמר "חוריה" ולא אמר מלכיה שהוא לפי שאין שם 'בצרה', רוצה לומר רומי קוראים לשון ושם מלוכה, וזהו: "מלוכה יקראו" (ישעיה לד, יב), כי אין מלך מולך עליהם, שהנה אותם חורים "וכל שריה יהיו אפס" ובמקום שהיו בבצרה ארמונות כגולים לאותם החורים והשרים, עתה תעלה בארמונותיה "סירים קמוש וחוח במבצריה, והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה" (ישעיה לד, יג). רוצה לומר שבאותם הארמונות להיותם שוממים מבלי יושב יעלו סירים וקמוש וחוח", כמו שעולים במדבר השומם ולא ירעה שם צאן ובקר, ואבל יהיו "נוה תנים" ו"בנות יענה ופגשו ציים את איים" (ישעיה לד, יד), רוצה לומר מיני חיות רעות שונות זו מזו. "ושעיר על רעהו יקרא", והוא כינוי לשדים² מלשון: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" (ויקרא יז, ז), וכן "אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח", שהיא השדה הנקראת בדברי חכמינו זכרונם לברכה 'לילית'. וכן תרגם יהונתן: שעירים ולילית – על שדים ושדות. וגם זה היה מידה כנגד מידה, כי במקום שב'בצרה' היא רומי היתה קדושת אלהי אדום, ועצביהם יהיו עתה שדים ורוחות. ויש מפרשים³ "ושעיר על רעהו" – יקרא שהם השעירים הבהמיים הנולדים במדברות, והלילית – היא עוף צועק בלילה.

footnotes: ¹ ראה ירמיה כז, כ; נחמיה ו, יז. ² כרש"י וסיעתו. ³ רד"ק.

וכן אמר: "שמה קננה קפוז ותמלט בקעה ודגרה בצלה" (ישעיה לד, טו), רוצה לומר שהקפוז והוא הקיפוד⁴ האמור למעלה , ישב וידור ב'בצרה' לחורבנה. ושם 'תמלט', רוצה לומר תלד מלשון: והמליטה זכר; ומליטתה היא הולדת הביצים ההם לצאת האפרוחים כמנהג העופות. "ודגרה" – הוא מלשון: "קורא דגר ולא ילד" (ירמיה יז, יא), רוצה לומר ששם תוציא הביצים, ותשב עליהם ותאסוף אותם ותוציא האפרוחים, מבלי שיעבור אדם שימנענה מזה להיותו מקום חרב, וכן "שם נקבצו דיות" שהוא מלשון: "ואת האיה⁵ והדיה למינה".

footnotes: ⁴ כרש"י וסיעתו. ⁵ בנדפס חסר.

ולפי שהנבואה הזאת היתה לזמן ארוך מאד, לכן אמר הנביא אל תתיאשו מזה ואל תכחישו אותו בחשבכם שהוא בלתי אפשר, כפי יישוב העמים והצלחותיהם ומעלת 'בצרה', אבל "דרשו מעל ספר ה'" (ישעיה לד, טז), רוצה לומר ספרי הנבואות שכולם נתנו מרועה אחד, ולכן קראם "ספר יי'", רוצה לומר הייעודים והנבואות ההמה, כי בלי ספק "אחת מהנה לא נעדרה", רוצה לומר אחת מכל אותם הנבואות והייעודים לא יגרע, ולא יעדר מלבוא. וכן "אשה רעותה לא פקדו⁶" מאותם הנבואות ולא יחסרו, לפי שפיו של הקב"ה "הוא צוה" – אותם הנבואות – "ורוחו" האלהי "הוא קבצן", "והוא" – יתברך – "הפיל להן⁷ גורל" (לד, טז-יז). רוצה לומר, הוא הפיל לחיות ולעופות הנזכרות גורל שידורו בבצרה וידו של הקב"ה חלקתה את 'בצרה' לאותם החיות בקו, והוא דיבור המשליי כמו המחלק השדות לעובדי האדמה, או הבתים לאנשים שידורו בהם, ולכן "עד עולם ירשוה לדור ודור ישכנו בה". ואז כשתהיה המפלת והחורבן הזה על בצרה ועל ארץ אדום אז "ישושום מדבר וציה" (ישעיה לה, א), רוצה לומר ישושו ערי ישראל⁸ שהיו כ"מדבר" וכ"ציה", כי 'ישושום' מלשון: ששון. וכן תגל אותה הארץ שהיתה "ערבה ותפרח כחבצלת".

footnotes: ⁶ בנדפס: "יפקדו". ⁷ בנדפס: "להם". ⁸ לפי שמואל א יח, ו.

