הנבואה הי"ב בפרשת: "קומי אורי" (ישעיה ס, א) עם הפסוקים הקודמים אליה והנמשכים אחריהם, עד "שוש אשיש ביי'" (ישעיה סא, י).

תחילת הנבואה הזאת היא בפרשת: "הן לא קצרה יד יי' מהושיע" (ישעיה נט, א), שנתן בה הנביא טעם לאורך הגלות שהוא בסיבת פושעי ישראל וחטאתם, ובסופה נאמר: "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא יי' וירע בעיניו" (ישעיה נט, טו). רוצה לומר, שכאשר יראה הקב"ה האמת נעדרת בכללות העולם וגם התורה שהיא האמת המוחלט, כאילו היא בטלה ונעדרת, והאנשים הצדיקים שהם סרים מרעה הם משתוללים, רוצה לומר משוללים "ירע בעיניו כי אין משפט" בעולם "וירא כי אין איש" (ישעיה נט, טז), רוצה לומר בישראל אין איש עומד בפרץ לפניו, ואין מפגיע ומתפלל על צרתו, ולכן "ותושע לו זרועו", רוצה לומר כחו ויכולתו האלהי יעמוד כנגד הגוים להנקם מהם ולהושיע לישראל, כי אליו בא כינוי "ותושע לו", "וצדקתו היא סמכתהו". רוצה לומר, שיעשה עמהם צדקה להושיעם.

ולפי שהתשועה⁹² יוכללו שני דברים: האחד – נקמת האויבים; והשני – הצלת ישראל, לכן זכר שניהם ואמר: "וילבש צדקה כשריון" (ישעיה נט, יז), רוצה לומר שכאשר יעלה על דעתו לעשות צדקה בישראל ולהתלבש בה כשריון "וכובע ישועה בראשו", רוצה לומר שרצה להושיעם אז קודם לזה וסמוך אליו ילבש "בגדי נקם" ויעטה "מעיל קנאה". והוא כולו משל לנקם האומות. ואמרו: "כעל גמולות" (ישעיה נט, יח) – חוזר לקנאה שזכר למעלה, כאילו אמר: "ויעט כמעיל קנאה", שכמו שקנא על הגמולות הראשונות שעשה בפרעה ובסנחריב⁹³, ובשאר צרי ישראל "כעל ישלם", רוצה לומר יקח אותה קנאה על מה שישלם חימה לצריו גמול לאויביו. ושני הכפין הם דמיון כמו: "כמוני כמוך כעמי כעמך"⁹⁴. ואמר: "חימה לצריו" – כנגד בני ישמעאל שהחריבו בית ראשון, כי הם עצמם הבבליים, כמו שביארתי בחלק הראשון מספר 'ישועות משיחו'. ואמר: "גמול לאויביו" – כנגד בני אדום שהחריבו בית שני. ואמנם לאיים הרחוקים, שלא היו בחורבן ראשון ולא בחורבן שני, גם גמול ישלם כפי אמונותיהם הרעות ומעשיהם הרעים, באופן שממערב ועד מזרח ייראו את שם יי' ואת כבודו. וזכר ראשונה 'ממערב', לפי שסמך אותו אל "לאיים גמול ישלם", והאיים הם בקצה המערב.

footnotes: ⁹² אולי צ"ל: "שבתשועה". ⁹³ כרד"ק. ⁹⁴ מלכים א כב, ד; שם ב' ג, ז; דה"י ב' יח, ג.

ואמנם אמרו: "כי יבא כנהר צר רוח יי' נוססה בו" (ישעיה נט, יט), נראה לי לפרשו בשני פנים: האחד, שיבוא הצר הצורר⁹⁵ שהוא שם כולל לאומות "כנהר", וזה רמז לאומות שיעלו על ירושלים, ואז יהיה השלום והגמול אשר זכר באותו זמן. "רוח יי' נוססה בו" על ישראל, שירים נסם⁹⁶, והוא אמרו אחריו: "ובא לציון גואל" (ישעיה נט, כ)⁹⁷. והשני, שתיאר והמשיל נקמת השם וגמולו שיבוא על האומות כ'נהר הצר', שאינו רחב ידים⁹⁸ כי אם צר, גדר מזה וגדר מזה⁹⁹ כאשר תהיה "רוח יי' נוססה בו", רוצה לומר כ'נהר הצר', שאז תהיה סערה יותר עצומה, לפי שכאשר תבוא רוח סערה בים הגדול ורחב ידים¹, יהיה לה מקום להתפשט, והאניה אשר תלך בו לא תהיה סכנתה כל כך עצומה להיותה מרוחקת מן הארץ. אמנם, כאשר יהיה ה"נהר צר" ו"רוח יי' נוססה בו" – אז בהכרח האניה העומדת שם חשבה להשבר להיות הנהר קצר וגדר מזה וגדר מזה² משני עברותיו. וכל זה משל לגודל הנקמה, שתהיה סערת יי' גדולה עליהם.

