הנבואה החמישית בפרשת: "הנה יי' בוקק הארץ ובולקה" (ישעיה כד, א); ופרשת: "מכנף הארץ זמירות שמענו" (ישעיה כד, טז) , ושאר הפסוקים אשר בפרשיות הנמשכות, שהן כולן מקושרות עד "אורח לצדיק מישרים" (ישעיה כו, ז).

וכדי שלא להאריך בענינה, לא אחוש לזכור ספקותיה ולבד אודיעך, כי פרשת: "הנה ה' בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ יושביה" (ישעיה כד, א), אין ספק אצלי שטעו המפרשים⁸⁰ אותה על גלות עשרת השבטים. כי הנה לא נזכר בפרשה ענין השבטים ושנסמכה אליה פרשת מכנף הארץ, שהסכימו כולם שהיא לימות המשיח, ומה להם לעשות שיעורים בפרשיות.

footnotes: ⁸⁰ תרגום יונתן. רי"א סובר כרד"ק.

ומשבח אני בזה מפרשי הנוצרים שפירשו: "הנה יי' בוקק הארץ" וגו' וכל אותה פרשה על חורבן העמים באחרית הימים; ופירשו פרשת: "מכנף הארץ" (ישעיה כד, טז) – על יום הדין וצרות האנטיקריסטו⁸¹. וכבר הודעתיך בספר מעיני הישועה⁸², שהאנטיקריסטו אשר הם אומרים הוא משיח בן יוסף שעתיד ליהרג במלחמות, כי היה האמת הזה מקובל גם ביניהם מחכמי בית שני ולא יוכלו להכחיש האמתיות, אבל שינו את שמותם.

footnotes: ⁸¹ בתיאולוגיה הנוצרית האנטיקריסטו [אנטיכריסט], הוא אדם או מהות המייצג את הרוע המוחלט המהווה את הנגטיב של ישו. דמות זו התהוותה בהשראת נבואת דניאל (פרק ז) בחזיון ארבע החיות. ⁸² מעיין השמיני, תמר ו'. ועיין שם הרבה.

ועתה שמע פירוש הפרשיות האלה כפי פשוטם. ואמתת "הנה יי' בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ יושביה" (ישעיה כד, א), נאמר בלא ספק על חורבן האומות והנקמה אשר ינקום השם בזמן הגאולה העתידה. ולפי שיהיה חורבן עצום עד אשר ישאו ערים מאין יושב⁸³, לכן אמר: "הנה יי' בוקק הארץ ובולקה". רוצה לומר, שיריקה ויחריבה מיושביה. ועל העשירים נכבדי הארץ שהם פני הארץ⁸⁴ וראשה אמר: "ועוה פניה"⁸⁵, שיהיו מעוותים ומבוהלים. ועל ההמון אמר: "והפיץ יושביה". ואמר שתהיה רעתה כל כך שלא תהיה מעלה לנכבד על הפחות, לפי שאויבים לא ישאו פנים לזקן ונער לא יחונו⁸⁶, ועל זה אמר: "והיה כעם ככהן כעבד כאדוניו... כקונה כמוכר" וגו' (ישעיה כד, ב), שהקונה נכבד מהמוכר בענין הקרקעות ויהיה ה"מלוה כלוה" בענין הממונות והמטלטלים. והענין שהאויב לא יכבד לזה יותר מזה והיה זה, לפי ש"הבוק תבוק הארץ והבוז⁸⁷ תבוז" (ישעיה כד, ג), רוצה לומר שילכו בביזה ושלא תהיה זאת צרה פרטית ובעיר או במחוז אחד כי אם בכל הישוב, וזהו אמרו עוד אלה "אבלה נבלה הארץ אומללה נבלה תבל" וגו' (ישעיה כד, ד). ונתן הסיבה למה יבא העונש כללי בכל הארץ באמרו: "והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם" (ישעיה כד, ה). רוצה לומר, שלשלוש סיבות נתחייבו בני העולם בעונש הזה. האחד, לפי שלא היתה אחת מהן שומרת את התורה ונמוסיה בענין המשפט והיושר כראוי, וזהו: "עברו תורות". והסיבה השנית היא, שחלפו חוק שהוא חוק שבע מצוות בני נח הכוללים לכל אדם. והסיבה הג', לפי ש"הפרו ברית עולם" (ישעיה כד, ה) והוא שהעולם נברא כולו, כדי שהמין האנושי יכיר את בוראו ויעבדהו, וכמו שאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" (ישעיה מג, ז). והנביא אמר (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי".

footnotes: ⁸³ לפי ישעיה ו, יא. ⁸⁴ לפי בראשית מא, נו. ועוד. ⁸⁵ כרש"י. ⁸⁶ לפי דברים כח, נ. ⁸⁷ בנדפס: "הבוז".

ומפני שכלל האומות נפסדו באמונותיהם ודתיהם מדומות כוזבות ואת דתי המלך⁸⁸ יי' צבאות אינם עושים, לכן אמר על זה "הפרו ברית עולם" (ישעיה כד, ה). ורמז גם כן בזה, שרוב האומות היו אחים לישראל כגון עמון ומואב ישמעאל ואדום⁸⁹, וכולם הרעו, כמו ונשתעבדו בו עבודת פרך "ולא זכרו ברית אחים" (עמוס א, ט). ובעוון זה גם כן יתמו חטאים מן הארץ⁹⁰, והוא אמרו: "על כן אלה אכלה ארץ⁹¹ ויאשמו יושבי בה על כן חרו יושבי ארץ" (ישעיה כד, ו). ו'חרו' הוא כמו נשרפו⁹² מלשון 'עצמי יחרה', רוצה לומר על כן נשרפו יושבי ארץ ובמקום שהיו ראשונה עמים, נשארו עתה מהמלחמות והדבר אנשים מועטים, והוא אמרו: "ונשאר אנוש מזער" (ישעיה כד, ו).

footnotes: ⁸⁸ לפי אסתר ג, ח. ⁸⁹ כרד"ק. ⁹⁰ לפי תהלים. ⁹¹ בנדפס: "הארץ". ⁹² מעין רד"ק.