ולפי שזכר בארץ ישראל שני דברים: השממה והפרח, ביאר שתיהן באור "הפרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן" (ישעיה לה, ב). ויהיה זה, אם מפני השלמות הגשמי אשר ישיגו ויקנו בזמן ההוא והיא "כבוד הלבנון נתן לך הדר הכרמל והשרון", שיהיה לארץ ישראל כבוד והדר. והענין שתבנה ארץ ישראל לתלפיות מעצי הלבנון⁹, וכמו שהיה בימי שלמה ויותר הרבה, ואם מפני השלמות הנפשיי אשר יקנו גם כן, שהוא יותר עליון. ועל זה אמר: "המה יראו כבוד יי' הדר אלהינו", כי כנגד כבוד הלבנון שזכר בגשמי אמר ברוחני: "המה יראו כבוד יי'", וכנגד "הדר הכרמל והשרון" שזכר בגשמי אמר: "הדר אלהינו" ברוחני להגיד, שהטובות הגשמיות אשר ישיגו יהיו מכונות כנגד הטובות הרוחניות שיגיעו אליהם.

footnotes: ⁹ לפי שיר השירים ג, ט.

ואחרי שהנביא ניבא הנבואה העצומה הזאת, אמר: "חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו" (ישעיה לד, ג), והוא צווי לחכמי ישראל וגדוליהם בכל דור ודור¹⁰, שבהתארך זמן הגלות ובבוא עליהם צרה וצוקה יחזקו הידים הרפות מהאמונה, והברכים הכושלות מרוב הצרות יאמצו אותם, והם ההמון בני הגלות. ואם יהיו ביניהם אנשים חסרי השכל, כדי לא יתיאשו יאמרו "לנמהרי לב" ההם "חזקו אל תיראו הנה אליהכם נקם יבא" (ישעיה לה, ד), רוצה לומר עתיד אלהיכם לבא בנקם גדול ו"גמול אלהים" על אשר סבלתם עול הגלות – הוא יבוא ויושיעכם, ואז בתשועתו "תפקחנה עיני עורים" (ישעיה לה, ה), שהם ישראל מתוקף צרותיהם "ואזני חרשים תפתחנה", ואותם ברכים הכושלות בגלות ידלגו, וזה שנאמר: "אז ידלג כאיל פסח", ואם מפני עבדותו נאלם דומיה החשה מטוב עתה "תרון לשון אלם" (ישעיה לה, ו), לפי שיבקעו "במדבר מים נחלים בערבה והיה השרב לאגם" (ישעיה לה, ז). רוצה לומר, שהרעב והצמא שהיה להם בגלות תבוא לשבעה¹¹. ועשה משל הטובות לשפע מים רבים, כשבאים על נפש צמאה במדבר בערבה, עד שמרוב ה"מים בנוה תנים", שמדרכו היה להיות צמא ויבש רבץ החציר ויצמח שם עשב הרבה גדול כ"קנא וגומא". וכל זה משל לרוב הטובות ולמעלת התשועה, ושתמלא "הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט).

footnotes: ¹⁰ לפי תהלים קמה, יג. ¹¹ לשובע.

וזכר שבאותם המקומות המדבריים שלא עבר שם אדם, יהיה שם "מסלול ודרך", ויהיה הדרך ההוא כל כך טוב, שדרך הקודש יקרא לו, וגם לפי שיעבור בו קדוש ישראל ליי' ו"לא יעברנו טמא" (ישעיה לה, ח). רוצה לומר, לא יעבור באותו דרך אחד מהגוים¹² – שהוא טמא, ואיך יעבור בדרך הקודש. והנכון שאמר זה על רשעי ישראל¹³, שימותו בזמן חבלי המשיח ולא יזכו לעלות לארץ יי'¹⁴, כי אם הצדיקים, כמו שאמר: "ויבוא גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיה כו, ב), ועל הרשעים אמר "לא יעברנו טמא" (ישעיה לה, ח).

footnotes: ¹² כרש"י. ¹³ כרד"ק. ¹⁴ לפי הושע ט, ג.

והמאמר הזה כולו הוא, לרמוז על יציאת ישראל מגלותם ושישמעו בקול יי' וידבקו בתורתו, והוא דרך הקודש אשר לא יעבור טמא, כמו שזכר.

ואמנם אמרו: "והוא למו הולך דרך" ופרשוהו המפרשים¹⁵ על ישראל, שדרך הקודש תהיה להם בלבד ותהיה סלולה עד שאפילו האוילים והפתאים לא יתעו באותו דרך שילכו בו. והיה אוילים כמו פתאים מלשון: "גם אויל מחריש חכם יחשב" (משלי יז, כח). ואפשר לפרש: "והוא למו הולך דרך" – על הקב"ה, כי הוא ינהיגם בארץ ישראל וילך לפניהם יומם לנחותם הדרך¹⁶, עד שמפני זה ישראל שהם אוילים שלא ידעו דרכיו לא יתעו, כי הוא יישר דרכם לפניהם¹⁷ על דרך "ויעבור מלכם לפניהם ויי' בראשם" (מיכה ב, יג).

footnotes: ¹⁵ רש"י, ר"י קרא, רד"ק. ¹⁶ לפי שמות יג, כא. ¹⁷ כרש"י.

ואמנם אמרו: "לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה" (ישעיה לה, ט), הוא משל למלכי האומות אויבי ישראל שלא יעכבו את דרכם ביציאתם מן הגלות, ובזה הדרך ילכו גאולים. ואמרו "פדויי יי' ישובון" (ישעיה לה, י). רוצה לומר, שישובו מהגלות אשר הלכו בו, או יהיה פירושו שישובו להיות "פדויי יי'", כי כמו שבראשונה פדה אותם ממצרים – כן יפדה אותם עתה מהגלויות. וכיון עוד בזה, שלא תהא עלייתם לירושלים כעולי בבל שעלו ברשיון כורש מלך פרס, כי אלה "פדויי ה'" היו – לא פדויי בשר ודם.