footnotes: ⁹⁵ לפי במדבר י, ט. ⁹⁶ כרש"י וסיעתו. ⁹⁷ ראה סנהדרין צח, ע"א. ⁹⁸ לפי תהלים קד, כה. ⁹⁹ לפי במדבר כב, כד. ¹ לפי תהלים קד, כה. ² לפי במדבר כב, כד.

ואחרי שזכר ענין נקמת האומות – זכר גאולת ישראל, והוא אמרו: "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם יי'" (ישעיה נט, כ). כי הנה אמר: "ובא לציון גואל" – שעל היהודים אשר עמדו ביהדותם, ועמד טעמם בם. ואמר: "ולשבי פשע" – על אותם אשר יצאו מכלל הדת, עברו תורות חלפו חוק³ וישובו אל יי' מפשעם, כי הם באמת – "שבי פשע ביעקב" ויזכו בגאולה. ואמר, שהנבואה הזאת שבאה לנביא היא ברית חזק לישראל על גאולתם, שלא ישוב אחור, וזהו שאמר: "ואני זאת בריתי אותם אמר יי'". והברית הוא – "רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" (ישעיה נא, כא). ודברי הנבואה הזאת ראוי מפני זה, כיון שהם כברית ש"לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו' מעתה ועד עולם". ויש מפרשים⁴ שהברית הזה הוא התורה, שניתנה בברית והבטיחם שלא תמוש מפיהם עד עולם.

footnotes: ³ לפי ישעיה כד, ה. ⁴ אבי הרד"ק.

ולהיות הייעוד הזה בהחלט, התחיל הנביא לבשר את ישראל ולומר להם: "קומי אורי כי בא אורך" (ישעיה ס, א), שהוא נאמר על התשועה ועל הגאולה. וכנגד השכינה שתשוב לחול בתוכה אמר: "וכבוד יי' עליך זרח". ואמר על צרות האומות: "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים" (ישעיה ס, ב) – בנקמת האומות וחורבנן ראשונה; "ועליך יזרח יי'", שהיא התשועה שבא אחריו, ואז וכבודו ושכינתו עליך יראה, ואז כל האומות הנשארות מאותה נקמה ילמדו דרך תורתך, כמו שאמר: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה את הר יי'" (ישעיה ב, ג)⁵. ועל זה אמר: "והלכו גוים לאורך" ולא לבד הגוים והעמים, אבל גם המלכים ילכו "לנגה זרחך, שאי סביב עיניך וראי" (ישעיה ס, ד) שכל האומות ההם יקבצו ויבואו לך, ואז על ידיהם "בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה", שהוא מלשון: "כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר יא, יב). ויהיה כל כך ריבוי הבאים עד שאת תיראי ותפחד וירחב לבבך בראותך ש"יהפך עליך המון" גוים ו"חיל גוים יבואו לך" (ישעיה ס, ה).

footnotes: ⁵ ראה גם: מיכה ד, ב.

