הנבואה הא' היא בפרק (ב, ב-ה) "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים " וגו', עד "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'".

וראוי שתדע, שהנבואה הזאת באה גם כן בדברי מיכה המורשתי. ואין הפרש מה שנזכר כאן למה שנזכר שמה, כי אם בשינוי המלות ותוספת ביאור. וחתם הנבואה ההיא מיכה באמרו (מיכה ד, ה): "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד". וראוי לעיין איך עלה סגנון אחד מהנבואה הזאת לנביאים האלה. כי עם היות שסגנון אחד עולה לכמה נביאים כבר קבלו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין פט, ע"א), ש"אין שני נביאים מתנבאים³ בסגנון אחד". רוצה לומר, שאפשר הוא שיהיה הדבר המושג אחד בשני נביאים, אבל שאין הדברים והמלות עצמם שוים בהם, כי הם מתחלפים⁴ בכל אחד כפי הכנתו דיבורו בעצמו. ולכן אמרתי שהנבואה הזאת באה ראשונה לישעיהו, ולכן אמר הכתוב בה (ישעיה ב, א): "הדבר אשר חזה ישיעהו בן אמוץ", כי הוא היה באמת החוזה אותה, וכאשר חל השפע על מיכה וגילה לו הדבר הזה בכללות, סיפר אותו מיכה באותם הדברים שכבר ידע שדברה ישעיהו, ובלבד שעשה בה תוספת ביאור. וכזה תמצא בנביאים אחרים שיאמרו דברים שאמרום נביאים זולתם, לא שהיו מגנבי דברים⁵ חלילה, אבל שידברו הנבואה המגעת אליהם בלשון דברי הנביאים האחרים, שכבר היו שגורים בפיהם.

footnotes: ³ בכתוב: "מתנבאין". ⁴ שונים. ⁵ לפי ירמיה כג, ל.

והנה הנבואה הזאת אי אפשר לפרשה על בית שני**,** לפי שהנביא אמר (ישעיה ב, ב): "והיה באחרית הימים", וידוע שמזמן ישעיהו שניבא הנבואה הזאת עד שעלו מבבל לבית ב' לא היו כי אם ק"ע שנה, ואיך יקראם אחרית הימים? אבל הם בלי ספק לימות המשיח⁶ שהם אחרית ימי הזעם וסוף הגלות לישראל, ולפי⁷ שלא יצטערו עוד בגלות אחרת. וכן כתב הרמב"ן בפרשת ויחי יעקב על "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט, א), שכל מקום שנאמר בו "אחרית הימים" הוא לימות המשיח, והעד המגלה ומבאר זה באמת הוא מה שאמר מיכה הנביא אחרי שזכר זאת הנבואה בעצמה "ביום ההוא נאום ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה, ואשר הרעותי. ושמתי את הצולעה לשארית והנה לאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם" (מיכה ד, ו-ז). כי כיון שידענו ששתי הנבואות אחת, הנה הכתובים האלה שסמך מיכה לנבואה הזאת יעידון יגידון, שהיא לימות המשיח.

footnotes: ⁶ כרד"ק. ⁷ על מנת.

ויעד הנביא בזה חמישה ייעודים:

האחד – בנין בית המקדש העתיד, ושיהיה נכון וקיים. רוצה לומר מתמיד עדי עד⁸ שלא ישוב ליחרב עוד, והוא אמרו (ישעיה ב, א): "נכון יהיה הר בית יי' בראש ההרים ונשא מגבעות", שמלת 'נכון' תאמר על הדבר הקיים והמתמיד להיותו נכון על מתכונתו, ו"הר בית ה'" הוא הר המוריה שבו נבנה בית המקדש⁹.

footnotes: ⁸ לפי ישעיה כו, ד. ועוד. ⁹ כרד"ק.

הייעוד הב', שלא נחשוב שיהיה "הר בית ה'" נכון ונישא ברוממות מקומי ובמעלת בנין הבית בלבד, כי אם בענין הקדושה והאלוהת, שהאומות כולם יסכימו לקבל האמונה האלהית יכירו וידעו את ה' כי הוא האלהים¹⁰, ושבהר יי' יראה הכבוד העליון, וששקר נחלו אבותיהם הבל ואין בם מועיל. ועל זה אמר (שם, ב-ג): "ונהרו אליו כל הגוים" ולא בלבד איש אחד פרטי, כי אם שילכו עמים רבים בקיבוץ, ויאמרו "לכו ונעלה אל הר ה' אל¹¹ בית אלהי יעקב". כלומר לא מפאת ההר כי אם מבית אלהי יעקב אשר שם. והענין שלא ירצו לעבוד עוד את אלוהיהם על ההרים הרמים כאשר היו עושים עד עתה. ואמר: "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו", רוצה לומר, שלא יהיו בבני¹² ישראל שקבלו את התורה ולא הלכו בדרכיה, אבל הם כשיורה להם דרכיו ילכו ילכו באורחותיו.

footnotes: ¹⁰ לפי דברים ד, לה. ¹¹ בנדפס: "ואל". ¹² אולי צ"ל: "כבני".