והנה אמר: "ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו" (ישעיה לה, י), שהם שלושה מאמרים של שמחה, להגיד שיתחברו בביאת הגואל ה'רנה' שהיתה בבית שבנה שלמה, וכמו שאמר (מלכים א ח, כח): "לשמוע אל הרנה ואל התפילה", ויתחבר בה גם כן השמחה שהיתה להם בבית שני, שהיתה שמחה עולמית, רוצה לומר גשמית מהכבוד והמעלה ואין עוד. ועל שמחה זאת אמר: "ושמחת עולם על ראשם". ועוד ימצא בה¹⁸ מה שלא נמצא בשני הבתים, והוא שבבתים ההם עם היות, שהיתה שם שמחה היו גם כן אליהם תוגות¹⁹ רבות במלחמותיהם וצרותם, אבל בגאולה העתידה לא יהיה כן כי אם "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (ישעיה לה, יא).

footnotes: ¹⁸ בשמחה. ¹⁹ 'תוגה' מלשון: יגון.

הנה התבאר הנבואה הזאת, ועניניה מוכיחים מחורבן האומות ומפלת אדום ושממות 'בצרה' – היא רומי, שלא נתקיימה לא בבית ראשון ולא בבית שני, ושהיא עתידה להתקיים לימות המשיח.

האמנם שורש הטענה הזאת ויסוד הבנת זאת הנבואה ונבואות אחרות, שבאו בדברי הנביאים הוא, היות רומי וכל עמי איטליאה וכלל הנוצרים – בני אדום. והדבר הזה²⁰ שגור בדברי חכמים זכרונם לברכה, ומוסכם בתלמוד ובמדרשות²¹ כולם מבלי מערער וחולק עליו, עד שאמרו שהרומיים באים מאלוף מגדיאל שהיה מאלופי עשיו – הוא אדום. וכן דרשו²² על הברכה שברך יצחק את עשו (בראשית כז, לט): "הנה משמני הארץ יהיה מושבך" – זו איטליא של יון. ובפרקא קמא דמגלה (דף ו, ע"ב) אמר עולא איטליא של יון זו כרך גדול שברומי. ובפרק אלו הן הגולין (מכות יב, ע"א) דרשו²³: "כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום" (ישעיה לד, ו) - על רומי. אמר ריש לקיש שלושה טעויות עתיד שרה של רומי לטעות וכו'²⁴. וכן דרשו בילמדנו²⁵ אותה פרשה כולה על רומי, ופירשו: "ונהפכו נחליה לזפת" (לד, ט) – זו טיברוש וטריאנוס, שנתונין על שפת רומי, כמו שכתבתי למעלה. ובויקרא רבה²⁶ דרשו: "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו" (ישעיה לד, יא) – על הכרך הגדול שברומי. ובפרקי רבי אליעזר²⁷ דרשו: "מי זה בא מאדום" (ישעיה סג, א) ושאר הפסוקים שבאותה פרשה – על רומי.

footnotes: ²⁰ היות רומי וכלל הנוצרים – בני אדום. ²¹ בשל אותות הצנזורה, הושמטו קטעים רבים וכל דבר המטיל פגם ברומא או בנוצרים בזמנו של רי"א. לפיכך, רבים הקטעים המובאים להלן שצונזרו. ²² רש"י. ²³ האמור להלן, צונזר ולא נמצא בנוסח אצלנו. בדקנו בנוסח התלמוד טרם אותות הצנזורה, ומצאנו אזכור של רומי ללא הפסוק הנזכר. כידוע, התלמוד הבבלי נדפס לראשונה בשנת 1520, אבל לנגד רי"א היה את כתב היד של התלמוד ומשם ציטט את מה שראו עיניו. ²⁴ וראה פסקתא רבתי יד'. ²⁵ תנחומא בובר וארא, טו. ²⁶ צ"ל: פסקתא רבתי יז'. ²⁷ פרק כט'. לא נמצא בנוסח אצלנו בשל אותות הצנזורה.

וכאלה רבים בדבריהם לאין מספר, לפי שהיה מקובל וברור אצלם, שרומי וכל ארץ איטליא נתישבה מבני אדום. וגם מפרשי כתבי הקודש אשר לנוצרים כך קבלו אותו, וכמו שכתב ניקולאב המפרש הגדול²⁸ שלהם בענין 'מגדיאל אלוף אדום' שיצאו ממנו הרומיים.

footnotes: ²⁸ ניקולס דה-לירה (1270-1349), היה פרשן תנ"ך נוצרי, שפירש על דרך הפשט.

