הנבואה הששית תחילתה "ארח לצדיק מישרים" (ישעיה כו, ז), עד "הוי עטרת גאות שכורי אפרים" (ישעיה כח, א).

ואשר ראיתי אני הפרשה הזאת כפי פשוטה אגיד לך פה, שהנביא אחרי שזכר ענין הגאולה וגם רמז בה על תחיית המתים מהאומות, כמו שפירשתי למעלה, עשה בנבואתו תלונה כנגד האל וערך עמו משפט על מתי ישראל שמתו בגלות, וגם אותם שנהרגו על קדושת השם, לפי שלא נאמר לו עליהם בפרט דבר בנבואתו, ולכן התחיל תלונתו "ארח צדיק מישרים" (ישעיה כו, ז). רוצה לומר, הדרך הראוי לצדיק הוא שיעשה הדבר ביושר ואתה אלהינו תפלס ותשקול במאזני צדק⁴⁸ מעגל הצדיק אם הוא ישר אם לא, כי פלס ומאזני משפט ליי' לשקול ולפלס המעגל הישר של הצדיק⁴⁹. ואחרי שכן דרכך לעשות וישר יחזו פניך ראוי הוא גם שיהיה אורח משפטיך ישר, כמו שאתה רוצה שיהיה דרך הצדיקים, והוא אמרו: "אף ארח משפטיך יי' קוינוך" (ישעיה כו, ח). רוצה לומר, כמו שאתה תפלס ושוקל מעשה הצדיקים לדעת ישרים בארחותם, ככה אנחנו קווינו לראות "ארח משפטיך" וישרם לשמך "ולזכרך תאות נפש", כלומר נפשנו נכספה וגם כלתה⁵⁰ לראות יושר משפטיך בעבור שמך וזכרך שהוא צדיק וישר יי', כי כן שמך וזכרך. ואמרו עוד: "נפשי אויתיך בלילה" (ישעיה כו, ט), הוא גם כן מאמר הנביא על עצמו, שהיה מעיין ומתבודד בדבר הזה כל הלילה, וגם באשמורת הבוקר שהוא הזמן היותר מוכן לעיין, מפני התכת האדים העולים אל המוח, וזהו: "אף רוחי בקרבי אשחרך".

footnotes: ⁴⁸ לפי איוב לא, ו. ⁴⁹ מעין רש"י. ⁵⁰ לפי תהלים פד, ג.

וביאר התועלת שימשך מהחקירה הזאת באמרו: "כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל". רוצה לומר, כי כשיראה בקרב הארץ⁵¹ יושר משפטיך, ילמדו ממנו לעשות צדק כל יושבי תבל ויעשו בני אדם כמעשיך בצדק ומשפט ומישרים. ואחרי שהקדים כל זה ביאר עצם התלונה והתרעומת באמרו: "יוחן רשע בל למד צדק בארץ נכוחות יעול ובל יראה גאות יי'" (ישעיה כו, י). רוצה לומר, וכי דבר ראוי והגון הוא שירוחם ויוחן הרשע שלא למד הצדק מימיו, ובארץ נכוחות שהיא ארץ ישראל, יעול ויעשה חמס, ולא יהלל גבורתך, ולא יודה יכולתך, אבל יאמר בכח ידי עשיתי, שאינו מייחס הצלחותיו ליכולת האלהי כי אם לכוחו, והוא אמרו: "ובל יראה גאות יי'". וכיון שהדבר ברשעתו כן "יי' רמה ידך בל יחזיון" (ישעיה כו, יא). רוצה לומר הרימה ידך ויכולתך עליהם כיון שהם בלתי רואים ובלתי מביטים ביכולתך ולא יחזון אותו עוד כל ימי הארץ אם לא תכביד עליהם ענשך. וזהו: "בל יחזיון". ויהיה הרמת ידך עליהם באופן ש"יחזו ויבושו קנאת עם", רוצה לומר שיראו וכירו הקנאה שאתה מקנא על עמך ויענשו צוררי ישראל באש חרונך, והוא אמרו: "אף אש צריך תאכלם".

footnotes: ⁵¹ לפי בראשית מה, ו.