וזכר שתהיה הצרה כל כך, שתענוגי בני אדם יבטלו מקרב הארץ⁹³ והוא אמרו: "אבל תירוש אמללה⁹⁴ גפן נאנחו כל שמחי לב. שבת תופים וגו' בשיר לא ישתו יין" (כד, ז-ט). כלומר שלא ישתו היין בשירים ורננות כמו שהיה מנהגם, כמו שאמר: "והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם" (ישעיה ה, יב). כי תהיה הצרה כל כך בין העמים עד ש"ימר השכר לשותיו" (ישעיה כד, ט), כלומר שהיין עם כל מתיקותו ימר להם⁹⁵.

footnotes: ⁹³ לפי דברים טו, יא. ⁹⁴ בנדפס: "אומלל". ⁹⁵ כרד"ק.

וזכר שלא לבד יהיה זה החורבן בכפרים, אבל גם כן בכל מדינה חזקה, שהיא יותר נשכרה ובטוחה מהאויבים לרוב המונה, ושבה יצאו יותר התבואות – תשבר ותחרב גם כן, ויתבטלו ממנה התענוגים כולם, וזהו: "נשברה קרית תוהו", שקראה כן על שם סופה שתהיה לתוהו ולשמה "סוגר כל בית מבוא" (ישעיה כד, י). רוצה לומר, שיסגרו הבתים מבוא להם שום אדם⁹⁶, כי איננו⁹⁷. ובמקום שהיו קודם לכן בזמן משושם על היין משוררים בחוצות, עתה לא יהיה כן, כי יהיה "צווחה על היין בחוצות" מרוב צרתם, אמר: "ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ" (ישעיה כד, יא). ובמקום השמחה שהיה בעיר – "נשאר בה שמה שאיה יוכת" (ישעיה כד, יב). רוצה לומר, שתשאר אחד מעיר ושנים ממשפחה⁹⁸, ולכן יהיה בעיר שמה ושאייה, לפי ששער העיר יוכה⁹⁹ כבשיל וכלפות שהוא המביא לחורבנה. ויהיה 'נשאר' כמו נשארה, שהדברים אשר כאלה פעמים יאמרו בלשון זכר ופעם בלשון נקבה. ונתן הסיבה למה העיר תשאה שממה באמרו: "כי כה יהיה בקרב הקרב הארץ בתוך העמים, כנוקף זית כעוללת¹ אם כלה בציר" (ישעיה כד, יג). רוצה לומר, כי כן יהיה בקרב הארץ בתוך כל עם ועם מהעמים, כאדם הנוקף וחובט הזית לראות אם נשארו בו זתים מועטים, וכענפים וכעוללות הכרם כאשר יכלה הבציר², ישארו מהעמים בכל עיר ועיר אחד מעיר ושנים ממשפחה³. וזה הפסוק מורה שלא נאמרה על השבטים זאת הנבואה כי אם על כל הגוים.

footnotes: ⁹⁶ כרד"ק. ⁹⁷ לפי בראשית לא, ה. ⁹⁸ לפי ירמיה ג, יד. ⁹⁹ כרש"י. ¹ בנדפס: "בעוללות". ² כרד"ק. ³ לפי ירמיה ג, יד.

וזכר שאותם המעטים שישארו מהאומות יקבלו אמונת השם יתברך ויכירו אלהותו, והוא אמרו: "המה ישאו קולם ירונו בגאון יי' צהלו מים" (ישעיה כד, יד). כי קרא הגאולה העתידה "גאון יי'", על דרך "יי' מלך גאות לבש" (תהלים צג, א). ואמרו: "צהלו מים" אפשר לפרש 'מם' מים, שהיא מם היתרון שיצהלו וירונו קולם יותר מהמית הים. ויותר נכון לומר, שלא בלבד אנשי המזרח "ירונו בגאון יי'" כמו שנזכר למעלה בפרשת "הוי ארץ צלצל כנפים מעבר לנהרי כוש" (ישעיה יח, א) , אבל גם אנשי המערב "ישאו קולם בגאון יי'", וזהו: "צהלו מים", כלומר מצד מערב, ולכן לא זכר צד מזרח לפי שכבר זכרו למעלה, כמו שאמרתי. ואמרו "על כן באורים כבדו יי'⁴", הוא אצלי מלשון 'אש', כי היה המנהג בימים הקדמונים וגם בימים האלה בהתחדש בארץ חידוש גדול יעשו כל הלילה אורים גדולים להודיעו למרחוק מעיר אל עיר וממלכה אל עם אחר⁵. וכן אמרו במסכת ראש השנה פרק שני (דף כב, ע"ב), שבראשונה היו משיאין משואות להודיע לכל ישראל יום קביעות ראש חודש, ועל זה נאמר כאן: "על כן באורים כבדו את יי'". וגם "באיי הים" יכבדו "שם אלהי ישראל" (ישעיה כד, טו), לפי שבזמן הגאולה תתפשט האמונה האלהית בכל מרחקי ארץ⁶. ואפשר לפרש "צהלו מים" מלשון 'ים' ממש יאמר "המה ישאו קולם ורונו בגאון יי'" (ישעיה כד, יד), ותהיה רנתם בהרמת קול כדי שישמע קולם אל יושבי הים ויצהלו משם לירונו גם כן. ולפי שהקול אינו כל כך נשמע למרחוק, לכן ראוי שבאורים שהם משואות של אש יכבדו את יי' באופן, שמתוך אותו אש שיראו אותם למרחוק גם באיי הים יכבדו "שם יי' אלהי ישראל" (ישעיה כד, טו).

footnotes: ⁴ בנדפס: "את יי'". ⁵ לפי תהלים קה, יג. ⁶ לפי ישעיה ח, ט. מעין רד"ק.