אך אמנם זה מקרוב, חכם מבני עמנו שיצא מכלל הדת במלכיות ספרד שמו לפנים בישראל שלמה הלוי, ונעשה אחר כך שר גדול בין הנוצרים ואגמון בורגנישיש היה, כדי להחזיק עצמו באמונתו לנגד עמו, מלאו לבו לחלוק על זה²⁹ והתעצם להכחישו כדי לברוח מנבואות ישעיה ועובדיה וירמיה, שניבאו על חורבם אדום, וכתב שחכמי ישראל בשנאתם לנוצרים בדו זה מלבם, ושאין להם על מה שיסמוכו בדעת הזה. ועשה טענות לבאר שאין רומי מבני אדום.

footnotes: ²⁹ על היות רומי וכלל איטליה מבני אדום כאמור.

ואחרי התבוננות הטוב, נראה לי שיוכל האויב³⁰ לעשות טענתו חזקה מאד בזה האופן לבאר שאין עם רומי מבני אדום, לפי שאם היה מהם – הנה יהיה זה אם מפאת ארץ רומי, אם יאמרו שהיא היתה ארץ אדום, או מפאת העם היושב עליה, שיהיו מן האדומיים, או מפאת הדת והאמונה שהיה לאדומים אם לקחוה הרומיים ונמשכו אחריה.

footnotes: ³⁰ המומר.

וביאור וביטול שלושת הבחינות האלה הוא כן, אם מפאת הארץ, לפי שארץ אדום הקדומה היא הר שעיר שנתישב בה עשו וזרעו והיא ידועה היום הזה סמוכה לארץ ישראל, ועל כן נאמר בתורה: ויקח עשו את נשיו ואת בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, "כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם וישב עשו בהר שעיר הוא אדום" (בראשית לו, ו-ח). וכן תמצא, שכאשר יצאו ישראל ממצרים והלכו לארץ ישראל סבבו את ארץ אדום, וכמו שאמר (דברים ב, ד): "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשיער". ודוד המלך עליו השלום, לפי שהיו בני אדום שכניו הרעים הוא נלחם בם והכניעם והציב בארצם נציבים. וכל ימי דוד ושלמה, ורחבעם ואביה, ואסא ויהושפט לא מלך מלך באדום ועד ימי יהורם בן יהושפט, שלפצעו פשע אדום מתחת ידו וימליכו עליהם מלך (מלכים ב ח, כ). ובזמן בית שני שני מלכי החשמונאים גם הם, כפי מה שכתב יוסף בן גוריון משלו על בני אדום והכניסום בברית מילה, וכאשר עלה אספסיאנוס וטיטוס להילחם על ארץ יהודה, באו בני אדום לירושלים ונתחברו עם בני יהודה להילחם ברומיים, וכל זה ממה שיורה שארץ אדום סמוכה וקרובה לישראל, והיא בחלק האשי"א³¹. ואמנם רומי היא בחלק האיאורופא³² רחוקה משם מרחק עצום, ואינה אם כן אדום.

footnotes: ³¹ אסיה. ³² אירופה.

ואמנם מפאת יחס העם ומשפחתו מבואר הוא שאדום הוא עשו היה מזרע אברהם ומבני עבר ומתולדות שם בן נח, כמו שבא בכתובים. אבל הרומיים וכל ארץ איטליא הם מיון מבני יפת, שנאמר (בראשית י, ב): "ובני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס"; "ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים" (שם שם, ד), וידוע שהכתים הם הרומיים וכל אנשי איטליה, וכמו שתרגם אנקלוס (במדבר כד, כד): "וצים מיד כתים" – 'וסיען יצטרחן מן רומאי³³'. ואם היו הרומיים מבני יפת והאדומיים מבני שם, מבואר הוא שאינם עם אחד.

footnotes: ³³ בנוסח אצלינו: "מרומאי".

ואמנם מפאת הדת אי אפשר גם כן, לפי שאדומיים היו ככנענים בתועבות אמונותיהם, והרומיים והנוצרים לא נמשכו לאמונתם ולא השתתפו עמהם בדתם ומעשיהם.

וכל זה ממה שיוכיח שהרומיים והנוצרים אינם מבני אדום ולא מבני עשו, ולא מפאת ארצם, ולא מפאת משפחתם, ולא מפאת דתם.

וזהו הכלל היוצא מכל טענותיו, והלצתי בעדו כי הוא³⁴ לא סידר טענתו בזה האופן אשר סדרתיה פה. ועל זה חרף וגדף המשומד הזה אויב חרף יי'³⁵ ואת חכמי ישראל וקבלתם, ופער פיו לבלי חוק³⁶ כנגד תורתנו המקובלת, עד שהעיז פניו לומר שאדום הנזכר בדברי הנביאים בייעודים הרעים – בייעודי ישעיהו וירמיהו ועובדיהו וזולתם, נאמר על ישראל שהם כאשר הרעו והוסיפו לחטא נענשו כבני עשו אבי אדום, עד שאמר אחד ממיסדי פירוש התורה המקובל במשניות היה רבי מאיר, שהיה גר אדומי. ולפי שאנחנו נמשכנו אחר קבלתו ופירושיו כינו הנביאים את ישראל בשם אדום, וכן אמר ש'בצרה' הוא כינוי לכנסת ישראל, כי בעבור שהמשילה הנביא בזמן הצלחתם ל"כרם יי' צבאות" (ישעיה ה, ז); "כרם חמר" (ישעיה כז, ב), לכן אחרי חורבנה ושעלה הכורת עליה ובוצרים באו בה, נקראה 'בצרה'. וכאלה הרשעיות, הסכליות הפליג ולדבר הרבה מאד, כדי להוכיח שחורבן אדום המיועד פה ובשאר הנבואות וחורבן 'בצרה' – על ישראל נאמר, הפך מה ששמו חכמינו לפרשו על הנוצרים ומחזיקי דת ישוע. והיה סוף דבריו בדברו על חכמי ישראל חרבם תבוא בלבם.

footnotes: ³⁴ המומר. ³⁵ לפי תהלים עד, יח. ³⁶ לפי ישעיה ה, יד.