ולפי שהנביאים כולם היו מתנבאים על ביאת הגאולה אמר ישעיה שבזה לא נחה דעתו, וזהו: "יי' תשפות שלום לנו" (ישעיה כו, יב). רוצה לומר אמת הוא יי' אלהים ידעתי יי' ידעתי שיבא זמן שתשפות שלום לנו והוא עם מלך המשיח והגאולה, כי כל מעשינו מהגלות והצרות הבאות עלינו אתה פעלת אותם לנו ואינם במקרה⁵², וכמו שנתקיימו הרעות, כך נאמין שיתקיימו ייעודי הגאולה ו"תשפות שלום לנו", אבל על כל זה עדיין ישאר לי ספק גדול והוא ש"בעלונו אדונים זולתך" (ישעיה כו, יג), והם מלכי האומות בגלות, ועם כל תוקף צרותינו לא עזבנו שם אלהינו⁵³ ולא פרשנו כפינו לאל זר⁵⁴, וזהו אמרו: "לבד בך נזכיר שמך", ומה תעשה אם כן לאותם הצדיקים והחסידים שמתו בגלות ונהרגו על יחוד קדושת שמך, הם וצאצאיהם לעיניהם, ומה יועילו קיבוץ הגלויות אחרי שהם מתו ולא אכלו בטובה, וזהו אמרו בדרך תמיהה: "מתים בל יחיו רפאים בל יקומו" (ישעיה כו, יד). רוצה לומר, בקיבוץ הגלויות ולא יראו בישועת יי' כיון שאתה פקדת ובהשגחתך השמדת אותם וכל זרעם, וזהו אמרו: "פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו". ולגוים המרשיעים עשית בהפך כי "יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ" (כו, יטו). רוצה לומר לבני ישראל עשית שמד ואבוד "כל זכר", ולגויי האומות עשית תוספת עצומה והרחבה את גבולם עד מרחוק, וזהו: "רחקת כל קצוי ארץ". ואמר "נכבדת" שהוא מהנפעל כאמור כנגד השם האם נכבד וקבלת כמו ורוממות, לפי ש"יספת לגוי" ורחקת כל קצוות ארצותם באמת לא קבלת כבוד מזה, כמו שתקבל בישועת ישראל, וכמו שיאמר הנביא אחר זה "עתה ארומם עתה אנשא" (ישעיה לג, י).

footnotes: ⁵² כרד"ק. ⁵³ כרש"י וסיעתו. ⁵⁴ לפי תהלים מד, כא.

וכבר דרשו הפסוק הזה כן בפסיקתא⁵⁵ "יספת לגוי נכבדת" (ישעיה כו, טו) אמר לו הנביא רבון העולם נתת לגוי שלוה שמא קלסך עליה אתה נותן לו בן אינו מוהלו וכו'. ולפי שהיתה תלונתו זאת כל כך זרה וקשה נגד השם, התנצל הנביא ממנה באמרו: "יי' בצר פקודך צקון לחש מוסרך למו" (ישעיה כו, טז). רוצה לומר, יי' אלהינו עמך בני ישראל בצרה גדולה פקדוך, ולכן לחשם ודבריהם הם ממצוקה רבה, לפי ש"מוסריך למו". רוצה לומר, הצרות והעונשים הם כולם עליהם, אבל אין זה תרעומת מהעדר אמונה ולא מחוסר האהבה ודבקות באלהותך, כי הם באמת כמו "הרה תקריב ללדת", ש"תחיל ותזעק בחבליה", ועם כל צעקתה אינה אויבת לבעלה שסיבב לה כל זה⁵⁶, "כן היינו מפניך יי'" (ישעיה כו, יז), שעם כל הייסורין שתביא עלינו לא נזוז מאהבתך, ועל זה אמר המליץ הברדשי⁵⁷ בתפילת המימין: "מתדמה מבכירה מצרה מתחלחלת מחבליה, מקללת מאבנים משכבי מזדווג. מחרתה מתנחמת מעמלה מאהבה מנשקת"⁵⁸.