ולפי שברוב הספרים כתוב 'ורחב' בחית, יהיה פירושו שאז תירא ותפחד בראותה המון גוים הבאים, אבל יתרחב לבבה בראותה⁶, שההמון וחיל הגוים הבאים הם נהפכים מרשעתם, ושהם יבואו אליהם להכנע תחתיהם. ועל זה עצמו אמר: "שפעת גמלים תכסך", שהוא מענין ריבוי⁷, ו"בכרי מדין" הם קטני הגמלים⁸ כולם משבוא יבואו ויביאו מנחה ליי', וזהו: "זהב ולבונה ישאו ותהלות יי' יבשרו" (ישעיה ס, ד). גם מארץ קדר יביאו צאן ואילים למזבח השם, וזהו: "כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך" (ישעיה ס, ז) בהם, כדי ש"יעלו על רצון מזבחי". ובזה האופן מהמנחות והדברים, שיביאו האומות – "בית תפארתי אפאר". ועל בני ישראל הבאים מהגלות, במרוצה לאדמת הקודש אמר: "מי אלה כעף תעופנה" (ישעיה ס, ח), רומז למהירות ביאתם "וכיונים אל ארובותיהם", שיותר יעופפו היונים בשובם אל קניהן ממה שיעופו בצאתם משם מפני, שממהרות לשוב אל גוזליהם⁹, וארובותיהם החלונות בשובך. ואמר זה המשל לרוב הקהלות העולות מן הגלות, ויש לפרשו על עשרת השבטים שיחזרו אז.

footnotes: ⁶ כרד"ק. ⁷ כרד"ק. ⁸ כרד"ק. ⁹ כרד"ק.

ואמר: "כי לי איים יקוו" – כנגד האומות הבאות להתגייר, רוצה לומר ששוכני האיים יקוו לו יתברך בהאמינם ביכולתו והשגחתו. ומהם "אניות תרשיש" יבואו "בראשונה להביא בניך מרחוק" בדרך הים, כי הם יהיו ראשונים בזה, ואחריהם שאר האומות. אבל אמרו: "כספם וזהבם אתם" אין ראוי אצלי לפרשו על ישראל¹⁰, אחרי שכבר נאמר: "ולא בכסף תגאלו" (ישעיה נב, ג), כמו שפירשתי, אבל הוא חוזר אל ה'איים'. ו'אניות תרשיש' אשר זכר שיביאו כספם וזהבם אתם להקריב מנחה להשם, והוא אמרו: "לשם אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך" (ישעיה ס, ט). ואותם בני נכר שיבואו להתגייר המה יבנו חומות ירושלים¹¹ ואף המלכים הגדולים, שבהם ישרתו באותו בנין, כי תחת שהיו אבותיהם בראשונה מחריבים אותו יהיו זרעם הבונים, וזהו שאמר: "ובנו בני נכר חומותיך ומלכים ישרתנוך, כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך" (ישעיה ס, י).

footnotes: ¹⁰ כפי שפירש הרד"ק. ¹¹ מעין ראב"ע.

וזכר שתהיה ביאת הגוים לירושלים כל כך מתמדת, עד שיהיו שערי ירושלים תמיד פתוחות "יומם ולילה לא יסגרו", כדי "להביא אליך חיל גוים" (ישעיה ס, יא)¹², ומלכים יבואו נהוגים. רוצה לומר, שיבואו מארץ רחוקה נהוגים בדרך על ידי התיירים הנוהגים אותם, לפי שלא ידעו הדרך. פירש: הנה "הגוי והממלכה אשר לא" (ישעיה ס, יב) יעבדו ולא יבואו לירושלים להשתעבד לדת האלהים, יאבדו במכות השם יתברך, והגוים ההם אשר לא יבואו "חרוב יחרבו". וכמו שבימי שלמה חירם מלך צור שלח העצים היקרים לבנין בית יי'¹³, כן לעתיד לבוא האומות כולם "כבוד הלבנון" מבחר עציהם שהם

footnotes: ¹² כרד"ק. ¹³ מלכים א ה, כ.

ברוש תדהר ותאשור יחדו" אליך יביאו, כדי לבנו מהם בית עולמים¹⁴, והוא אמרו: "לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד" (ישעיה ס, יב). וקרא את בית המקדש 'מקום רגליו', לפי שהוא מכוון כנגד כסא הכבוד¹⁵, שהוא השמים והארץ הדום רגליו (ישעיה סו, א) לא מפאת כללותה כי אם בבחינת בית המקדש שהוא שם, שהוא "הדום רגלי" (ישעיה סו, א).

footnotes: ¹⁴ כרד"ק. ¹⁵ כרד"ק.

ויעד שבבוא אותם הגוים לירושלים לא יבואו בגאה גאון ודרך רע¹⁶, אבל ילכו אליה "שחוח", רוצה לומר בשפלות והכנעה אותם, שבראשונה היו "בני מעניך". ומפני מה שהרעו אליך בזמן הגלות – ישתחוו "על כפות רגליך כל מנאציך", כדי להתחנן אליך ויקראו לירושלים "עיר יי'", ולציון יקראו "קדוש ישראל" (ישעיה ס, יד), לפי שלא יכנעו ולא ישתחוו לך מפאת גבורתך כי אם מפאת אלהות והקדושה אשר בך.

footnotes: ¹⁶ לפי משלי ח, יג.