ואמנם פרשת "מכנף הארץ" (ישעיה כד, טז), ראוי לפרשה באחד משני אופנים:

האופן הראשון, שנאמרה על קיבוץ גלויות כאילו אמר הנביא: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" (במדבר כד, יז) - "מכנף הארץ" (ישעיה כד, טז). ותכליתה באחרית הימים "זמירות שמענו", שיהיה "צבי לצדיק" שהוא ישראל או מלך המשיח.

ואמנם מתי יהיה זה לא אוכל לאמרו, כי "רזי לי רזי לי" – סודי מיוחד הוא לעצתי, אבל אודיע בזה דברים:

האחד, שקודם ה"צבי" והתשועה ההיא יעברו עלינו צרות רבות ועצומות בגלות, והוא אמרו: "אוי לי בוגדים בגדו" (ישעיה כד, טז) והם המחריבים את ארץ ישראל. וכנגד בוגדים שהם אשר החריבו את המחריבים, כאילו תאמר פרס שהחריבה לבבל, ויון שהחריבה לפרס⁷, ורומי שהחריבה לציון, גם הם בגדו בישראל.

footnotes: ⁷ מעין רד"ק.

עוד הודיעך שנית, שגם אותם ששלחו יד בעם יי' להחריבו ולהצר לו בגלותו – רעה תבא עליהם, וזהו אמרו: "פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ" (ישעיה כד, יז). ואמר זה כנגד בבל ופרס ויון – שלושת המלכויות שבאו זה אחר זה, שזה החריב את זה. וזה שאמר: "והיה הנס מקול הפחד יפול אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח", ושזה כולו יהיה בהשגחה אלהית, "כי ארובות ממרום נפתחו" וגו' (ישעיה כד, יח).

וזכר שבה תחדש כל אחת מהמלכויות האלה, תחרב המלכות הקודמת, וזהו אמרו: "רועה התרועעה הארץ" (ישעיה כד, יט), וזה כנגד בבל אמרו. ו'רוע' הוא מענין שבר⁸, כמו "תרועם בשבט ברזל" (תהלים ב, ט). ואמר: "פור התפוררה ארץ" – על פרס ומדי כשלכדו אותם היוונים. ולפי שמלכות אלכסנדרוס נחלקה לכמה חלקים אחרי מותו, לכן אמר "פור התפוררה ארץ", שהארץ אשר כבש נעשית פירורים. ואמר "מוט התמוטטה ארץ" - על היוונים, כשכבשה מלכות רומי והשפילה מעלתם מטה מטה. ואמנם על חורבן מלכות רומי העתיד אמר: "נוע תנוע ארץ כשכור" (ישעיה כד, כ), רוצה לומר שהארץ עם היותם מרכז העולם יסוד נע בלתי מתנועע ממקומו, שהוא משל לחוזק מלכות אדום וקיומה יתנועע כשכור המתנועע מזן אל זן "והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום".

footnotes: ⁸ כרש"י ורד"ק.

וגם בזה העיר על מה שביארתי בסוף הנבואה שעברה, שיהיה חורבן אדום כלייה מוחלטת בו מבין שאר המלכויות, ולזה אמר עליו: "וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום", שלא אמר כן על הנשארות.

עוד הודיע שלישית, שבזמן הגאולה העתידה "יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה" (ישעיה כד, כא). רוצה לומר, שיהיה יי' למלך על כל הארץ⁹, אלהי כל הארץ יקרא¹⁰ וכל העמים אליו יעבודו ולא לשר ומזל בשמים, וגם מלכי האדמה יחדלו ממלכותם, וכמו שניבא הנביא עצמו: "ושח גבהות האדם וגו' והאלילים כליל יחלוף" (ב, יח- יז), "ונשגב יי' לבדו ביום ההוא" (ישעיה ב, יא). הנה על זה עצמו נאמר כאן "יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה", לפי שהאומות לא יעבדו עוד לשרים העליונים וגם לא ל"מלכי האדמה". ולפי שהיה כל זה מהנביא ייעוד התשועה העתידה שאמר עליה "זמירות שמענו צבי לצדיק" (ישעיה כד, טז), לכן השלים הנביא לספר ענין הגאולה באמרו: "ואוספו אספה אסיר על בור" וגו' (ישעיה כד, כב). רוצה לומר, שיאספו אספה ויתקבצו אותו עם שהוא עתה "אסיר על בור" הגלות ושסוגרו על מסגר, הם יתקבצו בזמן הגאולה, ובהיותם מרוב ימים בגלות – יפקדו לתשועה. ולפי שכלל אנשי העולם נכללים עתה בבני ישמעאל שמושלת הלבנה עליהם, ובבני אדום שמושלת עליהם החמה, לכן אמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (ישעיה כד, כג), לפי שיבטלו הוראותיהם והשפעתם על אותם האומות, או הוא על דרך "יחשכו ככבי נשפו" (איוב ג, ט) משל על מפלתם, לפי שהקדוש ברוך הוא בהשגחתו הפרטית ימלוך בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו יהיה הכבוד לא נגד זקני שאר האומות. זהו האופן הראשון מהפירוש בפרשה הזאת.

footnotes: ⁹ לפי זכריה יד, ט. ¹⁰ לפי ישעיה נד, ה.

והאופן השני בפירושה הוא, שנאמרה על תחיית המתים העתידה. כי מפני שאמר למעלה על האומות "המה ישאו קולם ירונו הגאון יי' וגו', על כן באורים כבדו את יי' באיי הים שם יי' אלהי ישראל" (כד, יד-טו) , ביאר הנביא בנבואה הזאת איכה ואיככה יהיה הדבר הגדול הזה, שהאומות בכל קצוות הארץ ואיי הים יבואו אל השגת אמונת השם יתברך. ואמר שיהיה זה מפאת תחיית המתים, שתהיה בימים ההם ויקומו בכל מחוז ומחוז מארצות האדמה רבים מישני אדמת עפר¹¹, ומהם יתבהלו בני אדם והמה יגידו וילמדו דרך יי'¹². ובאופן הזה העולם כולו יחד ידעו אותו למקטנם עד גדולם¹³.

footnotes: ¹¹ לפי דניאל יב, ב. ¹² לפי בראשית יח, יט. ¹³ לפי ירמיה לא, לג.