והנה מי האיש החכם אשר נתן לו האלהים לב לדעת ועיניים לראות שלא יראה בתעתועים האלה שאין בהם ממש. כי הנה הנבואות המיעדות רעות על אדום הלא הם יורוך, יאמרו לך שיהיה זה ענשו על שהרע לישראל, ושבחורבן אדום יצא ישראל מגלותו ויהיה עם נושע ביי' תשועת עולמים³⁷ תבנה ותכונן עיר ציון. ולהיות כל זה דבר נגלה בנבואות לאשר עיניים לו, מה לנו להשיב על חלומותיו ועל דבריו של המשומד הזה והוא הבל יפצה פיהו³⁸. והתימה על זה הרשע אחרי שבא לבקש תואנה להכחיש קבלת רבותינו זכרונם לברכה בענין אדום, איך לא אמר שאדום הנזכר בנבואות הוא אדום הסמוך לארץ ישראל? ולמה זה הלך אחרי ההבל ויהבל לומר דברים שאין בהם ממש, ושכל רואיהם ילעיגו לו? אלא שטבע האמת הכריחו להאמין שהנבואות ההם לא נאמרו על אותו אדום הסמוך לארץ ישראל. אך אמנם מה היא אומת אדום אשר נבאו הנביאים עליה, ראוי ומחוייב הוא להוכיח אמתתו.

footnotes: ³⁷ לפי ישעיה מה, יז. ³⁸ לפי איוב לה, טז.

ויען וביען האמונה הזאת, רוצה לומר היות רומי וכל בני הנוצרים המחזיקים בדת ישוע מבני אדום היא מקובלת בין חכמי ישראל מקדם קדמתה מבלי חולק עליה, חל עלינו קהל המאמינים להשיב על הטענה החזקה אשר זכרתי בראשונה³⁹. ואני דרשתי מדברי חכמינו זכרונם לברכה חדשים גם ישנים⁴⁰ ולא מצאתי בפיהם דבר בתשובת הספק העצום הזה, כי עם היות שהרמב"ן כתב וכן הר"ן והרד"ק, שהרומיים הם בני אדום – לא נתנו טענה ולא ראיה לדבריהם. ולכן קמתי אני להשיב על דברי הצורר הזה כפי הסברא הגוברת, וממה שראיתי בדברי המספרים, ואמרתי שעם היות שמפני אורך הזמן לא נמצא בספר דברי הימים אשר לרומיים, באי זה אופן מההשתלשלות נתיישבו בני אדום ברומי ובארץ איטליא, לא מפני זה ראוי להכיח דברי חכמינו הקדושים בקבלתם, כי כבר כתב אישידרו חכם קדמון וגדול מגדולי הנוצרים במאמר החמישי מספר הטימולוגי"ש אשר לו, מאמר ראוי לזכרו והוא אמרו אין ראוי לגנות ולהכחיש דברי המספרים הקדמונים במה שימצא בפיהם מהתחלות האומות וגויי הארצות ותמורתם אלו באלו, כי רומי העיר רבתי עם לא ידענו באמת משפחת עמה האם באו הטרויי"אני והתיישבו בה כדברי שאלושט"יו, או היו אנשי אי"נאנדרו שבנאה כדברי בירג לי"או, או מאנשי רומולו כדברי אחרים, ואם במדינה הרשומה ההיא שרתי במדינות לא נודע עד היום באמת יחוס עמה ומשפחתה בשאר המדינות מה יהיה. כי הנה אריכות הימים וקדמוניות הזמן יוליד הטעות והסכלות בדברים, ואלה הם דבריו. וכן נאמר אנחנו הנה גויי הארצות הם תמיד בתנועה נעתקים מפה אל פה⁴¹, ועם היות איטליא ארץ הכתים ומבני יון בראשונה ובתחילת הבריאה וימי המבול – מי המונע שאחרי כן באורך הימים באו עמים מבני אדום ונתיישבו בה, כל שכן שכבר מצאנו לזה סמך בדברי יוסף בן גוריון שכתב שכאשר עלה יוסף ואחיו ממצרים לקבור את יעקב אביהם וחיל גדול מהמצרים עמהם, יצאו אליהם בדרך אלופי עשו⁴² וילחמו עמהם ותכבד יד יוסף עליהם וילכוד את צפו בן אליפז בן עשו ואת בחוריו, ויביאם אסורים מצרימה. ויברח צפו ואנשיו ממצרים ויבואו אל אפריקא אל אגני"אס מלך קארטאגי"נאה ואפריקה וקיבל את צפו בכבוד גדול וישימהו שר צבאו, והיה צפו לוחם מלחמות המלך כנגד הכתים הם אנשי איטליא, שהיו אויבים לאנשי אפריקה וקארטאגינאה וינוסו מפניו. וכן כבש את בני תובל היושבים בפישא. והנה הכתים בראותם הצלחותיו במלחמות וכל מעשה תקפו וגבורתו המליכוהו ויקראו את שמו צפוגאנוס, כי כינוהו בשם כוכב שבתאי שהיו עובדים בימים ההם בחשבם שהיה בו כוחו ורוחניותו. וימלוך על הכתים חמישים שנה בבקעת קאנפנייאה, והוא היה המלך הראשון אשר מלך באיטליא. וכפי דעת רבים מהמספרים הוא אשר בנה גינ"ובא וקראה על שמו, ונקבר שמה היא קבורת 'גאנוס' הידועה עד היום הזה. ואחריו מלך בנו, וכן נמשכו המלכים האחרים מזרעו. וכפי קבלת חכמינו זכרונם לברכה היה אחד מהם⁴³ 'אלוף מגדיאל', שהתחיל ראשונה ביישוב רומי המדינה קודם בא רומולו אשר בנה חומותיה והציב דלתיה.