וזה גם כן מורה שלא נתקיימה הנבואה הזאת בבית שני, כי לא באו שם הבבלים ולא השתחוו להם המנאצים שהחריבום, כי כבר היו נחרבים להחלט. אלא שנאמר על אנשי הגלות הזה, שאויביהם קיימים ויבואו אליהם בזמן הגאולה "שחוח" וישתחוו להם תחת מה שהרעו כנגדם.

ואמר: "תחת היותך" וגו', שבמקום שהיית בזמן הגלות "עזובה ושנואה ואין עובר עליך שמתיך¹⁷", בזמן הגאולה – "גאון עולם משוש דור ודור" (ישעיה ס, טו), וכמו שאמר המשורר (תהלים מח, ג): "יפה נוף משוש כל הארץ"¹⁸. ובמקום שהיו האומות בזמן הגלות בוזזות ושוללות נכסי עדת ישראל¹⁹, יהיה אז בהפך שתינקי "חלב גוים ושוד מלכים", רוצה לומר לא לבד מהאומות, אבל גם ממלכיהם, כמו שתרגם יונתן: 'ותשבעון נכסי עממיא ובנות מלכין תתפנקון' באופן שתכיר שהוא דבר אלהי, וזהו: "וידעת כי אני יי' מושיעך וגואלך אביר יעקב" (ישעיה ס, טז). ויהיה כל כך מה שתניק ותיקח מנכסי האומות, עד ש"תחת הנחשת" שהם לקחו ממך בזמן חורבנך ובגלות – "אביא זהב", שאתן בלבם להביא אליך מרצונם כל כך מהזהב, כמו הנחושת שלקחו ממך הם ואבותם²⁰. וכן "תחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל" (ישעיה ס, יז). כי הנה בחורבנות ירושלים לא לבד שללו הזהב והכסף, כי אם גם הנחושת וגם הברזל, שאינו שווה כנחושת. והעצים שאינם שווים כברזל וגם האבנים שללו משם והביאו לפישא ולרומא, והנם עודם שמה. האמנם הם לקחוהו ובזזו אותו ממך בעת צר ומלחמה ושעבוד, ואתה תקחהו מהם בשלווה ובצדקה, לפי שהם יביאו אותו מעצמם, וזהו אמרו: "ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה". כי אמר פקודתך – על זמן החורבן, שישובו עתה לשלום נוגשיך – על זמן הגלות שישוב לצדקה, לפי ש"לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבולך", אבל בהפך שתקראי תשועה בחומותיך, ולכן בכל "שעריך תהלה" (ישעיה ס, יח).

footnotes: ¹⁷ בנדפס: "ושמתיך". ¹⁸ רד"ק. ¹⁹ לפי שמות יב, ג. ²⁰ מעין רד"ק.