footnotes: ⁵⁵ פסיקתא דרב כהנא כח, א. ⁵⁶ כאבי הרד"ק [מובא ברד"ק]. ⁵⁷ ידעיה בן אברהם הפניני או הברדשי (1340-1270) היה רופא, פילוסוף ומשורר יהודי. נולד וחי בפרובאנס, צרפת. בין חיבוריו המפורסם – "מבחר הפנינים". ⁵⁸ ידעיה הפניני "בחינת עולם" (בקשת הממי"ן), לבוב 1856, חלק ו' סעיף יב' עמ' 131.

וזכר הנביא, שעם היות שתתדמה האומה לענין ההרה שתקרב ללדת, במה שתחיל תזעק בחבליה, הנה יש הפרש גדול ביניהם, לפי שההרה היולדת תתנחם עם הבן אשר תלד ותשכח חבליה עם שמחת הבן הזכר, ואנחנו לא כן, כי "הרינו חלנו כמו ילדנו רוח" (ישעיה כו, יח). והסיבה בכל הצער הזה היא "ישועות בל נעשה ארץ ובל יפלו יושבי תבל". רוצה לומר, לפי שלא נעשת התשועה בארץ ישראל הנבחרת לעמך⁵⁹, ואמר "נעשה" להגיד שהכל היה על מומתיהם וגם כן היה צערם, לפי שלא בא מפלת האומות וענשם⁶⁰, וזהו: "ובל יפלו יושבי תבל". עד כאן היתה תלונות הנביא ותרעומתו, ועליה השיבו השם: "יחיו מתיך נבלתי יקומון" (ישעיה כו, יט), רוצה לומר ראה ראיתי⁶¹ עיקר תלונתך שהוא על מתי עמך שמתו בגלות ולא ראו בטובה, וחשבת שבל יראו בתשועת השם, אך אין הדבר כמו שאמרת: "מתים בל יחיו" (ישעיה כו, יד), אבל הוא ההפך שבזמן ההוא "יחיו מתיך". רוצה לומר מתי עמך שמתו בגלות בידי שמים ונבלתי שהם הנהרגים על קדושת שמי, שעל כן קראם נבלתי בכינוי, אלו ואלו יקומון כולם מקבריהם בזמן הגאולה, ולכן אמר כנגדם: "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיה כו, יט) , כי יקיצו משנתם שהוא משל לתחייה וירננו על הגאולה ועל התשועה שיראו בעיניהם.

footnotes: ⁵⁹ כאבי הרד"ק. ⁶⁰ כרד"ק. ⁶¹ לפי שמות ג, ז.

ולפי שהיה זה קשה לציירו⁶² מפאת הגוף שנפסד ושב לעפרותיו, לכן אמר עוד: "כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל" (שם). רוצה לומר, שיבוא טל מאת השם יתברך על הארץ, יהיה כח הטל ההוא ככח טיפת זרע הזכר להתהוות העובר, והעפר ההוא בסיבת ההכנה שישים הקב"ה בו בדרך נס יהיה כזרע הנקבה באופן שתתרכב האדמה ויעשו בה הגופות באותו אופן שנעשה אדם הראשון "עפר מן האדמה" (בראשית ב, ז).

footnotes: ⁶² לתארו.

ולפי שהיה זה לזמן רחוק לקץ הימין⁶³ לכן אמר אחרי זה: "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך" (ישעיה כו, כ), כלומר סתום פיך וסבול הגלות וסגור הדלת, הוא קיום המצוות שיגינו עליהם. אמנם להודיע כמה מהזמן יהיה תחיית המתים שזכר למעלה אחרי הקיבוץ הגלויות, ועל זה אמר אחרי "יחיו מתיך" (ישעיה כו, יט), שבראשונה תהיה נקמת השם באומות ואחר כך תהיה תחיית המתים, והוא אמרו: "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך" (ישעיה כו, כ). רוצה לומר, בזמן מלחמות האומות אל תצא לריב מהר "חבי כמעט" – כמעט רגע, כי במעט מהזמן תהיה המלחמה והנקמה ההיא, ויעבור זעם השם הנשפך על האומות באותה נקמה, ומיד תהיה התחייה.

footnotes: ⁶³ לפי דניאל יב, יג.