והנה "מכנף הארץ זמירות שמענו" (ישעיה כד, טז) הוא מאמר האומות שזכר למעלה. וכבר ידעת ששם 'כנף' יאמר על ההסתר מלשון "ולא יגלה כנף אביו" (דברים כג, א), כמו שפירש הרב המורה¹⁴. והיה אם כן מאמרם מסתר הארץ ומתחת הקרקע. רוצה לומר מאותם המתים שיקומו בתחייה "זמירות שמענו", שהם אומרים "צבי לצדיק". כי אותם אשר יקומו יגידו לבני אדם אך פרי לצדיק¹⁵ ישראל ואמונתו ותורתו אמת. ולכן תאמר כל אומה ואומה אחרי שהדבר כן, וכי שקר נחלו אבותינו ושעליו נדונים בעונשים נמרצים בעולם הנשמות בדברי המתים. אם כן "רזי לי רזי אוי לי¹⁶" הוא מענין כחישות ודלות. ויתנו הסיבה על ה'אוי' והרזון שלהם באמרם: "בוגדים בגדו" (ישעיה כד, טז), והוא כנגד הנביאים שהיו להם שהטעו אותם באמונתם הכוזבות וחכמיהם הבאים אחריהם, שבפיהם ירצו סלע. וזהו: "ובגד בוגדים בגדו" (שם). ומפני זה יהיה אליהם "פחד ופחת ופח" (ישעיה כד, יז), כי יפחדו מעונשי הקב"ה שיבואו עליהם, אם בעולם זה שהוא עולם הפחד ו"הנס מקול" אותו ופחד. רוצה לומר, מי שינצל מעונשי העולם הזה יפול אל הפחת שהוא עושה גיהנם אחר המוות בהכנס האדם בקבר, ומי שלא יקבל שם כל עונשו "יפול בפח", שהוא העונש שיקבלו בתחיית המתים, כמו שאמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים" וגו' (ישעיה סו, כד).

footnotes: ¹⁴ חלק א, מג. ¹⁵ לפי תהלים נח, יב. ¹⁶ בנדפס: "רזי לי אוי לי ורזי"

ולפי, שבתחייה תשוב הנפש מהעולם העליון לחול בגוף ויתהווה הגוף מהיסודות כמו שהיה, לכן יאמרו: "כי ארובות ממרום נפתחו" – להוריד הנשמות מהמדור העליון; "וירעשו מוסדי ארץ" – שהם ארבעת היסודות לשיתהווה מהם הגוף כאשר היה בהתחלה. ולכן יהיו אותם האומות תמהים בעצמם צועקים ישאו קולם איך נשתנו עליהם סדרי בראשית, שהארץ תפתח בעצמה ויתנועעו חלקיה זה לזה בהתהוות והתחבר הגופות לתחייה, והוא אמרו: "רועה התרועעה הארץ" (ישעיה כד, יט), לפי שתשבר ותפתח האדמה את פיה להוציא המים מתוכה "פור התפוררה ארץ" (שם), שיתפרדו חלקיה ויעשו חלקים קטנים פירורים, כדי שידבק כל אחד מהם באותו גוף שהיה בראשונה "מוט התמוטטה ארץ" (שם). רוצה לומר, שאם היה על דרך משל הזרוע במקום אחד והשוק במקום אחד, תמוט ותטה מצד אל צד להדבק כל חלק בחלקי גופו, ובכלל זה אמר: "נוע תנוע ארץ כשכור" (ישעיה כד, כ), כי היו התנועות ההמה לארץ, כדי להדבק חלקי הגופות המתיחסים זה לזה.

עוד יספרו מתכלית התחייה ויאמרו, שחלק מאותה הארץ שהם הרשעים והפושעים שיקומו בתחייה, ויאמרו שחלק מאותה הארץ שהם הרשעים והפושעים שיקומו בתחייה לא יתענגו בשכר התחייה, כי הם אחרי שיחיו ויספרו גדולת יי' ואמתתו, יכבד עליהם פשעם יפלו ולא יוסיפו קום, לפי שיהיו נדונים בעונש נמרץ לדורי דורים, כמו שאמר (דניאל יב, ב): "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון". ואמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תועלתם לא תמות" וגו' (ישעיה סו, כד).

והנה המשיל הרשעים בארץ הכבדה באמרו: "וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום" (ישעיה כד, כ), להגיד שהם כולם חומר ירד מטה ולא יעלו במעלות השלמות, והשכר הנפשי מעלה מעלה.

ומפני שתחיית המתים לא תהיה בדרך טבע מאת הסידור השמימיי¹⁷, גם שבזמנה יתבטלו מלכויות מלכים והשרים בכל הארץ, כמו שביארתי, לכן אמר: "והיה ביום ההוא יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה" (ישעיה כד, כא). והמשיל ענין המתים בתחייה, בשובם בגופותיהם ובמומיהם, כאשר היו כאסירים שהיו בבור ובמסגר כאילו לא היו מתים, כי אם אסורים ומסוגרים תחת הארץ במסגר, ושיצאו משם במצוות השופט שציוה לאוסרם, והוא אמרו: "ואוספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר" (ישעיה כד, כב) , שהוא כולו רמז לקבר, ומרוב ימים יפקדו לחיות ולקום מקברם.

footnotes: ¹⁷ מערכת האסטרולוגיה.