ולפי שבתחילת הפרשה המשיל הגלות לחושך והישועה לאור, לכן אמר: "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם" וגו' (ישעיה ס, יט), רוצה לומר שלא יהיה אורם ותשועתם מפאת הוראות המערכות השמימיות²¹, אבל יהיה מפאת ההשגחה הפרטית מהשם יתברך, והוא אמרו: "והיה לך יי' לאור עולם ואלהיך לתפארתך", ולכן "לא יבור עוד שמשך וירחך לא יאסף" (ישעיה ס, כ), רוצה לומר שלא תתבטל עוד מלכותך, וכמו שתרגם יונתן: 'לא תבטל עוד מלכותך ויקרך לא יעדי', כלומר שהדברים המחוייבים מפאת ההוראות השמימיות, יש להם זמן מוגבל בהגיעו יפסקו ויחדלו. אמנם הדברים המושגחים יהיו כפי רצון המשגיח יתעלה מבלי הפסק, וזהו אמרו: "לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף, כי יי' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך". האמנם ההשגחה האלהית יצטרך אליה זכות המקבלים, כי לא תחול על הרשעים, ומפני כן אמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ" (ישעיה ס, כא), רוצה לומר שיצרף אותם האל כמאמר הנביא (זכריה יג, ט): "וצרפתים כצרוף את הכסף", והנשארים בהם יהיו כולם צדיקים, כמו שאמר: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדש יאמר לו" (ישעיה ד, ג), ולכן "לעולם יירשו ארץ" וישכנו לעד עליה באופן שהכל יכירו שהם "זרע ברך יי'" (ישעיה סא, ט) "נצר מטעיו מעשה ידיו להתפאר" (ישעיה ס, כא). ואף על פי, שהם עתה בגלות מתי מספר²², הנה אחרי הגאולה יתרבו באופן, שהשבט הקטן מהם יהיה אלף פעמים ממה שהוא עתה "והצעיר לגוי עצום" (ישעיה ס, כב) הוא כפל במלות שונות. ואמנם מתי יהיה כל זה, הנה הוא "בעתה", רוצה לומר בגבול המחוייב מהגאולה²³, שבהגיעו יעשה הדברים ההם במהירות מופלג ובחיפזון רב, וזהו: "אני יי' בעתה אחישנה". כי לפי שנתארך הגלות אמר הנביא שלא יתיאשו, כי בהגיע השעה הקדוש ברוך הוא ימהר יחיש מעשהו.

footnotes: ²¹ מערכות האסטרולוגיה. ²² לפי בראשית לד, ל. ²³ זמן החיוב.

וחכמינו זכרונם לברכה בפרק חלק דרשו: זכו – 'אחישנה'; לא זכו – 'בעתה' (סנהדרין צח, א). גלו בזה שיש לגאולה שני זמנים: האחד – הוא אפשרי על ידי תשובה וזכות הדור; והאחר – הוא מחוייב בהגיע העת הגזור לפניו יתעלה, וכמו שביארתי במאמר 'ישועות משיחו'.

ולפי שהנביא ראה ייעוד הגאולה והבטחתה, בביאור מופלג ובהאמתה רבה וחוזק עצום, לכן אמר הוא מעצמו²⁴ על זה: "רוח אדני²⁵ יי' עלי יען משח יי' אותי" (ישעיה סא, א). רוצה לומר, שרוח יי' דבר בו וזכה למעלה עליונה בנבואה בבשורת התשועה ועניניה יותר מכל הנביאים, לפי שמשח יי' אותו בפרט "לבשר ענוים",שהם ישראל "לחבוש לנשברי לב", רוצה לומר לחבוש מכתם מצרות הגלות עד שהם כ"נשברי לב". כי עם היות שהלב אינו מקבל פרוק וחיבור ולא שבירה, הנה הגלות לשבירת הלב שאין לה תרופה בדרך טבע כי אם בדרך נס אלהי, וכמאמר המשורר (תהלים קמז, ג): "הרופא לשבורי לב". וביאר מהו שבירת הלב ואמר שהוא הגלות, ולכן תהיה תרופתו לקרא דרור לשבויים שהם ישראל, ולאסורים – "בכור עוני" (ישעיה מח, י); וגלות יקרא "פקח קוח" (ישעיה סא, א), רוצה לומר פתיחת מאסר²⁶, כי הגלות והשעבוד הוא לקיחה, ולכן פתיחתו ובטולו יקרא "פקח קוח".

footnotes: ²⁴ כרד"ק. ²⁵ בנדפס חסר. ²⁶ כרד"ק.

ועוד זכר שמשחו "לקרא שנת רצון ליי' ויום נקם" וגו' (ישעיה סא, ב). רוצה לומר, שהודיע על ידו שהיה לגלות עת מוגבל שרצה השם לגאול עמו בו ולנקום נקמתו מהאומות ולנחם כל האבלים ולא לבד לנחמם בדברים, אבל בפועל, והוא אמרו: "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר" בגאולה "תחת אפר", שהיה להם בגלות, "שמן ששון" ישועתם "תחת אבל", שהיה להם בגלותם "מעטה תהלה" במעלתם "תחת רוח כהה" (ישעיה סא, ג) , שהיה להם בשעבודם, שהם כולם כפל הענין במלות שונות, עד שמפני עוצם מעלתם יקרא "להם אילי הצדק", כפי צדקתם – "מטע יי' להתפאר", כפי דבקותם בו יתעלה.