footnotes: ³⁹ מפאת הארץ – מיקומה הגאוגרפי. ⁴⁰ לפי שיר השירים ז, יד. ⁴¹ לפי עזרא ט, יא. ⁴² לפי בראשית לו, מ. ⁴³ מזרע צפו בן אליפז.

הרי לך עדות ברורה מדברי יסופון⁴⁴ שהיה ראש המספרים גם אצלם שארץ⁴⁵ הכתים מלכו מבני אדום, ואין ספק שבמלוך שמה מלכים אדומיים יבואו עמים רבים אדומיים מארץ אדום להתיישב באיטליא בסיבת המלכים המולכים בה, וירבו ישרצו ויעצמו במאד מאד ותמלא ארץ⁴⁶ איטליא אותם, ומהם נבנית רומי.

footnotes: ⁴⁴ אולי צ"ל: 'יוסיפון'. ⁴⁵ אולי צ"ל: 'שבארץ'. ⁴⁶ לפי שמות א, ז.

ואתה תדע, שבספרי דברי הימים אשר לרומיים, נמצא זכרון זה 'גאנוס' וכתוב שהוא היה המלך הראשון באיטליא ושהיו קוראים לו אב האלוהות, ואלהי האלהים⁴⁷, ושער השמים⁴⁸, ושעל שמו עשו התחלת השנה בחודש מיוחד וקראוהו גיגי"רו – על שמו. וענין זה כולו, שהיה הוא המלך הראשון בכל הארץ ההיא וגדול המלכים ולמושלים. ולפי שהיו קוראים אלהות לאנשים שהיו להם כוחות עצומים בדבר מן הדברים, והוא היה בארץ ההיא ראשון להם, לכן היו קוראים אותו 'איש האלהות' ו'אלהי האלהים', להורות על הורדת שפע כוכב שבתאי שהיה בלשונם גאנוס עליו קראוהו כן וכינוהו בשער השמים. אבל לא זכרו דבר ממשפחתו ועמו ולא מארץ מולדתו⁴⁹, כמו שזכרו בשאר מלכי איטליא, ולבד זה אמרו שבא גאנוס מארץ המזרח. וגם זה מורה על אמתת דברי יוסיפון, כי הוא בא ממצרים ומארץ אדום ראשונה.

footnotes: ⁴⁷ לפי דברים י, יז. ⁴⁸ לפי בראשית כח, יז. ⁴⁹ לפי בראשית יא, כח.

גם אתן לך ראיה אחרת על אמתת זה מאשר הם כתבו, שכאשר בא גאנוס מארץ המזרח לאיטליא היו אלף וחמש מאות שנים קודם לידת ישוע הנוצרי. צא וחשוב ותמצא שהיה זה שש שנים אחרי מות יעקב וקבורתו ומלחמתו עם יוסף, ונמצא האמת מסכים מכל צד שאותם השנים היה במאסר במצרים ובארץ אפריקא, כדברי יוסיפון. וכן אחשוב אני שלאטינוס שהיה לשון הלאטין ומכתבו היה מהאדומיים, כי בניהם היה מורגל זה השם, כמו שאמר (בראשית לו, כט): "אלוף לוטן".