ולפי שכמו שזכרתי מפני תחיית המתים תוסר עבודת אלהים אחרים מבני אדם, לכן אמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (ישעיה כד, כג). רוצה לומר, שלא יעבוד אדם עוד ללבנה ולחמה¹⁸ "כי מלך יי' צבאות בהר ציון ובירושלם", והוא יהיה למלך על כל הארץ¹⁹ לא אלוה אחר. ובעבור שזכר למעלה דין הרשעים שיקומו בתחייה באמרו: "וכבד עליה פשעה" וגו' (ישעיה כד, כ), זכר כאן שכר הצדיקים אשר יקומו בה, והוא אמרו: "ונגד זקניו כבוד" (ישעיה כד, כג), וכמו שאמר לדניאל: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע מצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד" (דניאל יב, ג).

footnotes: ¹⁸ כתרגום יונתן. ¹⁹ לפי זכריה יד, ט.

הנה התבארה הפרשה בזה האופן השני מהפירוש, שיהיו הדברים כולם כפשוטה "רועה התרועעה הארץ פור התפוררה" וגו' (ישעיה כד, יט).

ואשר אאמינהו אני הוא, שלשני הפירושים יחד כיוון הנביא בפרשה הזאת. כי הדברים האלהיים זה דרכם לרמוז בדברים אחדים על ענינים שונים, כי גם הדברים הטבעיים בחכמת בוראם יש להם פעולות וסגולות רבות מתחלפות²⁰, וכן הענין בדברי הנבואות.

footnotes: ²⁰ שונות.

ואמנם אמרו אחר זה: "יי' אלהי אתה ארוממך אודה שמך" (ישעיה כה, א), הוא שבח והודאה שנתן הנביא על זה אשר זכר, אם מן הגאולה ואם מן התחייה. ורצה בזה, שהנפלאות בכלל, הנה יסודם הוא האמונה בחידוש העולם, כי כשנאמין שהקב"ה חידש את העולם אחר האפס המוחלט, לא יספק ממעשה הניסים והנפלאות דבר, וכל שכן בפלא התחייה שהוא מענין הבריאה הראשונה הכוללת, וזהו אמרו "אלהי אתה", כלומר מימים קדמונים היית לי לאלהים והייתי חייב להודות שמך, אבל עתה בפרט "ארוממך אודה שמך", כי עשית הפלא הגדול הזה כי בו יתאמת בלבות בני אדם, שהעצות שהיו מרחוק שהוא חידוש העולם שנזכר בתחילת התורה הם "אמונה אומן". רוצה לומר אמונה אמתית קיימת. והמפרשים²¹ פירשו "עצות מרחוק" – על נבואות הנביאים שייעדו על הגאולה.

footnotes: ²¹ רד"ק.

והתחיל לפרט הדברים שעליהם היה נותן הודאה ורוממות להשם יתברך, אם בראשונה על חורבן האומות שזכר בפרט "הנה יי' בוקק הארץ ובולקה" (ישעיה כד, א), ועל זה אמר כאן: "כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה" (ישעיה כה, ב). רוצה לומר, שהעיר שהיתה רבתי עם שמת אותה לגל אבנים²², וכן שמת הקריה הבצורה למפלה, וכן הארמון של האומות הזרים בשבת מעיר עד ש"לעולם לא יבנה עוד". ולפי שהערים יש מהם עיר גדולה מבלי מבצר, ומהם קריה גדולה עם מבצר, ומהם ארמון ומבצר מבלי עיר, לכן דיבר על שלושתן ואמר: "כי שמת מעיר לגל" – שהוא העיר שאין לה מבצר; "קריה בצורה למפלה" – היא העיר שיש לה מבצר ארמון זרים מעיר. רוצה לומר הארמון שהוא זר ונפרד "מעיר לעולם לא יבנה", ויהיה ארמון שם כולל כאילו אמר ארמונים "זרים מעיר".

footnotes: ²² כרד"ק.

וראיתי נוסחא בתרגום יונתן שתרגם: "כי שמת מעיר לגל" – על קוסטאנטינא; "וקריה בצורה למפלה" – על עיר רודי"ש; "וארמון זרים" – על רומי. ששלושתן הן עמודי מלכות אדום. וראוי היה להקרא רומי – "ארמון זרים", לפי שארמון האפיפיור אשר שם החשמנים הנקראים קראדינאליש והאגמונים רובם הם זרים משאר המלכויות, ועל המעט ימצא בתוכם איש אחד מרומי. וגם האפיפיור עצמו הוא מן הזרים, שימשחו אותו פעם מצרפת, ופעם מספרד, ופעם מאשכנז ומיתר הארצות. ואולי שעל כן נקרא "ארמון זרים".

והענין כולו חורבן האומות בזמן ההוא. ומפני שאותם הנשארים יבואו באחרונים להאמין בהשם יתברך ולכבודו, כמו שאמר למעלה: "המה ישאו קולם ירונו בגאון יי'" (ישעיה כד, יד), לכן אמר כאן: "על כן יכבדוך עם עז" (ישעיה כה, ג). רוצה לומר, העם שהיה עד עתה 'עז' פנים²³ יכבדוך ויודו שמך²⁴ בזמן ההוא, וכן כל "קרית גוים עריצים ייראוך". הנה ההודאה הזאת אמר על נבואות החורבן אשר זכר.

footnotes: ²³ לפי דברים כח, נ. ²⁴ לפי תהלים צט, ג.