הייעוד הג', שבימים ההם כל עמי הארץ בארצותם לגוייהם מדינה ומדינה ככתבה, ועם ועם כלשונו¹³, ילמדו לשונם לקרוא בשם ה'¹⁴ ויכנו את האלוה ברוך הוא בשמו, וכמאמר צפניה הנביא (צפניה ג, ט): "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" וגו'. וזהו אמרו כאן (ישעיה ב, ג): "לכו ונעלה אל הר ה'", כי אותו השם הנכבד יהיה שגור וידוע בפיהם מסכים לייעוד הנביא (זכריה יד, ט): "והיה יי' למלך על כל הארץ ביום הוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". וזכר שיתנו עמים סיבה על הערתם זאת באמרם (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם".

footnotes: ¹³ לפי אסתר א, כב. ¹⁴ לפי בראשית ד, כו.

הייעוד הארבע הוא אמרו (ישעיה שם, ד): "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים", והוא חוזר "לדבר ה' מירושלם" אשר זכר, כי דבר ה' ונבואתו בימים ההם ישמור ויוכיח בין הגוים. ואפשר גם כן לפרשו על "הר בית יי'", כי שמה ישבו כסאות למשפט¹⁵ והבית ההוא בקדושתו וברוח נבואה שימצא שמה, ישפוט בין הגוים ויוכיח לעמים רבים.

footnotes: ¹⁵ לפי תהלים קכב, ה.

והייעוד הה' הוא שיהיה שלום בכל הארץ בזמן ההוא, וכמו שאמר (ישעיה ב, ד): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". ומיכה המורשתי בספרו הנבואה הזאת הוסיף בה ביאור באמרו (מיכה ד, ד): "וישבו איש תחת גפנו ותחת¹⁶ תאנתו ואין מחריד, כי פי יי' צבאות דבר". רוצה לומר, שרוב המלחמות בין הגוים הם בסיבת חילוף הדתות כמלחמות אדם וישמעאל. ולכן בהיות שיקראו כולם בשם יי'¹⁷, ויכנעו לתורתו ומצותיו, ישבו בטח בדד¹⁸ מבלי גזל וחמס "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", ולא איש תחת הגפן ותאנת אדם אחר, לפי שיי' צבאות דיבר והם לא נשמעים למצוותו ולדבריו, ולכן לא ישמע עוד חמס בארצם שוד ושבר בגבולם.

footnotes: ¹⁶ בנדפס: "ואיש תחת...". ¹⁷ לפי בראשית יב, ח. ועוד. ¹⁸ לפי דברים לג, כח.

וחכמינו זכרונם לברכה בפסיקתא¹⁹ "אל בית אלהי יעקב" (ישעיה ב, ג), משל למלך שהיו לו שלושה אוהבים וביקש לבנות פלטין. הביא את הראשון אמר 'זכור אני אותו הר מתחילה'. הביא לשני אמר 'זכורני אותו שדה מתחילה'. הביא לשלישי אמר 'זכורני אותו בית, אמר לו חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אותו על שמך, כך אברהם אמר (בראשית כב, יד): "בהר יי' יראה"; יצחק אמר (שם כד, סג): "לשוח בשדה"; יעקב אמר (שם כח, יז): "אין זה כי אם בית אלהים", לכן נאמר "בית אלהי יעקב". וכן הוא אומר הנני שב את שבות אלהי יעקב. עד כאן.

footnotes: ¹⁹ פרשה לט.