הנה הצגתי לפניך הדברים האלה כולם למען תדע, כי אבותינו הקדושים אמת יהגה⁵⁰ חכם אין בהם נפתל ועיקש⁵¹, ושעל זה ניבא יצחק באמרו לעשו (שם כז, לט): "הנה משמני הארץ יהיה מושבך" – שהיא איטליא של יון, שבאו בניו להתיישב שמה. והמתרגם⁵²: ב"שישי ושמחי בת אדום" (איכה ד, כא) – שתרגמו על קוסטאנטינה דאתבניא בארמיניאה, ועל רומי דאתבינא באיטליא⁵³. אמר על שתיהן דאתמליאו אוכלוסין מבני אדום. גילה בזה, שעם היות הארץ ההיא מארץ יון, הנה באו עליה אוכלוסין ועמים רבים מבני אדום ונתמלאה מהם. ומאיטליא הלכו לקוסטאנטינה בימי הקיסר קוסטאנטינו, שהלך לשם מרומי עם כל חילו, ובנה את עיר קוסטאנטינה, וכמו שהתבאר במאמר מעיני הישועה. ולמה יתמהו מביאת אוכלוסי האדומיים מארץ המזרח להתיישב באיטליא? כי הנה בני תובל כתב כן יוסיפון שבאו משם ונתיישבו בפי"שא, ושמבני תירס יצאו האנלישיש שהלכו להתיישב באנגלאטיררא⁵⁴, שהיא בקצה במערב, ושמבני תרשיש באו להתיישב בטושקאנה. ונראה שכן באו האדומיים להתיישב בארץ איטליא ומזרעם בנו רומי ועדות ביהוסף⁵⁵ בן גוריון שמו, וכמו שבא סנחריב ובלבל את העולם כך נתבלבלו העמים באורך הזמן הסיבות אחרות.

footnotes: ⁵⁰ לפי משלי ח, ז. ⁵¹ לפי משלי ח, ח. ⁵² תרגום יונתן. ⁵³ בנוסח אצלנו חסר. ⁵⁴ אנגליה. ⁵⁵ לפי תהלים פא, ו.

הנה התבאר מזה שהאיטליא עם היותה בראשונה מבני יון, כבר נעשית ארץ אדום מפאת המלכים שמלכו בה ונאחזו בתוכה, והעם היושב בה אם היה בימים ההם מכתים, הנה אחרי כן האדומיים נתיישבו בה והם גם כן מבני אדום, כמו שארץ יון עצמה שבשנים קדמוניות היתה ליוונים ועמה כולה בני יון, הלא היא ארץ פרס או ארץ תורגמנה⁵⁶, לפי שהפרסים הנקראים היום טורקוש מלכו בהם ותמלא הארץ אותם⁵⁷.

footnotes: ⁵⁶ טורקיה. ⁵⁷ לפי שמות א, ז.

ואמנם מפאת הדת והאמונה אומר אני, שראוי היה לקרוא הנוצרים – בני אדום וזרע עשו, לפי שאומות יכנו אותם הנביאים כפי מעשיהם. הלא תראה, שהנביא ישעיה קרא לבני דורו: "קציני סדום" (ישעיה א, י) ועמורה; ויחזקאל אמר כנגד ישראל זאת חטאת "סדום אחותך" (יחזקאל טז, מח), ולא היה ישראל אח סדום במשפחתם כי אם במעשיהם.

וכבר נמצאו דמויים מתיחסים בין הרומיים וישראל, כמו שהיו בין עשו ויעקב: האחד, שכמו שהתשתתפו עשו ויעקב מפאת אביהם ואמותם, ככה אומת הנוצרים והישראל משתתפים בשאב אחד לכולם באמונתם הוא – אלהי האלהים⁵⁸. כי כולם משערים במציאות הסיבה הראשונה ופונים אליה בלתי עובדים לכוכבים ולשרים העליונים, וגם תורה אחת להם, לפי שאלו ואלו קיימו וקבלו תורת משה לאמתות. הדמוי השני, שכמו שעשו היה עובד את אביו במרמה, כמו שאמר (בראשית כה, כח-כז): "ציד בפיו", "ויעקב איש תם יושב אהלים", ככה אומות הנוצרים והרומאיים באמונתם ודתם עובדים לאלהיהם במרמה ודעות בלתי אמתיות אשר לא כדת⁵⁹, ובני ישראל דבקו באלהיהם דיבוק אמתי באמונה ישראל. והדמוי השלישי, שכמו שעשו לקח לו נשים מבנות כנען מהחתי והחוי ובת ישמעאל "ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה" (שם כו, לה), ככה בממשלת הרומיים נתקבצו אומות מתחלפות⁶⁰ – עמוניות, מואביות חתיות ומבני ישמעאל ושאר העמים, והיו מכעיסים את המקום ברוך הוא ומגדפים תורתו. אמנם יעקב לקח לו נשים ממשפחתו ומבית אביו, והיה השתלשלות עמו ויחוסו נקי וזך ולא עבר זר בתוכו. והדמוי הד', שכמו שבהיות עשו ויעקב בני יצחק, הנה הבכורה והברכה זכה בה יעקב ולא זכה עשו כי אם לברכת הטובות הגשמיות, ככה בני ישראל זכו אל הדיבוק וההשגחה האלהית והברכה העליונה. ואמנם הנוצרים לא קבלו ממנה כי אם הטובות הגשמיות, לא הנפשיות. והדמוי הה', שכמו שעשו היה שונא ליעקב ומתנחם ומבקש להרגו, ככה היו הרומיים עם בני יהודה צרים ואויבים להם, והם החריבו ארצם והגלו אותם.

footnotes: ⁵⁸ לפי דברים י, יז. ⁵⁹ לפי אסתר ד, טז. ⁶⁰ שונות.