וביאר עוד הענין באמרו: "כי הנה יי' יוצא ממקומו לפקוד עון יושב הארץ" (ישעיה כו, כא). וזה יהיה באותה המלחמה והנקמה. ואחרי אותה ההריגה המופלגת תגלה "הארץ את דמיה" ולא תכסה עוד את הרוגיה שהוא תחיית המתים. וכיון באמרו: "וגלתה הארץ את דמיה" – על המתים בגלות בידי שמים; "ולא תכסה עוד על הרוגיה" – על הנהרגים על קדושת השם, שאלו ואלו יקוצו בתחייה ותגלה אותם האדמה ולא יכסה עליהם עוד עליהם עפר.

ומזה התבאר לך אמתת מה שכבר הודעתיך פעמים שיש שתי תכליות בפליאת תחיית המתים. האחד – פרטי באומה שיקומו הצדיקים מהם שמתו ונהרגו בגלות לראות בישועת יי', וכמו שאמר על זה ישעיהו עצמו: "שישו את משוש כל המתאבלים עליה" (ישעיה סו, י). והנה עוד יתבאר התכלית הזה בדברי זה הנביא, וכמו שאזכור. והתכלית השני הוא כולל לכל האומות, כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי ליי' המלוכה ומושל בגוים⁶⁴, וכמו שזכרתי.

footnotes: ⁶⁴ לפי תהלים כב, כט.

ואמנם אמרו בכאן אחרי זה: "ביום ההוא יפקוד יי' בחרבו הקשה... על לויתן נחש בריח, ועל לויתן נחש עקלתון" (ישעיה כז, א) – הוא ייעוד חורבן האומות. ולפי שהם⁶⁵ ברשעתם כבעלי חיים הטורפים והשרצים הגדולים הממיתים, לכן קראם "נחש בריח" ו"נחש עקלתון". ואין ספק אצלי, שלאדום וישמעאל קרא כן שאחד מהם הוא נחש מתפשט מן הקצה אל הקצה, שהוא ישמעאל המושל ברוב יישוב בני אדם, ולכן קראו "בריח", רוצה לומר מבריח מן הקצה אל הקצה⁶⁶. ואת אדום קרא "נחש עקלתון" להיותו מעוקל במעשיו. וכאילו אמר שעם היות שהקדוש ברוך הוא עתה יסביר פנים אל אדום וישמעאל בחטאת ישראל, ועל כן רבו כמו רבו וגדלו עד היותם כלויתן הנחש הגדול.

footnotes: ⁶⁵ האומות. ⁶⁶ ראה ברד"ק.