עוד נתן הוראה על הייעוד השני, והוא במקיבוץ הגלויות ותשועת ישראל שזכר בפרשת "מכנף הארץ זמירות שמענו" (ישעיה כד, טז). ועל זה אמר מכלל ההודאה "כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו" (ישעיה כה, ד), שהדל הוא ישראל הנואש מן הגאולה ואתה היית לו "מעוז" ומחסה "בצר לו". והמשיל המחסה והמעוז שהיה לישראל באמרו: "מחסה מזרם צל מחורב" וגו', רוצה לומר "מחסה מזרם" – המטר, ו"צל מחורב" – השמש שלא ישרפהו ולא יכהו. וזה כולו משל לרוב הצרות שעברו עליו בהיותו בגלות ויצילם יי' מכלייה. ולפי שדימה תוקף הצרות – ל"זרם", ו"חורב" – השמש²⁵, נתן הטעם על שני הדמויים ההם, כי על ענין הזרם שזכר אמר וביאר: "כי רוח עריצים כזרם הקיר". רוצה לומר, שעצת העריצים שהם האומות המרשיעות ורוחם הקשה על ישראל בהיותם בגלות היה כזרם החזק המפיל את הקיר²⁶ והורס את הבנין. ועל הדמוי הב', שהמשיל רשעי האומות ל'חורב' שרפת השמש, אמר: "כחורב בציון שאון זרים תכניע, חורב בצל עב זמיר עריצים יענה" (ישעיה כה, ה). רוצה לומר, כמו החורב והחום השורף במקום ציה שמיבש ומפסיד הכל, כן היה "שאון" הזרים והאומות על ישראל. ואתה אלהינו "תכניע חורב בצל עב", כלומר תכניע שרפתם שהיו רוצים לשרוף את ישראל בצל חסדיך ובעב רחמיך הרבים²⁷, עד שמפני זה "זמיר עריצים יענה". רוצה לומר, שיד הגוים והעריצים יענה לפניך ויודה שמך. ו"יענה" הוא מגזירת "וענית ואמרת" (דברים כו, ה). והענין כולו על דרך מה שאמר: "ירונו בגאון יי'" (ישעיה כד, יד).

footnotes: ²⁵ כרד"ק. ²⁶ כר"י קרא ורד"ק. ²⁷ לפי דניאל ט, יח. ועוד.

ואחרי שנתן ההודאה על קיבוץ הגלויות ובה ענין תחיית המתים, שיהיה בימים ההם, ועל זה אמר: "ועשה יי' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים" (ישעיה כה, ו). ואין משתה שמנים כמו משתה שמרים, כולו²⁸ עב וגס ונמאס. ולא אמר: "ובלע בהר הזה פני הלוט" (ישעיה כה, ז) – על גוג ומגוג; וגם לא אמר: "בלע המות" (ישעיה כה, ח) – שתסור המיתה המקרית והריגת האויבים מישראל, כמו שפירשו המפרשים²⁹ כולם. אבל אמתת הכתוב הוא שבזמן התחייה לא יהיו כל הקמים בה מקבלים שכרה, אבל מהם יקבלו שכר גדול ומהם יקבלו עונש מופלג, וכמו שאמר המלאך לדניאל "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (דניאל יב, ב). ועל זה אמר כאן הנביא כמשל שיעשה הקב"ה לכל העמים בהר ההוא שהוא הר ציון וירושלים, ששם היה יושב הנביא משתה גדול, שרצה לומר סעודה, כמו שאמר באחשורוש "עשה משתה לכל שריו ועבדיו" (אסתר א, ג). אבל לא יהיה אותה משתה שווה לכולם, כי ממנו יהיה משתה שמנים, רוצה לומר סעודת דברים שמנים וטובים, וממנו יהיה משתה שמרים שהוא פסולת הרע הסמיי.

footnotes: ²⁸ משתה השמרים. ²⁹ רד"ק וסיעתו.

וסיפר בהפלגת טובת השמנים ורעת השמרים באמרו: "שמניים ממוחיים שמרים מזוקקים" (ישעיה כה, ו). רוצה לומר, שמשתה וסעודת השמניים יהיו דברים טובים מאד, כמוחות הבשר³⁰, והשמרים יהיו מזוקקים בשמריותם ורעתם מבלתי שיתערב בהם דבר טוב כלל³¹. והענין כולו שיהיו הטובים – טובים מאד; והרעים – רעים מאד.

footnotes: ³⁰ כרש"י ורד"ק. ³¹ כר"י קרא ורד"ק.

ולפי שעיקר התחייה תהיה בעמק יהושפט, לכן אמר: "בהר הזה". ועל אותם הקמים בתחייה שיבואו לסעודת יי'³² אמר: "ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים" (ישעיה כה, ז). ומלת 'ובלע' אפשר לפרשה מלשון גלוי, וממנו אצלי "כבלע את הקדש" (במדבר ד, כ), יאמר שיגלו בהר ההוא "פני הלוט הלוט", שהם המתים שהיו נסתרים בקבריהם ומעוטפים באדרותיהם, ויגלה אותם השם בהר ההוא. ואם יקשה לך לפרש מלת 'בלע' על גלוי, תפרשהו מלשון השחתה כפשוטו. ויאמר הכתוב, שהפנים הנסתרים מהמתים תחת הארץ, שהוא "הלוט הלוט", ישחית ויבלע הקדוש ברוך הוא אותו כיסוי, כשיביאם לידי גלוי ויקימם מקבריהם, ויהיה זה על כל העמים. רוצה לומר, בעבור כל העמים, כדי שילמדו האמת מפיהם והאמונה האלהית שהיתה מכוסה ומוסתרת מהם – תהיה גלויה לעיני הכל, והוא אמרו: "והמסכה הנסוכה על כל הגוים" (ישעיה כה, ז), שהיא האמונה הכוזבת המשותפת להם כפסל וכמסכה.

footnotes: ³² לקבל שכרם.

וזכר שכאשר יראו בני אדם תחיית המתים, לא ידאגו עוד על מיתת קרוביהם, ולא יבכו עליהם, ולא ינודו להם. והוא אמרו: "בלע המות לנצח ומחה יי' אלהים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כה, ח). גם אמר: "בלע המות לנצח", לומר שהדעת השגור בפי אדם שאיש שכב ולא יקום, לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקומו אותו הדעת. רוצה לומר, שהיה המוות נצחיית על המתים יבולע ויתבטל מלכות האנשים, כי בראותם המתים שכבר מתו שבים לתחייה, הנה יאמרו שאין ה"מות לנצח".