והמאמר הזה קשה בהבנתו. כי אם היה בית המקדש בזמן אברהם הר שהוא הר המוריה, ובימי יצחק היה שדה וגם בימי דוד, והיה שם גורן ארונה היבוסי, איך יכנו אותו בשם 'בית'? ואם יעקב ראה אותו בבניינו והם לא ראוהו, הנה מיי' היתה זאת²⁰ ואין על האבות הראשונים אשם. ולמה אם כן לא יקרא על שמם? אבל הם זכרונם לברכה²¹ כיוונו במאמר הזה לבאר ענין אלהי, וכמו שפירשתי בעיון השלישי מהחלק השלישי מהחלק השני ממאמר 'ישועות משיחו'. ואוסיף לך להגידו פה, כי זה הוא המקום הראוי אליו, והוא ששלושת הבתים: בית ראשון, ובית שני, והבית השלישי העתיד היו כנגד אברהם יצחק ויעקב.

footnotes: ²⁰ לפי תהלים קיח, כג. ²¹ בפסיקתא.

כי כמו, שבאברהם נמצאת הגדולה, והגבורה, והעושר, והכבוד, והקדושה האלהית, כך נמצא כל זה בבית ראשון. וכמו שנמרוד מלך בבל הצר לאברהם – ככה נבוכדנצר מלך בבל הצר לישראל בחורבן בית ראשון. ולפי שמזרע אברהם מבני קטורה יצאו האשורים שהחריבו בית המקדש בימי נבוכדנצר, לכן אמרו שאברהם ראה אותו הר, כלומר שמזרעו יצא מי שעשה אותו 'הר חרב' ושעליו התפלל יי'"יראה אשר יאמר היום בהר יי' יראה" (בראשית כב, יד), כלומר יי' ישגיח וישמור הייעודים אשר הוא מיעד אותו היום לכאשר יהיה בית המקדש – הר חרב וישראל בגלות, כי אז יצטרכו לייעודים ההם, וזהו "בהר יי' יראה".

והיה יצחק כנגד בית שני. כי כמו שכהו עיניו מראות – כן בבית שני לא היתה ליהודים אורה ושמחה²² מהנבואה ורוח הקודש, הארון והכרובים ושאר הקדושות שחסרו להם²³. ולפי שמזרע יצחק מבני עשו באו, כמו שיתבאר – הרומיים שהחריבו את בית שני, לכן אמרו שיצחק ראה את הבית – 'שדה'. כי כן אמר הנביא על חורבנו "ציון שדה תחרש" (ירמיה כו, יח)²⁴, ושעליו נאמר (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה". רוצה לומר, שיצא להתפלל על בית המקדש, כשיהיה נחרב.

footnotes: ²² לפי אסתר ח, טז. ²³ ראה משנה יומא ה, ב. ²⁴ ראה גם: מיכה ג, יב.

והיה יעקב מורה על הבית הג' העתיד, ולכן היה מטתו שלמה ולא נמצא פסול בזרעו, כי כן יהיו בני הדור ההוא זרע ברך יי'²⁵ מבלי פסול ויצר הרע. ויעקב נלחם עם שרו של עשו וישר אל מלאך ויוכל²⁶ לרמוז, שבזמן הגאולה יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו²⁷, ויהיה נקמה ליי' באדום. ולפי שהיו ליעקב י"ב בנים שבטי יה²⁸, לכן בבנין הבית העתיד יתקבצו שמה כל הי"ב שבטים. ולהיות הדבר קונה השם מהתכלית והחלק היותר נבחר שבו, לכן לא נקראה האומה בשם אברהם ולא בשם יצחק, כי אם בשם 'יעקב' ובשם 'ישראל' יכנה. ולפי שהבית העתיד לא יחרב עוד כל ימי הארץ, לכן אמרו שראה אותו יעקב בית מיושב ובעל הבית בתוכה, וזהו אמרו (בראשית כח, יז): "אין זה כי אם בית אלהים".

footnotes: ²⁵ לפי ישעיה סא, ט. ²⁶ לפי הושע יב, ה. ²⁷ לפי עובדיה א, כא. ²⁸ לפי תהלים קכב, ד.

וכאילו גילה הקב"ה לאברהם ענין בית ראשון העתיד להיות נחרב על ידי זרעו, והראה ליצחק ענין בית שני העתיד ליחרב על ידי זרעו, והראה ליעקב הבית השלישי שעתיד להתקיים בבניו, ולכן נקרא (ישעיה ב, ג): "בית אלהי יעקב".

וחתם המאמר באמרו (ירמיה ל, יח): "וכן הוא אומר הנני שב את שבות אהלי יעקב", לפי שנאמר זה על קיבוץ גלויות שיהיה באותו הבית העתיד.

הנה התבארה הנבואה הזאת. וידוע שחמשת הייעודים אשר באו בה לא נתקיימו בבית שני, לא כולם ולא אחד מהם, ושהם עתידים להתקיים בזמן הגאולה העתידה בהכרח.