הנה בזמן ההוא יפקוד השם עליהם בחרבו הקשה להחריבם וגם שאר מלכי האדמה שאינם מאמונתם ולא מהמונם אשר בקצוות היישוב יחריב וימס, ולכן אמר: "והרג התנין אשר בים" (ישעיה כז, א). ורש"י פירש שלושת התנינים שנזכרו בפסוק הזה על אשור ומצרים ואדום. יהיה מה שיהיה יאמר הנביא שהשם יתברך ינקום נקמתו מהאומות ויחריבם, ואמנם לישראל יפקוד ברחמים, והוא אמרו: "ביום ההוא כרם חמר ענו לה" (ישעיה כז, ב), כי מפני שדמה אותה ישעיה עצמו בראש הספר הזה ל'כרם' שעשתה באושים אמר שבאותו זמן יעשה ענבים טובים עד שתהיה הכרם כולה יין, כי 'חמר' הוא היין החזק הטוב, כלומר שיקראו אותה, כי "ענו" מלשון "וענית ואמרת" (דברים כו, ה). ועם היות שבזמן רשעת הכרם אמר עליה: "הסר משוכתו והיה לבער" (ישעיה ה, ה), הנה עתה לא יהיה כן, אבל הוא יתברך יצרנה כאישון עינו⁶⁷, וזהו: "אני יי' נוצרה (ישעיה כז, ג), או שהוא היה נוצר אותה בגלות. וכן תחת אמרו בזמן רשעתה "ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר" (ישעיה ה, ה) – אמר עתה בהפך "לרגעים אשקנה", רוצה לומר לרגעים הראויים אשקנה, כדי שלא ישטפנה גשם שוטף ויפלו העלים מכובד המטר, וזהו אמרו: "יפקוד עליה לילה ויום אצרנה" (ישעיה כז, ג), רוצה לומר תדע לך למה אמר לרגעים אשקנה הוא פן ופקדו עליה בבת אחת ויחסרו העלין שבה, אם לחסרון המטר ואם לשטיפת רבויו. ולכן "לילה ויום אצרנה" מכל הפגעים.

footnotes: ⁶⁷ לפי דברים לב, י.

ועוד זכר, שאף בגלות לא נהג עמהם השם יתעלה כפי מעשיהם, והוא אמרו: "חמה לי אין לי" (ישעיה כז, ד). כלומר לא הייתי מענישם באף ובחימה, כי אם הייתי מענישם בחימה היו מתרבים עליהם כל כך מהצרות שיבואו לידי כליה, וזהו אמרו: "מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד". רוצה לומר, שאם היה לי חיטה ועם "שמיר ושית" שהוא משל לחוזק הצרות אלחם עמהם, אין ספק שבפסיעה אחת – "אציתנה" ואשרפנה באש עד כלה. כי מלת 'אפשעה' היא מלשון "כפשע ביני ובין המוות" (שמואל א כ, ג), או "יחזק במעוזי" (ישעיה כז, ה). רוצה לומר, "אציתנה" ואשרפנה יחד או יחזק כל אחד מהם "במעוזי" – שהוא תורתי, ואז יעשה שלום לי, כלומר יעמוד עמי בשלום ואני אברכהו בשלום, וזהו: "שלום יעשה לי".

אמנם הבאים מהגלות ישמחו בשלמותם ולא יחטאו עוד באופן שלא יבואו לידי עונש, והוא אמרו: "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל" (ישעיה כז, ו), כלומר יתן שורש למטה ו"יציץ ופרח" למעלה, "ומלאו פני תבל תנובה" הוא, שירבו ויעצמו במאד מאד⁶⁸. וכפל הענין שזכר במלות שונות באמרו: "הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג" (ישעיה כז, ז), רוצה לומר האם היתה המכה שהוא היכולת הקדוש ברוך הוא הבלתי בעל תכלית באמת לא היתה כן מכתו, כיון שנצולו ממנה, כי בהיות המכה בלתי בעל תכלית הכח אם היתה הכאה לפי ערכו תכלם, וזהו אמרו: "הכמכת מכהו" – שהוא הקדוש ברוך הוא הכהו את העם הזה.

footnotes: ⁶⁸ לפי שמות א, ז.