וימשך עוד מהתחייה, שחרפת עמו ישראל יסיר הקדוש ברוך הוא מעל כל הארץ, שהיו אומרים האומות על ישראל, שהיה עם נבל ולא חכם³³ ושלא היה בהם אמונה אמתית, ועתה מפי הקמים בתחייה יתגלה שמשה אמת ותורתו אמת. ובזה תוסר אותה החרפה עד, שבזמן ההוא יאמר העם הישראלי הנזכר "הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו" (ישעיה כה, ט), כלומר הלא אמרתם שלא היה לנו תורה ולא אלוה אמת אינו כן, כי אלהינו זה אשר קווינו לו בגלות הארוך הזה – הוא יושיענו, ולכן -"נגילה ונשמחה בישועתו".

footnotes: ³³ לפי דברים לב, ו.

ואם לא תרצה לפרש פרשת: "ועשה יי' צבאות לכל העמים" על תחיית המתים, כמו שפירשתי אותה פה, הנה תפרשנה בהכרח על חורבן האומות שיהיה בארץ ישראל בבואם אלו על אלו באחרית הגלות, שאז יהיה יום נקם ליי'³⁴. ועליו אמר הנביא (עובדיה א, טז): "כי כאשר שתיתם על הר קדשי, ישתו כל הגוים". ואמר גם כן: "הנה אנכי שם את ירושלם³⁵ סף רעל לכל העמים" (זכריה יב, ב), לפי שבבוא מלכי הנוצרים באחרית הימים לכבוש את ירושלים ולהחריב את יושבי הארץ, יעלו עליהם הישמעאלים בני ערב מפאת המזרח והצפון, כמו שיתבאר אחר זה, והיתה עת צרה³⁶ לאלה ולאלה. ולכן הנביא בתתו ההודאה והרוממות להשם יתברך על גאולת עמו, באמרו: "שאון זרים תכניע" וגו' (ישעיה כה, ה), ביאר באיזה מקום ואופן יהיה זה החורבן, ועליו אמר: "ועשה יי' צבאות בהר זה... משתה שמנים משתה שמרים" (ישעיה כה, ו), שיעיר השם יתברך רוח האומות לעלות שמה ויקדיש קרואיו להבעלי חיים באותו הר קודש. ולפי שהנוצרים ההם יצליחו בתחילתם שמה ומרה תהיה להם באחריתם, לכן אמר שיעשה הקב"ה להם משתה, ושבראשונה יהיה משתה שמנים ובאחרונה יהיה להם משתה שמרים. וקרוב לזה פירשו רש"י שאמר כשיבואו העמים לצבוא על ירושלים הם סבורים לאכול משתה שמנים, ויהפך להם למשתה שמרים. עד כאן.

footnotes: ³⁴ לפי ישעיה לד, ח. ³⁵ בנדפס: "הנני נותן את...". ³⁶ לפי דניאל יב, א.

ואמר הנביא שיבלע וישחית הקב"ה גם כן בהר ההוא "פני הלוט הלוט" (ישעיה כה, ז), והוא משל לעמים שיבואו על הנוצרים מפאת המזרח והצפון, שהיו מכוסים שמה ועשה עצתם ויוודעו יחדיו לבא גם כן לרשת משכנות לא להם, ועל אמר: "והמסכה הנסוכה על כל הגוים" (ישעיה כה, ז). וכראות ישראל נקמתם בכל צריהם אשר רדפום לא יזכרו עוד הרוגיהם בגלות ולא יבכו ולא ינודו עוד על צרותיהם אשר סבלו שמה, וזהו: "בלע המות לנצח" (ישעיה כה, ח). רוצה לומר המוות וההריגה אשר קבלו בגלותם תשכח מפיהם לנצח "ומחה יי' אלהים דמעה מכל כל פנים" (שם), כי לא יבכו עוד על צרותיהם.

ואפשר לומר, שהפסוק מדובק וקשור עם מה שלמעלה. כי לפי שאמר: "והמסכה נסוכה על כל הגוים" (ישעיה כה, ז), אמר עליה: "בלע המות לנצח" (ישעיה כה, ח). רוצה לומר, שאותה "המסכה הנסוכה על כל הגוים", והיא החברה אשר נועצו לב יחדיו³⁷ ויתייעצו לבא לכבוש את ירושלים, אותה החברה "והמסכה הנסוכה" שהיתה "על כל הגוים" – יבלענה המוות לנצח. רוצה לומר, המוות שיבוא עליהם במלחמה ההיא יבלע וישחית חברתם ועצתם שלא ישובו עוד אליה לנצח, ותהיה כל כך צרתם וחורבנם שלא ישאר מי שיבכה עליהם. וזהו: "ומחה יי' אלהים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כה, ח). ומתוך אותה נקמה "חרפת עמו יסיר מעל כל הארץ" (שם), ויאמר ישראל: "ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו" וגו' (ישעיה כה, ט). כי לגודל תשועתם ונקמתם מאויביהם ישמחו ויגילו, והוא אמרו מיד: "תנוח יד יי' בהר הזה" (ישעיה כה, י). רוצה לומר, שיר יי' גבורתו ומגפותיו ינוח באותו ההר על אוביהם ויחריב את "מואב תחתיו" במקומו, כמו שידוש התבן בהיותו באשפה, שהוא המ"דמנה", כי באשפה התבן מעצמו ישבר וידוקדק. וזכר מואב ופרס לרוב גאוותו, כמו שאמר: "שמענו גאון מואב גיא מאד (ישעיה טז, ו)³⁸. ואפשר לפרש גם כן "מדמנה" – על עיר גדולה מארץ מואב.

footnotes: ³⁷ לפי תהלים פג, ו. ³⁸ ראה גם: ירמיה מח, כט.