עוד זכר שמשחו השם להודיע ולבשר שבגאולתם יבנו "חרבות עולם שוממות ראשונים". רוצה לומר, שבאותם הארצות שהיו שוממות מדורות ראשונים הם – "יקוממו" אותם ויחדשו "ערי חורב", רוצה לומר הערים שהיו חרבות והיו שוממות מדור ודור (ישעיה סא, ד). והדיבור הזה כולו גם כן כפל ענין במלות שונות²⁷.

footnotes: ²⁷ כרד"ק.

וזכר שגם כן משח השם אותו לבשר הכנעת האומות אליהם, עד שיעמדו "זרים ורעו צאנם" (ישעיה סא, ה) ונכרים יהיו עובדי שדותיהם וכרמיהם²⁸, כדי שבני ישראל לא יתעסקו בדבר מהעבודות האלה – רק לעבוד את השם הנכבד בתורתם ותפלתם. ועל זה אמר: "ואתם כהני יי' תקראו", רוצה לומר אתם לא תהיו רועי צאן ולא עובדי אדמה, כי אם עובדי גבוה ככהני יי' ומשרתי אל עליון²⁹ יקרא לכם, להיותכם פנויים לעבוד עבודתו יתברך – "חיל גוים תאכלו ובכבודתכם תתימרו" (ישעיה סא, ו), רוצה לומר תתחממו. ואמרו: "ותחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם". פירושו במקום שהייתם בגלות לבושת וחרפה וכלימה יהיה לכם משנה³⁰ כבוד ושמחה ורנה, כך פרשו המפרשים³¹. ויותר נכון לפרש: "תחת בשתכם" – בגלות "משנה" מהבושת וכלימה, רוצה לומר כפלים ממנה עד ש"ירונו חלקם", רוצה לומר שהאומות היו מרננים חלקם ושמחים בכלימת ישראל, לכן מפני זה בארצם של האומות "משנה יירשו" ישראל ו"שמחת עולם תהיה להם" (ישעיה סא, ז). גם אפשר לפרש, שהאומות בעצמם ירשו בזמן ההוא "משנה" מהבושת והכלימה שירשו ישראל בגלות, ולבני ישראל יהיה הפך³², כי "שמחת עולם תהיה להם". והנה יהיה זה, לפי ש"אני יי' אוהב משפט ומודד מידה כנגד מידה ו"שונא גזל בעולה" (ישעיה סא, ח), רוצה לומר גם בעולה הנקרבת על גבי המזבח, כמו שהתרעם באמרו (מלאכי א, יג): "והבאתם גזול", וכל שכן שאהיה אוהב את המשפט בין בני אדם. ולכן "ונתתי פעולתם באמת וברית עולם אכרות להם", כלומר שימדוד להם שכר פעולם, כפי המשפט האמתי ויכרות להם ברית עולם, והוא שיהיה "נודע בגוים זרעם וצאצאיהם", שהיו בגלות בתוך העמים, הנה עתה אחרי גאולתם "כל רואיהם יכירום", כי הם זרע ברך יי'" (ישעיה סא, ט).

footnotes: ²⁸ כרד"ק. ²⁹ לפי בראשית יד, יט. ³⁰ מלשון: 'כפל'. ³¹ רד"ק. ³² כרד"ק.

והמפרשים³³ פירשו: "ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם" בתוך העמים – על בני ישראל אחר הגאולה, כשילכו בארצות הגוים לטייל או לסחור, שיהיו נודעים וניכרים שהם "זרע ברך יי'".

footnotes: ³³ רד"ק.

ואפשר אצלי לפרש: "שונא גזל בעולה" – מלשון 'מעלה', רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא אוהב משפט ושונא הגזל, שעושה אותו אומה מהאומות מתוך מעלתה אל הנכנעים תחתיה.

הנה התבאר הנבואה הזאת, ונזכרו בה גם כן העיקרים שנזכרו בנבואות האחרות. אם נקמת השם יתברך על האומות לגוייהם, ואם קיבוץ השבטים ממזרח וממערב, וגם "לשבי פשע", וגם הכנעת האומות תחת ישראל וקבלם תורתו והבאתם מנחה לבית יי'. וידוע, שהדברים האלה כולם בזה האופן שזכרם הנביא לא נתקיימו בבית שני, ולכן עלינו להאמים שהן עתידות להתקיים בביאת משיחנו מהרה יגלה.