הנה אם כן, נתיישבה רומי וכל איטליא מבני אדום, ומלכו מלכיהם, והתנהגו במנהגיהם, ואת דתי עשו תורותיו וחוקותיו עשו כמוהו.

ומה אוסיף עוד לדבר? והנה חכמי האמת⁶¹ קבלו שנפש עשו נתגלגלה בישוע הנוצרי, ולכן היה במדברות איש שדה והיה איש ריב ומדון⁶² לחכמי הפרושים. ואולי שעל זה נקרא ישוע שאותיותיו הם אותיות שם 'עשיו' במלואו⁶³. ומפני זה כל המחזיקים בדתו ועובדים אותו, היה ראוי שיקראו – בני אדום, כיון שישוע הוא עשו ועשו הוא אדום. והנה ברומי היתה התחלת הדת הזאת ושורשה וקיסרי רומי ומלכי הנוצרים קבלו אותה ראשונה, ולכן כל הנוצרים המאמינים בדת ישוע הנוצרי הם בלי ספק – בני אדום – בני עשו.

footnotes: ⁶¹ חכמי הקבלה. ⁶² לפי ירמיה טו, י. ⁶³ בכתיב מלא.

אמרו בבראשית רבה⁶⁴: "ויצא הראשון אדמוני" (בראשית כה, כה), כתוב מדוע אדום ללבושך הוא אדום. ותבשילו אדום וארצו אדומה, גבוריו אדומים לבושיהם אדומים ופורע ממנו אדום בלבוש – אדום הוא אדום, שנאמר "ויצא הראשון אדמוני". תבשילו אדום – "הלעיטני נא מן האדום" (שם שם, ל). ארצו אדומה – "ארצה שעיר שדה אדום" (שם לב, ד). גיבוריו אדומים – מגן גבורהו מאדם לבושיהם אדומים, שנאמר אנשי חיל מתולעים ופורע ממנו אדום, שנאמר: "דודי צח ואדום" (שה"ש ה, י). בלבוש אדום – "מדוע אדום ללבושך" (ישעיה סג, ב).

footnotes: ⁶⁴ מצאנו בילקוט שמעוני, ישעיהו פרק סג, סימן תקז.

העירו בזה הבחינות אשר בעבורם נקרא עשו וכל עמו והנקראים בשמו – אדום. והוא, לפי שהיה מושל עליו מאדים⁶⁵, ולכן נולד אדמוני ונפשו מאכל אדום תאוה, כי המזון ראוי שידמה לנזון והארץ אשר גר בה היתה תחת מאדים. וגם אחרי כן הגיבורים אשר יצאו ממנו ומלכו באיטליא כולם היו ממשלת אדום מאדים, כל הורג נפש וכל נוגע בחלל והם מלכי איטליא וקיסרי רומי לבושי תולעת שני⁶⁶. כי כן היה מנהגם ברומי עד היום הזה. ולהיות ישוע הנוצרי תחת מאדים היה דמו בראשו ונהרג הוא ותלמידיו ושלוחיו ועמים רבים מהנמשכים אחריו. ומכל הצדדים והבחינות האלה היתה רומי וכל ארצות האיטליא וכללות הנוצרים בארצותם לגוייהם, אשר החזיקו בדת ישוע הנוצרי ואמונת רומי – מבני אדום.

footnotes: ⁶⁵ כוכב מאדים. ⁶⁶ לפי שמות כה, ד.

וכבר כתב הרמב"ן בזה בחינה אחרת והיא, שהאדומיים שהיו שכנים לארץ ישראל המה קבלו ראשונה על עצמם אמונת ישוע הנוצרי, כי בהיותם נימולים מימי הורקנוס היו תמיד מתחברים לאנשי ירושלים. ולכן שלוחי ישוע הנוצרי ותלמידיו בברחם מירושלים הלכו לארץ אדום ופיתו את האדומיים עד שהכניסו אותם בדתם, ואחריהם נמשכו הרומיים, ולכן נקראו כולם אדום בשם האומה שקבלה ראשונה האמונה ההיא.

ואין ספק שלא בדה זה הרמב"ן מלבו, אבל היה הדבר הזה מקובל אצלו ואולי ראה אותו בספר מדברי הימים ההם סוף דבר המפורסם. אבל הכל כמו שזכר הפילוסוף אי אפשר שיכזב. ולכן בהיות שזה לנו אף וחמש מאות שנה ויותר מזה שהיה שגור בזמן בית שני ואחריו תמיד, שרומי היתה מבני אדום מבלי חולק ולא מערער עליו, מבואר הוא שהיה הדבר פשוט וברור אצלם, שאדומיים נתיישבו ונתפשטו ומלכו על רומי וכל הארצות האיטליא ושאר הארצות הנקראות היום ארצות הנוצרים, ולכן קראום כולם בני אדום, ובאו ויבואו עליהם ייעודי נבואות אדום בהכרח.

והוא מה שרציתי פה לבאר והארכתי בו להיות הדרוש הזה הכרחי בידיעת אמתת הנבואות ולהסיר מעלינו תלונות המזייפים אותם.