וזכר שתהיה צרת מואב כל כך שיפרש "ידיו בקרבו כאשר יפרש השוחה לשחות" (ישעיה כה, יא), והוא על דרך "פרשה ציון בידיה" (איכה א, יז). רוצה לומר, שיפרש וישבר ידיו³⁹ בקרבו ויכה בהם על פניו כדרך המקוננים, ויפוצו זרועי ידיו בצרתו מצד אל צד, כמו שיפרש השוחה שמכה בידיו המים בכח גדול ובזה ישפיל גאוותו⁴⁰. ודיבר עוד הנביא כנגד האויב "ומבצר משגב חומותיך השח" (ישעיה כה, יב), רוצה לומר המבצר החומות שהיו משגב אליך, הקב"ה ישח וישפיל אותם לארץ עד שיעשה אותם כעפר האדמה. ורש"י פירש, ש"משגב חומותיך" – חוזר למואב.

footnotes: ³⁹ כרש"י. ⁴⁰ מעין רד"ק.

וכבר ידעת שהנביאים פעמים ידברו לנוכח ופעמים שלא לנוכח. והנה אמר: "ומבצר משגב חומותיך", שהוא סמוך על סמוך כמו מספר מפקד העם⁴¹. ויתכן שעל החומה היה משגב שהוא המגדל, ועל המגדל מבצר חזק אחר. ולהיותם שלושה, רוצה לומר מבצר, משגב, חומותיך, אמר כנגדם שלושה מיני השפלה, והוא אמרו: "השח השפיל הגיע לארץ עד עפר", אבל ירושלים לא תהיה כן כי אם בהפך, ש"ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה", ויאמרו "עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחיל" (ישעיה כו, א). רוצה לומר, שבזמן ההוא באבוד הגוים וחורבנם ישוררו וירונו בארץ יהודה זה השיר והוא "עיר עז לנו", כלומר ירושלים הנחרבה עתה תהיה "עיר עז" ליי'. ואם בגלותה נאמר (איכה ב, ח): "ויאבל חיל וחומה יחדו אומללו", עתה יהיה בהפך ש"ישועה ישית חומות חיל". ומפני ש'עיר' – לשון נקבה, ו'עז' – לשון זכר, נראה לפרשם ש'עיר' סמוך ל'עז', שהוא שם לקב"ה שהוא "עזוז וגבור" (תהלים כד, ח), יאמר עיר העז והיכול הוא שלנו, ו"ישועת ישית" הוא בחילה וחומותיה. ואם בזמן גלותה הגוים באו מקדשה עתה לא יהיה כן, "כי לא יוסיף עבור בה עוד ערל וטמא" (ישעיה נב, א), אבל "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיה כו, ב) – שהוא ישראל, צדיק במעשיו ושמור אמונתו באמת, עם כל אורך גלותו גם היה "שומר אמונים" מקוה וממתין נחמות הנביאים שניבאו על הגאולה⁴², והוא מלשון: "ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז, יא). ואולי רמז באמרו: "גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיה כו, ב), שבני הגולה יקומו ויתקבצו לעלות לירושלים, ובאותו טלטול וקיבוץ הגלויות, וצרות הזמן ההוא שיקראו חבלי משיח ימותו הרשעים והפושעים, שבהם ולא יזכו לעלות אל הר יי'⁴³, כי אם "גוי צדיק שומר אמונים". והגוי הצדיק ההוא יבא שמה.

footnotes: ⁴¹ כרד"ק. ⁴² כרש"י. ⁴³ לפי ישעיה ב, ג; מיכה ד, ב.

וביאר הנביא, שבני ישראל בבואם בירושלים יתפללו לאל על שני דברים: ראשונה, שימול לבם הערל ויטה יצרם הרע להיות תמיד סמוך ונכנע לשכלם באופן שלא יחטאו עוד. ועל זה אמר: "יצר סמוך תצר" (ישעיה כו, ג); והשני, שישים שלום בארץ⁴⁴ ביניהם ומשאר האומות, וזהו שישים שלום, כי כך בטוח. והנביא אומר להם ומבטיח אותם שכן יהיה, והוא אמרו: "בטחו ביי' עדי עד" (ישעיה כו, ד). רוצה לומר אל תבטחו בחומות ירושלים, ולא במלכי האומות ואהבתם כמו שהייתם עושים בשבת אבותיכם בקרב הארץ⁴⁵, שזהו מה שהביאם לכל הגלות אל תבטחו בדבר מזה, כי אם ביי'"כי ביה יי' צור⁴⁶ עולמים", ולא בדבר אחר. והראיה על שבו החוזק האמתי "כי השח יושבי מרום" (ישעיה כו, ה). רוצה לומר, שהשפיל האומות שהיו יושבי מרום בגבהותם, וכל קריה נשגבה, הקב"ה ישפילנה "עד ארץ⁴⁷ ויגיענה עד עפר". ולא עוד, אלא שאותה הקריה יירשוה בני ישראל וירמסוה רגלי עניי עמו, והוא אמרו: "תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים" (ישעיה כו, ו). ואולי אמר 'רגלי עני' – על המשיח, שנאמר בו: "עני ורוכב על חמור" (זכריה ט, ט); ו"פעמי דלים" – על כלל בני ישראל.

footnotes: ⁴⁴ לפי ויקרא כו, ו. ⁴⁵ לפי בראשית מה, ו. ⁴⁶ בנדפס: "חוזק". ⁴⁷ בנדפס: "הארץ".

ועוד אחשוב שאמר: "כי השח יושבי מרום" (ישעיה כו, ה) - על אדום, כי 'מרום' יורה על רומי, כי הם שווים בלשון, ושאמר: "קריה נשגבה עליה". כי הנה "קריה נשגבה", ועיר בצורה ובצרה, כולם לשונות מענין אחד נאמרו על רומי. ואין להפלא אם באו כל הדברים האלה בלשון עבר בהיותם כולם עתידים, שכבר זכרתי פעמים, כי כן דרך הנביאים לספר מה שראו כאילו כבר יצא כולו בפועל.

הנה התבארה הנבואה הזאת, ומבואר מעניניה כפי כל אחד מהפירושים שלא נתקיימה לא בבית ראשון ולא בבית שני, אבל היא עתידה להתקיים לימות המשיח.