ועוד עשה טענה אחרת "אם כהרג הרוגיו הורג", רוצה לומר אם הורג ישראל בענשו כמו שנהרגו שאר הרוגי הקדוש ברוך הוא. ורמז בזה לשאר האומות שבחרות אפו יתברך בהם נמחה שמם מני ארץ⁶⁹, כסנחריב ועמו ובבל ועמה, שנהפכו כמהפכת סדום ועמורה, ושאר האומות הרוגי השם שלא נשאר להם שם ושארית⁷⁰, וישראל לא היה כן, כי לא באו לידי כליה⁷¹, אבל "בסאסאה בשלחנה תריבנה" (ישעיה כז, ח), כלומר כאשר נלחם הקב"ה באומה זו ונתמלאה סאתם⁷² ברשעתם בשלחה, כלומר בשלח אותם מן הארץ והליכתה בגלות הריב אותה לא בעונש וכליה. ואמרו: "והגה ברוחו הקשה ביום קדים" הוא דבק עם למעלה. ו'הגה' הוא מלשון דיבור, כמו: והגיתי בכל פעליך" (תהלים עז, יג); ושיעורו "בשלחה תריבנה" – בשלחה בגלות היתה מלחמתה וריבה של אומה זו שדיבר והגה הקב"ה "ברוחו הקשה". רוצה לומר באפו "ביום קדים", בזמן הקדמון בחורבן ירושלים שאז "הגה ברוחו הקשה" (ישעיה כז, ח) זה המאמר, והוא: "בסאסאה בשלחה תריבנה", כלומר בעבור שנתמלאת סאתה – שילוח וגלות תהיה מריבתה, והוא על דרך מה שאמר הנביא מלאכי "כי שנא שלח אמר יי' צבאות" (מלאכי ב, טז).

footnotes: ⁶⁹ לפי איוב יח, יז. ⁷⁰ לפי שמואל ב יד, ז. ⁷¹ כרד"ק. ⁷² לשון 'מידה'.

וזכר עוד, שגם אותו גלות ושילוח לא היה לתכלית הנקמה, אלא לתועלת ישראל למרק עוונותיו, והוא אמרו: "לכן בזאת יכופר עון יעקב וזה כל פרי הסיר חטאתו" (ישעיה כז, ט). רוצה לומר, "וזה כל פרי" היוצא מאותה מכה וגלות – הסר חטאתו של ישראל, כדי שמזבחות עבודה זרה שהיו זובחים בהם, והאשרים והחמנים שהיו עובדים יהיו מנופצות ונעזבות מהם, והוא אמרו: "בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים", רוצה לומר שלא יקומו עוד ביניהם, אבל יפלו לארץ המה ועבודתם. ורש"י פירש הפסוקים האלה על גלות מצרים. יאמר הנביא למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד שמלאו פני תבל תבואה הראיתם בגבורתי, שכמו מכת האויב ליעקב הכתי אותו, הם טבעו בניהם במים ואני טבעתי אותם בים, אם כהרג ישראל שהרג את פרעה ועמו הורג, באמת כן היה "בסאסאה בשלחה ותריבנה" באותה מידה וסאה ששלח מצרים את ישראל. "תריבנה הגה ברוחו הקשה", ביום קדים דיבר וציוה השם בדברו הקשה "ביום קדים" ויולך את הים ברוח קדים עזה – "לכן עתה בזאת" היה מתכפר "עון יעקב" (ישעיה כז, ט) לזכות להגאל כמאז, "וזה כל פרי" הטוב לו להסיר חטאתו ולשום כל אבני מזבחותיו – "כאבני גיר מנופצות באופן שלא יקומו עוד ביניהם אשרים וחמנים.

וגם נכון הוא ואמרו עוד: "כי עיר בצורה בדד" וגו' (ישעיה כז, י), אחשוב בלי ספק שנאמר על רומי. כי לפי שזכר הגלות והצרות שבאו לישראל בעבור העבודה הזרה שעבדו, אמר אחריו שעל זה עצמו "עיר בצורה" שהיא רומי – ראש מזבחותם ועבודתם הזרה תהיה "בדד", על דרך מה שאמר בירושלים "איכה ישבה בדד" (איכה א, א). ועל ארמון האפיפיור והחשמנים אשר בתוכה שהוא מקום קדושתם אמר שיהיה "נוה משולח ונעזב כמדבר", עד שמפני חורבנו ושממתו "שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה" (ישעיה כז, י). רוצה לומר, ואז יאבדו מחשבותיה ואמונותיה של אומה זו וכל עולה קפצה פיה⁷³, כי 'סעיפיה' הוא מלשון: "סעפים שנאתי" (תהלים קיט, קיג) הנאמר על המחשבות הכוזבות.

footnotes: ⁷³ לפי תהלים קז, מב.

ואמר: "ביבש קצירה תשברנה" (ישעיה כז, יא), להגיד שבבוא הזמן והעת הגזור עליה, שהוא דומה לזמן הקציר ביבשו – תשברנה ותאבדנה אותם האמונות והסעיפים⁷⁴ שזכר, עד שלא ישאר איש שימשך אחריהם כי אם הנשים חלושות השכל, או העם הסכל כנשים שבאות מאירות אותה בנרות. ולפי שאמונתם הוא דבר יוצא מן המושכל על כן אמר על אדום: "כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו" (ישעיה כז, יא). רוצה לומר, כי אף על פי שמדרך הפועל לרחם על פעולתו, הנה הקדוש ברוך הוא לא ירחם עליהם, כמו שלא ירחם האדם על בנו כשיהיה חסר הדעת והתבונה. ואמר "עושהו" של הכנת החומר ויוצרו על השפעת הצורה עליו.

footnotes: ⁷⁴ מחשבות.

ורש"י פירש, שכאשר ישראל ירחקו מהעבודה זרה מיד 'בצורה'⁷⁵ של עשו תהיה בדד, והכונה שהיה משולח מיושביו ונעזב כמדבר שהוא ארץ ישראל, שם ירעה עגל שהוא אפרים והוא יירשנה. וישראל נקרא עגל, שנאמר (ירמיה לא, י): "כעגל לא לומד" וכלה סעיפיה, רוצה לומר ענפיה.

footnotes: ⁷⁵ עיר.

וחתם הנביא דבריו בגאולת ישראל ותשועתו באמרו: "והיה ביום ההוא יחבוט יי' משבולת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" (ישעיה כז, יב). רוצה לומר, ש'יחבוט' השבלים להוציא החטים מבין התבן, והוא משל להוציא את ישראל מקרב אותם האומות. ו'הנהר' הנזכר הוא נהר סמבטיון⁷⁶ שגלו שם עשרת השבטים, ויש אומרים שהוא נהר פרט שבארץ אשור. ואמר: "משבולת הנהר", כי שבולת הוא שם נאמר על חוזק המים, כמו שאמר (תהלים סט, ג): "ושבולת שטפתני", והנמשל הוא אמרו: "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", כמו שאמר ירמיהו: "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה" (ירמיה ג, יד). ומאשר אמר: "ואתם תלוקטו לאחד אחד", רמז באמת אורך זמן הגלות וקשיו עד, שישארו מעט מהרבה ושלא ישאר מהם בגלות אפילו אחד, ועל זה אמר: "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", וכמו שאמר ירמיהו⁷⁷ ולא אותיר מהם איש. וזה ממה שיוכיח שלא נתקיימה הנבואה הזאת בבית שני.

footnotes: ⁷⁶ לפי האגדה הנהר שובת ביום השבת. ⁷⁷ מצאנו ביחזקאל לט, כח: "ולא אותיר עוד מהם שם".

ואמר עוד, שבזמן "ההוא יתקע בשופר גדול" (ישעיה כז, יג), והוא משל על התעוררות קיבוץ הגלויות "ובאו האובדים" שהיו בארץ אשור "והנדחים" שהיו בארץ מצרים "והשתחוו ליי' בהר הקודש בירושלם". והנה לא זכר שאר הנדחים שבשאר ארצות, לפי שכמו שזכרתי כל ישראל היום⁷⁸, אם בגלות אדום ואם בגלות ישמעאל. והנביא סיפר ראשונה חורבן אדום, ואמר עליו "הבאים ישרש יעקב" (ישעיה כז, יג), ואחר כך סיפר מאשר יבואו מארץ אשור ומצרים.

footnotes: ⁷⁸ לפי דברים כז, ט. ועוד.

הנה התבארה הנבואה הזאת, ועניניה מוכיחים שעתידה היא להתקיים לימות המשיח.